הרב ערך קבלת פנים לנשיא

שחזור: מעמד קבלת הפנים ההיסטורי שערך מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל לנשיא צ'כסלובקיה תומאס מסריק בביקורו בשכונת בתי אונגרין בירושלים

הביקור בבתי הונגרים
הביקור בבתי הונגרים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

ידיד גדול של העם היהודי היה מר תומאס גריג מסריק נשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה. וזה לא היה דבר של מה בכך או מובן מאליו בתקופה שהעולם רווה אנטישמיות לרוב.

מסריק היה פילוסוף, פובליציסט ומדינאי צ'כי, מנהיג תנועת העצמאות, ונשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה. וזכה לכינוי "אביה של צ'כוסלובקיה".

מסריק, שנולד במורבייה, היה בנו של עגלון, הוא היה מרצה לפילוסופיה בווינה ופרופסור באוניברסיטת קארל בפראג. ייסד ירחון רדיקלי בשם 'אתניאום'. ערך את הדו-שבועון 'זמן' (צ'אס). היה למנהיג ארגון הצ'כים הצעירים. נבחר כציר לפרלמנט האוסטרי. היה בין מייסדי "המפלגה העממית" שתבעה שלטון עצמי לצ'כיה. התנגד למדיניות הכיבושים בבלקנים ועל כך נאשם בבגידה במלכות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח לחו"ל ופעל במדינות ההסכמה למען עצמאות צ'כיה. בשנת 1917 ארגן את הצ'כים השבויים שברוסיה לגדוד צבא לאומי.

צ'כוסלובקיה נוסדה בתום מלחמת העולם הראשונה בשנת 1918, עם תום מלחמת העולם הראשונה מאיחוד של חבלי הארץ צ'כיה, סלובקיה, זקרפטיה וחבל הסודטים. רוב השטחים שהוכללו בצ'כוסלובקיה היו חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית שחדלה להתקיים. מסריק חתם על הסכם עם התנועה הלאומית הסלובקית ונבחר לראש הממשלה הזמנית של צ'כוסלובקיה. באותה שנה התמנה לנשיא הראשון של צ'כוסלובקיה.

מאז הקמתה ועד הסכם מינכן ופלישת גרמניה ב-1938 בהנהגתו הייתה צ'כוסלובקיה לדמוקרטיה מתוקנת, בין היחידות באירופה של אז. מסריק, בהשקפה סוציאליסטית מובהקת, היה מסוללי דרכה כי ראה בה את השיטה המוסרית ביותר.

משנתו היתה שאל לו לאדם לשאוף לשוויון אלא להשתלמות עצמית. על כך אמר "אסון האנושות הוא שיש לה יותר מדי גואלים, כל אחד רוצה לגאול אותה ושוכח להשתלם בעצמו ולהתעלות, כי על ידי כך ממילא גואל הוא את האנושות". הוא היה ריאליסט, יסד, חי והטיף סוציאליזם על ידי עבודה, ומוסר אנושי אוניברסלי.

מסריק יצא כנגד כל תופעה של אנטישמיות במדינתו. בתקופתו התקיים שוויון זכויות מלא ליהודים, זאת על פי החלטה שקיבל כנשיא הרפובליקה הצ'כוסלובקית. הוא התפרסם בעולם היהודי במאבקו למען הנאשם הילזנר, בתקופת עלילת הדם של פולנה.

ב־1899 בעיר פולנה שבצ'כיה, נרצחה נערה בת 19, אנזקה הרוצובה. הרצח, שבוצע בסמוך לפסח, הביא להאשמתו של לאפולד הילזנר, צעיר יהודי מפגר. הראיות נגד הילזנר היו קלושות ביותר. למשפט היו מניעים פוליטיים אנטישמיים ברורים והוא לווה בהסתה בעיתונות. תומאס מסריק התערב לטובת הילזנר, אך ללא הועיל. הילזנר נידון למוות, אך פסק הדין הומתק למאסר עולם, עקב לחצים שהופעלו על הקיסר. רק אחרי 17 שנה שוחרר הילזנר מכלאו.

