בג"צ? "זה הבית של המחבלים"

המאבק על עיצוב דמותה של המדינה הוא קריטי ובהתאם, רף התסכול על האכזבה מהכישלונות הולך וגדל ככל שהמציאות הישראלית מחמיצה להם פנים

בניין ביהמ"ש העליון (עמוס בן גרשום לע"מ)
בניין ביהמ"ש העליון (עמוס בן גרשום לע"מ)
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

משפט שדה

יושבים חמישה שופטים בבית הדין הגבוה לצדק של מדינת ישראל. תם הדיון אודות החלטת המחוקקים לפסול חברת כנסת שהרעיפה דברי שבח והלל על רוצחי יהודים. בסמכות שבידם הבלתי מוגבלת, בוחרים החמישה להפוך את הכרעת נציגי הציבור ולהכשיר את היבא יזבק, זו שמסרבת להתנצל על תמיכה בטרור נגד יהודים.

ובכן רבותיי, אלו הם פני מדינת היהודים בעידן של ליקוי מאורות. למזלנו איננו נזקקים להשליך את יהבנו על אלו השופטים לפי ערכאות הגויים, ברוב חסדיו של הבורא אנו נבדלים מן התועים ותורתנו הקדושה אשר היא נר לרגלנו – קובעת את אורחות חיינו. אבל אסור להתעלם ממיליוני יהודים שחיים סביבנו ומובלים לפי פחת בידי אלו המתיימרים "לשמור על הסף".

הכרעת בג"צ בעניין יזבק, שופכת אור על שורת החלטות שהתקבלו על ידי אותה חונטה, ומעניקה הצצה חד פעמית לנבכי ליבם וקו המחשבה של קומץ האנשים ששמו להם למטרה לשלוט דה פקטו על האזרחים הפשוטים. ההיגיון שמנחה את עוטי הגלימות הללו, התברר לא אחת, הוא הפוך מזה המתקבל על הדעת. במקרה זה, הציבו לעצמם השופטים מראה וחשפו את פרצופם האמיתי.

במטרה לתהות על שיקולי שופטי בג"צ בהחלטתם הבזויה, העפתי מבט על התגובות בקרב אנשי מדינת תל אביב, אשר ציפו בדיוק להחלטה זו ומחאו כפיים כשהתפרסמה. "על חודו של קול ניצל אתמול כבודו של בית המשפט העליון כמוסד משפטי מוערך במישור הבינלאומי, בכל הקשור להתמודדות של דמוקרטיה עם סכסוכים לאומיים ואיומים בטחוניים", נכתב בעיתון 'הארץ'.

לדידם של אנשי העיתון לאנשים חושבים, או לפחות הרוח הנושבת במערכת שברחוב שוקן, הכבוד הבינלאומי המדומה, השאלה 'מה יגידו' חורשי רעת ישראל באירופה וביתר תפוצות האנטישמיות, עולה בחשיבותה על המסר הנוראי שיוצא מהכשרת תומכת טרור לשמש חברת כנסת.

ואפרופו, בדיקת המצדדים בעד ונגד פסילתה בבג"צ מעלה נתון שאמנם אינו מפתיע, אך בהחלט מעמיד באור בעייתי את קביעות השופטים. התומכים בפסילת יזבק נמנים על אלו מהם הנחשבים 'שמרנים', בעוד המתנגדים הם ליברלים בעיני עצמם, שמכירים את פתקי מרצ והרשימה המשותפת מקרוב.

המחשבה ששופטי העליון אינם מוכנים להכריע לגופו של עניין מבלי לערב את עמדותיהם האישיות, אמורה להדיר שינה מכל מי שסומך על ניקיון כפיהם. לו היה בי אימון במערכת המשפט, הייתי מוטרד לחשוב ש'שומרי הסף' פועלים רק בהתאם לאג'נדה והאינטרס הצר שעומד לנגד עיניהם.

צביעות נוסח בג"צ

שיחת הטלפון הראשונה שעשיתי עם פרסום החלטת בג"צ היתה, איך לא, למיכאל בן-ארי. האחרון נפל קורבן לפירות הביאושים של ביהמ"ש העליון והפך בעל כורחו לסמל לכל מה שצבוע בקו המחשבה של השופטים.

