כך נפלו המפלגות החרדיות

ברצוני לשאול שאלת תם: יהדות התורה מקבלת בכל שנה מיליוני שקלים בכל שנה, על מנת לדאוג לקשר עם הבוחרים. מספיק כסף בשביל לשכור משרדים בכל יישוב חרדי ולאייש אותם בתמידות.  מישהו יודע להיכן הולך הכסף?

עו"ד נתן רוזנבלט
עו"ד נתן רוזנבלט

אפשר לכתוב תילי תילים על היציאה מהפלונטר הפוליטי שנקלענו אליו, אבל הבה נברר קודם איך הגענו לכאן? ובכן, בשיחה עם ידידי עו"ד יוסטמן, חבר ועדת הבחירות מטעם יהדות התורה, ואחד האנשים הבודדים במחנה שלנו שמבין את תורת חלוקת המנדטים, הבנתי, כי חסרו אך מספר אלפי קולות למנדט השמיני, מה שהיה משנה לחלוטין את המפה הפוליטית, ואם עוד כמה אלפי קולות לש"ס, היינו מקבלים גם את המניין של עדות המזרח. מה שהיה פותר לחלוטין את הבעיה עד סוף הקדנציה או המשפט – המוקדם מביניהם.

אז אחרי כל הבדיחות על חשבונו של פינדרוס, יהודי יקר שמוסר נפשו לציבור עשרות שנים, צריך לבדוק, איך נפלו גיבורים. כי הבחירות הללו אינן על פרנסתו של איש זה או אחר אלא על הפרנסה של כולנו. ובדיוק כמו בקורונה, הן משפיעות על כל אחד, במישרין או בעקיפין. דוגמא קטנה: זיכני הקב"ה לעמוד בראשות הנהלת כולל זה 22 שנים. בחודשים האחרונים ירדה המילגה בכמה מאות שקלים. אם פינדרוס ובוסו (העשירי של ש"ס) היו בפנים, זה לא היה קורה. רק בגלל כמה אלפי קולות חסרים הם לא שם.

ביהדות התורה חוגגים את העלייה ב5000 קולות. אבל זה מזכיר את חגיגות הימין, שחוגגים תבוסה כניצחון. אם ניקח בחשבון את הצעירים שהתווספו בחצי שנה, את עשרות אלפי הקולות של בן גביר שחלקן חזרו לג, ואת אלפי הקולות החדשים ביו"ש ובחב"ד, אז התוצאה היא ירידה עצומה במספר הקולות. ולא חסרו כאמור יותר מכמה אלפי קולות. והשאלה היא: מרור זה על שום מה?

בעיתונים המפלגתיים כמובן יאשימו את האחרים בכישלון. אבל היות ואכסניה זו חופשיה, אשתדל להעלות את הדברים מנקודת ראותי. לדעתי צריך לחפש את האשמה בשני מישורים: קבוצות דחויות, והפסקת העזרה. אדגיש מראש כי האמור הינו רק לגבי יהדות התורה:

הקבוצות הדחויות, או יותר נכון, שמרגישות דחויות, הן רבות מידי. לא ניכנס כאן לפירוט. אבל כל אחד יודע בערך למי הכוונה: בציבור הליטאי ישנם כעשרים אלף קולות לא הלכו להצביע, ולא רק משיקולים אידיאולוגיים. מי שהיה בשיטה הקדושה של סאטמאר כל ימיו, ברור שחייב להמשיך בה. אבל מי שלא היה בה, ובמוניציפאליות הוכיח שיש לו עשרות אלפי קולות, אסור לגרום לו להרגיש שדעתו לא נחשבת. גם אם המחיר הוא שחלילה ח"כ אחד מדגל התורה יהיה כפוף לרבנים אחרים בנוסח אשכנז.

כך גם באגודת ישראל: ידוע על אלפי חסידים שהצביעו הפעם למפלגות אחרות במקום לג'. אשר ירדה בשל כך באלפי קולות בירושלים לבדה. בשאר מדינות המלך מה עשו. שום חסידות לא אוהבת שבאים אליהם רק בערב הבחירות ומבקשים את ההצבעה, בעוד כל השנה לוחמים נגדה. יש צורך לתת ביטוי שווה לכל חוג בהתאם לגודלו, ולא בהתאם לגודל החוג המתחרה.

העניין השני, היא התחושה של המצביעים הפוטנציאלים, כי ביהדות התורה מתעניינים בהם רק בערב בחירות. זה לי עשרים שנים כעסקן ציבורי במודיעין עילית, ויכולני להעיד על אותו ריטואל קבוע שחוזר על עצמו מידי ערב בחירות: כל הח"כים מגיעים למפגש חירום, וכל הקדנציה כלום. (אגב, בסיבוב האחרון אפילו את זה לא טרחו לעשות – עוד סיבה למה אנחנו כאן) העזתי פניי בכינוס האחרון ושאלתי מדוע אינם באים כל השנה. לא חשוב מה ענו, אלא חשוב לדעת שכמובן המשיכו בנוהג זה.

ברצוני לשאול שאלת תם: יהדות התורה מקבלת בכל שנה מיליוני שקלים בכל שנה, על מנת לדאוג לקשר עם הבוחרים. מספיק כסף בשביל לשכור משרדים בכל יישוב חרדי ולאייש אותם בתמידות. מישהו יודע להיכן הולך הכסף, מלבד כמובן לעיתונים המפלגתיים והמקורבים? אז בל נתפלא שהציבור לא באמת חש הכרת הטוב, אלא הולך להצביע רק מכורח המצוות, אשר כידוע לאו להינות ניתנו.

אפשר עדיין לשנות את המצב: לקרב חוגים נוספים, לפתוח באופן מיידי סניפים ומרכזי חסד שיעזרו לציבור. ובפעם הבאה נוכל לדבר על מניין אשכנזי לצד המניין הספרדי, אמן.

השארת תגובה