מדכא לחשוב על זקני העדה

העובדה שאנשים יהיו לבדם בליל הסדר השנה, או שהסדר שלהם יצטמצם בצורה דרסטית במספר האנשים, תוך היפרדות מילדים או הורים הנמצאים במקומות אחרים

שולחן הסדר
שולחן הסדר
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

שאלה אחת כבר לא תישאל בליל הסדר. גם אם תישאל, התשובה עליה תרחף מעל השולחן. ליל הסדר הבא עלינו שונה יהיה מאינספור לילות כאלה לאורך הדורות. מסובב הסיבות רצה שכולנו נחגוג את הלילה הגדול בשנה – אחרת משתכננו, לא כמו שהורגלנו, הפוך משתיארנו לעצמנו, מי יותר ומי פחות.

נסתרות דרכי הבורא. אף אחד מאיתנו אינו מתיימר להבין את פשר הגזירה הנוראה שנחתה עלינו בערבי פסחים. אין איתנו יודע מדוע באה המגפה עלינו ולמה מצטרפים עוד ועוד ילדים שלא טעמו טעם חטא למעגל היתמות הקודר. סימני השאלה רבים והעצבות מאיימת לנצח אותנו.

מדכא לחשוב על זקני העדה שבינינו, אשר ייאלצו להסב לשולחן הסדר בגפם, בתחושת בדידות איומה. עצוב לדעת שבעלי משפחות יתנתקו מבני משפחתם, רק בגלל שנדבקו באותו נגיף נורא ולרוע מזלם ישאלו עצמם 'מה נשתנה' באין עונה.

אולם דווקא בהתקרב חג החירות, הבה נקדיש כמה דקות בכדי להבין מיצר מהו וכיצד נחלצים ממנו. מהי הדרך היעילה לצאת מעבדות לחירות, שכן בכל דור ודור חייבים אנו לראות את עצמנו כאילו יצאנו, כל אחד מאיתנו, ממצרים.

ובכן, שימו לב לדברים שכותב הרב פנחס דונר, מארצות הברית, המדינה בה מכה הנגיף בעוצמה ושבה נלקחו לבית עולמם עשרות מיהודי הקהילה, בזה אחר זה.

הרב דונר מספר כי אחד הנושאים שעולים שוב ושוב במהלך שיחות הטלפון שקיים עם הקהילה שלו, זה העובדה שאנשים יהיו לבדם בליל הסדר השנה, או שהסדר שלהם יצטמצם בצורה דרסטית במספר האנשים, תוך היפרדות מילדים או הורים הנמצאים במקומות אחרים, כאשר כולנו בבידוד וריחוק חברתי, במטרה למנוע את התפשטות המחלה.

"איך נוכל לעשות ליל הסדר בעצמנו?" הם שואלים אותי. "האם לא צריך לעשות את ליל הסדר עם המשפחה והאורחים?"

חשבתי על זה הרבה, הוא מוסיף, ואני רוצה להתייחס לדאגות של כולם על ידי שיתוף של שיחה יוצאת דופן שהייתה לי לפני שמונה-עשר חודשים.

הרב דונר מגולל: בזמן שהייתי בהתוועדות לאחרונה נתקלתי בחבר שלי, הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון, מבכירי המרצים בארה"ב. ידעתי שהרב ג'ייקובסון גדל ברחוב מונטגומרי בקראון הייטס, בלב קהילת חב"ד, כמה רחובות בלבד מביתו של הרבי מליובאוויטש זי"ע.

יש היבט בחייו של האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע שלעתים קרובות אנחנו מתעלמים ממנו, והתחלנו לדבר עליו. האדמו"ר מליובאוויטש היה מחובר לקרקע להפליא, ויחד עם אשתו הרבנית חיה מושקא זכרונה לברכה, הרבי ניהל חיים פשוטים מאוד. אכן, ככל שיהיה קשה להאמין, חייהם יחד היו פרטיים מאוד.

הרב ג'ייקובסון מספר לעתים קרובות סיפורים על הרבי כאשר הוא מדבר בפני קהל, ולכן שאלתי אותו אם הוא התמקד אי פעם בפן הספציפי הזה בגדולתו של הרבי. כלומר, שלרבי מליובאוויטש לא היו שום רוח וצלצולים, והוא גם לא התעניין בהחצנה ובטקס שהם לעתים קרובות סימן ההיכר של מנהיגים חסידיים אחרים.