לכן היה זה אך טבעי שאיפתו ורצונו העז לבקר בארץ היהודים – ארץ ישראל. מה עוד שבארץ ישראל גרו אז רבים מיוצאי הונגריה-צ'כוסלובקיה שנהנו מחסות מלאה של ארץ מוצאם, כמו גם מתמיכה כספית חודשית.

כמוהו, אף בנו יאן מסריק שהיה אף הוא מדינאי, היה ידיד נאמן של העם היהודי. על-שמו של תומאס מסריק נקראו בישראל כפר מסריק וכיכר מסריק שבתל אביב.

התרומה הגדולה ביותר של צ'כוסלובקיה ליישוב העברי ולמדינת ישראל היו משלוחי הנשק שהתקבלו מצ'כוסלובקיה החל ממרץ 1948 במסגרת מבצע בלק. המשלוחים שינו את פני המערכה במלחמת העצמאות באביב 1948. אולם בסוף שנות הארבעים, עם השתלטות המפלגה הקומוניסטית על המדינה ב-1948, הורעו היחסים בין ישראל לצ'כוסלובקיה, שהפכה לגרורה סובייטית. השלטונות הצ'כוסלובקים החלו במסעי תעמולה אנטי ציונים, שהייתה בהם גם נימה אנטישמית. ב-1951 נעצר הפעיל הסוציאליסטי הישראלי מרדכי אורן בעת ביקור בצ'כוסלובקיה, ונידון למאסר לאחר משפט ראווה שבו הואשם בהיותו סוכן ציוני. לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 ניתקה צ'כוסלובקיה, בעקבות ברית המועצות, את היחסים הדיפלומטים עם ישראל, והיחסים לא חודשו אלא זמן קצר לפני פירוקה של צ'כוסלובקיה.

ירושלים לבשה חג

בחורף תרפ"ז הופתעו מאד לקבל ב'כולל שומרי החומות' מברק, לא פחות ולא יותר, מלשכת נשיא צ'כוסלובקיה על ביקור שעומד לעשות כבוד הנשיא בתקופת חג הפסח, ועל רצונו לבקר בשכונת 'בתי הונגרים' ולהיפגש עם דריה – נתיני צ'כוסלובקיה. קונסול צ'כוסלובקיה בירושלים ד"ר פריץ נקבע כאיש קשר לקראת הביקור.

הנהלת הכולל החלה בהכנות קדחתניות לקראת הביקור ההיסטורי, הרי לא כל יום מגיע נשיא מדינה לבקר בשכונה. הוקם וועד מיוחד של מיטב הכישרונות בציבור החרדי בארץ ישראל לשם הפקת ה'קבלת פנים'. מרן הגרי"ח זוננפלד זיע"א ששימש כנשיא הכולל ואף הוא בעצמו היה נתין הונגרי, עודכן על הביקור החשוב, מרן זיע"א הורה על קבלת פני כבוד הנשיא בכבוד הראוי לנשיא מדינה לפי כל כללי ההלכה בשם ומלכות.

ביום שישי בשעה תשע וחצי לפני הצהרים, הגיע ממצרים לירושלים בקרון רכבת מפוארת שהועמד לשרות האורחים על ידי ממשלת המנדט נשיא צ'כוסלובקיה פרופ' תומאס מסריק בליווי ציר צ'כוסלובקיה במצרים. האורחים הנעלים נתקבלו בתחנת הרכבת ע"י הקולנל סיימס המזכיר הראשי של ממשלת א"י. מר מברונורדמו מפקד המשטרה בא"י. מר קיט-רוט מושל מחוז ירושלים, ראגב ביי אל נשאשיבי ראש עירית ירושלים, ועוד הרבה אנשים מנכבדי העדה הצ'כוסלובקית בירושלים.

קולונל סיימס עלה אל הרכבת וקבל את פני הנשיא בשם הוד מעלתו הנציב העליון וממשלת א"י. משמר כבוד אנגלי ליווה את הנשיא לאורך כל ביקורו בארץ ישראל.

