כך צנחו בסקרים – ואז בקלפי

ל'כחול לבן' לא היתה תשובה הולמת לקמפיין של נתניהו "לגנץ אין ממשלה בלי טיבי" וככה לא סוחבים קולות מאנשי ימין רך. מהרגע שנתניהו לחץ על דוושת המסר הזה הוא לא עצר לרגע ודרס את כל מי שנקרה בדרכו

אילסוטרציה: נתניהו מתדלק
אילסוטרציה: נתניהו מתדלק
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

עם סיומה של מערכת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש ניתן לומר בפה מלא כי שני המנצחים הגדולים של הסבב הזה הם ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר ש"ס השר אריה דרעי. די להציץ בספר דברי הימים של חזרת דרעי לפוליטיקה כדי להבין היכן הוא היה והיכן הוא נמצא כיום. ספינים, הדלפות, תדרוכים והקלטות היו מעשים שבכל יום והמפלגה שנועדה להחזיר עטרה ליושנה התמודדה עם אחת מתקופות השפל שלה. כתוספת למצבה העגום נפרד עם ישראל מהמנהיג המשמעותי שהיה כאן בדור האחרון, מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, שהיה מנהיגה הרוחני של היהדות הספרדית.

אם למישהו היה נראה שההחלטה אותה קיבל מרן בדבר הצבתו מחדש של דרעי בראשות המפלגה תעבור בשקט, מהר מאוד הוא התפכח מהאשליה. כל האמירות בסגנון 'ועשית ככל אשר יורוך' נעלמו ועוד טרם סתימת הגולל החלו הדיבורים על עתידה של התנועה ופיצול אפשרי בזירה הספרדית, פיצול שנחתם סופית עם פרישתו של אלי ישי והקמת מפלגת 'יחד' עליה השלום. לאומנות יתר כבשה את השיח הפנים ספרדי, ואם בעבר היה ברור שמפלגה חרדית קמה כדי לשמור על יבנה וחכמיה, היה מי שהחליט לגרור את הציבור הספרדי ללאומנות מסוכנת, כרת ברית עם הימין הקיצוני תוך רצון ברור להחריב את מפעל חייו של מרן זצוק"ל.

אל פלטפורמת הפילוג של תנועת 'יחד' חברו כלי תקשורת ומכוני סקרים שמשום מה וממקום של חוסר מקצועיות בולט, הציבו את ש"ס פעם אחר פעם על גבול אחוז החסימה, תוך שהם מפמפמים את השקר המפורסם על תמיכתו לכאורה של דרעי בהסכם אוסלו. כיום ולאחר שנים קשות חווה אריה דרעי את אחת התקופות הטובות ביותר בחייו הציבוריים. הוא הצליח לאחד את הציבור הספרדי תחת הנהגת מועצת חכמי התורה וקהלים רבים שבעבר נמנו על מבקריו ואויביו, נהפכו לאוהדיו ומעריציו. 'המבוגר האחראי' נהיה שמו השני ובו בעיקר עושים שימוש אנשי ימין המזכירים את שמו בהקשרים שונים ובכירי מערכת הביטחון היושבים לצידו בדיונים ארוכים בקבינט.

עם סיומו של סבב הבחירות השני הבין דרעי שללא שמירה אדוקה ולוחצת על נתניהו, הוא עוד עלול למצוא את עצמו באופוזיציה כשנתניהו עשוי לסגור ממשלה בה החרדים אאוט. לנתניהו אין סנטימנטים לכלום, כולם נועדו לשרת אותו וזה לא חייב להיות דו סטרי. משפחת נתניהו חיה בתחושה שהיא למעשה עושה טובה לילידי הארץ בזה שלקחה על עצמה את עול הנהגת המדינה ומשכך תהיו צייתנים ותשתקו. דרעי שצבר שעות נתניהו יותר מכל אחד אחר, חיבק אותו חזק והפך אותו לראש מפלגת גוש הימין ומכאן ואילך הכל זרם בשילוב ידיים מלא.

