"נעשה ונשמע" – הכנה לקבלת התורה

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

בגמרא נאמר: אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצאה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו… (שבת פ"ח). ורבים שאלו איזה סוד וגדולה זו? הרי לא שייך כלום לעשות לפני השמיעה, אין כלל ערך באמירת "נעשה" כאשר לא יודעים מה ה"נשמע"? אמנם בפשטות יש לומר שהכוונה על זה שקיבלו את התורה מבחינה עקרונית אף שלא שמעו עדיין מה כתוב בה. אולם איזה "רז" יש בזה שמלאכי השרת משתמשים בו?

על הפסוק: "והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע" (ישעיה ס"ה, כ"ד) מפרש המגיד מטשרנוביל זי"ע: כל "טרם" לשון הכנה. היינו אם עושים הכנה, ואח"כ יקראו, אז "ואני אענה". אבל עוד הם מדברים – בלי הכנה, אז רק "ואני אשמע" – לא מובטח שאענה לבקשה.

ימי ספירת העומר שימשו אז וכיום כהכנה למתן תורה. דהנה בקריעת ים סוף כתוב שראתה שפחה על הים יותר ממה שראה יחזקאל הנביא, ובכל זאת עקב זאת שזה הגיע אליהם רק בהתעוררות דלעילא וללא הכנה מצידם, ללא כלים ראויים לקבל, היא לא נשארה במדרגה זו אלא נותרה "שפחה". לשם כך היו צריכים את ימי הספירה להכין עצמם למתן תורה כדי להישאר בדרגה של ממלכת כהנים וגוי קדוש.

בספה"ק בני יששכר תמה, על לשון הכתוב: "וספרתם לכם", שהנה בלולב וסוכה וכדו' נאמר: "לכם" והכוונה שלא יהא גזול, מה א"כ הכוונה "לכם" בספירת העומר? וביאר שהכוונה שיהא לכם בהתעוררות דלתתא ובעבודת האדם, ולא רק מתנה מן השמים.

זה היה הרז שמלאכי השרת משתמשים בו, הסוד של "הכנה". דבר שכמובן אפשרי לעשות גם לפני הציווי. ולזה התכוונו בני ישראל באמרם: "נעשה ונשמע". נעשה "הקדמה" דהיינו הכנה, לפני ה"נשמע" – הציווי.

משום כך משה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו. למה צריך להוסיף עוד יום מבלי שנצטווה? אלא שמשה רבינו הבין שעדיין הם לא מוכנים לקבלת התורה, ובלא הכנה ראויה חסר בקבלת התורה.

מסופר שפעם אחת בשבת תשובה לא ישב האדמו"ר מטשארטקוב זי"ע עם אנשי שלומו וחסידיו בשולחנו הטהור, ובעת סעודה שלישית נכנסו כמה מחשובי החסידים להיכל קדשו, ושאל אותם רבינו, אם החסידים ישבו בעצמם בשבת אחים?

אמרו לו: שהחסידים שקועים בעגמת נפש, מחמת שיש כמה מהם שעלה להם הנסיעה בהרבה עמל ויגיעה כדי להסתופף בצל קדושתו, וקיוו ליהנות מסעודות השבת כשרבם מסב עימם בשולחנו הטהור, ולבסוף לא זכו לזה.

אמר להם רבינו: האמת הוא שהיה ברצוני לשבת עמכם כדרכי. רק בתחילה שראיתי שהשמים התקדרו בעבים וחשבתי שיעצרני הגשם ויהיה צורך לבטל את ההתכנסות. כי מדירתי למקום עריכת השולחן היה עלי לעבור כברת דרך, כך שנעשה אצלי היסח הדעת. אפילו שאח"כ נתפזרו העננים והיה באפשרי כבר ללכת, מנעתי מעצמי מללכת, מחמת שלא הייתה לי הכנה מחדש לשבת עמכם, כי כבר הסחתי את דעתי מההכנה הראשונה.

לכל עבודת הקודש צריכים הכנה. כנאמר בשעת מתן תורה: "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמר" (שמות ב', ט"ו), שלכאורה תיבת "לאמר" מיותרת, אחרי שנאמר: "וידבר"? אלא שיש לתמוה למה היה צריך השי"ת להתחיל את התורה עם בראשית וכמה וכמה פרשיות עד עשרת הדברות, הלוא היה לו להתחיל עם עשרת הדברות, שהיא עיקר אמונתנו ויסוד היסודות? אלא שכל הדברים היו הכנה למתן תורה, וזהו, "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה" מבראשית עד כה, "לאמר" – כדי שיאמר "אנוכי ה' אלוקיך".

רבים שאלו על הכתוב: "וישב משה את דברי העם אל ה'" (שמות י"ט, ח'). וכי הקב"ה לא ידע שבני ישראל אמרו: נעשה ונשמע? אך כפי שהבאנו בשם המגיד מטשרנוביל זי"ע שאם יש הכנה, אזי הקב"ה עונה מיד. מבחינת "והיה טרם יקראו ואני אענה". ולכן וישב משה את דברי העם אל ה', דמשה לימד זכות לפני הקב"ה, שיתנהג ה' עמהם כמו בני ישראל שהקדימו נעשה.

הרי מידתו של הקב"ה לשלם מדה כנגד מדה, וכמו שישראל קיבלו העשייה לפני השמיעה, נתפלל שהשי"ת יעננו לפני שישמע בקשותינו.

השארת תגובה