הנשיא ריבלין ובית כנסת חב"ד

אפילו חכם שבחכמים ראוי שישים לעצמו איזה חכם שיברור לו לאב ולראש, ואע"פ שאינו מוצא גדול כמוהו יעשה לו אדון מי שלמטה הימנו, כי האדם אפילו חכם שבחכמים אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו

הרב אריאל למברג
הרב אריאל למברג

נשיא מדינת ישראל, ראובן ריבלין, נמנה על אחת המשפחות המיוחסות בין יהודי ירושלים. סב סבו לפני כמאתיים וחמישים שנה, הרב שלמה זלמן ריבלין, היה מתלמידיו הקרובים של הגאון מווילנה, ונכדו, רבי הלל ריבלין (רבי הלל משקלוב) הוביל את עליית תלמידי הגר"א ארצה. במקביל, הבן הגדול של רבי שלמה זלמן ריבלין התקרב לחסידי חב"ד ונכדו, רבי אליהו יוסף ריבלין, נודע כאחד הגדולים והחשובים בין חסידי האדמו"ר הצמח צדק ועלה ארצה והאריך כאן ימים. [הנשיא ריבלין נוהג לומר כי הוא סיים את המחלוקת בין החסידים לליטאים..]

חסידים מספרים מעשה מרתק אודות הסיבה שהביאה את רבי אליהו יוסף ריבלין לעזוב את רבו הצמח צדק ולעלות ארצה (שמועות וסיפורים א/68): רבי אליהו יוסף חלה במחלת ריאות חמורה והרופאים הזהירו אותו כי נותרו לו חודשים ספורים לחיות. רבי אליהו יוסף היה חסיד וסירב לקבל את רוע הגזירה. הוא נכנס אל האדמו"ר הצמח צדק והתחנן לברכה. הרבי ענה כך: "תעזוב את רוסיה ותעלה לארץ ישראל". הימים והחודשים חלפו ורבי אליהו זכה לחיות בארץ ישראל עוד 20 שנה – מונחי נצח באותם ימים – והקים את בית הכנסת החבד"י בעיר העתיקה בירושלים, "צמח צדק".

לתומו, חשב רבי אליהו יוסף כי אולי סוד הסגולה הוא בכך שהאוויר הטוב בצפת וירושלים פתר את בעיית הנשימה שלו. אולם באחת השנים כשנסע בחודש החגים אל רבו בליובאוויטש וביקש להבין, ענה הרבי תשובה בלתי רגילה: "המחלה ממנה סבלת קיימת גם אצל בעלי חיים ויש לגביה מחלוקת בין הבית יוסף לרמ"א האם בהמה שסובלת מכך היא בגדר "טריפה". כלומר, האם יכולה לחיות עם מום כזה יותר משנים עשר חודש ואז כשרה לאכילה או שאינה יכולה לחיות ואז היא טריפה ואסורה באכילה. הבית יוסף מקל שאינה טריפה והרמ"א מחמיר.

"כאן, בארצות אשכנז בחוץ לארץ, המרא דאתרא הוא הרמ"א ולכן הפסק שלו הוא זה שקובע בשמים ולכן לא יכולת לחיות עם מחלה כזו עד שנה. ואולם המרא דארעא בארץ ישראל הוא מרן הבית יוסף שהתיישב בצפת וגלילותיה, ולכן שם קובע הפסק שלו שאפשר לחיות עם מום כזה לאורך ימים…"

הסיפור המיוחד הזה הינו מוביל אותנו לסוגיה מעניינת: אנשים דתיים נוהגים לעתים קרובות להתייעץ עם רבנים ואינם מקבלים החלטות בעצמם. זאת תופעה שגרתית לשמוע אדם דתי אומר: "תמתין עד שאתייעץ עם הרב שלי". כך בשאלות חיים מצויות כמו באיזו שיטה חינוכית לבחור כשרושמים ילד לבית ספר? האם להעדיף שידוך כזה או אחר? האם לבצע מעבר דירה? לקבל את הצעה העבודה החדשה או להישאר במקום העבודה הנוכחי? וגם האם להצטרף לממשלה? לתמוך בהסכם אוסלו? או באיזו מפלגה לבחור?

