ממשלת ערבים: ליברמן הבטיח – וקיים

במפתיע, גילה איווט שכל הבטחות הבחירות שלו התממשו: הבטיח ממשלת אחדות – וקיבל, הבטיח שלא ישב עם החרדים ועם סמוטריץ' בממשלה – וקיים, הבטיח שלא ירכיב ממשלה עם הרשימה המשותפת – והפלא ופלא, גם את זה הוא ביצע

נתניהו וליצמן צילום קובי גדעון לע''מ
נתניהו וליצמן צילום קובי גדעון לע''מ
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

את אירועי השבוע החולף, ניתן לסכם בתמצית בציטוט מתהילים: "בור כרה ויחפרהו וייפול בשחת יפעל", ואין הכוונה לצמד המסיתים ליברמן ולפיד, שבשנאתם לרוה"מ נתניהו, דחקו את רא"ל בדימוס בני גנץ לפינת הקוקפיט, עד שבא אשכנזי וחילץ אותו.

לפני שבוע, הייתה נשיאת בית המשפט העליון, כבוד השופטת אסתר חיות, על גג מגדל השן. בלהיטות ובהנאה מרובה בחשה בקדרה הפוליטית, ביטלה כלאחר יד את תקנון הכנסת, נזפה ביו"ר יולי יואל אדלשטיין וכפתה באישון ליל את מינויו של עמיר פרץ כמחליפו הזמני, הכל במסגרת הפרויקט 'רק לא ביבי'.

פחות מ-24 שעות לקח לגלגל להשלים סיבוב מלא, חיות הושפלה ומושא איבתה, בנימין נתניהו, חזר שוב לפסגה והבטיח את משכנו בבלפור לשנה וחצי הקרובות (לפחות), וכבר אמר מי שאמר, שאם בג"ץ מעוניין לעסוק בפוליטיקה – לכל הפחות עליו ללמוד תחילה את רזי המקצוע.

בזירה הפוליטית, מנצח ומפסיד נקבעים פעמים רבות לפי אורך נשימתם. נתניהו מצטיין במשיכת זמן עד הדקה ה-90, הוא מתאזר בסבלנות גם כשהסיכויים נראים קלושים ומתמחה בניצול כל דקה ומתיחת העצבים עד למקסימום, ללפיד, מנגד – אצה הדרך.

זה כבר קרה לו ב"ממשלת האחים" המפורסמת, כשהתפתה לנסות ולהדיח את נתניהו ולדחוק את הקץ, ומצא את עצמו מושלך בביזיון ממשרד האוצר. זה קרה לו שוב בשבוע שעבר, כשסירב לכל הצעת פשרה של ממשלת אחדות, בטוח בעצמו שהפעם ייטול את נקמתו בנתניהו – ושוב נזרק ככלי אין חפץ בו. אולי עכשיו, בזמן הפנוי שיישאר לו עם ידידיו מהרשימה המשותפת, יוכל ללמוד מהם את הפתגם הידוע – אלעג'לה מן אל-שיטאן (החיפזון מהשטן).

ובעוד לפיד ויעלון ניסו להתמודד עם הכישלון במסיבת עיתונאים רוויית תסכול והטחת האשמות המבוססות על שורש ב.ג.ד בעמיתם לשעבר (ואל תנסו לדמות בנפשכם כמה חטיבות של השב"כ היו נזעקות, אילו פוליטיקאים מימין היו מאשימים את גנץ בבגידה) – נעלם ליברמן לבידוד, ללא חשש קורונה.

במפתיע, גילה איווט שכל הבטחות הבחירות שלו התממשו, במסלול הפחות מתוכנן מבחינתו. הוא הבטיח ממשלת אחדות – וקיבל, הבטיח שלא ישב עם החרדים ועם סמוטריץ' בממשלה – וקיים, הבטיח שלא ירכיב ממשלה עם הרשימה המשותפת – והפלא ופלא, גם את זה הוא ביצע… כעת נותר לו רק להחליט במי הוא תומך לתפקיד יו"ר האופוזיציה, בקולגה למחצה יאיר לפיד או בחבר החדש איימן עודה, אכן בחירה קשה.

