המלחמה הקרה חוזרת?

זה התחיל בדיווח של הניו-יורק טיימס ולפיו ארה"ב מתכננת להעביר ציוד צבאי כבד למדינות הבלטיות ולמדינות במזרח אירופה, בשל החשש של מדינות אלה מפלישה רוסית לאוקראינה ■ ברוסיה הגיבו בחריפות ואמרו: "צעד אמריקני שכזה יהיה המהלך האגרסיבי ביותר שביצעו הפנטגון ונאט"ו מאז ימי המלחמה הקרה" ■ האם המתיחות בין הפנטגון לקרמלין תוביל את המערב למלחמה קרה נוספת?

אובמה ופוטין
אובמה ופוטין

עוד לפני התכנסותה של ועידת ג'י 8 לפני מספר חודשים, ניכרה המתיחות בין רוסיה לארה"ב. זה החל בהתבטאויות בין בכירים בשתי המדינות, אולם השבוע המתיחות הגיעה לשיא חדש.

השבוע דווח כי ארה"ב הודיעה שתעניק ערובות ביטחוניות לבעלי ברית שבעבר הרחוק היו חלק מהגוש הסובייטי וכי ארצות הברית מתכננת לאחסן ציוד צבאי כבד במדינות הבלטיות ובמדינות במזרח אירופה במטרה להרגיע את בעלות בריתה באזור, שחוששות מפלישה רוסית לאוקראינה, ולהרתיע מפני תוקפנות נוספת.

העיתון "ניו יורק טיימס" דיווח השבוע שהפנטגון נחוש לאפסן במזרח אירופה טנקים, משוריינים וכלי נשק כבדים שאמורים לשמש קרוב ל-5,000 חיילים.

כזכור, במרס 2014 סיפחה רוסיה את חצי האי האוקראיני קרים לאחר שהנשיא האוקראיני הפרו-רוסי, ויקטור ינוקוביץ', הודח במהפכה ובמקומו עלתה ממשלה פרו-מערבית. הצעד האמריקני, על פי "ניו יורק טיימס" נועד לתת ערובות ביטחוניות למדינות האזור על רקע החשש מפלישה צבאית לאוקראינה.

עוד דווח בעיתון כי הצעד צפוי לקבל את אישור שר ההגנה האמריקני אשטון קרטר ואת אישור הבית הלבן בטרם יועבר לדיון של שרי ההגנה של נאט"ו בבריסל בחודש הבא.

על פי הדיווח בעיתון, אם יאושר הצעד הרי שתהיה זו הפעם הראשונה מאז המלחמה הקרה שוושינגטון מציבה ציוד צבאי כבד במדינות מזרח אירופיות שחברות כיום בברית הצבאית הצפון-אטלנטית (נאט"ו) ושבעבר נמנו על הגוש הסובייטי.

דובר הפנטגון, קולונל סטיב וורן, טען בתגובה לפרסומים כי לפי שעה לא התקבלה החלטה לגבי הצבת ציוד צבאי במזרח אירופה, אבל במקביל הודיע משרד ההגנה הפולני כי ורשה נמצאת במשא ומתן עם ארה"ב בנוגע להצבת ראשי נפץ קרביים אמריקניים במדינה, מה שמתח עוד יותר את עצביה של רוסיה.

במקביל, שר ההגנה של פולין, טומאש שימוניק, אמר כי ארצו קיבלה הבטחה במהלך ביקורו בוושינגטון בחודש מאי כי החלטה על הצבת ראשי הנפץ הקרביים תתקבל בקרוב.

מנגד, ברוסיה רואים בהכרזה האמריקאית התגרות מיותרת בקרמלין. גורם במשרד ההגנה הרוסי הגיב בחריפות על הדיווח בניו-יורק טיימס על כוונתה של ארה"ב לפרוס ציוד צבאי כבד במדינות הבלטיות ובמזרח אירופה, ואמר כי צעד אמריקני שכזה יהיה "המהלך האגרסיבי ביותר שביצעו הפנטגון ונאט"ו מאז ימי המלחמה הקרה".