המקור הראשוני להנהגה כזו מופיע כבר בספר שמואל, לפני יותר מ-3000 שנה, לגבי המפגש הראשון עם דמותו של שאול המלך. אביו של שאול החזיק אתונות בחצר ופעם הם יצאו לטייל ונעלמו. שאול לקח נער צעיר ויצא לחפש אותן, אבל במשך שלושה ימי חיפושים לא מצאו כלום. רגע לפני ששאול התייאש ושב הביתה בידיים ריקות, הנער סיפר שיש כאן "רואה", נביא אלוקים, וכדאי להתייעץ עמו בשאלת האתונות. שאול מצא את שמואל הנביא ושמואל הרגיע אותו שהכול בסדר ומישהו כבר מצא את האתונות, אבל שמואל הוסיף ואמר שהוא לא זקוק לדאוג להן כיון ש"כל חמדת ישראל הלוא לך ולכל בית אביך". זה היה רמז שקוף ששאול עתיד להפוך להיות מלך ישראל.

מכאן נולד הביטוי "חיפש אתונות ומצא מלוכה". ומה שנוגע לענייננו: מכאן למדים כי מתייעצים עם אנשי תורה גם בענייני התנהלות פעוטים ולא רק בענייני הלכה ותורה.

  1. שמואל א פרק ט: ותאבדנה האתונות לקיש אבי שאול ויאמר קיש אל-שאול בנו קח נא איתך את אחד מהנערים וקום לך בקש את-האתונות: ויעבור בהר אפרים ויעבור בארץ שלישה ולא מצאו… ושאול אמר לנערו אשר עימו לכה ונשובה פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו: ויאמר לו הנה נא איש אלוקים בעיר הזאת … אולי יגיד לנו את-דרכנו… ויען שמואל את שאול ויאמר אנוכי הרואה … ולאתונות האובדות לך … אל-תשם את ליבך להם כי נמצאו, ולמי כל חמדת ישראל, הלוא לך ולכול בית אביך.

ואם אצל שאול נאמר הדבר בתור מקרה נקודתי, המשנה קובעת את הגישה הזו כדרך חיים קבועה:

אבות א,ו: רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר.

ההסבר הפשוט הוא שהמשנה מדברת על לימוד התורה וממליצה ללמוד במחיצת רב וחבר ולא להסתגר בלימוד אישי ועצמאי, אבל כמה מפרשים מרחיבים את הדרישה לעמוד בקשר עם רב בכל נושא שיש לו היבט רוחני. ראיה מוכחת לגישה זו היא העובדה שהמשנה אומרת באופן כללי: "עשה לך רב"! ולא תוחמת את ההוראה לנושאי הלכה גרידא. יתירה מכך: המשנה ממשיכה ואומרת "וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות" – ואלו לא ענייני הלכה אלא עצת חיים פרקטית ומכאן שגם תחילת המשנה – "עשה לך רב" – מדברת כעצת חיים כללית.

בית הבחירה למאירי: אפילו חכם שבחכמים ראוי שישים לעצמו איזה חכם שיברור לו לאב ולראש, ואע"פ שאינו מוצא גדול כמוהו יעשה לו אדון מי שלמטה הימנו, כי האדם אפילו חכם שבחכמים אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו.

ואף ששמואל הלך להתייעץ עם נביא ולא עם רב, והרי הנבואה הסתלקה אחר החורבן ועם מי נתייעץ היום? אכן מוסיפה הגמרא כי חכמת הנביאים לא תמה והיא עברה אל החכמים שבכל דור, ואדרבה: 'חכם עדיף מנביא', משום החכמה היתרה שבו.

בבא בתרא יב: אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר (תהלים צ) 'ונביא לבב חכמה' – מי נתלה במי? הוי אומר קטן נתלה בגדול [מעלת הנביא שיש בו גם חכמה, ואם כן מעלת החכם גדולה יותר].

