חוששים? תפסיקו לדבר בבית כנסת

ראוי להתחזק בענין שלא לדבר כלל בזמן התפילה. החומרה של הדבר גדולה, כפי שראינו, ומעלת השומר על כך – עליונה ביותר. שמירה על קדושת בית הכנסת תביא לבנין בית המקדש ולגילוי קדושתו

בית הכנסת הגדול בקלינינגרד, צילום אלי איטקין (35)
בית הכנסת הגדול בקלינינגרד, צילום אלי איטקין (35)
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט
התקנות שעושים היום במשרד הבריאות והרבנים והאדמורי"ם אומרים שכך צריך לעשות ולהישמר, יש להם מקור בזוהר הקדוש ובשער הכוונות של האר"י הקדוש שכותב בפירוט את הדברים.
הזוהר הקדוש כתב: שבזמן המגיפה אסור להתהלך בחוץ כי המזיקים – מזיקים לכולם בעת הזאת – ומלאך המוות יש לו רשות לחבל לכל מי שנמצא לפניו בגלוי ואילו היה מסתיר את עצמו לא היה יכול לקטרג עליו ולהמיתו.
ומי שכבר נגזר עליו צריך לעשות תשובה ומעשים טובים (מצורף). 
רבי חיים ויטאל זי"ע בשער הכוונות – כותב מפורש שבשעת המגיפה מי שנדבק, זה מקיף אותו מכל סביבותיו שיעור כמה אמות ואפילו באותו השכונה, ואפילו בכלי או מלבוש שלו וכותב מפורש: שמי שלא יזהר – יכול להנזק (מצורף ומסומן).
 
לכן חובה עלינו להשמר ולהיזהר בענין זה וזה ממש בגדר של "ונשמרתם על נפשותיכם" – מאוד קשה ליהודים יראים לא להתכנס למנין, לא להכנס לבית כנסת, ולא ללכת למקווה וכו', אבל אלו דברים שכתובים ומוזהרים על כך עוד מימי האר"י הקדוש במופרש ולא לחנם הורו הרבנים והאדמור"ים להשמר ולהיזהר.

אחת התקופות הקשות שעמדו לישראל מאז ומעולם התרחשה בשנות ת"ח ות"ט, אז נהרגו ונשחטו על קדושת ד' רבבות אלפי ישראל וקהילות רבות נחרבו עד היסוד, רבי יו"ט ליפמן העליר זי"ע, בעל ה'תוספות יום טוב' שניצול בחסדי שמים מן הגזירות, לא מצא מנוח לנפשו ובקש לדעת את סיבת הצרות הנוראות, לצורך כך הרבה בתעניות ובתפילות, ואף ערך 'שאלת חלום' כדי שיודיעוהו מן השמים על מה עשה ד' ככה לעמו.

התשובה שקיבל התוספות יו"ט מן השמים הייתה נוראה ומפתיעה: כלל ישראל נענש בגזירות אלו על כך שהקל ראשו באיסור החמור של שיחה בשעת התפילה, ועל זאת באה עליהם הרעה ונחרבו מאות בתי כנסיות, מלבד רבבות אלפי ישראל שנחשבו כצאן טבחה.

התוספות יו"ט שהדברים נגעו למעמקי לבבו הטהור, נרעש והחליט לעשות מעשה, הוא תיקן לומר בכל שבת בביהכנ"ס 'מי שברך' מיוחד לאלו הנזהרים מלדבר בשעת התפילה, והרבה לעורר על כך בכל תפוצות ישראל ('מורא מקדש' לרב ייב"י מאוסטראה).

החתם סופר זי"ע באחת מדרשותיו הרבות בענין איסור הדיבור בבית הכנסת אמר: הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו השאיר לנו מקדש מעט, בתי כנסיות ובתי מדרשות, עם אנו נוהגים בהם קודש, אז יש להם גם אתה קדושת ארץ ישראל והתפילות משתלחות מהן לשער השמיים, אך עם ח"ו אנו נוהגים בהם בזיון ומדברים בהם דברים בטלים, הבל זה של דברים בטלים הוא טמא, ומתלבש בו שר של טומאה וגם הוא נעשה בעל הבית בבית הכנסת ומקבל התפילות ומכניסן אל החיצונים רחמנא לצלן (דרשות חת"ס ח"ב דף שט ב)

בית הכנסת ובית המדרש נקרא מקדש מעט דכתיב: "ואהי להם למקדש מעט", אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. וכתבו הפוסקים דמצווה לירא מן המקדש נוהג בבית הכנסת וביהמ״ד מדאורייתא, ולכן ראוי להיזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה. ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר: "מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי", ובזוה״ק הפליג בעונש שלהם, ואמר: "מאן דמשתעי בבי כנישתא", ר״ל בדברים בטלים חיצונים, "אין לו חלק באלהי ישראל". הכונה ע״ד מ״ש אפיקי יהודה ז"ל… והיינו כי הקב״ה נקרא אלהי ישראל מפני שאין ביניהם שר אמצעי אבל לגבי אוה״ע נקרא אלהי האלהים שיש להם שרים אמצעים, והעד שישראל אין להם אמצעי ממה שמצינו שהקב״ה השרה שכינתו אותם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ולכך המזלזל בהם נראה דאינו מודה שיש שם השראת שכינה ולכן אין לו חלק באלהי ישראל ר"ל בזה התואר של אלהי ישראל שזכו בו ישראל.