"למשל", שאלתי את הרב ג'ייקובסון, "האם אתה מספר לקהל שבשישים שנות נישואיהם הרבי ואשתו אכלו סעודת שבת ביחד בעצמם?" ללא אורחים, ללא נוכחים, ללא שום הופעה ציבורית… סתם זוג נשוי שאוכל יחד – מכינים את האוכל, אוכלים, מפנים את השולחן, ומנקים. ומדובר באדם עם עשרות אלפי אנשים שהולכים אחריו.

הרב יעקובסון עצר לרגע ואז חייך. "יש לי סיפור טוב בשבילך", הוא אמר. "לפני מספר שבועות הובלתי סדנה לאימהות שמגדלות את ילדיהן לבדן, ובסוף המפגש עניתי לשאלות מהנשים, ועודדתי אותן לשאול כל שאלה שעולה על דעתן. אחת הנשים הרימה את ידה, וזה מה שהיא שאלה אותי…".

"לפני כמה חודשים", היא אמרה, "זה היה בפסח. ילדי יגיעו אלי לכבוד ליל הסדר. התלהבתי כל כך, הכנתי את ביתי לפסח, והכנתי את הכל יפה; זה יהיה רק ​​אני והילדים".

"כל כך שמחתי שהם יהיו איתי, שסיפרתי לכולם: המשפחה שלי, החברים שלי, השכנים שלי. ואז, שעה לפני כניסת החג, בישרו לי שהילדים לא יוכלו להגיע. כמעט התעלפתי מרוב הלם וכאב לב. התביישתי כל כך. אני מניחה שיכולתי להתקשר להורים שלי, או שיכולתי להתקשר לשכנים שלי – וללכת אליהם לליל הסדר. אבל איך בעצם יכולתי לעשות זאת? הרי אמרתי לכולם שהילדים שלי באים! האמת היא שלא הייתה לי אנרגיה להיות עם אף אחד. הרגשתי אדישות וקהות מוחלטת, הרגשתי חסרת חיים".

"אז עשיתי את ליל הסדר לבד. בעצמי. זה היה הסדר הגרוע והמריר ביותר שהיה לי בחיים. פשוט ישבתי ובכיתי כל הזמן. בכי. זה לא היה פסח. זה היה תשעה באב. לא הייתי צריכה לאכול את המרור.  הרגשתי שחיי היו מרור. כן, עברתי על ההגדה ואכלתי את המצה; אבל ליל הסדר כולו לקח לי 25 דקות".

"הרב ג'ייקובסון, עשיתי את הדבר הנכון? האם עמדתי בחובת הסדר שלי?  האם זה אפילו נקרא סדר?  כי זה לא הרגיש כמו פסח ראוי".

הרב ג'ייקובסון אמר לי – ותאמין לי, כמנהיג ציבור, אני יודע בדיוק למה הוא מתכוון – לפעמים הרגעים הכי מעוררי השראה שלך בנאום, בכלל לא היו מוכנים מראש. אתה יכול להתכונן במשך שעות לפני. ואז ההשראה צונחת לחיקך משום מקום. וממש שם היה לרב יעקובסון רגע כזה.

"גברת", הוא אמר, "בשנת 1988 נפטרה אשת הרבי מליובאוויטש והוא נותר לבד, מכיוון שלצערנו לא היו להם ילדים. היא נפטרה בפברואר, וחודשיים אחר כך היה פסח. בכל שנה, הרבי והרבנית שלו היו ביחד בליל הסדר, אך השנה הוא היה לבד, לגמרי לבדו.  עם מי הרבי ינהל את ליל הסדר?".

"אני זוכר שבחור צעיר, ארי הלברשטאם (שנורה בהמשך באופן טרגי בידי מרצחים שפלים על גשר ברוקלין בשנת 1994), ניגש לרבי אחרי ערבית בלילה הראשון של פסח (בחו"ל עושים שני ליל סדר), ובשם אמו הזמין את הרבי לביתו לליל הסדר. משפחתו של ארי התגוררה במרחק קצר מ- 770. הרבי חייך אל ארי וניענע את ראשו. הוא הודה לו בהרחבה, אך אמר לארי שהוא ישהה ​​את ליל הסדר בחדרו הפרטי ב- 770".

"הייתי אז תלמיד ישיבה", המשיך הרב ג'ייקובסון, "אז אני עד באופן אישי לסיפור הזה. למעשה, עוזרו במשך שנים רבות של הרבי, הרב לייבל גרונר, הציע להישאר אצל הרבי, אך הרבי שלח אותו הביתה לליל הסדר עם אשתו וילדיו".