וכאן מעניין לבחון מה בדיוק הכוח של החכם והרב? מהו יודע שאתה לא יודע? וכי אנשים דתיים מתקשים בקבלת החלטות בעצמם?!

הנושא מעניין תמיד אבל הוא בוער שבעתיים בתקופה הייחודית בה אנו חיים: יהיה מי שיגדיר אותה כתקופת 'משבר מנהיגות רוחני'. מצד אחד, קשה להצביע על אדם שחי עמנו בגשמיות והוא נמנה על גדולי העולם כמו רבי עקיבא, הרמב"ם והבעל שם טוב, דמויות אדירות כאלו שידברו עליהם גם בעוד 500 שנה. מהעבר השני, אל תוך הוואקום הזה משתרבבים אנשים שקרויים רבנים, אבל חוטאים לתפקידם וגורמים חילול ה' בדמות מעשים שאינם עומדים בקנה המידה של ההלכה והחוק.

ולכן חשוב פי כמה להעצים כיום את מושג הסמכות הרוחנית ומקור כוחה. ואולם דווקא על רקע חלישות הדור, חשוב להזכיר בפתח הדברים את דברי התורה וחז"ל הבאים:

דברים יז: כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו: ובאת אל הכוהנים והלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט – ראש השנה כה,ב: ואל השופט אשר יהיה בימים ההם – אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיך.

איש אינו יכול לפטור עצמו בטענה שהוא חי בדור יתום ובמחיצת רבנים 'קטני דעה', אלא בכל דור מצווה התורה ללכת אצל השופט "אשר יהיה בימים ההם" ולהאמין ש"שמואל בדורו כמשה בדורו".

והשאלה היא כאמור מה כוחו של רב בישראל?

את ההסבר מציג הרבי במאמר חסידות ובו מאיר את הסוגיה ביסודיות:

הגמרא מתארת את הסמכות שקיבלו החכמים לקבוע את ההכרעה למעלה ולמטה: הגמרא מספרת (בבא מציעט נט) על המחלוקת המפורסמת אודות תנורו של עכנאי. רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה חלקו אודות תנור חרס מסוים האם מקבל טומאה. רבי אליעזר סבר שהתנור טהור ורבי יהושע סבר טמא. נערכה הצבעה בין החכמים והרוב סברו כרבי יהושע וההלכה הייתה אמורה להיקבע כמותו.

אבל אז פרצה דרמה: רבי אליעזר סירב לקבל את הכרעת הרוב. הוא חש כי אף שהם רבים בכמות, אבל הוא חשוב מהם באיכות, כמו התואר המפורסם שלו: "רבי אליעזר הגדול". הוא היה משוכנע שהקב"ה אתו וכדי להוכיח זאת חולל כמה ניסים פלאיים: עץ החרוב שעמד מחוץ לבית המדרש נעקר ממקומו. אמת המים שזרמה בחוץ חזרה לאחוריה. וכותלי בית המדרש נטו ליפול. כשכל זה לא עזר, יצאה בת קול ואמרה: "מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום". ואולם רבי יהושע נעמד מלוא קומתו והכריז "לא בשמים היא" וההלכה תיקבע כדעת רבים.

מאוחר יותר פגש אחד החכמים את אליהו הנביא ושאלו מה עשה הקב"ה באותה שעה שבה דחו החכמים את חוות הדעת האלוקית!. ענה אליהו: "חייך הקב"ה ואמר נצחוני בני נצחוני". כך שהחכמים קיבלו את הסמכות לקבוע את הכרעת ההלכה למעלה.

ג. היבט מופלא הנוגע כאן בעולם למטה: חז"ל אומרים משפט מפורסם ומדהים במשמעותו: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". כלומר, צדיק גוזר שאדם יהיה בריא או יתעשר בפרנסתו והקב"ה מציית כביכול לדברים ואפילו משנה בגללם תוכניות קודמות כאן בעולם למטה (ראו סיפור מבהיל בהערה).

