"זו תהיה הממשלה היציבה ביותר"

ממשלת נתניהו הרביעית קיבלה את אמונה של הכנסת ה-20. ממשלת נתניהו החמישית תזכה לאמונה של הכנסת ה-23 • קואליציה רחבה שתמנה 78 חברי כנסת

נתניהו וגנץ אצל הנשיא
נתניהו וגנץ אצל הנשיא
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

הדרמה הפוליטית שהחלה בשעות אחר הצהריים של יום חמישי, כאשר יו"ר כחול לבן ח"כ בני גנץ הציג את מועמדותו לתפקיד יו"ר הכנסת, היממה את המערכת הפוליטית.

זו הייתה ההחלטה הפוליטית המשמעותית ביותר שקיבל גנץ מאז נכנס למערכת הפוליטית. בהחלטה זו למעשה, פירק בני גנץ את כחול לבן.

גם גנץ ידע שאם ח"כ מאיר כהן מ'יש עתיד' היה נבחר לתפקיד כפי שתוכנן מלכתחילה, הסיכויים להקמת ממשלת חירום או ממשלת אחדות היו נמוכים עד אפסיים.

גנץ הכריע והימם את הפוליטיקה הישראלית. מיום חמישי, אין לגנץ דרך חזרה. כעת, הוא בידיו של נתניהו. הבדיחה הקומית השחוקה של יום חמישי הייתה שכחול לבן היא קורבן נוסף של הקורונה. המיזם הפוליטי ששרד שנה ורבע, לא שרד תחת מכבש הלחצים של נתניהו.

שניים מהשושבינים המרכזיים למהלך היו יו"ר ש"ס שר הפנים אריה דרעי וח"כ גבי אשכנזי מכחול לבן. אשכנזי סבר כבר בתום מועד א' כי על כחול לבן להיכנס לממשלת נתניהו, אלא שחילוקי הדעות בקוקפיט בעיקר מצד לפיד ויעלון מנעו את המהלך. דרעי דאג לבטוחות שנתניהו אכן יקיים את הבטחתו לפרוש בתום שנה וחצי. נתניהו דאג שתהיה חקיקה בתמיכת 'חוסן לישראל' שבתום שנה וחצי הוא יכהן כמשנה לרה"מ וכאחראי על הקשר עם המעצמות (מעין שר חוץ על).

נפלאות דרכי הפוליטיקה: בבוקר יום חמישי עוד היה רוב להצעת חוק שאמורה הייתה לסיים את הקריירה הפוליטית של נתניהו. בשעות אחה"צ גנץ כבר הסכים להעביר חוק שיאפשר כהונה של נתניהו גם תחת כתבי אישום.

המרוויחים הגדולים

המרוויחים הגדולים של המהלך הם בראש ובראשונה רה"מ נתניהו עצמו שקיבל עוד שנה וחצי בתפקיד, נצח במונחי הפוליטיקה הישראלית.

המרוויחות הנוספות הן המפלגות החרדיות שעל אף ש'כחול לבן' תקבל מספר שרי ממשלה בדומה לכל גוש הימין גם יחד, ח"כי ש"ס ויהדות התורה יישארו ככל הנראה בתפקידים הנוכחיים: משרדי הפנים, פריפריה, הבריאות, ראשות ועדת הכספים, סגני שר במספר משרדי ממשלה ויושבי ראש ועדות.

המפסידים הגדולים בגוש הימין הם חברי מפלגת 'ימינה'. כמפלגה הקטנה בכנסת, מחזיקים שלושה מנציגיה בשלושה משרדי ממשלה משמעותיים: בנט בביטחון, סמוטריץ בתחבורה ורפי פרץ בחינוך. הסיכוי ששלושת המשרדים הללו יישארו בידי המפלגה, קטנים מהסיכוי שאיימן עודה יהיה שר בממשלת נתניהו.

לפחות ארבעה מחברי המפלגה המורכבת משלוש סיעות שונות – בנט, שקד, פרץ וסמוטריץ, רואים עצמם כמי שראויים לפאר את שולחן הממשלה. אבל גם הם מבינים פוליטיקה. הקלפים כבר לא בידיהם. לפחות שניים מהם ייאלצו להתפשר על סגני שר או ראשות ועדה בכנסת. לפרץ יש הבטחה מנתניהו. שקד מבטיחה שהפעם לא תוותר לבנט. סמוטריץ' לא מעלה בדעת לחזור לכהן כח"כ מן המניין. ובנט, כמי שעומד בראש המפלגה, סבור שהתפקיד הבכיר רשום ע"ש בטאבו.

