קמפיין גנץ: דפיקת ראש בקיר

נץ מרבה לטעות, לגמגם, לאבד ריכוז ולשכוח מסרים שאמורים להיות שגורים על פיו. שנה וחצי על המגרש הפוליטי זהו זמן סביר כדי לצלוח ראיון טלוויזיוני, בטח כשמדובר בראיון מוקלט בו הכל ידוע מראש. גורנישט

מנגן לפי החליל של נתניהו. ח"כ בני גנץ | צילום: דוברות הכנסת
מנגן לפי החליל של נתניהו. ח"כ בני גנץ | צילום: דוברות הכנסת
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

סבב הראיונות של יו"ר 'כחול לבן' בני גנץ נותן את התחושה שהדרך לבחירות רביעיות מעולם לא היתה קצרה יותר. גנץ די חדש במשחק הפוליטי והוא כנראה טרם הפנים שכדי להיות ראש ממשלה הוא צריך רוב בכנסת ובלי זה הוא פשוט ימשיך לגמגם את עצמו לדעת בראיונות משעממים ללא בשורה ובכינוסים חסרי משמעות. כשגנץ הצהיר שלא יקים ממשלה עם הרשימה המשותפת הוא למעשה אמר שני דברים. האחד, אני כנראה לא אקים ממשלה והשני, אני מנגן לפי החליל של בנימין נתניהו וכשהוא מאשים אותי בהקמת ממשלה עם הרשימה המשותפת, אני נאלץ לצאת בהצהרה נגדית בה אני שולל את הרעיון על הסף.

הרבה לפני שגנץ הצהיר עם מי הוא לא יקים ממשלה, הוא היה חייב לתת לבוחריו הסבר עם מי הוא כן הולך להקים ממשלה. את הרשימה המשותפת הוא פסל, עם גוש הימין הוא כנראה לא יוכל לעשות עסקים, בטח לא לאחר החתימה המחודשת על הסכם הנאמנות שלהם לנתניהו והמפלגות החרדיות טרם שמעו אמירות ברורות משותפו להנהגה יאיר לפיד בדבר חזרתו בתשובה ועצירת כל שיח כנגד הציבור החרדי, כך שגם עליהם אין לו מה לבנות.

נשיכת שפתיים ודפיקת ראש בקיר הן נוהל קבוע בקרב יועצי הקמפיין של גנץ לאחר כל ראיון שלו. ההשוואה בינו לבין ראש הממשלה נתניהו היא בלתי נמנעת ולא רק בשפה האנגלית. גנץ מרבה לטעות, לגמגם, לאבד ריכוז ולשכוח מסרים שאמורים להיות שגורים על פיו. שנה וחצי על המגרש הפוליטי זהו זמן סביר כדי לצלוח ראיון טלוויזיוני, בטח כשמדובר בראיון מוקלט בו הכל ידוע מראש. גורנישט. כל הניסיונות לשווק אותו בתור דמות הצבר המחוספס, איש הצבא עם הליפסוסים והדיבור הלא רציף רק עושים לו עוול ובעיקר מדגישים את הפער בינו לבין נתניהו.

גנץ חושש מראיונות בתכניות המוגשות על ידי אנשי ימין כדוגמת יעקב ברדוגו, אמיר איבגי ועמית סגל. הוא גם לא יתראיין אצל משה גלסנר ואבי מימרן החרדים. הפחד משאלות קשות משתק אותו והמחשבה שאחד כזה עוד עשוי להיות ליד הטלפון האדום בלשכת ראש הממשלה, משתקת גם את אחרון הציניקנים שעוד נותרו כאן.

לאחר שני סבבים בהם גם נתניהו נכשל בהקמת ממשלה, גנץ היה צריך לצאת מפוזיציית המתגונן, להכנס לעמדת התוקף ולענות למראיינת בשאלה מאוד פשוטה: איך נתניהו מתכוון להקים ממשלה? את אותה השאלה ששואל איתמר בן גביר בכל ראיון, היה צריך לשאול בני גנץ. פשוט וקל. יתירה מזו, המסר היחיד איתו רץ נתניהו לאחרונה זו האמירה: "גנץ סגור עם ליברמן ועם טיבי", גם גנץ צריך בשלב כזה לרוץ עם מסר ברור ולפמפם אותו בכל הזדמנות.