למען האמת, צריך לדון את השמאל הישראלי לכף זכות. מה לא עשו שם בשנים האחרונות כדי להדיח את נתניהו… תפירת תיקים, חיטוט מכוער ואובססיבי בחיי משפחתו, ניסיון לאלתר מועמדים ש'ימגנטו' מנדטים מכל הבא ליד, אפילו חיבוק אובססיבי לאישי ימין מובהקים כהאוזר והנדל, שלא לדבר על עטיפת האתרוג הייחודית שהולבשה על איווט, מרגע שחצה את הקווים וקידש מלחמה נגד הבוס לשעבר.

וכשההשקעה עצומה כל כך, גם רף התסכול בהתאם. דקות אחדות לאחר שנחשפה החלטתו של גנץ להתמודד לתפקיד יו"ר הכנסת – כדי לאפשר המשך מו"מ להקמת ממשלת אחדות, ומשהתברר שלפיד ובוגי החליטו לשבור את הכלים ולפרק את פדרציית 'רק לא ביבי' – כבר התנפלו נציגי השמאל בחמת זעם על גנץ ואשכנזי.

הרמטכ"לים הנערצים של אתמול הפכו למוקצה מחמת מיאוס של היום, כאלה שגם לאחר מריחת אלכוג'ל אסור לגעת בהם. בבת אחת אימצו מגישי ופרשני התקשורת הכללית את כל ביטויי הלעג שנשמעו כלפי גנץ בשנה האחרונה בקרב חוגי הימין. אוי, התסכול.

נותר רק לדמיין את פרצופה הנדהם של נשיאת העליון כשהבינה את הנעשה, ואז שוב כשנפל לה האסימון – יולי אדלשטיין ישוב מהדלת הראשית ללשכת יו"ר הכנסת, והפעם, הוא כבר ירחיק את טלפי הבג"ץ מבית המחוקקים האהוב עליו. אני מכיר כמה וכמה פוליטיקאים שהיו משלמים הון כדי לצפות באסתר חיות באותם רגעים.

הבריאות לפני הכל

תחילה נראה היה שההליכים יושלמו בקצב התפשטות המגפה. אחרי הכל, גנץ כבר חצה את הרוביקון ולא הסתובב לאחור להביט בשרידי סדום ועמורה שהותיר אחריו, למעט הצצה חטופה, בה הספיק 'לשנורר' מתחת לאפו של לפיד את נציגת העדה האתיופית ב'יש עתיד', ח"כ פנינה תמנו שטה.

בהמשך, התברר שהקצב דומה יותר לגובה הכנרת, מתקדם לאט אבל בטוח. אמנם ברוב הנושאים הושגה כבר הסכמה, החל מסוגיית הרוטציה בבלפור (שנה וחצי לכל אחד ואשרי המאמין. נתניהו יעדיף להיכנס שוב לבידוד ולא לחזור להתגורר בקיסריה, ותסמכו עליו שהסיבה כבר תימצא), עבור דרך חלוקת התיקים באופן פריטטי, לפי יחס של 50:50 בין חברי בלוק הימין ובין כל השאר, וכלה בויתור משמעותי במיוחד של רוה"מ על תיקי המשפטים והתקשורת.

מה בכל זאת מעכב את שבירת הצלחת? תלוי את מי שואלים. בחוסן לישראל רומזים שנתניהו מושך זמן כדי להגיע לתום תקופת המנדט שהוקצב לגנץ על ידי הנשיא. מאחר וגנץ לא צפוי לקבל המלצה חוזרת והמנדט יעבור לנתניהו, משוכנע האחרון שכוחו במו"מ יגבר לאין ערוך והוא יוכל לסחוט הישגים נוספים, הן בחקיקת החסינות והן בחלוקת התיקים.

בליכוד מנגד, מאשימים את הגנציאדה בסחיטה מוגזמת. לטענת גורמים במו"מ, גנץ מושפע עמוקות מהלחץ התקשורתי בכמה סוגיות ליבה. מכך נובעת התעקשותו על תיקי המשפטים והבריאות, למגינת לב השר ליצמן. ב'חוסן לישראל' מבינים היטב שההצדקה היחידה לזחילה לממשלת נתניהו היא משבר הקורונה, ולפיכך, חובה עליהם להשיג את משרד הבריאות.