כל הארבעה הבטיחו שאין להם כל כוונה לוותר לנתניהו. רק שגם לנתניהו אין כל בעיה לוותר על המפלגה כולה. שירותיה של 'ימינה' הסתיימו עם פיצולה של כחול לבן. הבלוק, מבחינת נתניהו, מיצה את עצמו. פג תוקפן של הצהרות הנאמנות החוזרות ונשנות של ראשי הגוש.

ממשלת נתניהו החמישית (צריך להתחיל להתרגל) תהנה מקואליציה רחבה של 72 ח"כים גם ללא ששת המנדטים של מפלגות הציונות הדתית. אף אחד בבלפור לא יזיל דמעה אם בנט ושקד יצפו בהשבעת הממשלה מספסלי האופוזיציה יחד עם לפיד וליברמן. נתניהו יכול לסגור חשבון עם כל יריביו הפוליטיים במחי הקמת קואליציה אחת. בנט יודע זאת ולכן 'ימינה' היא המפלגה היחידה בגוש הימין שעושה שרירים בתקשורת.

וכאשר נפרץ הסכר, מסתבר שגנץ לא היה היחיד שרצה להצטופף סביב שולחן הממשלה. נכון לשעת כתיבת השורות, ממשלת נתניהו החמישית אמורה לכלול מלבד 58 חברי גוש הימין (בהנחה שימינה תצטרף במחיר מופחת), את כל חברי מפלגת 'חוסן לישראל', שניים מתוך שלושת חברי 'מפלגת העבודה' (עמיר פרץ ואיציק שמולי), שניים מחמשת חברי מפלגת תל"ם (יועז הנדל וצבי האוזר), סיעת 'גשר' (אורלי לוי) ונציגה אחת מ'יש עתיד' (ח"כ פנינה תמנו שאטה).

למעשה, מלבד מרצ והרשימה המשותפת, כל מפלגות הבית משגרות נציגים לקואליציית נתניהו. בליל המדגמים הבטיחו נציגי הליכוד עריקים ממחנה 'רק לא ביבי'. גם הם לא תיארו לעצמם, יבול כ"כ מבורך. קואליציית 'רק לא ביבי' הפכה במחי אחה"צ אחד לקואליציית 'רק לא אופוזיציה'.

שורת המפסידים

בצד המפסידים ניתן למנות את יאיר לפיד, ובעיקר את אביגדור ליברמן שברגע אחד הפך מממליך המלכים של הפוליטיקה הישראלית, להערת שוליים של הכנסת ה-23. השניים כבר תפרו חליפות. לתומם סברו שביום חמישי, אחרי שבג"צ כפה את התכנסותה של מליאת הכנסת, יעבור החוק המונע ממי שהוגשו נגדו כתבי אישום לכהן כראש ממשלה.

ליברמן, שהסתובב כמחותן הראשי של האירוע, אץ להסתפר (מספרה ירושלמית נפתחה במיוחד לכבודו בניגוד לחוק) כדי להכין את עצמו ליום הגדול. הוא רק לא ידע שבזמן שגזז את מחלפות ראשו, גנץ התגלח על הזקן שלו ושערה אחת לא נפלה מראשו של נתניהו.

לפיד, שחש מושפל כיצד גנץ החליט לחתוך מהמיזם של כחול לבן, תקף את ההחלטה במסיבת עיתונאים שכינס יחד עם בוגי יעלון. השניים, בוגרי ממשלת נתניהו הקודמת, היו מוכנים לכונן ממשלה בתמיכתם של תומכי טרור ומהללי שאהידים, רק כדי לראות את נתניהו אורז את החפצים מהבית בבלפור. עד שהקערה התהפכה.

החישוב של גנץ היה פשוט, לוגי ונטול סנטימנטים. הוא ראה את הסקרים. אחרי שיתוף הפעולה עם הרשימה המשותפת שקיבלה בתמיכתם שתי ראשות ועדה בכנסת, החלו הסקרים להצביע על מגמת נסיגה. כחול לבן צללה לכיוון ה-30 מנדטים, הליכוד כבר טיפס ל-40. פער דו ספרתי לטובת הליכוד הוא לא משהו שאפשר לסגור בקמפיין אחד.

