ימים יגידו: יעלון הרוויח פוליטית?

אפשר לאהוב את החונטה המשפטית, אפשר גם שלא, אבל צריך ללמוד ממנה את העקביות. מאז פיזור הכנסת וההליכה לסבב הבחירות הראשון בחר נתניהו לטווח את מערכת המשפט ואת ספיחיה בכינון ישיר

יעלון. צילום: דוברות משרד הביטחון
יעלון. צילום: דוברות משרד הביטחון
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

הבעיה העיקרית של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין היא שהוא רואה את עצמו בתפקיד הנשיא הבא של מדינת ישראל ביום שאחרי הנשיא שבני עמו בחרו בטרור. אם עיניו לא היו נשואות למשרה הזו סביר להניח שכל התנהלותו בחודשים האחרונים היתה נראית אחרת. אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי זהו המשפט שחקוק אל מול אדלשטיין באותיות של קידוש לבנה. כל צעד שלא עשה או יעשה מתפרש ע"י אויביו מבית ומחוץ בצורה שונה, הצד השווה שבהם שכולם אויביו ואת אף צד אינו יכול לרצות.

לקראת סבב הבחירות השלישי הואשם אדלשטיין ע"י מקורבי רה"מ בניסיון לחסל את נתניהו כדי למצוא חן בעיני השמאל. אשמה זו שהגיעה בעיקר בגלל הדרישה שלו לקבל חוות דעת מהיועמ"ש באשר לקיום דיון בדבר הסרת חסינותו של נתניהו רדפה אותו וגרמה לו לאכול, ללקות ולשלם כשהושפל פעם אחר פעם ע"י הנתניהו'ז. מאידך, גם במפלגת 'כחול לבן' ובקרב השמאל הישראלי לא טמנו ידים בצלחת, רדפו אותו ללא הרף והאשימו אותו בהרס הדמוקרטיה והממלכתיות, שתי הנקודות הרגישות ביותר אצל אדלשטיין ושעליהם הקפיד בכל שנות כהונתו.

"בתר עניא אזלא עניותא" והסרט הרע בו חי אדלשטיין בחודשים האחרונים שוב חוזר על עצמו, רק שהפעם הוא כבר נהיה שובר קופות. אל חבורת המלעיזים הצטרפו שופטי בג"ץ כשהם לא מנסים להסתיר את הפוזיציה בה הם נמצאים. עתירה שהוגשה ע"י מספר גופים כדוגמת 'התנועה לאיכות השלטון' ועמותת 'חוזה חדש' ובצירוף מפלגות ישראל ביתנו, מרץ וכחול לבן הרימה לשופטי העליון להנחתה בגין ההחלטה של יושב ראש הכנסת בפועל שלא לכלול בסדר היום של מליאת הכנסת בחירת יושב ראש קבוע לכנסת ה – 23, למרות בקשה בעניין זה שהועברה לו על ידי סיעות הבית המונות יחד 61. יו"ר הכנסת שסירב לעשות כן, נימק זאת בטענה כי "צו השעה עבור מדינת ישראל היא ממשלת אחדות רחבה" אף הוסיף כי "מהלכים פוליטיים חפוזים, כמו בחירת יו"ר כנסת קבוע והעברת חקיקה שנויה במחלוקת, מטרתם לסתום את הגולל על האפשרות לממשלת אחדות שאותה העם רוצה".

אם במקרה של אדלשטיין שעוד ניתן היה לחשוד בו בניגוד עניינים בגלל העובדה שכינוס שכזה היה גורם להחלפתו, בא היועמ"ש של הכנסת אייל ינון ובמהלך דיון שהתקיים חידד נקודה שהיתה ידועה לכולם אך בשמאל הישראלי בחרו שלא לתת את הדעת בנקודה הזו. "בחירת יו"ר קבוע לכנסת טרם שהתבררו יחסי הכוחות הפוליטיים והרכבה העתידי של הממשלה, עשויה להוביל "לתקלה משטרית", שתקשה מאוד על תפקודה של הממשלה, אם בסופו של דבר יתברר כי יו"ר הכנסת הקבוע שייבחר נמנה עם חברי האופוזיציה" דברי ינון המדברים בעד עצמם ונשמעים סבירים והגיוניים.