מטות הליכוד וש"ס עבדו בתיאום מלא. מנכ"ל המפלגה חיים ביטון שחי ונושם טכנולוגיה, היה אמון על בניית מערכת ממוחשבת שתדע למפות כל איש ימין בכלל ומצביע פוטנציאלי בפרט. המידע זלג בין המטות הראשיים כדי למצות ככל שניתן את קולות הימין. כ-300,000 מצביעי ימין לא יצאו להצביע בסיבוב השני, הם היו המטרה ועליהם שמו דרעי ונתניהו את כל הז'יטונים.

התפיסה היתה שמי שעד היום הצביע ליכוד לא יערוק וחבל לבזבז עליו זמן ואנרגיות, הדבר היחיד שהיה צריך זה להדליק אותם, הם כבר יעשו את שאר העבודה מול השאננים. דרעי שנקט גם הוא באותה השיטה אמר לכותב השורות "למעלה ממאה אלף איש המזוהים כתומכים לא הגיעו לקלפי בסיבוב הקודם, אם זה יחזור על עצמו זו תהיה בכיה לדורות". דרעי למוד קרבות פוליטיים והוא יודע שכדי להוציא מצביעים מהבית צריך להפעיל אצלם את הרגש, ובשונה מהסיבוב הקודם שחל בתקופת הימים הנוראים ועצרות הסליחות, כעת אין כלום ורק חזרה רצופה על מסר אחיד עשויה לחלחל. כך היה.

אם בעבר עוד היה מי שנהנה לחגוג על תדמית השמאלן שהודבקה לדרעי, כיום גם זה נמחק מהפרוטוקול. בזמנים בהם ש"ס נהנית מאלקטורט במעוזי הימין האידאולוגי כדוגמת חסידות חב"ד, אין שיקום תדמית גדולה מזו. בקרב רבים מאנשי החסידות הוזכר דרעי בנשימה אחת עם גדולי השמאלנים ומחרבי הארץ, בסבב הנוכחי כבר היו שם דמויות מפתח שהביעו בו תמיכה מלאה.

בעת כתיבת השורות עדיין יהיה מוקדם להעריך כיצד תראה מפת המנדטים באופן סופי, אבל עלייתה של ש"ס במספר הקולות היא נתון שלא ניתן לפספס. גם במערכה בה נתניהו מתאבד על כל קול ונותן קפיצה משמעותית במספר המנדטים, ש"ס שמרה על תשעת המנדטים מהכנסת הקודמת וסיכוי טוב שהיא אף תעלה במנדט אחד שיביא להכנסת אוריאל בוסו לכנסת. הסיעה תרוויח, פתח תקווה תפסיד.

ותודה לגדעון סער

נתניהו חייב לשלוח פרחים לגדעון סער, זה האיש שהוציא אותו מהנפטלין אל כנסי הבחירות המתוקשרים בכיכרות הערים ברחבי הארץ. כבר בתחילת הפריימריז הבין נתניהו שאם הוא רוצה להתחכך בחברי הליכוד הוא חייב לרדת לשטח, ההשקעה בדיגיטל לא תספיק. מידי ערב מצא את עצמו נתניהו מתוזז במספר כנסים בכמה ערים ושם הוא נחשף למשהו שהוא לא חווה מאז חזרתו לקדמת הבמה הפוליטית. רבים מאזרחי ישראל אוהבים אותו ורואים בו משיח, הוא רק צריך לרדת אליהם וללחוץ להם ידים.

ערב אחר ערב, כנס אחר כנס, עיר אחר עיר נתניהו עומד או יושב עם המיקרופון ביד, משלהב את ההמונים ומספר להם על מסעותיו בעולם ועל רשימת ההמתנה של מנהיגי העולם שרק מעוניינים להחליף איתו מספר מילים בנושאי ביטחון, מדינאות וכלכלה. גדעון סער היבשושי ובני גנץ הגמלוני לא יכולים להתמודד מול הפרפורמר הענק הזה, הם הפסידו מראש, הם הפסידו בנוקאאוט.

