אהרן חיים שפיצר: כל העולם במה

זמן קצר לפני שהתבקש לחתום על חוזה שמן שיסדר לו עבודה באחד הערוצים הנחשבים, הוא החל להתחזק, בעודו בלהקה הצבאית – ואמר "לא" להצעה המפתה

אהרן חיים שפיצר
אהרן חיים שפיצר
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בשום אופן, גם אם מאד תרצו, לא תוכלו לזהות את היהודי עם הזקן העבות והארוך, המגבעת והחליפה הארוכה, עם אותו צעיר חילוני שלפני קצת יותר מ-20 שנה הפעים את תל-אביב של אז בכישרונו הצעיר. מעל במות רבות ברחבי העיר הוא הופיע עם הרכב "סטנד-אפ", הרכב בידורי שצחק על החיים בתל-אביב ובעצם על כל מה שזז.

חיצונית אמנם הוא שונה לגמרי, אבל החיוך עדיין על פניו, והוא עדיין צוחק. אלא שהיום הוא עושה "ליצנותא דעבודה זרה", וצוחק רק על תופעות רעות, ורק במסגרות כשרות.

אהרן חיים שפיצר, עשה את הדרך הארוכה מלב הבוהמה התל-אביבית, אל תוככי העולם החרדי, אלא שבניגוד לרבים אחרים שעשו את הצעד הזה, הוא מעולם לא וויתר על האמירות האמנותיות שלו: הוא המשיך לשיר, לשחק ולצייר – שלושת תחומי האמנות שהוא מכיר על בוריים – אך הפעם בצורה כשרה ובברכת רבותיו.

שני אלבומי מוזיקה אישיים כבר מאחוריו, עשרות מופעים בכל רחבי הארץ, וציורי-קיר רבים במקומות ציבוריים.

אבל אם הייתם אומרים לו לפני 25 שנה שבעתיד הוא יהיה חסיד ברסלב אדוק, שאף מוסר שיעורים בתורת רבנו, הוא היה צוחק עליכם. זה היה כה רחוק ממנו. המשפחה בה גדל הייתה חילונית לחלוטין, והמסלול הזה היה נראה מופרך מעיקרו. אז מה בכל זאת גרם לו לעשות את הצעד הזה? בשביל זה נצטרך לחזור להתחלה.

"נולדתי באזור תל אביב", הוא מספר לנו השבוע, "כבן למשפחה חילונית. הוריי הם ניצולי שואה שעלו לארץ בגיל 13, שניהם בספינת 'אקסודוס' המפורסמת (עוד לפני שהכירו אחד את השני). אמנם היה לנו במשפחה אנשים דתיים, אבל לא כך גדלתי בבית עצמו. סבי מצד אמי היה אדם חרדי, חסיד אלכסנדר ממשפחת שפירא. מצד אבי היה עוד הרבה פחות מכך קשר לדת. אבל באווירה של אותם ימים, ימי מפא"י, הוריי גדלו באווירה של ניכור לשמירת המצוות מצד הסביבה, וכך גדלתי לאחר מכן גם אני".

שם המשפחה, שפיצר, הוא למעשה חזרה לגלגול הראשון של שם המשפחה. בהונגריה, בה גדל אביו, החליף סבו את שם המשפחה שפיצר לסמושי, נהר בהונגריה, וכשהגיעו לארץ החליטה המשפחה לעברת את השם שוב, לשם של נהר בישראל, והחליפו את שם המשפחה ל'ארנון'. כילד גדל אהרן שפיצר תחת השם אורן ארנון, ורק לאחר החזרה בתשובה החליף את השמות, ובשם המשפחה חזר לשם המשפחה המקורי. עוד נגיד לסיבה לכך בהמשך.

בנערותו למד שפיצר בבית הספר "עירוני א'", שם למד ציור. "למעשה תמיד עסקתי באמנות, בצורותיה השונות. בגיל 10 כבר הייתי מנגן ושר בטקסים בבית-הספר, בזכות כישרון הנגינה והשירה אותו קיבלתי ב"ה, וגם בתחום הציור שלחתי יד כאמור, וכבר בגיל מאד צעיר למדתי ציור במוזיאון תל אביב עם מורים מומחים. בזמן שרבים מאד מבני הנוער של אז ברחו לחומרים מסוכנים כדי להתמודד עם קשיים, הבריחה לאמנות הייתה הדרך שלי להתמודד".

