הסוסים שילמדו אתכם על פורים

הרב ראובן אלבז
הרב ראובן אלבז
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

כדי להגדיר ולהמחיש את גודל מעלת ימי הפורים הקדושים להם אנו מתקרבים המשילו רבותינו זאת במשל לעגלון שהסיע בעגלת הסוסים שלו את אחד מעשירי העיירה, לאחר שהגיעו לעיר הגדולה ביקש העשיר לעצור את העגלה ונכנס לאחת החנויות למכירת בעלי חיים, לאחר כמה דקות יצא ובידו כלוב עטוף בקטיפות ובדי משי יקרים.

הסתקרן העגלון ושאל את העשיר מה קנה, והשיב לו העשיר שקנה זמיר.

העגלון אף פעם לא שמע ולא ידע מה זה זמיר, הוא הסתכל בתוך הכלוב וראה בסה"כ ציפור קטנה, שאל את העשיר בכמה קנה את הציפור הזו והשיב לו העשיר שקנה זאת במאה זהובים!

התפלא העגלון ותמה בליבו "מאה זהובים?" בחצי זהוב הוא קונה תרנגולת השוקלת שתיים וחצי קילו, ואילו את הציפור הקטנה הזו קנה בסכום כה גדול? מה כבר אפשר לאכול בה, תמה העגלון בליבו, בקושי יש בה בשר.

אולם לאחר מכן עלה בדעתו של העגלון שמא אותם עשירים התחקו וטעמו כבר את כל המטעמים שבעולם והחליטו שהטעם של הציפור הזו הוא הטעם הטוב והמשובח ביותר מסוגו. "גם אני רוצה לטעום את הטעם הנפלא של הציפור הזו", אמר העגלון, ולאחר שהגיע לביתו לקח את כל חסכונותיו וקנה את הזמיר.

הזמין את השוחט לביתו, השוחט שחט את ציפור הזמיר שיצאה כשירה למהדרין.

שמח העגלון וביקש מאשתו שתעשה מטעמים מאותו זמיר קטן, אך מסכנה האשה, היא מעולם לא הכינה עוף זמיר ולא ידעה את טיבו וסוגו של עוף זה.

מה עשה העגלון, הלך לעשיר ושאלו כיצד מבשלים את הזמיר, איזה תבלינים שמים ובמשך כמה זמן מבשלים אותו.

תמה העשיר ושאל "אתה רוצה לבשל את הזמיר? שוטה שכמוך, הזמיר לא נועד לבישול, קניתי אותו לכבוד האורחים המכובדים שמתארחים בביתי כדי שישמיע להם צפצופים נחמדים ועליזים שבני אדם נהנים מהם, לשם כך נועד הזמיר-לזמר ולשמח בני אדם, אך בשום פנים ואופן אין מטרתו ויעודו בשביל לאוכלו.."

זהו המשל, והנמשל, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ (שיר השירים ב, יב), ימי הפורים הקדושים הגיעו ובהם יכול האדם לזמר לשבח לפאר ולרומם לבורא עולם, ולזכות למעלות גדולות ועצומות.

אך עלול האדם במקום לזמר ולשבח "לשחוט את העוף"- לחשוב שתכלית הפורים זה אכילה ושתיית יין והשתכרות..

לא זו תכלית הפורים, התכלית האמתית של ימי הפורים הקדושים הוא לקיים את הזמירות ואת התוכן הפנימי של קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים (אסתר ט, כז)- את התורה הקדושה מאהבה ומרצון (שבת פח ע"א וברש"י שם).

וידועה הקבלה מהחתם סופר שכל הזוכה ללמוד תורה בין קריאת המגילה של לילה לקריאת המגילה של יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. הלימוד הזה חשוב ביותר, נכון צריך גם לרקוד ולשמוח, בוודאי, אך על האדם לפנות לכל הפחות חצי שעה או שעה ללימוד התורה הקדושה ביום קדוש זה, וכל המרבה הרי זה משובח.

ואו אז יוכל לזכות האדם לשמוח שמחה אמתית שתמלא את ליבו במשך כל השנה כולה, פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב (תהילים יט, ט).

אורה-זו תורה

כל עניין פורים נסוב סביב פסוק אחד: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר (אסתר ח, טז).  אוֹרָה- זו תורה (מגילה טז ע"ב), זו התוצאה של פורים.

וההבנה בזה שכל העניין של פורים היה לצורך דבר אחד- שעם ישראל יזכו להרגיש שהתורה זה לא ח"ו עוד איזה מצוה, לימוד התורה זה לא עוד מצווה, אלא הוא כל המהות של עם ישראל!

כדי להמחיש זאת נמשיל, אדם בנה בית וריהוט אותו בכלים יפים ונאים, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים (אסתר א, ז), אך לא דאג שיהיה חשמל בבית, ואפילו נר אין לו להדליק, האם יש ערך לבית כזה?

הבית יפה ומסודר בצורה נפלאה עם כל הריהוט היקר, אך אם אין שם חשמל, הבית לא שווה כלום, כשמגיעה שעת חשיכה האדם כבר מגשש באפילה. וכן אדם שיש לו במרתף כלים מכלים שונים ואביזרים היקרים בעולם, אם אין לו שם אור, אין ערך למרתף הזה, אי אפשר לקחת ממנו דבר. כך צריכים אנו להרגיש שבלא התורה אין לנו כלום.

בדומה לזה מבארים רבותינו שעם ישראל בלי התורה זה כמו עיוור המגשש באפילה, הוא לא יכול להתקיים.

וזה הכוונה "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה", לעם ישראל היה חסר את ההרגשה שהתורה זה אורה- אור עצום, ובלעדיו הם נמצאים בחושך.

חושבני שהיום אנו נמצאים בממדים הללו, ישנם יהודים רבים שעדיין לא הגיעו למדרגה הזאת של  "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה", הם לא מרגישים שהתורה זה האור שלנו ובלעדיה מגששים באפילה.

***

על הפסוק (אסתר ט, כז) קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים, דרשו רבותינו (שבת פח ע"א) קיימו מה שקיבלו כבר. דהיינו שפורים זהו יום קבלת התורה, ביום זה קיבלו ישראל מחדש את התורה הקדושה.

ולכאורה קשה, מה שייך לומר שפורים זה קבלת התורה, הרי התורה התקבלה כבר ונתנה בהר סיני?

אלא, נכון שהתורה ניתנה בסיני, אך לא הייתה את ההרגשה שבלא התורה נמצאים באפילה, בתוך מרתף חשוך, ולא שווים כלום.

מיום קבלת התורה הקדושה ועד ימי מרדכי ואסתר לא הרגישו עמ"י את ההרגשה הזו.

עד אז עם ישראל חשבו שוודאי טוב שקיבלו את התורה, אך לא הייתה את ההרגשה הנפלאה שלחיות בלי התורה זה לחיות בלי חשמל, בלי אור, ואי אפשר להסתדר.

עד שבאו ימי הפורים שלֹא יָסוּפו מִזַּרְעָם (אסתר ט, כח),  והאירו והגביהו את ישראל להבין להשכיל ולהרגיש שהתורה זה האור והחיות של עם ישראל.

זהו הפירוש לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה- הם הגיעו למצב הנפלאה הזה שהרגישו שהתורה זה האור ובלעדיו מגששים באפילה ולא יכולים לחיות!

תהילות לא-ל ברוך הוא, בכל בתי הכנסיות ברחבי הארץ והעולם זוכים היהודים להתאסף בחג הפורים ולהרגיש מעט מן האור הנפלאה הזה שהרגישו עם ישראל באותו זמן.

השארת תגובה