הבכיר הרוסי, גנרל יורי יבוקוב, אמר כי אם ארה"ב תדבק בתוכניתה זו, לרוסיה לא תהיה ברירה אלא לתגבר את כוחותיה שלה בגבולותיה המערביים.

פוטין וקמרון

לאן חותר אובמה?

האם אובמה בשלהי הקדנציה השנייה של כהונתו מחליט להחזיר את ארה"ב לימי המלחמה הקרה? לא מעט פרשנים מסביב לעולם עוסקים בסוגיא הזו.

עמית לוונטל, עורך חדשות החוץ של "וואלה" נדרש אף הוא לנושא בהרחבה. "על מנת להבין לאן מדיניות החוץ של אובמה הובילה את האמריקנים, יש לחזור לשנתו הראשונה בתפקיד, שבמהלכה עיצב את קווי המדיניות שלו", טוען לוונטל במאמר מרתק שפירסם.

"אני הנשיא הפסיפי הראשון", אמר הנשיא האמריקני ה-44 בביקורו במזרח הרחוק בנובמבר 2009. הנשיא שחום העור הראשון של ארצות הברית, יליד הוואי שהעביר חלק מילדותו באינדונזיה, התכוון להפוך לנשיא האמריקני הראשון שנוטש את הזירות המסורתיות של ארצות הברית – המזרח התיכון ומזרח אירופה – ולהתמקד במזרח אסיה. במילותיו של אובמה, הוא ביקש "להפוך לציר של אסיה".

"איך קרה שדווקא תחת אובמה חזרנו לתקופה שמתחילה להזכיר את המלחמה הקרה?", שואל לוונטל. "ארצות הברית מסובכת במזרח התיכון עם השיעים ועם הסונים ואף מדינה במרחב, כולל בעלות בריתה, אינה מרוצה. סין קרובה לעימות בים סין הדרומי, קוריאה הצפונית נותרה עוינת וגם השמאל העולה בדרום אמריקה מתרחק מוושינגטון. בארצות הברית אפילו יש קולות שגורסים שאנו עומדים בפתחה של מלחמת עולם שלישית.

"ב-7 בפברואר 2009, בחודש הראשון לממשל אובמה, הכריז סגן הנשיא ג'ו ביידן על שינוי במדיניות האמריקנית כלפי רוסיה – שיתוף פעולה והתייעצות במקום עימות. במסגרת זו זנח אובמה את התכנית של הנשיא ג'ורג' בוש הבן, שקדם לו, והסכים לוותר על העברת מערכות נגד טילים לפולין וצ'כיה, בהתאם לדרישת הרוסים. אובמה אף סיכם עקרונית ביולי באותה שנה עם רוסיה על צמצום הדרגתי של מאגרי הנשק הגרעיני. עוד בשנתו הראשונה בתפקיד, הספיק הנשיא לבקר בעיראק – ממנה התחייב להסיג את כוחות הצבא, כפי שאכן עשה – בטורקיה, בערב הסעודית ובמצרים, מתוך כוונה כנה להתפייס עם העולם המוסלמי.

"אובמה חשב שאם רק יושיט את ידו לשלום ויעשה מהלכים אמיצים ופשרניים, יהיה מדובר בצעדים בוני אמון שישנו את מפת האינטרסים והיחסים הבינלאומיים. אולם כל צעד שלו לעבר פיוס וחוסר מעורבות התפרש אצל הצדדים האחרים כחולשה. לכן אחרי שהצבא האמריקאי עזב את עיראק, הוא נדרש לשוב אליו כדי להתמודד עם "המדינה האיסלאמית" (דאעש). לכן גם שיחות הגרעין עם איראן מעוררות תהיות, ועל כן שש שנים אחרי שרצה להפוך את רוסיה לשותפה, הוא שולח כוחות לשכנותיה כדי להתגונן מפניה. יתרה מכך, הידידות הוותיקות של ארצות הברית – ערב הסעודית, ישראל, המדינות הבלטיות ויפן – מאוכזבות מאוד מהנרפות האמריקנית.

