בניסן נגאלו
חודש ניסן נפתח ברגל ימין. בקצב הזה גאולתנו נראית קרובה מתמיד. פירוקה של מפלגת 'כחול לבן' והתפוררותה של קואליציית השנאה שלמרבה המזל נכשלה במטרתה להקים ממשלת זדון, היא בשורה שצריך להרים כוסית 'לחיים' לכבודה.
השתלשלות האירועים עד להכרזת יושב ראש המפלגה בני גנץ על התמודדותו לתפקיד יו"ר הכנסת ופיצוץ כחול לבן, נראית כמעט שמימית שאלמלא השגחה עליונה, קשה לתת בה הסברים הגיוניים.
ובכל זאת, למרות שייתכן ורב הנסתר על הגלוי, אפשר להבין את ריצתו של גנץ להצטרף לממשלה, גם במחיר פירוק רשימתו. הרושם שנוצר הוא שיאיר לפיד, מספר 2 במפלגה ששרדה שנה תמימה, הטיל סגר מלא על הקוקפיט.
הקש ששבר את גב הגמל היה בהחלטתו למנוע בכל מחיר מגנץ לכהן בתפקיד יו"ר הכנסת ולו לזמן קצר. רק כדי לחסום אפשרות לפיצוץ במשא ומתן עם הליכוד. מבחינת גנץ, היתה זו השפלה ואקט חוסר אמון זועק שלא ניתן להשלים עמו.
במשך חודשים ארוכים הצליח לפיד ללחוש על אוזנו של בן בריתו, להציב בפניו מחסומים מפני קידום צעדים שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים לשמם הוא נאבק (שנאת נתניהו ותיעוב חרדים), אולם במבט לאחור הפיצוץ היה בלתי נמנע.
האסימון אמנם נפל מאוחר, אחרי תקופה ארוכה מידי שבה אזרחי ישראל התבוססו בבוץ הפוליטי והמדינה שפכה מיליארדי שקלים על מערכות בחירות מיותרות שלו היו נחסכות, חיי אדם היו ניצלים. אך טוב מאוחר מלעולם לא, ולא לחינם רובו של עם ישראל שחרר אנחת רווחה.
עם קץ הסאגה הזו, נסתם הגולל על שרשרת תופעות לוואי מהם סבלנו זמן ארוך. מכה אנושה הונחתה על מחרחרי הריב והמדון ועל מי שמבקשים לפסול מחנות שלמים ואוכלוסיות של שומרי תורה ובמצוות.
ובעברית מדוברת: אביגדור ליברמן, הוא הקורבן שהושלך לפח הזבל של ההיסטוריה. אותו איווט שמירר את חיינו והרעיל את בארותינו, גם הוצג כנוכל שמוכר את ערכיו והולך עם היבא יזבק והמשותפת, וגם נשאר לאכול את הלב באופוזיציה.
מסובב הסיבות הותיר אותו חסר כל השפעה ושלל ממנו באחת את הכוח הפוליטי שהיה נתון בידיו. לגנץ נפלה הזכות למחוק את החיוך מפני השטנה של ליברמן ולהכות בעוצמה בשיח הפלגנות שאותה הוביל יחד עם שותפו – יאיר לפיד, שנותר חבול ומוכה בספסלי האופוזיציה.
צחוק הגורל הוא שדווקא האדם שבו תלו לפיד וליברמן תקוות ואותו הניעו למטרת סילוק בנימין נתניהו מהשלטון תוך יריקה בפרצוף של מיליוני מצביעיו, האיש שנועד על ידם להכשיר את כוונתם הנבזית לפסול את המגזר הדתי והחרדי ולהדיר את נציגיו משולחן הממשלה, הוא שנסוג ברגע האמת וזרק אותם מכל המדרגות.
באורח לא מפתיע, רבים כל כך מחוגים ומקומות שונים, שמחים וצוהלים על מפלתו של אביגדור ליברמן. שוב התברר כי נקעה נפשו של עם ישראל מהאיש והשנאה. האיש והנקמנות. האיש והנכלוליות. האיש והקיטוב. הרושם שהתקבל הוא שנגולה אבן מליבו של העם היהודי.
השמחה לאידו של ליברמן פשטה גם בחוגי השמאל, עמם עשה יד אחת בצירוף תומכי הטרור מהרשימה המשותפת. זהבה גלאון, מנהיגת מרצ לשעבר, שלא חשודה באהבת חרדים הכירה בתבוסתו ולא הסתירה את שמחתה. "פספסתי לרגע עד כמה ליברמן הגאון הגדול, שפרשנים היללו את התחכום האסטרטגי שלו וכתרו לו כתרים, יצא די טמבל וחסר מושג על מה שבאמת קורה, והביא עלינו את הפרסה הזאת במו ידיו", כתבה.
עבורנו החרדים, זו היתה התגשמות החלום באופן שעלה מעל לכל דמיון. בעיניים כלות ראינו כיצד ראשות ועדת הכספים עוברת לידי מפלגת השנאה. נחרדנו למשמע הגזירות הקשות שהיו צפויות לבוא עלינו ועל עולם התורה. חששנו מסגירת החשבון של ליברמן עמנו שהיה קרוב מתמיד. והנה קרה הנס.