"וכך, האדמו"ר מליובאוויטש הגדול – האיש שהיווה השראה לאינספור אנשים ברחבי העולם בסדר שלהם, אשר התחייב באופן אישי לספק סדר פסח משמעותי לאנשי צבא בישראל, שהיו בתפקיד בערב הראשון של פסח באמצעות שלוחיו בארץ  לישראל, עשה את ליל הסדר לבדו. אף אדם אחר לא היה איתו. וכמו שאומר התלמוד: אם אתה לבדך, אתה שואל את עצמך את שאלות ה'מה נשתנה' ואז אתה גם עונה עליהן לעצמך'.

"כמה מאיתנו בחורי הישיבה לא חזרו הביתה באותו לילה;  חיכינו בחוץ ברחוב – ואחרי כמה שעות הרבי פתח את הדלת לקבל את פניו של אליהו הנביא ולדקלם את שפוך חמתך.  הוא יצא החוצה כשהוא מחזיק נר ואת ההגדה שלו, אמר את התפילה, נתן בנו  מבט, ואז חזר פנימה לסיים את ליל הסדר – לבדו".

"גברתי היקרה", אמר הרב ג'ייקובסון, "אם זה היה מספיק טוב לרבי מליובאוויטש לעשות את ליל הסדר לבדו, סמכי עלי, ליל הסדר שלך היה מושלם!".

"יכול היה להיות לו ליל סדר עם 100 אנשים, 1000 איש או 10,000 אנשים. הוא באופן אישי סידר שיהיה ליל סדר לכל הצבא בישראל. הוא היה אחראי למאות אלפי אנשים שחגגו את ליל הסדר ברחבי העולם, מקטמנדו ועד אלסקה, מסן פרנסיסקו ועד ניו זילנד.  אך בסופו של יום, הוא עשה את ליל הסדר לבדו. הוא לא היה זקוק לאף אחד אחר כדי להיות קרוב לבורא עולם. הוא לא היה זקוק להערכה. הוא ישב לבדו וחי מחדש את יציאת מצרים".

"הייתי אז רק בן 15", סיכם הרב ג'ייקובסון, "אך למרות נעוריי הרגשתי עצוב שלרבי אין עם מי לחגוג את ליל הסדר.  מדוע הוא לא הזמין אפילו אדם אחד להיות איתו?  אבל היום, אחרי ששמעתי את הסיפור שלך, יכול להיות שגיליתי את התשובה – וזו רק תחושה אישית.  כמנהיג יהודי אמיתי, הרבי רצה להעצים את כל אותן נשמות שהיו ויהיו אי פעם צריכות לעשות את ליל הסדר שלהן לבד. הוא רצה שידעו כי סדר הפסח הבודד שלהם הוא חזק, משמעותי ואמיתי.  ההיסטוריה היהודית והנוכחות האלוקית יהיו בליל הסדר שלהם בדיוק כמו בסדר שיש בו הרבה אנשים".

במהלך השבועות האחרונים, עם התפשטות משבר נגיף הקורונה בכל רחבי העולם, והמציאות של מצבנו כעת, כאשר אנחנו כולנו בבידוד כזה או אחר, נזכרתי בסיפור המדהים והמרגש אודות הרבי מליובאוויטש, מספר הרב דונר.

השנה, כל כך הרבה אנשים – ככל הנראה יותר אנשים מאשר בכל עת אחרת בהיסטוריה היהודית – יקיימו את ליל הסדר בכוחות עצמם או בלי משפחותיהם. כל המפגשים החברתיים שלנו יצטמצמו ותהיה חרדה באוויר. וכולנו נחשוב לעצמנו – "האם זה באמת ליל סדר ראוי?"

אני חושב שהסיפור הזה של הרב ג'ייקובסון, על האדמו"ר מליובאוויטש עונה על השאלה הזו, וזה מקל על כל ספק שיש לנו בנוגע לחוויה הלא פשוטה הממשמשת ובאה.

בסופו של דבר, חשוב לזכור, "אם זה היה מספיק טוב לרבי מליובאוויטש לעשות את ליל הסדר לבדו, סמכו עלי, גם ליל הסדר שלכם יהיה פשוט מושלם!".

כיהודים מאמינים בני מאמינים, בטוחים אנו שנעמוד איתנים בניסיון הגדול שעומד בפנינו וחדורים אנו באמונה חזקה שנזכה עוד השנה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים.

השארת תגובה