עבור ליצמן מדובר גם בהזדמנות פז, סויחר איכותי יודע לאתר ולרכוש סחורה בשפל ולמכור אותה כשמחירה מאמיר. כשליצמן נכנס למשרד הבריאות, אי שם בשלהי העשור הקודם, הוא היה משרד חבוט ולא רצוי, שאריות שנותרו אחרי חלוקת השלל. ברצף מרשים של הישגים הצליח סגן השר במעמד שר לשקם את תדמית המשרד, ולקדם אותו לשורה הראשונה של משרדי הממשלה הנחשקים.

כעת, בעקבות משבר הקורונה, הפך המשרד לנכס לאומי של ממש. ליצמן יכול להפוך את הלימון ללימונדה ולדרוש בתמורה כל מה שיחפוץ. אם יבחר, יוכל לקבל את משרד השיכון פלוס סמכויות נרחבות, שיאפשרו לו להתמקד בפתרון מצוקת הדיור החרדית, הוא יכול גם להתפשר על תיק נכבד אחר בעל השפעה משמעותית לציבור מצביעיו, דוגמת משרד התחבורה, הרווחה או אפילו החינוך.

הלחץ התקשורתי גם מאלץ את גנץ להטיל וטו על חזרתו של אדלשטיין לתפקיד יו"ר הכנסת, במה שיצטייר כהשפלה פומבית למערכת המשפט. לפחות בנושא זה, נראה כי נתניהו לא מתכוון לוותר, בליכוד רומזים כי גם חוסן לישראל סירבו לקבל תכתיבים באשר לזהותו של שר המשפטים המיועד, בניסיון לבלום את ניסנקורן ולהציב במקומו את טרופר. על פניו, אדלשטיין יכול לישון בשקט, מדובר ב'עז' שגם חוסן לישראל לא תילחם עליה, ככל שתצליח לרשום הישגים תדמיתיים אחרים.

אוצר אבוד

נתניהו צועד לקראת הרכבת הממשלה הגדולה בתולדותיו, לחמישים ושמונה חברי בלוק הימין, צפויים להצטרף שישה עשר חברי 'חוסן לישראל', פלוס הצמד האוזר-הנדל בסיעה עצמאית, שני שליש משאריות מפלגת העבודה (פרץ ושמולי) ומי שהייתה הראשונה לזהות – ח"כ אורלי לוי. בסך הכל צפויה קואליציית הקורונה למנות שבעים ותשעה חברי כנסת, מה שיאפשר לרוה"מ מרווח תמרון נרחב.

גנץ מתנגד להחלת ריבונות במסגרת 'תוכנית המאה'? תפדל, יש רוב בלעדיו. ימינה עושה שריר ומציבה דרישות בלתי אפשריות לתיקים בממשלה עבור כל הקוקפיט הציוני-דתי? אפשר לוותר עליה. עמיר פרץ מגדל שוב שפם? מיכאלי מחכה לו באופוזיציה, ועל זו הדרך.

בהערת אגב, נדמה כי בנט וחבריו, עם כל ההערכה לתוכנית הפינצטה, טרם הפנימו את עובדת היותם המפלגה הקטנה בכנסת. מפלגה בת שישה מנדטים, שגם כך אין לה ברירה פוליטית אחרת, לא יכולה לדרוש ארבעה תיקים בממשלת אחדות רחבה, גם אם נתניהו הבטיח לחברים הרים וגבעות. תשאלו את פייגלין וברקת.

נכון שההסכמים הסבוכים ברביעיית ההנהגה יוצרים מצב בלתי אפשרי, שכן שקד דרשה וקיבלה התחייבות לתיק זהה בערכו לבנט, ומנגד התיק השני בחשיבותו שתקבל המפלגה מגיע על פי הסכם לאיחוד הלאומי ונציגו סמוטריץ'. גם רפי פרץ מעוניין בתגמול על אותה בגידה זכורה במילה שנתן לבן גביר, ועדיין, רצוי להיצמד לקרקע המציאות. שני תיקים בינוניים וראשות ועדה הם מעל ומעבר לשוויה האלקטורלי של הסיעה הדתית לאומית.