הזוהר הקדוש (פרשת ויקהל) מביא את חומרת הדיבור בעת קריאת התורה וז"ל: קריאת התורה צריך להיות באימה וביראה כמו בשעת מתן תורה ואין רשות לדבר אפילו בדברי תורה וכל שכן בדברים אחרים אלא כולם ישבו באימה כמי שאין לו פה.

המחבר בהלכות תפילה מביא וז"ל: לא ישיח שיחת חולין בשעה שהשליח ציבור חוזר התפילה ואם שח, הוא חוטא וגדול עוונו מנשוא וגוערים בו, ובהלכות קריאת התורה מביא וז"ל: כיוון שהתחיל לקרות בספר תורה, אסור לספר אפילו בדברי תורה, אפילו בין גברא לגברא ובמשנה ברורה בהלכות בית הכנסת מביא וז"ל : הירא לדבר ה' ישים עיניו ולבו לזה שלא לדבר שום דברים בטלים בבית הכנסת.

מובא באליה רבה בשם הכל בו בהלכות תפילה כתב וז"ל: אוי לאנשים שמשיחים בעת התפילה וכו' ויש למנות אנשים ידועים להשגיח על זה, החיד"א זי"ע כתב בספר "פתח עיניים" וז"ל: המדבר שיחת חולין בבית הכנסת טוב לו שלא יבוא כל עיקר, כי הוא חוטא ומחטיא והשטן מקטרג וכו'.

וכתוב בשער הכוונות (דף ד' עמוד א') שרבינו האר"י זי"ע היה נזהר שלא לדבר כלל בבית הכנסת אפילו שלא בשעת התפילה וכמעט שאפילו בדברי מוסר ותוכחות ותשובה לא היה רוצה לדבר כדי שלא ימשך מזה איזה דיבור של חול.

ובצעטעל קטן מרבי אלימלך מליזנעסק כתב: ירגיל את עצמו להתפלל בכל כוחו, ובקול המעורר הכוונה להדבק המחשבה לדיבור, ופניו אל הכותל בתוך סידור התפילה בבוקר ובערב, ולא יסתכל לצדדין מתחילת התפילה עד סופה, ובחזרת הש"ץ השמונה עשרה יעיין בסידור לענות אמן בכל כחו על כל ברכה וברכה, ובשעת קריאת התורה להטות אזנו על כל דיבור ודיבור מהקורא כקורא את המגילה, ולעשות עצמו כאילם בבית הכנסת, אפילו קודם התפלה ואחריה עד הליכתו לביתו.

בספר "עבודת ישראל" למגיד מקוזניץ זי"ע (אבות ה) כתב:  צריך להיזהר שלא לדבר בבית הכנסת שום דיבור קל חוץ מהתפילה, כי כשמדבר דברים בטלים בשעת התפילה, דומה למי שמדבר עם המלך, והופך פניו ממנו ואומר: אדוני המלך, איני יכול לדבר עמך עתה, רק אדבר חפצי ומיד אשוב לדבר עמך, ובזה דוחק רגלי השכינה ח"ו ואף שאר העם המתפללים תפילתם בכוונה, יתכן שלא תתקבל תפילתם בעוון המדברים.

ודברים נפלאים בעניין זה כתב ה'יערות דבש' ( חלק א דרוש ט): תארו לעצמכם בית כנסת שעכשיו ממש נצבע בלבן מרהיב וצח, והנה יבוא אדם וישליך עליו בוץ עד שיתמלא כתמים מכוערים, האם לא תכעסו עליו מאד?! והאמת היא שהבל פה של חטא זה היוצא מפי המדברים בית הכנסת, הרי הוא מנוול ומטנף את כל חלל בית הכנסת בכתמים ונגעים, ואף מסיר מאתנו את צל השכינה, ככתוב (דברים כג טו):"ולא יראה בך ערוות דבר… ושב מאחריך", בעוונותינו הרבים, ממשיך ה'יערות דבש' ומעיד, כמה בתי כנסיות מפוארים היו

בעירנו פראג אשר כדמותם לא היה בכל העולם ונהרסו עד היסוד, ובוודאי אין הקב"ה חשוד על עשיית דין חינם, ובלי ספק שארע זה הואיל ומלאו בתי כנסיות אלו בהבל פה של חטא.