כדי להיראות אובייקטיבית, פתחה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות את ההכרעה שלה במילים "כלל הוא שהסמכות לקבוע את סדר יומה של הכנסת ואת מועד דיוניה נתון ליו"ר הכנסת. סוגיות אלו הן עניין "פנים פרלמנטרי" מובהק ועל כן, ככלל, נמנע בית משפט זה מלהתערב בהן" אבל תוך כדי דיבור היא החלה במתן אשראי לעצמה כשכתבה: "זאת, להוציא מקרים מיוחדים שבהם קיים חשש לפגיעה "במרקם החיים הדמוקרטיים או ביסודות המבנה של שיטתנו הפרלמנטרית".

מכאן והילך ולאחר שהנשיאה חיות הגיעה למסקנה שהמקרה שלפנינו הוא "מקרה מיוחד" כהגדרתה היא החלה בפלפול למדני הכתוב בלוליינות משפטית מדויקת השמורה רק לאלו השקועים בעצמם עד צוואר. בשורות הסיכום היא כותבת שהתנהלות היו"ר הנוכחי (אדלשטיין) פוגעת ברצון הבוחר שנתן רוב של 61 למפלגות אשר מעוניינות להחליף אותו ואף כותבת בהחלטתה "אין מנוס מהמסקנה כי החלטתו של יו"ר הכנסת שלא להעלות להצבעה במליאה את סוגיית בחירתו של יו"ר קבוע לכנסת אינה עולה בקנה אחד עם היקף הסמכות המסורה לו כיו"ר בפועל והיא חורגת ממתחם שיקול הדעת המסור לו.

בהתייחסותה בשורות ההחלטה לאמירה של אייל ינון בדבר החשש לאי סדרי עבודה תקינים בין הכנסת לבין הממשלה במידה והיו"ר שייבחר יהיה משורות האופוזיציה, כתבה הנשיאה חיות את ההזיה הבאה: "לעת הזו מדובר בחשש שהיתכנותו אינה ברורה. מכל מקום, חזקה על כל מי שייבחר לכהן כיו"ר קבוע של הכנסת שימלא תפקידו בממלכתיות, בהתאם לחוק, לנוהג ולנהלים שהתגבשו בכנסת". אדלשטיין שכבר הוכיח ממלכתיות בשנות כהונתו חשוד בעיניה כמי שאינו נוהג בממלכתיות וכאחד שמסכל את רצון הבוחר אבל היו"ר הבא, זה שייבחר רק בגלל הרצון לחסל פוליטית את ראש הממשלה נתפס כממלכתי למרות שטרם הוכיח זאת ולו יום אחד. אין שופטים בירושלים.

אפשר לאהוב את החונטה המשפטית, אפשר גם שלא, אבל צריך ללמוד ממנה את העקביות. מאז פיזור הכנסת וההליכה לסבב הבחירות הראשון בחר נתניהו לטווח את מערכת המשפט ואת ספיחיה בכינון ישיר. תחילה הלך על הראש של המשטרה, ממנה עבר לפרקליטות וליועץ המשפטי אוו הוא מינה לפקידים כאלו ואחרים יותר מפעם אחת ובסוף הוא גם הגיע למערכת המשפטית. ללויאליות הוא לא ציפה, ליחסי גומלין דווקא כן וכעת הם משלמים לו בריבית על ההתנהלות שלו. נתניהו אדם חכם ואיש אינטליגנט, הוא ידע שהנקמה מצידם קרובה מתמיד, הוא לגמרי לא היה מופתע. "ביום שהוא חזר לבלפור הכל היה נראה שונה", אומר בכיר בליכוד לכותב השורות ומוסיף: "הוא סבל מהם יותר מכל אחד אחר, אבל בשעת מבחן תמיד הגן עליהם, עכשיו שיאכל את הדייסה שהוא בישל".