הנשיא ובני לווייתו נסעו מיד למלון 'נוטר-דאם די פרנס' שבו התאכסן בימי שהותו בירושלים. אחרי הצהרים ביקר הנשיא מסריק בתל אביב והתאכסן במלון 'פלטין' שבו בקרו אותו נתיני צ'כוסלובקיה בתל אביב. ביום השבת ביקר הנשיא בהר הבית ובבית לחם.

תאריך הביקור בשכונה נקבע ליום ראשון ח' ניסן תרפ"ז (10.4.1927). בשכונת בתי הונגרים רבתה התכונה, כמויות של זבל וגרוטאות פונו, סמטאותיה קורצפו ונוקו עד ללא היכר, השכונה כוסתה בדגלים ובשלטים מעשי ידי אומן, המקדמים בברכה את כבוד הנשיא האהוד.

בכניסה לשכונה הוכן שער-כבוד מפואר להפליא שעליו נפנפו דגלים צ'כוסלובקים, אנגלים וכן גם דגלים 'עבריים' (פרט זה על דגלים 'עבריים' שהתנוססו על שער-הכבוד מופיע בכמה עיתונים דאז שסקרו את האירוע. האמנם? דגלים כחול-לבן באירוע שבו השתתפו ציבור הקנאים ובראשם מרן הגרי"ח זוננפלד?).

בשבת שלפני בוא הנשיא, הכריזו בשם הרבנים בכל בתי-הכנסת ובתי-המדרש, שמחר יום קבלת הפנים, כולם ילבשו בגדי חג ויצאו לקבל את הוד מעלת כבוד הנשיא.

ואכן, למחרת ביום ראשון בשעה ארבע אחר הצהרים. כשהופיע כבוד הנשיא בשער השכונה, קבלוהו אלפים בקריאות 'יחי הנשיא'. בהתקרב הנשיא לשער-הכבוד, יצאו לקראתו נכבדי השכונה עם מגש-כסף יפה כשעליו לחם ומלח. כמאתיים ילדי ת"ת 'שומרי החומות' שעמדו בשתי שורות משני צידי השער כשדגלים בידיהם, לאורך הכניסה, פתחו בשיר שחובר במיוחד לכבוד הנשיא.

עם הנשיא באו גם הרבה אורחים נכבדים ממלוויו וביניהם ציר צ’כוסלובקיה בקהיר, קונסול צ'כוסלובקיה בירושלים ועוד.

מתחת לשער-הכבוד המתין לאורח הנכבד מרן הגרי"ח זוננפלד זיע"א יחד עם הממונים והמנהלים של הכולל.

הנשיא מסריק שלוב זרוע עם מרן הגרי"ח זוננפלד עברו בתוך הקהל הרב שעמד משני צדי הרחוב והריע בקריאות שמחה. הנשיא ברך את כל העומדים משני צדי הרחוב בענוות חן ובחביבות מיוחדת. משם עלו הנשיא ומרן הגרי"ח זוננפלד לאחד הבתים שבשכונה, שבו נערכה לאורח הדגול קבלת פנים רשמית. הבית קושט כולו לכבוד האורחים הנעלים ובתוכו נערך שולחן ערוך בטוב טעם מלא כל טוב.

מרן הגרי"ח זוננפלד נשא לפני הנשיא מסריק ובני לווייתו נאום יפה מלא תוכן ובנוי להפליא שבו הרים על נס את מדינת צ’כוסלובקיה נשיאה וממשלתה, ואת החופש שממנו נהנים כל תושביה ללא הבדל דת וגזע.

מרן הגרי"ח זוננפלד התעכב על ההידרדרות המוסרית של העולם אחרי מלחמת העולם הראשונה, ועל התופעה השלילית של טיפוח הרגשת 'כחי ועוצם ידי' שגברה עם ההתפתחות הטכנולוגית. את הרעיון המרכזי הוא בנה מסביב לסיפור התורה על "דור ההפלגה', שעיקר חטאו היה הביטחון העצמי המופרז שתוצאותיו הישירות מוליכות למרידה במלכות שמים. והוא הסביר זאת לנשיא המלומד בהרחבת הפירוש על הפסוק (בראשית יא, ג) "ויאמרו איש אל רעהו הבנה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה, ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר". ואחר כתוב עיקר החטא: "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וכו'", ומתבקש הסבר על הפסוק הראשון, איך הוא מתקשר לחטאם של אנשי דור הפלגה. כי הלא תיאור זה צריך לשמש כמבוא והקדמה לעיקר החטא של בניית המגדל, ומה רע יש בהכנת הלבנים, ובעצם מה זה חשוב, באיזה חמרים בנו את המגדל – בלבנים או באבנים.