הנגינה עברה בגנים

הקשיים עליהם הוא מדבר היו בעיקר משפחתיים, כאשר אמו ע"ה, ניצולת שואה, הייתה סופר-דאגנית, מה שהשפיע מאד על חיי ילדותו ונערותו. וכך הוא הגיע לאמנות ולציור, שהוא ירש כנראה מהמשפחה. "סבתא שלי אהבה מאד לצייר, ואילו הקטע של הנגינה היה במשפחתו של אבי, כאשר סבו היה מנגן בכינור. אגב, היום בני שלי החל לאחרונה לנגן בכינור. כנראה זה עבר גם אצלו בגנים".

כמה שנים מאוחר יותר, לפני הצבא, כבר הקים יחד עם חבר טוב להקה מוסיקלית ובידורית של ממש. יחד הם היו מופיעים בבמות שונות, בהן מקומות נחשבים מאד – וגם במדרחוב נחלת בנימין בתל אביב. "אנשים ראו בנו חידוש אדיר והלך לנו ממש מצוין. הופענו ב'מועדוני הסטנד-אפ' הטובים ביותר שהיו אז, והיינו צוחקים על כל מיני תופעות או תוכניות צפייה, ומגחיכים תופעות שונות".

עם הכישרונות המתפרצים הללו, הגיע שפיצר לגיל גיוס, וכמובן נבחן ללהקה צבאית. "עברתי את כל השלבים והייתי אמור להיכנס ללהקה הנחשקת, אך אז הגיעה מלחמת המפרץ (הראשונה) וטרפה את הקלפים. המפקדים היו מאד לחוצים, מאחר והייתה זו מלחמה שהם לא הכירו, כי בכל מקום בארץ יכל ליפול לפתע טיל שהוא אפילו אולי כימי. זו היתה האווירה בעת הכניסה שלי לצבא, וחשתי שהצבא עצמו מבוהל.

"בתוך כל זה התגייסתי, ופתאום גיליתי שלמרות שעברתי את כל המבחנים ללהקה, הרי שגוייסתי פתאום למקום אחר לגמרי, לבסיס שנקרא 'מחווה אלון', שהיה כמו 'נערי רפול', מקום מפלט צבאי אליו התגייסו כל מיני פושעים ונרקומנים. הייתה זו טירונות של חבר'ה מאד ירודים, ממש מהשוליים של החברה הישראלית ומשפחות מצוקה ולא הבנתי מה קורה פה. אני הרי נבחנתי וגם אושרתי לכאורה לקבלה ללהקה צבאית, אז מה פתאום אני נמצא כעת במחווה אלון בקורס מכונאות רכב? המפקדים עצמם שם גם ראו שאני שונה מאד ביחס לאחרים שהיו בבסיס הזה. ניגשתי אליהם וניסיתי להסביר שיש פה טעות גדולה לגביי, והם באמת הבינו אותי".

למפרע, מספר שפיצר, התברר מה קרה: המאבחנת הפסיכוטכנית, הכירה אותו ואת משפחתו, וכשהבינה שמדובר בזמן מלחמה ניסתה לעשות הכל כדי שלא יגיע ליחידה קרבית, והיא דאגה שיקבל 'פרופיל' כה נמוך – עד שאפילו ללהקה צבאית נסגרה בפניו הדלת… אבל עוד לפני כן המפקדים הגיעו למסקנה שהוא אכן עוף שונה במחווה אלון, וכך הגיע לאחר דרך התלאות להיכן שרצה להגיע, ל'להקת ההגנה', של הצבא.

"שם בלהקה", הוא מספר, "החלו אצלי הניצוצות של התשובה. אני זוכר שפעם קראו לי להשלים תפילה במניין, ומאד התרגשתי מהתפילה הזו לה'. עוד לפני הלהקה, אני זוכר פעם בה הגענו לכותל. עמדתי אז רחוק מהכותל ואמרתי לה': אני יודע שאתה לא צריך שאני אשים לך פתק בכותל כדי שתשמש אותי. אנא רחם עליי ותוציא אותי מהבסיס בו אני נמצא כעת, כי אני כל כך לא קשור לחברה הזו ואני מאד סובל שם. ואכן, משם החלו הדברים להסתדר".