כשבני גנץ אמר: "הליכוד עם ביבי לא יכול להקים ממשלה ובלי ביבי יש אחדות" הוא למעשה מציב רף חדש של חוסר הבנה בתהליכים הפוליטיים בתוך הליכוד. אין ולא יהיה אחד בליכוד שיקום נגד נתניהו כדי לחבור לממשלה עם גנץ. זה נוגד את הדי אן איי הליכודי, מי מהם שיבחר לנהוג כך, יחסל לעצמו את הקריירה הפוליטית. אין אחדות ללא נתניהו וככל שזה תלוי האחדות תהיה כשהוא ראשון בראשות הממשלה וככל שזה תלוי בו זה למשך מחצית הקדנציה ושום מילה על מתווה הנשיא.

חוסר ניסיונו הפוליטי מתחרה רק באי יכולתו הניהולית המוכרת לאנשים שעבדו איתו בעבר ובפרט לאלו ששירתו איתו ותחתיו. מקדנציית הרמטכ"לות הוא ניצל בעור שיניו וללא שותפו הפוליטי כיום בוגי יעלון שכיהן בתפקיד שר הביטחון ושימש עבורו מנטור מקצועי זה היה מסתיים בקטסטרופה. בשיחה שערכתי עם בכיר במפלגת 'כחול לבן' עוד בשלב הסבב הראשון של הבחירות הוא סיפר על קצינים בכירים ששוחחו איתו וסיפרו לו על חוסר המנהיגות מצד גנץ ובעיקר חוסר יכולת מוחלט לקבל החלטות שבחלק מהמקרים היו קריטיות למצב הנתון באותו הזמן.

ביקורת לא פשוטה ספג בני גנץ על התנהלותו במהלך מבצע צוק איתן בעת ששימש כרמטכ"ל.   "ליקויים בכל התחומים שנבחנו", כתב המבקר בדו"ח החמור אותו פרסם, דו"ח שהעצים את אי היכולת של גנץ לנהל את הצבא שנחשב לארגון הגדול בישראל ומטיל צל כבד על יכולתו לשמש בתפקיד ראש ממשלה ולנהל את המדינה המאוימת והמסובכת ביותר במזה"ת. מבין השורות של דו"ח המבקר ניתן להבין שהרמטכ"ל דאז בני גנץ ניסה בכל מחיר להימנע מעימות בעזה וזה כחלק מתפיסת ההכלה אותה קידם במהלך תפקידו. מתוך כלל המנהרות בהן בחר צה"ל לטפל הוא השמיד כמחצית מהן. "צה"ל לא השלים את משימתו", כתב המבקר בדו"ח ויתכן שכבר אז העריך שעוד ייעשה שימוש באותן המנהרות שלא טופלו. מבחינת המבקר שני כשלים עיקריים מתייחסים לחלקו של בני גנץ במבצע צוק איתן והם היחס שנתן לאיום המנהרות. "אין להן משמעות של יכולות גדולות מדי" (דברי גנץ) והיעדר מוכנות הצבא ללחימה בשטח בנוי. חוסר הניסיון הפוליטי מובן, אחרי הכל הוא חדש בזירה, אבל חוסר יכולתו לקבל החלטות והזיגזוג שלו בכל הקשור לתמיכה מצד הרשימה המשותפת מעיד בעיקר על תרבות ניהול רופסת וחסרת אחריות.

אל הדעה הרווחת בקרב מכריו של בני גנץ באשר ליכולותיו הניהוליות מצטרפת העובדה הפשוטה שבשאלת ההתאמה לראשות הממשלה הנשאלת במרבית הסקרים, נתניהו מנצח בפער ניכר. 'כחול לבן' כמפלגה זוכה לאמון גבוה מהציבור, בני גנץ הרבה פחות.

נראה שגם בהתנהלות מול יו"ר 'ישראל ביתנו' אביגדור ליברמן העסק צולע עד פיסח. ליברמן שנשבע לעצמו שיביא להחלפת נתניהו מהתל בגנץ פעם אחר פעם כשהוא מצהיר שלא ישב בממשלה הנתמכת על הרשימה המשותפת, גם אם התמיכה היא מבחוץ וכל זה כשהוא יודע שרק זו הדרך שתוביל לסיום שלטונו של נתניהו.

בישורת האחרונה וכשנתניהו קופץ מכנס בחירות אחד למשנהו כדי למצות את האלקטורט הימני ככל שניתן, גנץ חייב ללכת על הראש של ליברמן ולנסות לשאוב ממנו קולות שלא מהאלקטורט הרוסי, כאשר המסר צריך להיות 'הצבעה לליברמן היא הליכה לבחירות רביעיות'.

