נתניהו, מי מאיים על הדמוקרטיה?

נתניהו איבד לחלוטין כל מעצור, הוא נואש ואחוז אימה מן האפשרות המתקרבת לישיבתו בבית-האסורים, והוא מוכן לשעבד את המדינה ולרסק את אושיות המשטר הדמוקרטי למען האינטרס האישי, הצר והפלילי שלו

ראש הממשלה בנימין נתניהו. צילום: עמוס בן גרשום לע"מ
ראש הממשלה בנימין נתניהו. צילום: עמוס בן גרשום לע"מ
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

כמו שני זרמי-מעמקים אדירים שעלו לפתע מעל פני המים, מתנגשים בימים אלה שני אגפי דעת הקהל הישראלית. מצד אחד, מחנה ה-62 שזכה בבחירות, טוען כי נתניהו ותומכיו מחבלים אנושות ביסודותיה של הדמוקרטיה הישראלית. הם מצביעים על סירובו של הליכוד להכיר בתוצאות הבחירות, על הנסיון לבטל את 15 המנדטים של הרשימה המשותפת ולהפוך אותם ל"שקופים", שלא לומר "שחורים" ופסולי-חיתון; על הכשלת הדיונים בכנסת וסגירתה הלכה-למעשה, והיאחזותו של היו"ר הזמני אדלשטיין בכסאו, בניגוד לרצונם המפורש והכתוב של רוב חברי הכנסת. וכן על הדיווחים על נסיונותיו של נתניהו לסגור את הכנסת במסגרת תקנות שעת-החירום של משבר הקורונה, שנבלמו רק בזכות היועמ"ש מנדלדבליט, למרות שחוק יסוד-הכנסת קובע חד משמעית בסעיף 44 ששום תקנת שעת-חירום אינה יכולה להשבית או לשבש את עבודת הכנסת, לעולם. וכמובן, גם על דחיית משפטו של נתניהו בחסות הקורונה. בראייתם, נתניהו איבד לחלוטין כל מעצור, הוא נואש ואחוז אימה מן האפשרות המתקרבת לישיבתו בבית-האסורים, והוא מוכן לשעבד את המדינה ולרסק את אושיות המשטר הדמוקרטי למען האינטרס האישי, הצר והפלילי שלו.

מן הצד השני, בלוק ה-58 של תומכי נתניהו באש, במים, בממשלה, בכנסת, בבית המשפט ואולי אף בבית-הכלא, מנהל מזה שנתיים קמפיין עוצמתי ואפקטיבי כנגד מערכת המשפט. מה שהפעיל הפוליטי, איש העסקים והתקשורתן יעקב ברדוגו מכנה מדי יום "מלחמת כל בכל", ועורך הדין הצעיר שמחה רוטמן מן התנועה ל"משילות" מכנה "מפלגת בג"צ". בהכוונתו של נתניהו, המומחה מספר 1 בישראל לעיצוב דעת קהל, ותוך שימוש במגוון גדול של פלטפורמות תקשורתיות ודיגיטליות, במימון שיש לקוות שכולו חוקי, נמכר לאוהדי המחנה נראטיב של "פגיעה אנושה בדמוקרטיה", אולם כמובן לא מצד הרשות המבצעת, אלא מצד הרשות השופטת, זו שלשיטתם "לא נבחרה ע"י העם" ולמעשה "פועלת נגד רצון הציבור". עבורם, כל התערבות של בג"צ בסוגיות קרדינליות של מדיניות ציבורית, ועל אחת כמה וכמה כאשר הוא מיישם את עקרונות ה"סבירות" וה"מידתיות", איננה אלא אקט של חתרנות אנטי-דמוקרטית כנגד "הריבון", קרי העם. לשופטים נלווים גם 'סייענים' מקרב הפקידות המשפטית הבכירה, כולל כמובן היועמ"ש מנדלבליט, שכביכול גמרו אומר להדיח את נתניהו.

השבוע, הגענו לאבן-דרך משמעותית ביותר, כאשר בג"ץ כפה על יו"ר הכנסת לכנס את המליאה לצורך הצבעה על החלפתו. אולם אין זו התחנה האחרונה שבה יתנגשו שתי הגישות. בשבועות הקרובים צפויים להירשם שיאים חדשים של עימות, סביב הנסיונות לחוקק חוק שימנע מנאשם בפלילים לרוץ לראשות הממשלה, ואולי גם – במידה וגנץ ייכשל בהרכבת ממשלה – דיון בבג"צ על כשירותו של נאשם בפלילים לקבלת מנדט להרכבת ממשלה. וכל זאת תחת המשך השתוללות משבר הקורונה.

בזמני-מחלוקת אלה חיוני כי שתי הקבוצות היריבות יקפידו שבעתיים על כיבוד כללי המשחק הדמוקרטיים, כיבוד רצון הרוב, וקיום מלא וקפדני של החלטות בתי המשפט, גם אם אלו אינן לרוחנו. כמו במגרשי הכדורגל, מותר לקלל את השופט, אבל יש לכבד את שריקותיו.

הכותב הוא סגן ראש המל"ל לשעבר

2 תגובות
  1. אני מסכים עם הכותב ושאפו לערוץ קול הזמן שלא עונה אמן אחר בלוק ה-58 ומביע דעה עניינית ומפוכחת.

  2. גנץ כן כן אתה אף פעם לא נסלח לך אם לא תגיש את הצעת החוק
    המדוברת לניקוי הכנסת מבעלי אשמה ולא רק אלה גם כאלה שהיו
    בכלא . לך על זה והושעת את ישראל . אחר כך תנוח .

השארת תגובה