באחת השנים במהלך שירותו בצבא, עלה הירקון על גדותיו כתוצאה משיטפון, ורוב הציוד וכלי הנגינה של הלהקות הצבאיות שהיה נתון במחסן על גדות הירקון – התקלקל. בעקבות כך התבטלו רוב ההופעות של הלהקות, וחיברו אז ביחד את כל הלהקות הצבאיות. כך יצא לו להכיר את מי שבעתיד יהיה אחד מהזמרים הדתיים הנחשבים ביותר, יונתן רזאל. "כשהוא ראה אותי לפני כמה שנים, הוא השתאה ואמר לי: תראה איך התקרבת"…

מחשבות עמוקות בנסיעות

במהלך הצבא הוא התקרב לה' וליהדות, ובשלב מסוים הוסיף ללוק שלו כיפה סרוגה שכיסתה את ראשו, וזקן קטן שעיטר את פניו. "בפנים", הוא מבקש להדגיש, "תמיד היה ניצוץ של אמונה, כי הלב שלי תמיד הרגיש בכך שאנו העם הנבחר, והייתה לי זיקה פנימית ליהדות ולריבונו של עולם, מבלי לדעת מה זה אומר. רק בזמן הצבא התחלתי להפוך את התחושות הללו למציאות של עבודת ה' וחזרה בתשובה. בנסיעות עם הלהקה היה לי הרבה זמן לחשוב מה התכלית, מה היא הבריאה ולשם מה נוצרה. חשבתי על כך שכל העולם הוא כביכול תפאורה דמיונית לאיזו מטרה, וכל הזמן חיפשתי: מה המטרה?

"באחת ההופעות נתקלתי באיזה חב"דניק, שדיבר עם חייל אחר בכלל על דברים שהובאו ב'ספר התניא' שלכאורה ניבאו דברים שקרו שנים רבות לאחר מכן, ובהם למשל על החור שיהיה באוזון. סקרן אותי להבין איך ידעו דבר כזה לפני כ"כ הרבה שנים, ובעקבות זה קניתי את ספר התניא עם פירוש. הספר עצמו מאד משך אותי, כי בקריאה בו הבנתי כיצד המצוות הן אינן משהו רובוטי אלא משהו פנימי ועמוק. הייתי קורא בתניא ב-2 בלילה, אחרי ההופעות, עד הבוקר. בהמשך קיבלתי גם את 'ספר המידות' של רבי נחמן מברסלב, וגם אותו קראתי פעם בלילה אחד. סיקרן אותי לדעת מי זה הרב שכתב משפטים כה קצרים וחד משמעיים בכל תחום שהוא בחיים, ואחד המשפטים שהכי הרשים אותי היה על כך שהקב"ה בעצם רוצה לגלות לנו את הטעם של המצוות, אבל מה מבטיח שלא נשתמש בזה לרעה? ואני אסביר: אגם שהתקבל זה עתה לעבודה בכור הגרעיני בדימונה, ברור שלא מגלים לו מיד את כל הסודות, אלא רק אחרי זמן רב, כאשר רואים שהוא נאמן. אותו דבר עם המצוות: הקב"ה אומר לנו: תעשו את המצוות בתמימות, ואחרי זה אני אגלה לכם גם את הטעם. זה דבר שמאד דרבן אותי. כל העת המשכתי גם עם הלימוד של התניא, שמספק גם את הפנימיות של העבודה הרוחנית, ומשהו חדש נפתח בפניי. כל הנשמה היהודית שרצתה כל העת לעבוד את בוראה באופן פנימי – באה לסיפוקה. ואז התחלתי לחבוש בקביעות כיפה לראשי, מבלי לחשוב מה חושבים עליי. אמי, אגב, מאד נבהלה מזה. היא חשבה שהשתגעתי והייתה שואלת: מה יהיה איתך?"…

בשלב הזה כבר הופיע שפיצר, ארנון דאז, עם כל הכוכבים הכי גדולים בבמות הכי נחשבות, ועמד לפני חתימת חוזה על מעבר לתכנית מצולמת שתשודר בקביעות בערוץ הנצפה בישראל, ואז הכל הפסיק ברגע, בעקבות התשובה. "בשל חתימת החוזה כבר הייתי בשלב די מתקדם של התשובה, וזה לא התחבר לי שאני אעשה מופעי בידור וסטנד-אפ ואעליב כל מיני אנשים במהלך המופע, וגם אחרי הלימוד וההתעמקות באמת – הרגשתי שיש בזה איזו ריקנות".

