נדחה בג"ץ התנועה לאיכות השפיטה

נועם קוריס בית משפט עליון 4
נועם קוריס בית משפט עליון 4
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

בית המשפט העליון הכריע בערעור על החלטות הרשמת ש' עבדיאן בבג"ץ 750/20 מיום 5.2.2020 ומיום 24.2.2020, במסגרתן נדחתה בקשת המערער למתן פטור מתשלום אגרת בית משפט ובקשתו לעיון חוזר בהחלטה, בהתאמה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון   

המערער הגיש בשם גוף אשר הוא מכנה אותו "התנועה לאיכות השפיטה בישראל" עתירה לבית משפט זה שעניינה הדחת כב' השופט א' הימן מהמחלקה הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב (בג"ץ 750/20), בטענה שהוא פוסק באופן המפלה גברים. בד בבד הגיש המערער בקשה לפטרו מתשלום אגרת בית משפט כאשר בבקשתו אין הוא מזכיר כלל את "התנועה" אלא הוא מתייחס באופן בלעדי למצבו הכלכלי האישי.

בבקשתו טען כי אין לו כסף או אמצעים לצורך תשלום האגרה; כי נקבעו לו 65% נכות; כי הוא בעל חובות רבים; כי הוא קיבל בעבר פטור מתשלום אגרה בהליכים שונים; כי הוא חייב מוגבל באמצעים ולכן יש לו חשבון בבנק הדואר בלבד; כי בעבר הלשכה לסיוע משפטי העמידה לו סיוע; כי הוא אינו עובד; כי בוטלה לו גמלת הבטחת הכנסה; וכי אין מי שיסייע לו. כן פירט על אודות הוצאותיו ונכסיו. בנוסף צירף המערער לבקשה את עתירתו על מנת להצביע על סיכוייה. ביום 5.2.2020 דחתה הרשמת את הבקשה וקבעה כי אף אם ניתן להניח כי מצבו הכלכלי של המערער מקשה עליו לשלם את האגרה, על פני הדברים ההליך אינו מגלה עילה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק. חרף זאת הפחיתה והעמידה את האגרה על סך של 1,000 ש"ח.

המערער לא התרצה מההפחתה האמורה ולכן הגיש ביום 18.2.2020 בקשה נוספת להפחתת האגרה לסך של 400 ש"ח. לטענתו רשמת בית משפט זה (הרשמת [כתוארה אז] ל' בנמלך) קבעה בעבר כי בעניינים שונים מסוג עתירתו, יישא העותר באגרה בסך של 400 ש"ח. כן טען כי השופט הימן לוקה ב"מיזאנדריה קלינית" והוא נוטה להפליל ולהרשיע גברים באופן אוטומטי רק בשל היותם גברים. עוד טען כי עתירתו מעלה סוגיה שיש תועלת ציבורית לצידה. על כן יש להעמיד את האגרה על הסכום האמור כדי שלא תחסם לפניו הדרך בשמיעת עתירתו. ביום 24.2.2020 דחתה הרשמת את הבקשה הנוספת בקבעה כי במהותה היא בקשה לעיון חוזר בהחלטתה מיום 5.2.2020, וכי הפחתת האגרה לסך של 1,000 ש"ח נעשתה לפנים משורת הדין בהתאם לנסיבות המקרה ולהערכת סיכויי ההליך בגדרו הוגשה. מכאן הערעור שלפנַי.

המערער חזר על טענותיו כפי שטען לפני הרשמת. בנוסף פרש המערער דוגמאות באשר לאופן התנהלותו הלקוי, לשיטתו, של השופט הימן, והדגיש את חשיבות פרסום העתירה ברבים מאחר שלטענתו הדבר עשוי לסייע לאנשים רבים שנפגעו מהתנהלות השופט. עוד טוען המערער כי המחוקק לא התכוון למנוע הגשת עתירות של מי שהפרוטה אינה מצויה בכיסו, וכי באיזון בין חוסר יכולת לשלם לבין סיכויי ההליך, נכון שבית המשפט יקבע כי עיקר המשקל יינתן לטובת אי היכולת הכלכלית. כמו כן, שגתה הרשמת כאשר קבעה כי ההליך הוא לדחייה ולא למחיקה. בנוסף טוען המערער כי הרשמת לא נימקה את החלטתה כנדרש.

בית המשפט העליון קבע, כי דין הערעור להידחות. כידוע שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניין פטור מתשלום אגרה הוא רחב, והתערבות ערכאת הערעור מצומצמת ומוגבלת למקרים חריגים בלבד בהם נפל פגם או נמצאה טעות יסודית בהחלטתו (ראו: בשג"ץ 1506/20 מאקאניאן נ' שר הפנים (9.3.2020); בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014)). בענייננו, החלטת הרשמת אינה נמנית בגדר מקרים חריגים אלה ואינה מגלה כל עילה להתערבות.

פטור מתשלום אגרה יינתן רק לאחר שבעל הדין המבקש את הפטור הוכיח כי הוא עומד בתנאים אשר הותוו בדין, לפיהם על המבקש להראות כי אין ביכולתו לשלם את האגרה, וכי ההליך מגלה עילה (תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007; בש"מ 7115/19 מוטהדה נ' מאיר רובינשטיין, יו"ר וועדת התכנון והבניה ביתר (31.10.2019)). מחוקק המשנה לא קבע את האיזון המתבקש בין שני התנאים הנ"ל, אלא קבע רק כי על שניהם להתקיים. לכן אין בסיס לטענת המערער כי ראוי היה שהרשמת תייחס משקל רב יותר לעובדה שהוא בעל קושי כלכלי. על בית המשפט לתת את המשקל הראוי ולאזן בין שני התנאים בכל מקרה קונקרטי הנדון לפניו. כל מקרה לפי נסיבותיו המיוחדות. במקרה זה, הרשמת שקלה את מכלול השיקולים ואף באה לקראת המערער והפחיתה את סכום האגרה לפנים משורת הדין. על כן לא ניתן להלום את השגתו בעניין זה.

בנוסף לזאת, אין לקבל את טענת המערער כי בהליכים שונים שעניינם הפליית גברים, נקבע בבית משפט זה כי האגרה תועמד על סך של 400 ש"ח. ההליכים אליהם מפנה המערער אינם קובעים כל הלכה מחייבת בעניין (ראו למשל: בג"ץ 6731/12 שמיר נ' היועץ המשפטי לממשלה (18.6.2013)). אדרבה, אותם התיקים היו כולם קשורים זה לזה, וכאמור הקביעה בהם הייתה בהתייחס לנסיבותיהם הפרטניות. לכן לא ניתן להקיש מהם דבר לענייננו.

כמו כן, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, עיון בעתירה שהגיש המערער מגלה כי סיכוייה אינם מן המשופרים. המערער לא מצביע על שום עילה בדין שבעטיה ניתן להורות על הפסקת כהונתו של השופט הימן מכס השיפוט וסומך את טיעוניו על כתבות עיתונאיות; על החלטות שיפוטיות שניתנו על ידי השופט; ועל עררים שהוגשו על החלטותיו. ואולם, עיון במכלול החומר שהוגש לא מצביע על עילה מבוססת הקושרת את האמור בעתירה, אלא על מקבץ אקראי של כתבות ופסקי דין. בנוסף ובניגוד לטענת המערער, הרשמת הורתה על מחיקת העתירה ולא רשמה אותו לדחייה ועל כן לא ראה בית המשפט העליון טעם להתייחס לטענה זו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

השארת תגובה