לאמירות מהסוג הזה ניתן לצרף את עמדתם של בכירי הליכוד גדעון סער, גלעד ארדן וצחי הנגבי שלא אהבו התבטאויות של בכירים אחרים כדוגמת יריב לוין ובצלאל סמוטריץ' כנגד ביהמ"ש העליון וקוראים לכבד את החלטות בית המשפט. מזה ניתן ללמוד מעט על מצבו של נתניהו בתוך הבית, מצב המוגדר אצל חלק מחברי הליכוד כסוף סמסטר.

חוסר ביטחון

בוגי יעלון הוא טרגדיה בפוליטיקה הישראלית. מיום ליום מתברר שהאיש שהיה המפקד העליון של הצבא, שני רק לראשי הממשלה שהיו בזמנו. הוא פנקסן קטן המונע מנקמנות אישית ומשנאה מסוכנת שעוד עתידה לחזור אליו כבומרנג. גם יעלון יודע שריצה שלו לכנסת כיו"ר מפלגה היתה משאירה אותו הרחק מתחת לאחוז החסימה ורק השילוב שלו בתוך קוניוקטורה פוליטית המלאה בניגודים, סייעה לו להיכנס לכנסת.

רמת ההערכה אותה רוחש יעלון לגנץ היא מהנמוכות שניתן לדמיין בין פקוד למפקד ובין קולגות. בתוך תוכו הוא מרגיש שכאחד שהיה המנטור של גנץ בתפקידו כרמטכ"ל, הוא זה שצריך לעמוד בראשות כחול לבן ולא איזה הססן שאומנותו בעילגותו. יעלון שהיה ידוע בהתנהלות אפורה לכל אורך שנותיו בפוליטיקה, נהנה מתדמית ה'ביטחוניסט' הבלתי מעורער שראה דבר או שנים בחייו ושהאינטרס הלאומי עומד אצלו לפני כל דבר. התנהלותו השקולה והיכולת שלו לפרק מוקשים פוליטיים וביטחוניים היו לשם דבר במערכת הפוליטית. תקופתו במשרד הביטחון היתה מהטובות שהיו כאן. כל זה נעלם ברגע שנתבקש ע"י נתניהו לפנות את משרד הביטחון לטובת יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, אליו למרבה האירוניה חברה 'כחול לבן' כדי לחסל פוליטית את בנימין נתניהו. חשוב לציין כי יעלון לא היה אמור להישאר ח"כ מן השורה, אלא נתניהו הציע לו את תיק החוץ אבל קיבל סירוב שנבע מהמחשבה שאולי זה יגרום לנתניהו לחשב מסלול מחדש ומשזה לא קרה הוא שבר כלים, ניכס לעצמו את תדמית הפגוע, עזב בטריקת דלת ומאותו רגע החל לשחרר אמירות בגנות נתניהו ובדרך בה קיבל החלטות במגוון נושאים ביטחוניים ומדיניים כשההחלטה העיקרית קשורה לרכש הצוללות מגרמניה.

ברביעיית הקוקפיט נחשב יעלון לבן בריתו הבכיר של לפיד, ושניהם ביחד מונעים בכל דרך חיבור של גנץ עם נתניהו. המכנה המשותף של יעלון ולפיד זה השנאה לנתניהו והרצון לנקמה אישית בגל שהודחו על ידו. גם יעלון וגם לפיד מבינים שבכל חיבור שלא יהיה בין גנץ לנתניהו הם יהיו אלו שישלמו את מחיר התפקיד, ולכן הם מנצלים את חולשתו של גנץ ואת חוסר יכולתו לקבל החלטות משמעותיות.

ימים יגידו אם יעלון הרוויח פוליטית מכל המהלכים שלו. תדמיתית הוא כבר הפסיד.

השארת תגובה