שעות ספורות בטרם נשמנו לרווחה, התנוססה כותרת ענק בעיתון כלכליסט שבישרה כי "עודד פורר הולך לסגור את שיבר ההקצבות לחרדים". בראיון פיזר נציג ישראל ביתנו איומים וכוונות שלו היו מתממשות, עולם התורה היה משותק חלילה.
רבות דובר על היעדר תכונות מנהיגותית אצל בני גנץ. נראה היה כי אין בו אומץ להעז ולבחור בצעד שיציל את ישראל מלטבוע במעמקי התהום אליה נקלענו. בהחלטתו לשנות גישה ולהתעלם מאיומי לפיד, ליברמן ושות' הוכיח גנץ אחרת משחשבנו.
עדות לאומץ ליבו של גנץ תוכלו למצוא בשיטוט קצר ברשתות החברתיות, שבו הוטל בו כל רפש אפשרי. תומכיו הנלהבים עד לא מכבר הפכו את עורם והשמיצוהו בכל מילי דגנאי. החל מכינויים פוגעניים ועד להאשמות בבגידה.
דקות בודדות בתום ההצבעה בכנסת, הגדירוהו תומכיו שהטיפו חדשים לבקרים על מנהיגותו וטיב כישוריו, כאדם חלש וכנוע. "גנץ לא כשיר לתפקיד ראשות הממשלה, לא קורץ מחומר של מנהיג, כלי ריק. להערכתי נסחט, אבל זה לא משנה. הוא סיים את דרכו. חייבים להתקדם", כתב אחד מהם לנוכח הצעד שנקט.
שופרי גנץ לא ידעו את נפשם כשהפסיק לרקוד לקול צליליהם. הללו התמלאו בושה ונחפזו להוקיע אותו משל היה שנוא נפשם. העיתונאים שהרבו לטעון לנו כי "גנץ ראוי, גנץ הקדיש את חייו למען ישראל, גנץ ישר, גנץ ערכי, גנץ רציני, גנץ אלטרנטיבה, גנץ ארץ ישראל היפה", התייצבו מיד לספר לנו על כך שבעצם הוא רופס וחסר עמוד שדרה.
יחד עם זאת, ישנם שפיתחו חשיבה עצמאית ומסרבים לנהור אחר העדר. תופעה מבורכת שצוברת תאוצה ברקע פירוק כחול לבן, זו מגמת התפכחות חדה של אנשים שפויים מאשליות השמאל, זניחת האיבה העיוורת לראש הממשלה בנימין נתניהו והתנערות מהשנאה לחרדים.
ובשוך פרץ השמחה הטבעי, חובה להישאר עם עיניים פקוחות ולוודא כי מחיר האחדות לא יהיה גבוה מידי. אסור שהממשלה שתקום תסכן את הישגי הימין והנציגים החרדים בשנים האחרונות. גנץ ואנשיו נתונים ללחץ בלתי פוסק לקבוע מדיניות "ליברלית" בממשלה שבה כוחם עצום, הרבה מעבר לכוחם האלקטורלי.
נתניהו עשוי להתפתות לרצות את השותפים החדשים במתנות שנזקם עצום. בין היתר תובעים בכחול לבן לשלוט במשרד המשפטים ולמחוק את השינויים שבוצעו לטובת מערכת המשפט המקולקלת. ובכן, הפקרת תיק המשפטים תהיה הפארסה הגדולה של הליכוד והבגידה האמיתית ברצון בוחריה. עוול בלתי נסלח.
לילה לפני הדרמה הגדולה ששינתה את המפה הפוליטית מקצה לקצה, נחשף עם ישראל לשיכרון הכח והעיוות שאוחז בבית המשפט העליון ומעיד כמה רקוב הוא. שופטי בג"צ התערבו באופן בוטה בהחלטת הכנסת, בהכרעה מוטה לצד מסוים מאוד, במטרה לעצב את סגר יומה של הכנסת ולקבוע מי יעמוד בראשה.
בשעת לילה מאוחרת, שופטי בג"צ שלחו ידיים ללב ליבו של בית המחוקקים ומינו יו"ר כנסת שכהונתו טרם החלה לפי החוק. בג"צ כינס על דעת עצמו ישיבת כנסת שלא מן המניין, ללא שום גיבוי בחוק.
ההשתוללות הפראית הזו של שופטי העליון והחריגה המקוממת של יועצים משפטים למיניהם ופקידים אחרים מסמכותם, זו תופעה שאסור להזניח את הטיפול בה. נבחרי הציבור הם שיקבעו את גורלנו ולא חונטה של אנשים שבוחרים אחד את השני ומזוהים עם השקפת עולם שאיבדה רלוונטיות בישראל של היום.
כעין הפתיחה נסיים בתקווה שכשם שנגאלו אבותינו, ניחלץ כולנו מהגלות הנוראה שמגיעה לשיא. מי שאמר לעולמו די שיאמר לצרות שבאות עלינו די ויחיש פדות לעמו.
אים הייתה מישטרה אמיתית האיש הזה צריך מיזמן לשבת בכלא כול ילד קטן יודע שגלנות זו המומחיות שלו