אלא, כאן מרומז תהליך התפתחות אידיאולוגית הכפירה של דור הפלגה. הם הטיפו לטיפוח הכח העצמי של האדם, ועל הצורך להינתק מטובותיו של הקב"ה. ואם ה' הכין לאדם אבנים, שהוא חומר בניה מן המוכן: עליהם להפגין, כי הם יכולים לייצר בעצמם את חומרי הבנייה שהם זקוקים להם, ולפיכך אמרו: "הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה, ותהי להם הלבנה לאבן" – יש לנו אבנים משלנו ואין אנו זקוקים לאבניו של הקב"ה. תיאוריה זו של טיפוח יתר של היכולת העצמית, שימשה רקע והכנה למרד הגדול בהקב"ה, שהופגן על ידי בניית המגדל שראשו בשמים.

מרן הגרי"ח זוננפלד דיבר על מושגי ה"חרות" וה"שררה", והטעים את דבריו בייעודי הנביאים ובמאמרי חז"ל, כי חרות שעמה שררה צריכה להיות חרות מקיפה בחומר וברוח, התושבים מבלי הבדל דת וגזע החוסים תחת שררת השלטון צריכים ליהנות מהחרות במידה שווה לכולם.

הוא ברך את הנשיא הנאור והחסיד והודה לו בשם תושבי השכונה נתיני צ’כוסלובקיה על הכבוד הגדול שהנחיל להם בביקורו זה בשכונתם, לאות מזכרת תודה על בקורו זה, הגיש לו מרן הגרי"ח זוננפלד מגילה יפה ונהדרת שבה כתובה ברכה מעוטרת ותודה על הביקור בשם כל תושבי השכונה. המגילה היתה נתונה בתוך נרתיק עשוי מכסף ועצי זית מלאכה אמנותית מרהיבת עין.

"מפעלי היהודים מעניינים מאוד"

דברי מרן הגרי"ח זוננפלד עשו רושם יוצא מן הכלל בעומק חדירתם ובהקיפם הרחב, הנשיא השיב בדברים קצרים, הודה למרן הגרי"ח זוננפלד על דבריו החמים והנכונים, הבטיח שהוא יעשה את כל מה שביכולתו בכדי להשליט את רוח השלום בארצו, וכל התושבים ייהנו מחירות ושוויון מלא.

החזן מר ברדקי סלסל ברכת 'הנותן תשועה' לכבוד הנשיא מסריק ולכבוד הוד מלכותו המלך ג'ורג' החמישי, וברכת 'מי שברך' להוד מעלתו לורד פלומר הנציב העליון בא"י, לציר צ’כוסלובקיה בקהיר ולקונסול הצ'כוסלובקי בירושלים.

עם תום הטכס, ביקר הנשיא מסריק במשרדי הכולל והתעניין על היקף העזרה שהכולל מגיש לנתיני צ'כוסלובקיה. הנשיא ובני לווייתו הנכבדים נפרדו ממרן הגרי"ח זוננפלד ומראשי ומנהלי 'כולל שומרי החומות' בתודה נרגשת על הכבוד הגדול שהם העניקו לו.

לימים שאלו את מרן הגרי"ח זוננפלד זיע"א מדוע קיבל את פני הנשיא כשכובעו בידו ולא על ראשו. כי לפי כללי הנימוס, היה על הרב להוריד את כובעו רק עם כניסתו של הנשיא, ורק בצאתו לחבוש שוב את הכובע לראשו. הסביר מרן הגרי"ח שחשש שמא יענוד הנשיא מסריק על גופו צלב, ואז אם יוריד את כובעו לכבודו של הנשיא, אזי ייצא כאילו והוא מכבד גם את הצלב שעל גופו. לכן בחר מרן הגרי"ח להחזיק מראש את כובעו בידו ולא להיכשל ח"ו בשום אופן בדרך נתינת כבוד לעבודה זרה.