"אנחנו חיים כיום בעולם של דימויים, והדימוי הפך למהותי ומכתיב את המציאות", הסביר פרופ' איתן גלבוע, מומחה לארצות הברית מאוניברסיטת בר אילן. "חלק גדול מהבעיה של ארצות הברית בעידן אובמה זה הדימוי שלה בזירה הבינלאומית. זהו דימוי של מעצמה נחלשת, ושל אובמה כנשיא חלש ולא מעורב. זה נובע מהצעדים בהם נקט הממשל ומאמירות לא מוצלחות של הבית הלבן".

"ארצות הברית היא עדיין מעצמה עולמית בכל תחום, אבל הדימוי שלה בעולם נפגע קשות. כנסים רבים מנסים לענות על השאלה אם מעצמת העל נותרה כזו או שהיא בקריסה, וספרים רבים נכתבו בנושא בשנים האחרונות. במאי 2011, עם התערבות כוחות נאט"ו במלחמת האזרחים בלוב, הגדיר יועץ קרוב של אובמה את מדיניות החוץ שלו כ"הובלה מאחור" – ביטוי סתום שמעיד על בלבול, על חוסר רצון להתערב ועל דפוס פעולה מאולץ ולא ברור.

"זאת הייתה פליטת פה, אבל כזו שבדיעבד שיקפה היטב את חוסר האונים של הבית הלבן במרבית הזירות. מההבטחה של אובמה כי מדינתו תעמוד לצד הנשיא חוסני מובארק ועד לנטישתו ברגע ההפיכה במצרים, שנראתה כבגידה בעיני רבים; מההכרזה כי "אסד יחצה קו אדום אם ישתמש בנשק כימי" ועד לגמגום ולחוסר הפעולה כשהגיעו עדויות שהמשטר הסורי משתמש בנשק כזה. לא במקרה נמשכת מלחמת האזרחים בסוריה, שגבתה כבר את חייהם של יותר מ-250 אלף בני אדם, כשאין שום "קהילה בינלאומית" שנכונה להתערב. כפי שאמר אובמה: "אני לא מתכוון להיות השוטר של העולם. אני מעדיף דיפלומטיה וסנקציות, אזהרות ומשא ומתן".

"לתוך הוואקום הגדול שמותיר אובמה בזירה הבינלאומית נכנסה רוסיה", טוען לוונטל במאמרו. "המשבר בסוריה סביב הנשק הכימי נפתר רק בהתערבות רוסית, רוסיה הפכה לבעלת ברית של מצרים, ורק אתמול הסתיים תמרון משותף לצבאות רוסיה ומצרים, שעה שבים הבלטי כוחות נאט"ו ערכו תמרון משלהם. לעומת היחסים המתוחים, לכל הפחות, של האמריקנים עם סין, חתמה לאחרונה מוסקבה על הסכמי שיתוף פעולה עם הסינים במטרה לייצר משקל נגד לברית בין ארצות הברית לאירופה.

"הרוסים מתוחכמים מאוד בזיהוי נקודות מקומות שבהם נותר חלל של מעורבות בינלאומית", הסביר ד"ר רפי ואגו, מומחה למזרח אירופה מאוניברסיטת תל אביב. "הם לא מנסים לדחוק את המערב החוצה, אבל כשארצות הברית מזניחה אזורים מסוימים ולא מסוגלת לטפל בהם, רוסיה מזהה את נקודת התורפה ונכנסת לשם כדי לנצל את המצב לטובתה. לרוסים יש מומחים גדולים שתפקידם לזהות את חולשות המערב. בתקופה הזו יש לשים לב לסיסמוגרף המזרח אירופי. ישנם הרהורים וחששות שצפים על פני השטח, ובקרוב ייתכן שנשמע קולות בנוסח 'הנה שוב המערב עומד להזניח אותנו כמו בוועידת יאלטה לפני 70 שנים'. רבע מאה אחרי נפילת הקומוניזם עולה במדינות מזרח אירופה שאלה מרכזית – עד כמה המערב מתכוון להגן עליהן מפני רוסיה. הן רוצות מערבה, אבל יודעות שהן בחצר האחורית של רוסיה, והתמונה לא השתנתה למעשה".

