אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם

תופעה חדשה ביהדות התורה: כדאי לראשי התנועה להפנים, יש כאן פוטנציאל אלקטוראלי עצום, קהל נאמן של עשרות אלפי מצביעים, שיגבה כל מאבק של היהדות החרדית

גפני בנאום ניצחון
גפני בנאום ניצחון
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

אחרי הגשת שלושה כתבי אישום, כשהוא נאבק בתקשורת מגויסת, מתמודד מול אתגר אחוז ההצבעה המתפתח במגזר הערבי ומשתמש בכל טריק אפשרי – הוכיח שוב רוה"מ כי הוא הקמפיינר הטוב בישראל, בפער גדול מעל כל השאר.

מה לא נאמר על כישורי ההישרדות של בנימין נתניהו? מה לא נכתב על חוסר ההתאמה של גנץ, שעם קצת פחות עקשנות והכנעה ללפיד, יכול היה להיכנס בשבוע הבא מעדנות לבלפור ולחסוך סיבוב בחירות מיותר, בו ספג נוקאאוט וירד לקרשים.

אמנם, נותרו לנו כמה ימים של מתח (מלאכותי בעיקר) עד לסיום עבודתה של ועדת הבחירות, שכפי הנראה כעת תעניק לגוש הימין את המנדט ה60, ובסיכוי לא רע בכלל – גם את ה61.

בינתיים, כדאי לסכם בקצרה את המפסידים והמנצחים הגדולים של בחירות 2020 מועד א'.

משתה ושמחה

המנצח הראשון לצד נתניהו – תרתי משמע – הוא השר דרעי, בלתי נתפס כמעט להבין כיצד יו"ר תנועה שספגה איומי אחוז חסימה מהסוקרים לפני כשנה וחצי – מטפסת כבר שלוש מערכות בחירות בהתמדה, בכל פעם במנדט ובעשרות אלפי קולות נוספים.

דרעי הפך את ש"ס בחזרה למוצר המלהיב שהייתה בעבר, בתוספת שדרוגים ועזרים וללא חסותו הצמודה של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. הוא היחיד שהצליח להיות מוזמן אל המשתה אשר עשה המלך, וגם לשתות מנדטים לנתניהו בכבודו ובעצמו, ועיני בנט רואות וכלות.

ח"כ לעתיד אוריאל בוסו, אחד הנציגים היותר מוכשרים בזירה המוניציפאלית מטעם ש"ס, יכול כבר לתפור את החליפות ולבקש טיפים לטקס ההשבעה מקודמו ברשימה, ח"כ משה אבוטבול, שאף הוא עודנו בראשית דרכו הפרלמנטרית. בהצלחה! פתח תקווה עוד תתגעגע.

המנצח השני הוא יצחק פינדרוס. כן כן, אותו פינדרוס ששוב ייאלץ להמתין עד בדיקת הקורונה האחרונה מעל גבי הפתקים הנגועים כדי לדעת אם יזכה לשוב לכנסת מהשער הראשי או במסלול עתיר המכשולים של החוק הנורבגי.

פינדרוס חתום על אחד המהפכים הגדולים בתולדות דגל התורה, כאשר בגיבוי ובהוראת מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי, הצליח לפרוץ את החומות האלקטורליות של המגזר החרדי, להבקיע לו דרך לרבבות יהודים שומרי תורה ומצוות באגף הדתי לאומי שרואים בו נציגם לכל דבר ועניין.

מוקדם עדיין לנתח במדויק, אך עובדה היא שבכל מקום, בכל מאחז או גבעה ברחבי יהודה ושומרון ולא רק, במקביל להתרסקות המפוארת של עוצמה יהודית, נצפתה צמיחה חריגה ונאה של יהדות התורה.

מובן מאליו שלהצלחה אבות רבים, וקרדיט רב מגיע גם למטה הייעודי ביהדות התורה, שנוהל מקרוואן שכוח-אל באזור שרבים מבוחרי יהדות התורה האותנטיים לא יזהו על המפה.

אבל עיקר ההישג רשום על שמו של פינדרוס, הוא זה שספג את הריקושטים הפנימיים בצמרת התנועה בתחילת הדרך, הוא זה שעשה לילות כימים בנסיעות בכבישים שגם מומחי תוכנית המאה לא יודעים על קיומם, והוא זה שהביא את הקולות.

במהלך יום הבחירות, נלוויתי אליו לסיור אחרון בכמה וכמה יישובים. פגשתי צעיר עטור כיפת ברסלב הדורה שהתעניין אם ניתן לסמוך על הנורבגי שפינדרוס ייכנס בכל מקרה ולהצביע עבור 'עוצמה יהודית' או שאסור לסמוך על הנס (שכן פינוי מקום בכנסת מרצון על ידי ח"כ חרדי הוא לכל הפחות מויפת שראוי להשתבח בו), צפיתי בעוברים ושבים ניגשים ומצהירים כי הצביעו ג' רק בשבילו ולמענו, שמעתי ילדים מספרים כי הם לומדים בבית ספר שהוא סייע להקים ונוכחתי בפעילים עם אש בעיניים מצהירים ש"פינדרוס הוא הסמוטריץ' האמיתי".