גנץ ידע שבנוסף לכל, לפיד מבקש את ראשות כחול לבן במידה וישראל תלך לסבב רביעי. האופציות שעמדו בפניו, היו גרועות ודלות מלכתחילה: הפרת הבטחה אחת שלא יישב בממשלה שנתניהו בראשה, או הפרת הבטחה שניה שלא יקים ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת. חצי הבטחה הופרה כאשר ח"כ עודד פורר, נציג ישראל ביתנו נבחר לתפקיד יו"ר ועדת הכספים (הכהונה הקצרה בהיסטוריה) בתמיכת כחול לבן יחד עם המשותפת. ההבטחה השניה הופרה כאשר החליט גנץ לפרק את כחול לבן ולהצטרף לממשלה שנתניהו בראשה.

ויש עוד מפסיד אחד. למעשה, מפסידה אחת גדולה: נשיאת הבג"צ אסתר חיות שכפתה על הכנסת לקיים את הדיון ביום חמישי, האיצה את הקץ על חייה של כחול לבן כמפלגה פוליטית. במבט לאחור, העימות הגדול בין אדלשטיין לבג"צ שבגינו כונסה המליאה באופן חריג ביום חמישי, הפך לשולי. אדלשטיין אולי ישלם את המחיר בבחירת יו"ר כנסת מוסכם על שתי המפלגות, אך נתניהו היה מוכן להקריב חייל אחד על לוח השחמט, בלבד שהממלכה שלו תישאר מוגנת.

"תהיה ממשלה יציבה"

נכון לשעת כתיבת השורות, המו"מ בין בליכוד לכחול לבן מתנהל בעיקר טלפונית, בשל איסור המפגשים של יותר משני אנשים בעקבות הקורונה.

נתניהו, ממקום בידודו, מנהל את משבר הקורונה ובמקביל עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב בפוליטיקה הישראלית: לפרק מפלגות. בשעתו, אהוד ברק התהדר ביכולתו לפרק שעונים, לכן זמנו הפוליטי היה קצוב. נתניהו צבר מוניטין כמומחה בפירוק והרכבה של מפלגות פוליטיות. הוא עשה זאת למפלגת העבודה בעידן עמיר פרץ ובעידן אהוד ברק. הוא עשה זאת לקדימה בעידן שאול מופז. הוא עשה זאת למפלגות נוספות. ביום חמישי האחרון הוא פירק שלש מפלגות בעת ובעונה אחת: את כחול לבן, את תלם כמפלגה עצמאית, ושוב, בפעם המי יודע כמה, את מפלגת העבודה.

גורם המעורה במו"מ מצד הליכוד אומר ל"קו עיתונות" כי המטרה היא להגיע להסכם בין המפלגות עוד לפני חג הפסח, מתוך מטרה להשביע ממשלה מיד לאחרי החג. "אין הרבה פערים בין הצדדים", אומר הגורם. "רוב הדברים סוכמו בכתב עוד לפני הפיצול בכחול לבן. ההבטחה של כחול לבן לקבל לידיהם את משרדי הביטחון, החוץ והמשפטים, בדגש על המשפטים, מהווה עבור כחול לבן תמונת ניצחון. נתניהו ידע את זה ולכן הסכים להעניק להם את משרד המשפטים. בכל מקרה נתניהו ידע שאין לו שום סיכוי להעביר את חוק החסינות או את החוק הצרפתי".

"דבר אחד בטוח", אומר לנו ח"כ ביהדות התורה. "הממשלה הזו תהיה ממשלה יציבה. לאף צד אין אינטרס להפיל את הממשלה ולאף מפלגה אין את הכוח להפיל את הממשלה בכוחות עצמה. אם הקואליציה תמנה 78 חברי כנסת אף סיעה לא תהיה לשון המאזניים. מי שחושב שלגנץ יש גוש בתוך הממשלה, שיסתכל עד כמה הגוש הזה היה שברירי עד עכשיו כדי להבין שלנתק שר ממשרדו הרבה יותר קשה כשהוא כבר מכיר בע"פ את הדרך מביתו ללשכת השר".

תגובה אחת
  1. חישוב פשוט לפי הנתונים מעלה כך: האחוזים בעולם: 4.99% מהנדבקים מתו, 20.94% מהנדבקים הבריאו, 74.07% מהנדבקים עדיין חולים. האחוזים בארץ: 0.43% מהנדבקים מתו, 4.04% מהנדבקים הבריאו, 95.53% מהנדבקים עדיין חולים. אז מה זה הסיפור הזה שמספרים לכולם שכמעט 80% מהנדבקים עוברים את זה בקלות? איך אפשר לדעת מה יקרה לאלו שלא הבריאו? עובדים עלינו בעיניים ברמות מטורפות.

השארת תגובה