פרופ' גלבוע הוסיף: "רוסיה ראתה שאובמה מיצמץ בזירה הסורית, והרגישה בטוחה לנצל את חולשתו כדי לממש את האינטרסים שלה באוקראינה".

"המדיניות של אובמה מעוררת חששות גדולים במדינות הבלטיות ומדינות מזרח אירופה, שמתקשות לסמוך על האמריקנים. ליטא הודיעה בפברואר על החזרת גיוס החובה בשל החשש מתקיפה רוסית. ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן שקל בשנים האחרונות פנייה למזרח – לרוסיה, לסין ולטורקיה. "דווקא ההחלטה של ארצות הברית לתת סיוע כעת, שנראית מאולצת, מעוררת דיון במדינות מזרח אירופה", הוסיף ואגו. "האם משתלם המחיר של ההגנה הזו לעומת הרוגז שיתעורר ברוסיה? מתגבש דיון קולני במדינות האלה אם הן שוב הופכות לזירה של המלחמה הקרה. אנחנו בתקופה שלא היתה כמותה מאז התפרקות ברית המועצות. זו צומת דרכים מבחינת המערב ורוסיה, ומרתק לראות לאן זה יתפתח".

"כמו בחזיתות האחרות, גם במזרח אירופה, אובמה קרא לא נכון את המציאות", הבהיר גלבוע. "הוא רצה להתנתק ונאלץ להתערב. מדינות מזרח אירופה כבר לא סומכות על ארצות הברית, שנגררת לשלוח כוחות לשם כדי לשמור על מינימום השפעה".

"ההתקרבות של אוקראינה לאיחוד האירופי ולנאט"ו הייתה חציית קו אדום מבחינת פוטין, שמתעקש לשמור על כח מוחלט ברציפות גאוגרפית באזור הים השחור באוקראינה, בגיאורגיה ובהמשך במולדובה. "פוטין מנסה לשכנע את עצמו, את רוסיה ואת המערב שרוסיה חזרה להיות מעצמת על שיש להתחשב בה", אמר הימל, "והוא מנסה לשדר שהמערב לא מתחשב באינטרסים הגאופוליטיים האסטרטגיים של רוסיה ושארצות הברית מנסה לכרסם במעמדה. פוטין מנסה לשרטט קווים אדומים – עד לאן המערב רשאי להתקדם מזרחה".

לסיום, מציין לוונטל כי "השבוע, מטוס ריגול רוסי הנמיך טוס ל-500 רגל בלבד מעל פני הקרקע, כשחלף מעל ארבע ספינות של נאט"ו שהתאמנו בים הבלטי. כך נראה כעת המשחק – מי ימצמץ ראשון. פוטין יבחן בדקדקנות עד כמה ארצות הברית נחושה ועומדת מאחורי הבטחותיה למדינות הבלטיות ולמזרח אירופה. האמריקנים מצדם בוחנים את הרוסים. פוטין יודע שיש קווים אדומים שאסור לו לחצות, כמו תקיפת מדינה שחברה בנאט"ו. מנגד, היועץ לביטחון לאומי לשעבר של הבית הלבן, זביגנייב בז'ז'ינסקי, טען כי "כדי שלהרתעה תהיה משמעות היא חייבת שיניים. הכוחות האמריקאים באסטוניה לא יפלשו לרוסיה, ופוטין יודע זאת". הנשיא הרוסי מוכן למלחמה הקרה מודל המאה ה-21, אך האם אובמה שוב ימצמץ ראשון, או שמא לקראת סיום כהונתו יחשוף את שיניו?"

הסוגיא הזו עוד תעסיק את העולם בתקופה הקרובה. כששני מנהיגי המעצמות הגדולות בעולם מתגוששים בפומבי ואיומים נשלחים לחלל האוויר, המתח מורגש היטב. גם בבית הלבן, גם בקרמלין.

אובמה ופוטין בועידת הגי20

השארת תגובה