מסתתרים מאחורי צא"פ

עושה רושם שהפוזיציה בה נמצא היועמ"ש אביחי מנדלבליט היא הטובה ביותר עבור נתניהו. אחת לכמה ימים האיש מותקף מכל עבר – גם מצד אויבי נתניהו – מה שמאפשר לשופריו בכנסת ובתקשורת לחבוט באיש ששלח אותו להתמודד עם שלושה כתבי אישום בעיתוי שכזה ומול הרכב שופטים בעייתי. אם עד לפני שבועיים הביקורת המוצדקת יש לומר היתה בעיקר על כך שהוא הזדרז להגיש לבית המשפט את כתב האישום בעוד נתניהו נמצא בביקור מדיני בארה"ב ורגע לפני פרסום תכנית המאה של הנשיא טראמפ, כעת השיח הוא על כשירותו לעמוד בראשות התביעה הכללית ולאחר עננת פרשת הרפז וההקלטות החמורות אותן חשף העיתונאי ברוך קרא בחדשות 13.

אצל הצופה מהצד מתחזקת המחשבה שתפקיד היועץ המשפטי לממשלה כבר לא באמת מעניין את אביחי מנדלבליט, הוא חולם על כסא עור הצבי בבית המשפט העליון והוא מבין שכדי להגיע לשם יש לעבור את מסננת החונטה השולטת בכיפה והיא שייכת לשמאל האידיאולוגי. מנדלבליט היה חלק ממקורבי נתניהו וככזה הוא ייחל ליום בו האחרון יעשה סדר בשני הגופים השולטים במדינה, בתקשורת ובמערכת המשפט. לקח למנדלבליט זמן להבין אבל גם אצלו נפל האסימון שביבי לא עושה כאשר הוא לא עם הגב לקיר, תובנה אותה הכירו מקורבי נתניהו שקדמו לו. כל הניסיונות לגרום לנתניהו לפרק את אותם מוקשים לא צלחו ומנדלבליט שהבין את הסיטואציה המשיך הלאה והשאיר את נתניהו להתבוסס בחקירותיו.

בראיון עם שגרירת ישראל באו"ם לשעבר ומי שהיתה חברת הועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה הגברת גבריאלה שלו היא סיפרה כי הממצאים מפרשת הרפז הונחו לפניהם בבואם להחליט על זהות היועץ שיחליף את יהודה וינשטיין, כולל חוות הדעת של וינשטיין עצמו שקבע כי נפל פגם בהתנהלותו של מנדלבליט בפרשת הרפז, פגם המונע ממנו להחליפו בתפקיד. למרות כל זה, חשיפת ההקלטות המטילה צל כבד על כל המעורבים בפרשה – שבשלב זה עדיין מתחבאים מאחורי צו איסור פרסום – עושה שירות רע לאביחי מנדלבליט ששימש באותם ימים בתפקיד הפרקליט הצבאי, אך גם לגבי אשכנזי הנמצא ברביעיית הצמרת של 'כחול לבן' לצידם של גנץ, יעלון ולפיד שפמפמו בכל הזדמנות את הפוליטיקה האחרת ואת נקיון הכפים כסמל מובהק שלהם ביחס לשחיתויות בהן נחשד נתניהו.

ימין קטן וימין גדול

"אריה, הצלת את ימינה", זה המשפט ששמע השר דרעי משר בכיר בליכוד, "הפרכת את הקמפיין של נתניהו שעסק בנאמנות של בנט ושקד לגוש הימין", הוסיף הדובר שהתכוון בדבריו לאותו מסמך נאמנות עליו חתמו מפלגות הימין. כבר בשבוע שעבר נכתב כאן שנתניהו הולך על הראש של 'ימינה' ועושה הכל כדי להקטין אותה ככל שניתן אבל לא יותר מדי. ההסבר הפוליטי למהלך הוא שנתניהו מבין שככל שימינה תהיה קטנה יותר היא תהיה סחטנית פחות בעת הרכבת הממשלה. ההסבר האמיתי הוא אחר לחלוטין, נתניהו כבול בידי משפחתו המתעבת את הצמד בנט ושקד ושתיית המנדטים היא פועל יוצא של שנאה ארוכת שנים כלפי ראשי 'ימינה'.

כפי שכבר צוין, ביבי רוצה אותם קטנים אבל צריך אותם מעל אחוז החסימה, אחרת הוא יחזור לתקלה של הסבב הראשון שאז בנט ושקד לא עברו את אחוז החסימה בגלל חסר של אלף וארבע מאות קולות בלבד. אריה דרעי היה זה שזיהה את הסכנה בהתנהלות של נתניהו מול בנט ושותפתו הפוליטית והחליט לעשות סוף לירי בתוך הנגמ"ש הימני.

