תיעוד: הילולא בצל ה'קורונה'

כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

במלאות עשרים שנה לפטירת הצדיק הירושלמי רבי משה ובר זיע"א, התכנסו באולמי 'בנות ירושלים' בעיר במסגרת מצומצמת בהתאם להנחיות משרד הבריאות, תלמידיו ומושפעיו לסעודת הילולא והתוועדות מרוממת.

האירוע נערך בראשות תלמידו המובהק וממשיך-דרכו של בעל ההילולא, הגה"צ הרב עידו-יצחק ובר, המפיץ את תורתו של רבו וממשיך בפועלו בקירוב יהודים, בהפצת תורה, ובהבאת מזור וישועה בחייהם של המונים.

את האירוע פיארו גדולי וחשובי האדמו"רים ורבני ירושלים, בהם האדמו"ר מקרעטשניף-סיגט, אשר האריכו לעסוק בדרכו המיוחדת של בעל ההילולא הגר"מ וובר זצ"ל בעבודת השם ובקירוב רחוקים לתורה.

כלל הדוברים הפליאו את העובדה שגם כיום, עשרים שנים לאחר הסתלקותו של זקן המשפיעים – עדיין עומדת דמותו לנגד עיניהם של אלפי תלמידים ומקושרים מסביב לעולם, החָבים את חייהם הרוחניים למי שהעמיד אותם בקרן אורה וקירב אותם לאורה של תורה ולאור החסידות בעבותות של אהבה מופלאה.

הגאון רבי יקותיאל פרקש, מגדולי מורי הצדק בירושלים ושאר־בשרו של בעל ההילולא, תיאר ברגש רב את עבודת השם של זקן המשפיעים, אשר הייתה לאות ולמופת לעיני כל, וכהגדרת כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זיע"א – די היה בהבָטה ברבי משה וובר זצ"ל על מנת להתמלא ביראת שמים. "הוא היה עבורי דוֹד משני הצדדים", סיפר הגר"י פרקש, "אך בראש ובראשונה היה מורה דרך, והראשון שהכניס אותי לאורה של תורת החסידות".

לאחר מכן התכבד לשאת דברים הרב יהושע אשכנזי, ראש כולל פאג"י, מחשובי מרביצי התורה בירושלים ושאר בשרו של המשפיע. הרב אשכנזי סיפר על הקשר התורני המיוחד ששרר בין אביו, אב"ד מלבורן הגאון רבי אלימלך אשכנזי זצ"ל למשפיע זצ"ל – קשר שהניב התכתבות תורנית, לצד מעשי חסד רבים ששני ענקי הרוח היו מעורבים בהם. לדברי בנו – הרב אשכנזי זצ"ל, שהיה מקורב לאדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצ"ל, שמע רבות מפי האדמו"ר מסאטמר על גדלותו של שאר בשרו המשפיע. באחד המכתבים כתב האדמו"ר מסאטמר לרב אשכנזי כי "זכיתי לשמוע חידושי תורה מפי שאר בשרך הגאון החסיד רבי משה ובר"…

התרגשות רבה אחזה במשתתפי ההתוועדות בהופעתו של כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן, בשעת לילה מאוחרת, לאחר שסיים לערוך 'הבדלה'. האדמו"ר, שזכה לקרבתו של המשפיע ולמד עמו חסידות בחברותא, רוחש הערצה עצומה לדמותו ולזכרו של המשפיע, ומשתדל להשתתף בסעודת ההילולא בכל שנה.

בדברים הנרגשים שהשמיע האדמו"ר, עמד על הפסוק 'והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל' – וציין כי ספרו של המשפיע נקרא 'ירים משה'. "כשמשה רבינו הרים את הדעת של כלל ישראל – אז גברה קרן ישראל. כל כוחות הטומאה התבטלו. כל זמן היה בעם ישראל הקשר והאמונה במשה רבינו – היה כוח לעם ישראל", אמר האדמו"ר, שציין את צדקותו של המשפיע, את אהבת ישראל שלו, את מידת החסד ואת הזכות שעמדה לו לקרב אלפים לחיי תורה.

"רבי משה זכה להחיות יהודים, להחיות את נשמות ישראל", השתפך האדמו"ר מתולדות אהרן בערגה. "ביתו היה פתוח לרווחה בכל שעות היממה – כדי שעוד יהודי יתקרב ועוד יהודי יתקרב. כל ימי חייו העתיר וביקש על כלל ישראל, לישועת הכלל והפרט. עכשיו, כשאנו עומדים ביום ההילולא שלו – מתעורר הכוח של 'וגבר ישראל' – שיהודים יוכלם להתחזק מכוחו של בעל ההילולא".

את דבריו סיים הרבי מתולדות אהרן בברכה מקרב לב להמשפיע הגה"ח הרב עידו יצחק ובר, תלמידו הנאמן וממשיך דרכו של המשפיע, שיזכה להמשיך להפיץ את תורת רבו בבריאות איתנה ובהצלחה גדולה, מתוך בריות גופא ונהורה מעליא.

את משא הנעילה נשא תלמידו-כבנו של בעל ההילולא, הרב עידו-יצחק ובר, אשר לצד סיפורים מאלפים, ציין את דבר התורה שמופיע בפתח חידושיו של המשפיע לפרשת כי-תשא, הנפתח בדברי המדרש-תנחומא: "אמר משה לפני הקב"ה; משאני מת – אין אני נזכר. אמר לו הקב"ה, חייך; כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן – כן בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני – כאילו את עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן". ובהשגחה פרטית, הסתלקותו של המחבר חלה בדיוק בפרשה שבה הביא את דברי המדרש הנזכרים. "אף לגבי מו"ר המשפיע זצ"ל, ששמו משה, ניתן לומר שתורתו ועבודתו בקודש – נזכרים ונעשים גם עשרים שנים לאחר הסתלקותו, ואף ביֶתֶר שאת ויתר עוז".

עד השעות הקטנות של הלילה עוד הוסיפו תלמידים לטוות סיפורים אישיים וזיכרונות נשגבים משנות הסתופפותם בצלו של ענק התורה והחסידות, סמל ומופת לעבודת השם, אהבת ישראל וקירוב אלפי יהודים אל תחת כנפי השכינה. זכותו תגן עלינו.

השארת תגובה