"פחד אימים" – האווירה בניו יורק

רק היום, בעת כתיבת השורות, נפטרו לא פחות מ-15 יהודים חרדים, יראים ושלמים, תושבי שכונת בורו פארק שבברוקלין, מהמגיפה הנוראה, ואנחנו עדיין לא יודעים איך זה ייגמר

בנימין ברבר
בנימין ברבר
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

לצערי הרב, לא איש בשורות אנוכי. כפי שאתם יודעים, אין חדשות טובות אצלנו, בבורו פארק, בימים אלה.

למרבה הכאב, כמעט ואין רחוב שאין בו מת. כל אחד מכיר את הנפטרים, שגרים בשכנות, ולא הצליחו להתגבר על מגיפת הקורונה שמשתוללת באזורים שלנו בעוצמה ומכה ללא רחם.

רק היום, בעת כתיבת השורות, נפטרו לא פחות מ-15 יהודים חרדים, יראים ושלמים, תושבי שכונת בורו פארק שבברוקלין, מהמגיפה הנוראה, ואנחנו עדיין לא יודעים איך זה ייגמר.

15 הלוויות, 15 אלמנות, 15 משפחות שכעת ילדיהן הופכים ליתומים. עוד 15 משפחות שנכנסות למעגל השכול הנוראי שעוטף אותנו מכל עבר בשבועות האחרונים. הכאב עצום. הפחד השתלט על כולנו והחשש מהבאות משתק אותנו.

עם זאת, השכילו התושבים בשבוע האחרון, לשמור על עצמם, לא לצאת מהבית שלא לצורך ולשמור על ההנחיות שקיבלנו בצורה המקסימאלית בכדי למנוע קורבנות נוספים. כבר אין פאניקה כמו שהייתה בשבוע שעבר, עם תחילת המאורעות הקשים כאן. ההבנה כיצד להתנהג מול המגיפה הקשה, חלחלה לתושבים, וטוב שכך.

אני לא יודע אם זה בגלל שהמצב נהיה קצת יותר טוב, או שהתרגלנו למצב הנוכחי. אני רוצה לקוות שאנחנו במגמת שיפור, שנוכל בקרוב מאד להכריז שהמגיפה עברה מעל בורו פארק, הלוואי שאווכח שהזהירות מוכיחה את עצמה.

ייתכן בהחלט, שהסיבה להתפרצות ולמקרים הטרגיים שהתרחשו השבוע כאן בבורו פארק, היא שהנגיף שהיה חבוי בתוך הגוף, המתין מספר ימים, ורק כך מתפרץ ומביא תוצאות כל כך קשות, כאלו שאין בכוחנו לשאת.

על כל פנים, בניגוד למחדל ההיערכות עם פרוץ המגיפה בשכונתנו, בתי החולים כאן באזור, ובכלל בניו יורק, מתארגנים הרבה יותר טוב מאשר בתחילת הדרך. לשמחתנו מגיע ציוד נכון, ויש טיפול הולם.

כיהודים, מובן מאליו שבימים האחרונים הקהילה החרדית והיהודית כאן בניו יורק מתארגנת חזק למען אחינו שבצרה. ההתגייסות עבור הזולת, למען משפחות השכול ואלו שאין ידם משגת צוברת תאוצה. יוזמות ברוכות צצות בזו אחר זו ומשלוחי אוכל נשלחים למשפחות שהאסון פקד את ביתם, זאת לצד פעילות של עזרה למבודדים, לחולים, בכל מה שצריך. ברגעי המבחן הללו עומדים יהודי ניו-יורק חזקים ואיש את רעהו יעזורו.

לוח השנה מתקדם. פסח מגיע בעוד שבוע בדיוק, אבל אין פה הרגשה של ערב חג. בשונה מכל שנה, בה יכולנו להרגיש את חג הפסח כבר שבועות ארוכים לפני בואו, המצב השתא רחוק מלהזכיר את מחזות ערב החג אליהם התרגלנו שנים רבות.

כואב הלב לראות את המצב אליו הגיעו חלק מתושבי האזור. אין חשק לשום דבר, לא לצאת, לא לקנות דברים לחג. פחד אימים בחוץ. בכל בוקר שאתה קם, אתה רוצה רק לוודא שאתה והמשפחה בסדר, ושום דבר חוץ מזה לא מעניין. זו תחושה איומה שקשה לתאר אותה במילים.

אני מקווה מאד שפסח יביא איתו ימים חדשים, ושהצרה הזאת תעבור מעלינו באותה מהירות שבה הגיעה לכאן. ובניסן ניגאל, אמן.

השארת תגובה