התפיסה של דרעי בהקשר הזה פשוטה מאוד: אם נתניהו רוצה לגדול במספר המנדטים, שיביא את הקולות מחוץ לגוש, או לחילופין שיעיר את הימניים שבבחירות הקודמות נשארו בבית ובחרו שלא לבחור, אין שום תועלת בהרס פנימי של הימין. בכיר בש"ס אומר לכותב השורות שדרעי חשש מהנקמה של בנט ושקד בנתניהו ביום שלאחר הבחירות, הרי כל מפלגה בימין תהיה לשון המאזניים ותאוות הנקם של השניים עלולה לגרום להם לדרוש מחיר חסר פרופורציות לגודלם האמיתי.

דרעי שהשקיע חלק גדול מתקציב הבחירות של ש"ס בדיגיטל זיהה שתי חוליות חלשות כדוגמת הקהל האתיופי ואוכלוסיית הנשים והחל בבליץ גדול על שני הקהלים הללו. כל אחד מהנציגים ברשויות המקומיות נתבקש ע"י המטה המרכזי לספק מספר גדול ככל שניתן של רבניות ומובילות דעת קהל כדי שיוכלו לגייס גם אותן למערכת הבחירות הנוכחית. כל מרצה נחשבת פוטנציאלית, כל מפרישת חלה נקראה אל הדגל. אם לפני שנתיים נבחנו נציגי התנועה במספר המינויים שהם סיפקו לעיתון המפלגתי, כיום שם המשחק הוא העמידה ביעדים אותם הציב השר דרעי ושסומנו בכתב ידו.

בדרך המובילה לשישים ואחד מנדטים, תמרור האזהרה של דרעי הוא 'אף אחד לא נשאר מאחור'.

לפרוע את החוב

"תהיה לו מפלה גדולה" אמר מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי בעת שסיפרו לו על מעלליו של ראש העיר המודח של טבריה רון קובי. האיש שהתאפיין בשיח מסית, אלים ומתלהם כלפי ציבור שומרי התורה והמצוות ושנפנף בעידוד חילולי השבת בעיר טבריה חטף את אחת המכות הכואבות שיכול לחטוף פוליטיקאי: הדחה.

זו הדחה משפילה כי על פי קביעת בית המשפט היא היתה מתבקשת כתוצאה מניהול כושל של העיר ומהעובדה הפשוטה שהאיש לא הצליח להעביר את הצעת התקציב. מספר הזדמנויות קיבל רון קובי משר הפנים אריה דרעי, אבל ממקום של טיפשות וילדותיות גם יחד הוא בחר להשמיץ, לקלל ולהאשים את השר דרעי בכל הרעות החולות שלו ושל העיר שהוזנחה שנים רבות על ידי ממשלות ישראל לדורותיה.

כיום ולמרות העתירה שהוא עתיד להגיש לבג"צ ניתן לומר בקול ברור וצלול שהעיר טבריה ניצלה, אין  ספק ששוכני העפר שבה ובתוכם סבו של רון קובי פעלו למען סילוקו של האיש מעמדת השפעה והנהגה. טוב תעשה משפחתו הקרובה אם תקח אותו לידיים ותעניק לו את הטיפול הראוי  לאנשים עם נפש מסוגו, אך מעל הכל הגיע הזמן להחזיר מלחמה. כבודו של הציבור החרדי לא אמור להיות נתון למרמס בידי כל צרוע וכל זב ואם מישהו בוחר להסית ולהשמיץ עליו לדעת שיהיה לזה מחיר. הראשון שצריך לסגור את החשבון זה השר דרעי, הגיע הרגע בו הוא צריך לתבוע את קובי על שלל האמירות וההשמצות שהפיץ כנגדו. כל עוד שהיתה התנהלות משפטית בעניינו של הברנש, השתיקה היתה מתבקשת, כעת הגיע הזמן לפרוע את החוב ואין פירעון מוצדק מזה. דם חרדי אינו הפקר.

תגובה אחת
  1. ניקיון כפיים של כחול לבן? מצחיק! יש ללפיד פרשייה שלא נחקרה בקשר למוזס שנתן לו סיקור אוהד ( לפי אלי ציפורי) וכן פרשת המימד החמישי שעדיין לא נחקרה ( גנץ – אלשיך) ורם בן ברק שעבד אף הוא שם, ויואב סגלוביץ שלפי מימצאיו של ציפורי תדרך את אשכנזי בפרשת הרפז! איפה איפה טוהר המידות??

השארת תגובה