מנצח נוסף הוא סגן שר החינוך, מאיר פרוש, ובעיקר איש סודו מחסידות חב"ד, שניאור רוזן, שחרש בשבועות האחרונים את השטח, שכנע רבנים רבים מהחסידות לתמוך בפומבי ביהדות התורה, כולל כאלה הנמנים על הזרם המשיחי בחסידות – שעשו זאת לראשונה בחייהם. והתוצאה – הגידול הניכר בהצבעה עבור המפלגה בריכוזי החסידות, מדבר בעד עצמו.

וכמובן, הציבור החרדי הוא המנצח הגדול של הבחירות הללו. האויב המיידי, איווט ליברמן, הוכה שוק על ירך, כהמן בשעתו – הוא גרר את הסוס כל הדרך לבחירות – בהן הוכה שוק על ירך.

הייצוג החרדי גדל, מספר הקולות תפח, רבבות יהודים שאינם נמנים על המגזר החרדי בחיי היומיום בחרו לשים סוף להסתה ולהודיע קבל עם ועדה שיש להם חלק ונחלה באלוקי ישראל.

אבל וחפוי ראש

עתה נפנה לגזרת המפסידים, בראש ובראשונה מערכת המשפט הישראלית, שהבוחר השליכה ככלי אין חפץ. כשניים ורבע מיליון בוחרים ישראלים הלכו לקלפי כדי להטיח בפרצופה של המערכת שהם איבדו את האמון בה, שמילתו של רוה"מ עדיפה בעיניהם על כתבי אישום תקדימיים ותפורים למידותיו.

אליה נלוות גם המשטרה, הפרקליטות, התקשורת ותעמולתה היומיומית בשנים האחרונות וכל הנלווים אליהם. בכירי הליכוד אמנם מיהרו להבהיר שאין כל כוונה לפטר את היועמ"ש מנדלבליט, "אך הוא בהחלט יידרש לענות על כמה שאלות", ובכלל, נדמה שהשלב המהנה ביותר עבור נתניהו בנאום הניצחון בפני אלפי תומכיו, היה זעקות הקהל "מנדלבליט הביתה".

ויש גם את גנץ ושותפיו לקוקפיט. בדרך הקשה הם למדו שסיסמא ריקה מתוכן לא מספיקה להדיח את רוה"מ הטוב ביותר שקם למדינת ישראל. שהעדר דעות אינו תחליף אידיאולוגי למצע סדור, שסופרמרקט מהלך של קלישאות משובשות לא באמת יכול לנצח את אחד מגדולי הנואמים שקמו כאן ושמפלגת 'כל בו' לא תוכל להרכיב ממשלה שתכיל את ליברמן מזה ובל"ד מזה.

כדאי לדעת, כי במקור, המילה קוקפיט מתארת תא מיוחד שנועד עבור קרבות תרנגולים. בקרוב מאוד.

ורשימת המפסידים עוד ארוכה. תוכלו למצוא בה את עמיר פרץ ומפלגת העבודה, שפיתחה תסמינים של בולען. בבחירות לכנסת ה21 קיבלה המפלגה 6 מנדטים. בבחירות לכנסת ה22 נבלעה לקרבה אורלי לוי וסיעת גשר וכמו בחלום פרעה, "לא נודע כי באו אל קרבנה", בבחירות לכנסת ה-23 נבלעה גם מר"צ הותיקה ואף היא נעלמה כלא הייתה, בהוסיפה מנדט בודד למזכרת.

תוכלו גם למצוא ברשימה את עו"ד איתמר בן גביר, שבתחילת השבוע עוד היה "שוויו" הפוליטי 84 אלף קול טבין ותקילין, וכעת הוא יכול לנפנף בקושי ברבע מזה, כשההנחה הרווחת שרובם בלאו הכי לא יתמכו בשום מפלגה אחרת ולפיכך הוא ייאלץ להמשיך ולהתפרנס מסיוע משפטי לבחורי ישיבה הנדרשים להתמודד עם רשויות החוק והשמד.

תמצאו ברשימת המפסידים גם את המשק הישראלי, ששילם מיליארדים באופן ישיר ועוד כמה באופן עקיף בשיתוק ממושך של המשק רק בשביל לספק את גחמותיהם של נציגי מחנה 'רק לא ביבי'.

תמצאו בה גם את הפלסטינים שתקוותם האחרונה לבלימת תוכנית המאה נגוזה, ויחד עם הכיוון המסתמן מעבר לים, למועמד דמוקרטי ליצן שיובס בקלות על ידי פרזידנט טראמפ בואכה קדנציה שנייה לנשיאות, מצפה להם תקופת בלהות מדינית.