מה שהיה נכון בפריימריז, נכון שבעתיים בבחירות כלליות וביבי שוב יצא למסעות בארץ. בגיל שבעים וכשהוא חבוט תקשורתית מכל עבר המשיך נתניהו לעבור מכנס לכנס רק כדי לגלות שהפער בין מה שקורה באולפני הערוצים השונים לבין מה שקורה בשטח הוא ענק עד בלתי נתפס. מבחינת נתניהו, שאברמוביץ ימשיך ללהג בציניות כמה שהוא רק רוצה, את מסעודה משדרות הוא לא מעניין והיא הרוב. נקודה. ביבי קלט מהר מאוד שאין תחליף למגע ישיר ובניגוד לכל היגיון בטיחותי הוא חיבק כמה שיותר אנשים, הצטלם סלפי עם מאות ולחץ ידיים לאלפים.

זו המערכה השלישית בה נתניהו כמעט ולא עושה שימוש בתקשורת הישראלית והוא הולך לה על הראש באמצעות הרשתות החברתיות, שבעידן הנוכחי מהוות כר פעולה נרחב ופורה, ארד ניר אאוט אראל סגל אין ושיישרף המועדון.

למרות שהיו מי שהעריכו שכל סבב בחירות ממעיט מכוחו של נתניהו, המציאות הוכיחה ההיפך וכבר בשלב המדגמים הפצצה היתה מוחלטת. שלושים ושבעה מנדטים לליכוד זה משהו שאף אחד לא חלם עליו. אזרחי ישראל שהגדילו את כוחו של נתניהו ואת כוחו של הימין הצביעו הצבעת מחאה כנגד מערכת המשפט, כנגד התקשורת ובעיקר כנגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שהתנהלותו האחרונה מצריכה עיון גדול.

האפשרויות העומדות בפני נתניהו הן לא רבות. אם גוש הימין יצליח לגרוף 61 מנדטים, ממשלה צרה תוקם תוך ימים ספורים כמובן בהנחה שחברי ימינה לא יחליטו לנקום בנתניהו על שתיית הקולות וינהגו בחוסר האחריות האופייני להם. אם גוש הימין ימנה 60 מנדטים נתניהו יצטרך להזיע מעט כדי להשיג את המספר הנוסף, הוא ישים תג מחיר והראשון שיקפוץ על העגלה יהנה מחבילת הכל כלול שתהיה על חשבון חברי הליכוד שמי מהם יאלץ להמתין לסבב תיקים נוסף.

במקרה של 59 מנדטים ומטה לגוש הימין המשחק יהיה אחר לגמרי ומורט עצבים. למרות האמירות מצד נתניהו ואנשיו על כך שיש להם רשימת עריקים פוטנציאלים, ההיסטוריה מוכיחה שזהו מו"מ לא פשוט שבסופו עלולים להיפתח על נתניהו שערי הגיהנום. ממשלת אחדות אינה דבר מופרך, ולמרות הקריאות במטה הליכוד "רק לא אחדות" נתניהו רואה את הדברים מעט אחרת ובנאום הניצחון הוא לא הוריד את האופציה הזו מעל השולחן, גם הוא מבין שהכל פתוח, ומיותר לטפס על עצים שלאחר מכן קשה לרדת מהם. בחירות רביעיות גם הן נמצאות מעבר לפינה ורק אומץ לב וגילוי מנהיגות מצד ראשי המפלגות ימנעו את הסחרחורת המיותרת הזו. התואר בוגדים / אחראים יהיה זה שיינתן לאלו שיערקו מצד לצד כדי לסייע לנתניהו בהקמת ממשלה, הכל תלוי בפוזיציה של נותן התואר.