הרמב"ן מוצא לכך מקור עוצמתי בתוך התורה עצמה: בעת שפרץ המרד הגדול של קורח, העלה קורח טענה איומה נגד משה: אתה ואהרן בודים המצאות מלבכם ומצטטים אותן בשם הקב"ה. אתם החלטתם לשמור את הכהונה לאהרן ואתם מספרים סיפורים כאילו שמעתם את זה מהקב"ה. "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'" והקב"ה יכול לדבר אתנו בעצמו אם ירצה בכך.

ואז קורה דבר משונה: משה מציע לקורח לקיים את מבחן המחתות, קורח ואהרן יקריבו קטורת ובאותו צד בו תרד האש נדע כי בו בחר הקב"ה. אבל רגע, זה תמוה עד השמים: הרי משה לא פנה לקב"ה לקבל את הסכמתו? אין שום דיון מקדים בין משה ובין הקב"ה והוא פשוט מפזר התחייבויות בשם הקב"ה. האם זה עצמו אינו ראיה לטענת קורח שמשה ח"ו בודה מליבו?!

התשובה עצומה (רמב"ן במדבר טז,ח): זה גופא המסר שהעביר משה לקורח. אני לא חייב לקבל רשות קודם מהקב"ה, אלא הקב"ה רוחש אמון לצדיקים. הוא מעניק להם צ'ק פתוח להתחייב בשמו והוא קיבל על עצמו להגשים את ההתחייבויות הללו.

וכעת אפשר להבין מדוע טענו המלאכים כלפי הקב"ה ומשה תנה הודך על השמים, וכי מה אכפת להם שיהודים ילמדו תורה?!:

אלא המלאכים היו מוכנים בהחלט שישראל ילמדו תורה, הם לא חשבו לרגע לשמור התורה לעצמם, אבל לא היו מוכנים שהיהודים יגידו להם איך ללמוד את התורה!. המלאכים היו מוכנים שבני ישראל יכירו את חכמת ה', אבל לא היו מוכנים שאדם ילוד אישה יקבל את המפתחות על הנהגת המציאות למטה. זה מסוכן מדי.

לאידך, הקב"ה כן העניק את הכוחות הללו לישראל, ובדיוק מהסיבה הזו חשש "להיפרד מהתורה" וביקש שיעשו לו קיטון אחד במשכן בו ימשיך להיות קרוב אל התורה. שכן הכרעת התורה נלקחה ממנו כביכול והועברה לידי ישראל כפי שאמר: "נצחוני בני נצחוני".

מאמר וידבר אלוקים תשכ"ט: במתן תורה התחדשו שלושה עניינים: א. בנוגע לנותן התורה התחדש שנתן את עצמו בתוך התורה, כדאיתא בגמרא: 'אנכי' ראשי תיבות 'אנא נפשי כתבית יהבית', שהוא כתב ונתן עצמותו יתברך בתוך התורה, ובלשון המדרש: 'מכרתי לכם תורתי – כביכול נמכרתי עמה'. ב. בנוגע לישראל מקבלי התורה התחדש שהתורה ניתנה כביכול לבעלות של ישראל והכוח לפסוק הלכות ניתן דווקא להם ואין משגיחים בבת קול ויתירה מזו, 'הקב"ה חייך ואמר נצחוני בני נצחוני'. ג. והחידוש בנוגע לתורה עצמה, שהתורה פועלת על האדם והעולם להיות כהוראת התורה.

נשוב אל השאלה בה פתחנו: למה מורה המשנה "עשה לך רב"? מה יודע הרב שאתה לא יודע?

ההסבר הפשוט אומר שהרב מייצג דעה רוחנית נקייה. כאשר יש לנו ספק בחיים, היינו רוצים לשאול את הקב"ה מה לעשות כדי לוודא שאנו עושים את הדבר הנכון על פי סדר העדיפויות האלוקי. ואולם כיון שאיננו יכולים לפנות אליו, לכן אנו פונים לאדם שדעתו ישרה ואינה משוחדת, הוא למד הרבה תורה בחייו וכך ראשו ומערכת ערכיו מכוונת על פי הגישה היהודית, וכך יכול לכוון אותנו.