והאחרון ולא חביב בכלל, מיודענו איווט ליברמן, שנכנס לקיפאון פוליטי עמוק. שתי ברירות עומדות בפניו, וקשה שלא לתהות איזו מהן משפילה יותר בעיניו. באפשרות הראשונה הוא ממשיך להוביל את דגל המאבק הדמיוני שנשא בשנה האחרונה מספסלי האופוזיציה, שם יתאדה לאטו ועיניו רואות וכלות.

באפשרות השנייה, הכרוכה ב'התרת נדרים' שיערכו חלק מהנציגים החרדים (וגם בצמרת הליכוד) יוצע לאיווט מסלול ייסורים שבסופו יוכל להשתלב בממשלת ימין-חרדים, כגלגל חמישי עם הישגים זניחים, רחוקים שנות אור ממה שיכל לקבל לו השכיל לעשות זאת לפני שנה, בראשית הדרך.

השורה התחתונה

ולסיום, כמה מסקנות חשובות ממערכת הבחירות המיותרת והחשובה ביותר שנערכה כאן, ואשר עשויה לסמן תחילתו של עידן חדש ביחסי הדמוקרטיה הישראלית ומערכת המשפט הדיקטטורית שהתרגלה לנהל את חיינו.

ראשית, ש"ס ויהדות התורה הצליחו להביא קהלים חדשים, אך בעוד ש"ס מנוסה ומורגלת בפניה לקהלי יעד נוספים, בעיקר בקרב הציבור המסורתי, אצל יהדות התורה מדובר בתופעה חדשה. כדאי לראשי התנועה להפנים, מחד גיסא, יש כאן פוטנציאל אלקטוראלי עצום, קהל נאמן של עשרות אלפי מצביעים, שיגבה כל מאבק של היהדות החרדית, שיצביע ביום פקודה באחוזים שרק השמאל מתחרה בהם ושדרישותיו ביומיום צנועות למדי.

מאידך גיסא, זה הוא לא קהל שבוי בשום אופן. אם הוא יינטש כעת – בעוד ארבע שנים וקצת יצוץ בראשו רועה חדש. הקשר עם הקהל דורש תחזוקה שוטפת, ירידה לשטח מפעם לפעם, סיוע בהקמת מוסדות חינוך עבורו, בהשגת תקציבים למוסדותיו ועוד כהנה וכהנה. וההשקעה תחזיר את עצמה בכפל כפליים.

שנית, כבר כתבתי כאן שוב ושוב על חוסר אמינותם של הסקרים, שבקושי מצליחים לחזות מגמות, ולבטח לא לנבא תוצאות. זה הזמן להיזכר בסקרים שפורסמו אך בשבוע שעבר, ואשר למעט אחד מהם, כולם צפו לגוש הימין לכל היותר 58 מנדטים ומרביתם אף פחות מזה.

מאחר וסוקרים אינם מחבבים את יום הכיפורים שלהם, הם מצמידים תירוצים מוזמנים, מסבירים שהמגמה השתנתה רק בימים האחרונים ופתאום היה סחף גדול ובעצם כבר רמזנו לזה. לא מיניה ולא מקצתיה, תעשיית הסקרים הישראלית היא בלוף מוחלט, שהקשר בינו ובין המציאות קלוש עד בלתי קיים. מרבים לצטט את שמעון פרס המנוח שהשווה את הסקרים לבושם, כזה שמותר להריח אך לא לשתות, לו היה נחשף לסקרים שפורסמו כאן בשנה האחרונה, לבטח היה משווה אותם למי בואש – לא להריח, לא לגעת ורצוי להתרחק כמטחווי קשת, שמא ידבק בך הסירחון.

ומסקנה שלישית ואחרונה, אי אלו מושכים בעט רואים בעצמם חכמים מופלגים ונבונים ומוכשרים להנהיג את העדה, מפעם לפעם הם מעלים תהיות על החלטות גדולי ישראל, מדוע לא ללכת עם גנץ הנחמד, ולמה אנחנו מתעקשים ללכת עם הביבי הזה, ובכלל, הבחירות רק יזיקו לנו, וההבטחות החתומות לרב מהמגזר הדתי לאומי הן מתחת לכבודם של גדולי ישראל ועוד כהנה וכהנה פלפולים שונים ומשונים.

אבל כמו תמיד, במבחן התוצאה, מתברר שעין הבדולח של גדולי ישראל רואה למרחוק. הם יודעים היטב לזהות מי העגל הזה ולמי יש לחבור, הם מבינים לעומק את ההשלכות לטווח הקצר והרחוק, ובוודאי אין בכך כל נזק שהברכה שרויה במעשי ידיהם ובמי שהולך לאורם.

אשר ישלטו היהודים המה באויביהם.

השארת תגובה