באמצע הכביסה, הדלי נחלק לשניים

הרב ראובן אלבז
הרב ראובן אלבז
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ… אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ… וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם (שמות יח, א-ט).

יתרו מבקש להצטרף לעם ישראל ובא אליהם. הוא אינו ממתין עד שישבו במנוחה בארץ זבת חלב ודבש, אלא ממהר להגיע אל המדבר.

מה גרם לו לעשות זאת?

רש"י מפרש, שיתרו שמע שני דברים: קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.

קריעת ים סוף היתה נס ופלא – הקב"ה קרע את הים והעביר את עם ישראל בתוך גלי הים הסוער. שנים עשר שבילים נפתחו לפניהם, ניצבו כמו נד נוזלים וקפאו תהומות – הקב"ה דאג שלא יצטרכו לרדת עד התהום ולעלות, אלא הקפיא את השכבות התחתונות תחתם ואת שכבת הים העליונה כקירות ביניהם. כך עברו ישראל ללא מאמץ.

בנוסף, צמחו להם שקדים, אגוזים, תמרים ותפוחים, שהרי סוף כל סוף הם יצאו ממצרים עם ילדים קטנים, וכשהילדים היו מבקשים: "אמא, אני רוצה לאכול משהו", היו אמותיהם קוטפות להם פירות ומאכילות אותם בהם.

רבותינו מוסיפים, שנס קריעת הים לא נעשה רק לעיני ישראל, אלא לעיני העולם כולו, כי לא רק ים סוף לבדו נבקע לשניים, אלא, "ויבקעו המים" – כל מימות שבעולם נבקעו.

עומד אדם ומכבס את בגדיו בנהר, ולפתע נבקע הנהר לפניו לשניים… מחזיק אדם בכוס מים ומתכון לשתות, וראה זה פלא, המים נבקעים לשניים – חלקם בצד זה וחלקם בצדה השני של הכוס…

אנשים נדהמו והחלו לשאול איש את רעהו לפשר התופעה המשונה, וכך התפרסם בעולם כולו הנס שארע לעם ישראל. לא הייתה אז תקשורת, לא היה רדיו וגם לא אייפונים, אבל לקב"ה יש דרך להגיע לכל אחד ואחד במקום שבו היה… מיד "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן… אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם… נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן" (שם טו, יד-טו)- על כל העולם כולו נפלו אימה ופחד מקריעת ים סוף.

נס קריעת ים סוף היה אחד משני הדברים שעיצבו את האומה היהודית, שהפכו אותנו לעם ה', ושאיחדו אותנו עם בורא עולם בקשר בל ינותק. האירוע השני שעשה זאת, היה מעמד הר סיני. בשניהם זכו ישראל להתגלות אלוקית, שלא חזרה על עצמה!

בקריעת ים סוף זכו ישראל לראות את הקב"ה בכבודו ובעצמו מגיע להציל את ישראל, כמו שאמרו רבותינו (מכילתא בשלח): "רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל וְכָל שְׁאָר הַנְּבִיאִים" – הם לא ראו רק את קריעת הים, אלא גם את הקב"ה שמגיע להצילם מיד מצרים!

כל אחד מישראל קיבל את המתנה שכל יהודי היה רוצה לקבל – לראות את הקב"ה! אומנם הקב"ה אמר: "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג, כ). משום כך כמובן שלא הייתה זו ראייה גשמית, אך מכל מקום ישראל ראו שהקב"ה בא להילחם להם – "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (שם יד, יד).

*********************

כאן נשאלת שאלה גדולה – מדוע היו זקוקים ישראל שהקב"ה ילחם להם? מפני מה לא נלחמו במצרים בכוחות עצמם?

הרי התורה מעידה: "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שם יג, יח) – מדובר בשישים ריבוא אנשים מגיל עשרים ומעלה. מדוע הם לא קמו והתנפלו על המצרים?

אומר המדרש דבר פלא: בני ישראל לא היו יכולים בשום אופן להילחם במצרים, מפני שהרגישו שזוהי כפיות טובה מצידם!… סוף כל סוף המצרים הללו היו האכסניה שלהם במשך כמה מאות שנים, אין הם מסוגלים להילחם באכסניה שלהם!

הפלא ופלא!

הלא יכולים היו להתבונן בכל הרעות שהמצרים עשו להם ולהילחם נגדם, ובכל זאת לא עשו זאת!

הרמח"ל כותב, שכאשר מקבל אדם מזולתו טובה ורעה, את הרעה עליו לשכוח, ואת הטובה עליו לזכור, ולהמתין לזמן שבו יוכל להחזיר לו טובה תחת טובה.

באופן מופלא כזה נהגו ישראל!