מיד עם סיום טכס קבלת הפנים המפוארת בשכונת בתי הונגרים נסע הנשיא מסריק לטכס קבלת פנים נוספת בבית הכנסת ׳החורבה׳ בעיר העתיקה. על מה ולמה היה צריך לקיים טכס נוסף כעבור שעה בלבד מהטכס הראשון?

בירושלים כמו בירושלים. ביקורו הממלכתי של הנשיא מסריק נקלע מהר מאד במחלוקת הפוליטית או האידיאולוגית בין העדה החרדית לציונות הדתית.

האחראים על הביקור מטעם הקונסוליה הצ׳כוסלובקית בארץ ישראל, חשבו לקיים טכס קבלת פנים אחד בירושלים שבו ישתתפו כל ראשי ורבני היישוב, כולל הרבנים הראשיים הרב אברהם יצחק הכהן קוק והראשון לציון הרב יעקב מאיר זצ"ל.

הם רק לא ידעו שכמעט ואין מציאות להושיב את הרבנים הראשיים הלאומיים יחד עם מרן הגרי"ח זוננפלד ששימש כרבם של העדה החרדית ועוד בשכונה ששימשה כמעוז הקנאים, בתי הונגרים. והיות ושם גרו נתיניה של צ׳כוסלובקיה, לכן הם נתנו לה עדיפות ראשונית.

ראשי העדה החרדית לא הסכימו בשום אופן שהרבנים הראשיים הלאומים ישתתפו בטכס קבלת הפנים בשכונת בתי הונגרים.

כמוצא של פשרה וכדי לא לפגוע בכבודם של הרבנים הראשים הלאומיים, הוחלט לקיים טכס קבלת נוסף בבית הכנסת ׳החורבה׳ שבעיר העתיקה. מיד עם תום טכס קבלת הפנים בשכונת בתי הונגרים. הטכס בבתי הונגרים נקבע לשעה ארבע אחר הצהריים, והטכס ב'חורבה' נקבע לשעה חמש אחר הצהריים.

וכך מתאר עיתון הארץ מתאריך 11.4.1927 את הטכס הצנוע שהתקיים ב׳חורבה׳: ״בחמש בא ה' מאסאריק לחורבת ר' יהודה החסיד. באותה שעה נמצא בבית הכנסת קהל לא גדול. הרב קוק קדם את נשיא טשכוסלובקיה בברכה ואמר, שעליו צריך לברך את שתי הברכות הידועות גם יחד: 'ברוך שחלק מכבודו' ו'ברוך שחלק מחכמתו'. חזן ביהכ"נ התפלל תפלת 'הנותן תשועה' והאורח הודה על הכבוד והברכות. הוא מקווה, שישראל יהיה חיי חופש בארץ ושהאל הגדול יעזור לעם בעבודתו".

בהמשך ביקר הנשיא מסריק בראשון לציון, עפולה, בית אלפא, עין חרוד, נהלל, טבריה. מטבריה נסע לחיפה ומשם הפליג באנייה לאלכסנדריה, אתונה חזרה הביתה לצ'כוסלובקיה.

עם חזרתו לצ'כוסלובקיה, נתן הנשיא מסריק ראיון מקיף לעתון 'פרגר טאגבלאט', על רשמיו מביקורו בארץ ישראל. הנשיא ציין את 'קבלת הפנים' המרגשת של היהודים האורתודוכסיים נתיני צ'כוסלובקיה בירושלים. הנשיא אמר בראיון ש"מפעלי היהודים מעניינים מאוד, והם מונהגים בדרך נפלאה, ומבטיחים בעתיד הצלחה גדולה". לשאלת הכתב על אפשרות יצירת רוב יהודי בארץ ישראל, ענה הנשיא: "שהוא רואה את השאלה הזאת, של יצירת רוב יהודי בארץ ישראל לרצינית מאד".

השארת תגובה