ואולם לפי מה שדובר כאן, הרעיון עמוק הרבה יותר: הרב לא רק קורא את המציאות, אלא התברך בסגולה להשפיע על המציאות. יהודי שמוסר עצמו ללימוד התורה, הופך להיות נציגו של הקב"ה עלי אדמות ומקבל את הכוח לעצב את המציאות ולכן כשהוא מייעץ באיזה שידוך לבחור או באיזו עבודה לבחור הוא בעצם מעניק ברכה שהדברים יעבדו טוב יותר. העצה שלו היא גם מתן סייעתא דשמיא שהדברים יעבדו כראוי. ואילו המרית פי הרב ועשייה היפך דעתו – כמותה כעשייה שהיא היפך רצון שמים והמחיר עלול להיות בהתאם ח"ו.

כמובן, איננו מדברים כאן על שאלות גשמיות נטו, כמו באיזו ספה לבחור או באיזה צבע לעצב את השיש. אלו שאלות חומריות שאין להם דבר עם הוראות התורה. אבל חלק גדול משאלות חיינו נושאות בתוכן גם היבטים הלכתיים, כמו השאלה באיזו מפלגה לבחור לכנסת או האם להצטרף לממשלה מסוימת. אלו שאלות שנושאות היבטים הלכתיים עמוקים כמו שלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ. ולכן הפנייה לרב במקרה הזה היא גם ניסיון לשמוע "דעת תורה הלכתית" וגם תפילה לזכות לסייעתא דשמיא שהדברים יתקדמו בכיוון הנכון.

ועדיין השואל יכול להעלות ספקות ונתייחס אליהן בקצרה: א. איך זה מתאים עם העובדה ששומעים בחדשות על רבנים שאינם הגונים? – ובכן, שומעים גם על רופאים ושופטים שאינם הגונים ואדרבה "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו". זאת לא סיבה לפקפק בכל הרופאים והשופטים בעולם ואדם חכם צריך להפעיל חוש ריח לדעת ממי להיזהר.

ב. איך מכריעים בין רבנים שחולקים ביניהם וכל אחד מושך לכיוון אחר? ובכן, בדיוק על כך אומרת המשנה "עשה לך רב" בלשון יחיד. לומר שלכל אדם יש את הבחירה לבחור רב אחד עמו הוא מתייעץ ואינו חייב להקשיב לרבנים אחרים. מפרשי המשנה שם מדגישים כי אף שבענייני תורה מובא בגמרא (עבודה זרה) כי טוב ללמוד מפי כמה חכמים, שכך מעשירים את רוחב היריעה, ואולם זה דווקא בענייני פלפול, אבל בנוגע להלכה למעשה צריך להיות רב אחד עמו מתייעצים.

ונסיים בסיפור מיוחד: הרב שלמה אהרן שזורי היה יד ימינו של הרב קוק והמזכיר הראשון של הרבנות הראשית לישראל. הוא סיפר כי כאשר האדמו"ר הריי"ץ ביקר בירושלים בשנת תרפ"ט, נכנס הרב שזורי לבקרו ואמר כי גר כאן חסיד חב"ד שמעגן את אשתו ומסרב לתת לה גט. הוא מבקש שהרבי יורה לו לעשות זאת. למחרת ביקר הרבי בבית הכנסת "בעל התניא" בשכונת מאה שערים והמונים עברו ללחוץ את ידו לברכת שלום. כאשר אותו אדם עבר, החזיק הרבי את ידו ושאל למה אינו נותן לאשתו גט? הרבי חזר על כך כמה פעמים והלה לא ענה. לבסוף אמר לו הרבי: "המשנה אומרת שהאישה נקנית בשלושה דרכים וקונה את עצמה – משתחררת – בשתי דרכים [גט ומיתת הבעל]. תן לה גט!".

בערב אותו אדם נסע עם אנשים רבים בתוך משאית וערבי ניגש וירה אל תוך המשאית ופצע אותו ברגלו. אותה פציעה הסתבכה והפכה לזיהום חמור ותוך זמן קצר הוא עזב את העולם (מפי הרב משה קליין, ניו יורק).

השארת תגובה