כך מדריכה אותנו התורה לנהוג. היא מצווה אותנו: "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ" (דברים כג, ח). לפיכך דור שלישי של מצרי יכול להתגייר ולהיעשות יהודי. סוף כל סוף הוא שימש לך כאכסניה. אף על פי שעשו המצרים צרות צרורות לישראל – השליכו ליאור את כל הבן הילוד, והעבידו את ישראל בפרך – אין הם זוכרים להם את כל זה, רק את טובתם, שהיו להם אכסניה…

**************

הכרת הטוב כזו היתה גם ביוסף הצדיק לגבי אשת פוטיפר. כשתפשה אשת פוטיפר את יוסף בבגדו, יכול היה לקחת את הבגד מידה בכח, אך הוא לא עשה זאת, באומרו: איך אהיה כפוי טובה כלפיה? היא הכניסה אותי לביתה, ואני אוכל ושותה וישן שם! איך אוכל לכפור בטובה שאני חייב על כך?!

הוא יודע שאם יתפשו אותו עלולים להרוג אותו, ובכל זאת אינו מסוגל להיות כפוי טובה! יש בו מידת הכרת הטוב עד כדי מסירות נפש!

מה היה שכרה של מידת הכרת הטוב שהיתה ביוסף ובישראל?

רבותינו אומרים שים סוף לא רצה להיבקע לפני ישראל.

מה פרוש הדבר? הלא ישראל נמצאו בסכנת נפשות! איך לא רצה להיקרע לפניהם?

הסיבה לכך היתה, משום שהקב"ה צווה עליו לזרום תמיד, להיות מלא במים ולא להתייבש. ומאחר שזה היה הטבע שנקבע ונחקק בו לעולמי עולמים, כשאינו נקרע הוא עושה בזה את רצון קונו. לא רצה, אפוא, הים להפסיק לעשות את רצון קונו ולהיקרע לפני ישראל.

אולם כאשר ראה הים את ארונו של יוסף – מיד נקרע: "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס". (תהילים קיד, ג) חז"ל אומרים שהים נס מפני הנס, על יוסף נאמר: "וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה", (בראשית לט, יב) וכשראה אותו הים אמר: גם אני אנוס מפניו.

מה קשורה מנוסתו של יוסף למנוסת הים?

כשנס יוסף מאשת פוטיפר, הוא השאיר בידיה את בגדו ונס החוצה. בפעולה זו עשה יוסף מעשה המנוגד לטבע האדם. באפן טבעי, אדם שומר על חייו ונשמר מכל דבר שעלול להביא עליו רעה, אבל יוסף הצדיק אינו כך – על אף שבדרך הטבע היה צריך לקחת את הבגד כדי להציל את חייו, הוא לא עשה כך, כדי שלא להיות כפוי טובה!

אמר הים: אם יש אדם שמסוגל לפעול נגד טבעו, גם אני מסוגל ללכת כנגד טבעי ולהתייבש, ומיד נחלק!

בשעה שעם ישראל התגלו גם הם במידת הכרת הטוב ולא נלחמו במצרים, משום שהיו האכסניה שלהם, הם נעשו ראויים לנס זה שהוא נגד טבעו של הים.

**************

כשיתרו שמע על קריעת ים סוף, ועל הים שיצא מגדרי הטבע, הוא הרגיש חובה לעצמו להגיע ולבדוק בזכות מה זכו ישראל לנס האדיר הזה.

הוא מגיע אל המדבר ושומע ממשה את כל התלאות שעברו עליהם. הוא מבקש לדעת: מה מעשיכם? איך זכיתם לזה? האם הטבעתם את המצרים? האם נלחמתם בעמלק?

סיפר לו משה את נס הצלתם, "אֶת כָּל הַתְּלָאָה… וַיַּצִּלֵם ה'" (שמות יח, ח). שח לו אודות שפלותם של ישראל שהיו נרדפים על ידי המצרים. על שאדם יהודי היה יוצא מביתו מבעוד יום, כשעדיין חושך בחוץ, וחוזר רק כשחושך שוב, כדי שלא יראה את אור היום בבית אלא רק בעבודה.

ובכל זאת – הקב"ה נלחם לנו ולא אנחנו! הם רדפו אחרינו והקב"ה הצילנו! אנחנו לא עשינו כלום!

עמדנו על הים שש מאות אלף איש חמושים, ובכל זאת לא התנפלנו עליהם, כי לא היינו מסוגלים להיות כפויי טובה כלפיהם! וכשהם רדפו אחרינו – בא הקב"ה והצילנו מידם.

הוא עשה לנו הכל – ולא אנחנו! סוס ורוכבו ירה בים ונלחם בהם, ואנחנו לא הרמנו ידנו על אחד מהם.

פעלנו נגד טבענו – והקב"ה הפך עבורנו סדרי בראשית!

השארת תגובה