על גדות הירדן

חוזה הוא לא חתם, והוא החליט ללכת למקום אחר לגמרי. אחריה שהייה קצרה ב"מכון לקבלה", שאחרי זמן קצר הבין ש"זה לא זה", הוא התקרב לברסלב. "נכנסתי ללמוד בישיבה של ברסלב בירושלים, ואחרי תקופה מסוימת גם התחתנתי. כל הזמן הזה לא זנחתי את האמנות, והמשכתי לעסוק בכל התחומים המוכרים לי, בציור ציורי קירות, במוזיקה – הופעתי בחתונות ובהופעות, ואף  הוצאתי שני דיסקים, ובמסגרת המשחק – השתתפתי בכל מיני סרטונים דתיים, בהם קליפ מוזיקלי ל'עוז והדר' לרגל סיום הש"ס. ראיתי משמים שלא רוצים שאעזוב את האמנות, כאשר עוד כשלמדתי בישיבה הגיעה אליי הצעה של עבודה בציור שבדיוק התאימה לי, והרגשתי שהקב"ה אומר לי: תשתמש בכישרונות שלך ואל תתעלם מהם".

במשך השנים הוא פגש ופוגש הרבה ידוענים שהוא מכיר שנים רבות מהצד החילוני. עם כולם הוא פותח שיחה על יהדות, אמונה ואמנות, ומנסה להעביר הלאה ממה שבעצמו קנה במהלך השנים. "יש לי איתם שפה משותפת בתור אמן. לפני כמה שנים גם דיברתי פעם לפני כמה שחקנים, כיצד המשחק יכול להיות כלי שיכול לעזור בעבודת ה'. בגלל שאני בא מהעולם ההוא, יש לי את היכולת ואת השפה לדבר עם אנשים שהם עדיין שם ואולי קצת להשפיע עליהם".

גם למעשיו אלו גרם סיפור שהיה לו לפני כמה שנים. "היה זה בבין הזמנים. הלכתי עם ילדיי לנהר הירדן בצפון. טיילנו על גדות הנהר, ופתאום ראיתי בזווית עיניי משהו שהפריע לי: ראיתי ילדים של משפחה מסוימת שירדו למים במקום מסוכן ועמוק, שהם לא היה אמורים להיות בו, מקום שיש בו סחף עצום. הם אמנם היו בסירה, אבל בתוך שניות קלטתי כי כמה מהילדים נפלו מהסירה! מיד הסתכלתי להיכן המים מובילים, רצתי לכיוון, וראיתי שיש שם באמת סחף גדול, שסוחף את אחד הילדים הלאה, והבעיה היא שיש עצים שעוצרים אותם מלהיות מעל המים – והוא פשוט טובע פנימה. ניסיתי לצעוק ולהזהיר, אך הוא כבר לא הצליח להתנגד לסחף. בשלב מסוים אילתרתי משוט של סירה שהיה בסמוך, עליתי על גשר שהיה שם, ושלחתי לעברו את המשוט, בזמן שהוא כבר ממש פרכס מתחת למים. הילד הצליח לתפוס את המשוט ויצא מהמים כשהוא מבוהל ומפוחד פחד איום עד עמקי נשמתו, אך ב"ה זכינו להציל אותו. כל הלילה הזה כמעט לא ישנתי, ושאלתי את עצמי מה ה' ניסה לומר לי בכך שהוא זימן אותי להציל שם את הילד, וחשבתי שאולי ניסה לומר לי שיש לי שליחות להציל אנשים. בוקר לאחר מכן הגעתי לבית כנסת שאני לא רגיל להתפלל בו, ופתאום ראיתי מולי ספר שהיה בו צילום פוטושופ של הסיטואציה שעברתי אמש: מישהו טובע, ואדם אחר מציל אותו, באמצע היה כתוב: לא תעמוד על דם רעך, והיה מאמר ארוך על כך שאנחנו חייבים להציל את אחינו הטועים. הבנתי שבאמת זה מה שה' ניסה לומר לי. בתור אחד שניצל מהשקר של העולם החילוני, ויודע שבעבר השני מדובר בתינוקות שנשבו שמסתירים מהם את המידע האמיתי, הרגשתי צורך טבעי להציל את אחיי, ואני אכן משתדל להשתמש בכישרונות שהקב"ה טבע בי כדי לעשות זאת, להציל במה שאני יכול".

למה החלפת את השם שלך? שאלנו לקראת סיום. "את השם החלפתי בעקבות דברי הרמב"ם, שממליץ לשבים בתשובה, שכמו שבעל תשובה מחליף את מעשיו – שיחליף גם את שמו. עשיתי אמנם שינוי קל (בשם הפרטי), אבל בשבילי הוא היה המון. הרגשתי שזה מחזק בי את השינוי שעשיתי, ועוזר לי לחיות טוב יותר בעולמה של תורה".

השארת תגובה