אפרופו ברקת, ראש העיר הירושלמי הוא אחד המפסידים הגדולים של ממשלת האחדות. משרד האוצר הוא התפקיד הבכיר ביותר שנותר בגוש הימין, ועם כל הרצון הטוב, אין שום סיכוי שהוא ייכנס לנעליו של כחלון. ברקת יקווה לכל הפחות לקבל תפקיד מיניסטריאלי אחר, אולי תיק ירושלים ומורשת, זכר לימים עברו. הוא יכול רק להתנחם בכך שהאתגרים הניצבים בפני השר הנכנס, כולל מיליון מובטלים, גירעון מפלצתי ומשבר כלכלי חסר תקדים, יוצרים משימה בלתי אפשרית ועשויים לסיים לו את הקריירה הפוליטית.

במערכת הפוליטית היה מי שהציע לשחזר את 'תקדים שיטרית'. היה זה בתקופת כהונתו של רוה"מ אריאל שרון, לאחר שמינה את נתניהו לכהן כשר אוצר, נאלץ שרון לתפור תיק במיוחד עבור מאיר שיטרית. שרון חיפש טייטל מכובד שירצה את שיטרית, עם אפס סמכויות ביצוע. הפתרון המקורי נמצא בדמות תפקיד וירטואלי של 'שר באוצר', כך, הפך שיטרית לעציץ מושקע במיוחד בלשכתו של השר נתניהו. בדומה לכך, גם הפעם, יכול נתניהו למנות את ברקת לתפקיד 'שר באוצר', כפוף לשר המיועד, יהיה מי שיהיה.

כך או כך, יתכן שכבר בשעת קריאת שורות אלה נחתם ההסכם הקואליציוני המיוחל, וממשלת האחדות יוצאת לדרך. לצערו של אביר שלטון החוק רובי ריבלין, הוא ייאלץ לוותר על התמונה המסורתית בבית הנשיא, מאחר והממשלה המסתמנת היא לכל הפחות 'התקהלות אסורה' בעיני חסידי מערכת החוק, גם לולי תקנות משרד הבריאות.

"קרוב למזיד"

רף ההסתה בישראל חצה השבוע שיאים חדשים, עלילות הדם מימי הביניים על "היהודים מרעילי הבארות" חזרו בפורמט מודרני של "החרדים מעבירי המחלות". התקשורת הישראלית רקדה על כל תיעוד מחתונה חסידית נידחת, ליוותה למנוחות ראש ישיבה ליטאי וחיפשה בנרות התקהלויות אסורות בבני ברק והגלילות.

בדרך פלא, אותם שנזעקו חמס על החלטתו של השר אוחנה לסגור את בתי המשפט מאימת הקורונה, היו ראשונים לדרוש אטימה הרמטית של בתי הכנסת. אלו שדרשו בתוקף להחריג את 'זכות ההפגנה' כאבן יסוד בדמוקרטיה, שכחו שגם 'זכות הפולחן' היא מרכיב ליברלי חשוב של זכויות אדם.

אבל אשמים אנחנו, כי אחרי ולמרות ההגזמות הפרועות והדרישות להטלת סגר על בני ברק, אין עשן בלי אש. במקום להיות סמל ודוגמה, להזכיר שוב שהציבור החרדי הוא מחזיק דגל קדושת החיים, ומשורותיו הוקמו כל ארגוני ההצלה והרפואה – נהגנו בחוסר אחריות מובהק.

רבים התייחסו בביטול לתקנות משרד הבריאות, עד שמרן שר התורה קבע בנחרצות ובפסיקה תקדימית כי מי שמזלזל בהוראות דינו "כרודף" וכי מותר לבזותו ואף למסור את שמו לרשויות, גם אם יביא הדבר לעונש מאסר או הטלת קנס.

מוטב להביע אי נוחות מהמראות הלא רצויים של שוטרים במסכות ואלות גוררים מתפללים משטיבלאך, מאשר להזיל דמעות למראה פעוטות אומרים קדיש על הוריהם שנקטפו בחטף, כפי שחווה ניו יורק החרדית בממדים בלתי נתפסים, רח"ל.

אנא, שמרו על חייכם, אם לא למענכם אז למען ההורים, הדודים, השכנים, החברים, אל תרצחו אותם! אל תצאו מהבית! אל תתחכמו עם הוראות משרד הבריאות!

תגובה אחת
  1. תלכו כפרה על ליברמן

השארת תגובה