נתניהו שחרג ממנהגו, הפריז במהלך נאום הניצחון באמירות תודה לאנשים שסביבו, הוא יודע שהוא צריך עכשיו כל אחד מהם. הוא צריך אותם לטובת הקמת הממשלה מהר ככל שניתן אבל הוא צריך אותם יותר מהכל לטובת חוקים אותם הוא מעוניין להעביר ושיאפשרו לו להשלים את הקדנציה, ימים יגידו אם זה יחזיק מעמד או ששוב יקפוץ לו הנתניהו'ז מבלפור.

עצירה בכחול לבן

הכל כבר נכתב על 'כחול לבן' ועדיין צריך לחדד את העובדה שאם בני גנץ היה מאמץ את מתווה הנשיא המשודרג הוא היה בעוד כחודשים ראש הממשלה, יותר קרוב מזה הוא כנראה אף פעם לא יגיע. כל אמירה בסגנון 'נתניהו לא היה עומד בהסכם' מקורה במקרה הטוב בבורות ובמקרה הרע בטיפשות. ראשי המפלגות החרדיות העמידו לגנץ ערבויות ברורות והסירו ממנו כל חשש באשר לקיום הרוטציה מצד נתניהו, אבל לפיד שחשש מהסיטואציה בה גנץ יהיה ראש ממשלה הפך את העולם שההסכם הזה לא יצא לפועל ושלח את אזרחי ישראל לסבב בחירות יקר ומיותר.

מהרגע שהחלה מערכת הבחירות נכנסו שם לתרדמת חורף, שום דבר אמיתי לא נעשה שם. בזמן שנתניהו הסתובב בכיכרות הערים ולא ויתר גם על חוגי בית קטנים, בני גנץ ישב במשרדי המפלגה ברמת החייל וחיכה שההר יבוא אל מוחמד. ריבוי היועצים שנבע מריבוי הראשים הפריע להתנהלות התקינה של הקמפיין ומנע אפשרות להתקדם באיסוף עוד ועוד תומכים. דוגמה קלאסית למלחמות שהתנהלו שם זו הבחירה של משרד הפרסום שילווה את הקמפיין. שבועות ארוכים לקח לגנץ להחליט מי יהיה המשרד שיזכה בנתח הכלכלי הגדול של המפלגה. האינטרסים של ארבעת הראשים עבדו שעות נוספות ובמקום לקושש מצביעים הם קוששו ספינים עלובים.

בני גנץ בעצת יועציו נמנע מלהיחשף לציבור, את החשש שלהם מהגמגומים שלו הם לקחו רחוק מדי, החביאו אותו מהציבור ומנעו כל יכולת לתקשר איתו. גם התקשורת שמתעבת את נתניהו עברה קשיים בראיונות איתו או עם חברי מפלגתו, עוצר ראיונות היה שם דבר שבשגרה.
הסבב השלישי העניק לגנץ את הזדמנות חייו, היתה לו את כל הגושפנקה לפרק את נתניהו בחסות התקשורת האוהדת, הוא רק היה צריך להשתמש בה. בפועל הוא לא עשה כלום, וכשכבר יצא קול ממשרדי המפלגה ברמת החייל, זה היה קול ענות חלושה של תגובות לנתניהו.

לצוות של 'כחול לבן' לא היתה תשובה הולמת לקמפיין של נתניהו "לגנץ אין ממשלה בלי טיבי" וככה לא סוחבים קולות מאנשי ימין רך. מהרגע שנתניהו לחץ על דוושת המסר הזה הוא לא עצר לרגע ודרס את כל מי שנקרה בדרכו. בצירוף העובדה שגם בשאר הנושאים המהותיים שעל סדר היום קולם של גנץ ויתר חברי הקוקפיט לא נשמע, הדרך לצניחה בסקרים ולאחר מכן בתוצאות האמת סלולה ומובנת.

בחברה מתוקנת, אחד כמו בני גנץ היה מניח את המפתחות כבר אמש ומתפטר, אבל כבוגר המימד החמישי הרי זו תפילת שווא. אין מה לצפות ממנו ללקיחת אחריות, ופרישה מהמשחק היא לא חלק מהתכניות שלו.

 

השארת תגובה