והנה אף בדורנו אנו ראינו כדבר הזה בשואה הנוראה, כאשר נכרתו מעמנו מיליוני יהודים, בהם רבים כשרים וצדיקים, וכאשר רבים תמהו על העובדה שמקרב יושבי ארצות אירופה נהרגו רוב מניין ובניין, ואילו מקרב בני עדות המזרח כמעט ולא נפגעו כלל, אמר כ"ק האדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור זצ"ל, שהסיבה שעמדה ליהדות ספרד להינצל מן הגזירות הייתה בזכות ששמרו על קדושת בית הכנסת ולא שוחחו בשעת התפילה (שו"ת 'תשובות והנהגות' או"ח א קנז).

מסופר על הצדיק רבי יעקב יוסף מאוסטרהא זי"ע מתלמידי המגיד ממעזריטש זי"ע אשר תדיר היה מרבה לעורר על איסור השיחה בבית הכנסת ואף חיבר על כך קונטרס מיוחד בשם "מורא מקדש", פעם כאשר הזדמן בשבת שירה לעיר אחת ושם לב שבני המקום משוחחים בעת התפילה, קם מיד ודרש בפני הציבור: רבותי בפרשת השבוע אנו קוראים על משה שאמר לבני ישראל "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" וכיוון שכידוע חייב כל אדם לראות את התורה כאילו ניתנה לו מחדש בדורו, נמצא שקריאה זו של משה מכוונת אף אלינו – יושבי בית המדרש, דעו לכם אם רק תקפידו על "ואתם תחרישון" ע"י הימנעות מכל דיבור בשעת התפילה, מיד תרגישו כיצד "ה' ילחם לכם" – הקב"ה בכבודו ובעצמו ילחם וינצח עבורכם את השטן וחילותיו. (אמרות חכמה בשלח, קונטרס "מורא מקדש")

בספר חסידים כתב: אם תראה בית הכנסת חרב או שרשעים או גויים דרים בו, דע שישראל היו נוהגים בו דרך בזיון, וכן בית המדרש שנוהגים בו קלות ראש, סופו נופל ביד ערלים, עוד כתב הסמ"ק (סוף מצוה יב) יש לנו לעשות קל וחומר בעצמינו, כי אם הגויים שאינם מאמינים כלום בבית חרפות שלהם, עומדים כאילמים, כל שכן אנו שעומדים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכבר ספרו לנו אבותינו ואף ראינו בעצמינו כמה בתי כנסיות אשר נהפכו לעבודה זרה על אשר נהגו בהם קלות ראש.

ראוי לציין את דברי בעל "חידת שמשון" (מסכת סוכה) שהביא את דברי המדרש, שבכל יום כשעומד השטן לקטרג על ישראל , דוחה הקב"ה את דבריו, עם אומר השטן 'גנבים הם' אומר לו הקב"ה : צא וראה כמה אלפי גנבים יש אצל אומות העולם וכן כל כיוצא בזה, אבל יש לשטן טענה אחת הנותרת ללא מענה, שכאשר טוען הוא שישראל מזלזלים בבית הכנסת ומשוחחים בשעת התפילה, שוב לא ניתן להפנותו לגויים, שכן אדרבה הם בבית יראתם נוהגים כבוד ונזהרים משיחה בטילה.

ידוע הסיפור שהתפרסם בשנים האחרונות על יהודי בשם ר' דוד משה שנפטר לבית עולמו לאחר מחלה קשה וסבל יסורים רבים וקשים, והתגלה בחלום לחברו ר' צבי כשפניו בעלות מראה רע מאוד, אמר לו הנפטר: ידוע שייסורים מכפרים על העוונות, בכל זאת – על עוון אחד אין הם מכפרים, על "עוון הדיבור באמצע התפילה".

התפרסם לאחרונה, על יהודי שחלה במחלה הקשה ר"ל , מתפללי בית הכנסת קבלו על עצמם לא לדבר בעת התפילה מהתחלה ועד הסוף – לזכות אותו יהודי, וראה זה פלא, בבדיקות הבאות שעשו לו הרופאים – המחלה נעלמה כלא הייתה, הרופאים אמרו שזה נס ולא נתקלו בדבר כזה מעולם, רואים בבירור שמקפידים לא לדבר בתפילה – זה מציל מגזרות קשות למעלה מדרך הטבע.

ראוי להתחזק בענין שלא לדבר כלל בזמן התפילה. החומרה של הדבר גדולה, כפי שראינו, ומעלת השומר על כך – עליונה ביותר. שמירה על קדושת בית הכנסת תביא לבנין בית המקדש ולגילוי קדושתו. כשם שהדיבור בזמן התפילה גורם לדברים חמורים, כך הזהירות מכך מביאה דברים גדולים וחשובים, ויש בה כח לשמור על עם ישראל.

השארת תגובה