"אני לא מופתע. זה לא בית הדין הגובה לצדק – זה הבית של המחבלים. אומרים לערביי ישראל תסיתו לרצח יהודים, תרצחו יהודים ותקבלו לגיטימציה", סח בן-ארי בתסכול.

יו"ר 'עוצמה יהודית' לשעבר, שהתמודדותו לבית המחוקקים נבלמה בשערי העליון, נשמע טעון. בשיחה עמי הוא לא מצליח לכבוש את כעסו. בפיו טענות קשות על האיפה ואיפה שנהגו בו בבג"צ והמאמץ הבלתי נלאה שהושקע בכדי לחסום בעדו את הגישה לפרלמנט הישראלי בשמם של אלפי יהודים המזדהים עם עמדותיו.

בן-ארי איננו חוסך בשבט לשונו כלפי נשיאת העליון אסתר חיות. היא, צריך לומר, התייצבה בעמדת המיעוט שהתנגדה להתמודדות יזבק לכנסת. "הכל הצגה", סבור איש שיחי.

"אם חיות היתה מזהה שאין רוב להכשרת יזבק, היא היתה מצדדת בעד התמודדותה ומאפשרת לה לרוץ לכנסת", הוא טוען בבטחה. לדבריו, בעתירה שעסקה בעניינו, נהגו בו לחומרא וחיפשו בכל דרך עילות למנוע ממנו התמודדות לכנסת.

עבור אנשים דוגמת בן-ארי, המאבק על עיצוב דמותה של המדינה הוא קריטי ובהתאם, רף התסכול על האכזבה מהכישלונות הולך וגדל ככל שהמציאות הישראלית מחמיצה להם פנים.

שמו של אביחי מנדלבליט לא נפקד משיחתנו. בדומה לשופטי העליון, חוות דעתו הכשירה את התמודדות יזבק אשר כינתה את המתועב סמיר קונטאר, רוצח משפחת הרן, בתואר 'שאהיד'. במקרה אחר, חוות הדעת של היועמ"ש הטילה אות קלון על מרזל, בן-ארי וגופשטיין מרשימת עוצמה יהודית. מנדלבליט לא עשה ולו מאמץ קל למנוע לזות שפתיים והותיר רושם כמי שנוקט בצעדים דומים לאלה של חבורת שופטי העליון, אליה הוא משתוקק להצטרף בכל מאודו.

"אנחנו נמצאים במלחמה קיומית", מצהיר בן-ארי ומחריף את הטון. "מי שעומד מולנו הם חמאס, היבא יזבק ובית המשפט העליון", אומר חבר הכנסת לשעבר, שקולו הושתק על הרבה פחות מהסיבות שהביאו לעתירה נגד הח"כית הערבית.

מי שיזם את העתירה לפסילתה של יזבק מהתמודדות בבחירות, הוא חבר הכנסת אופיר כץ מהליכוד. בשיחתנו לאחר הודעת בג"צ, הוא טוען שהופתע מההחלטה משום שתלה תקוות שבמקרה הזה השופטים ינהגו אחרת.

"תוך כדי הדיון בבג"צ חזרה בי האופטימיות כששמעתי את הביקורת והשאלות הנוקבות של השופטת חיות, ואת העובדה שהתשובות של צוות ההגנה של יזבק לא מספקים אותה, אך לצערי הם סיפקו 5 שופטים" משתף כץ.

לדבריו, "התנצלתי על התוצאה בפני רוני קרן, אחיו של דני הרן הי"ד שנרצח בפיגוע בנהריה. ביקשתי סליחה על כך שהוא יצטרך לראות את יזבק בכנסת. קרן אמר לי בשיחה שמעבר לזה שתקעו לו סכין בלב איזה מסר מעבירים שופטי בית המשפט העליון? האם לתמוך בטרור זה לגיטימי? אולי גם להיות מחבל ולרצוח יהודים זה לגיטימי?".

כץ משרטט את דרכי הפעולה שגיבש בכדי למנוע הישנות של הביזיון בעתיד. "בכנסת הבאה צריך לתקן את חוק היסוד שגם אנשים שמהללים מחבלים לא יכולים להתמודד בבחירות ולכהן בכנסת. לצערי שופטי בג"ץ לא מתייחסים לכל הסעיפים בחוק כמו תמיכה במאבק מזוין במדינת ישראל ומתייחסים רק לסעיף הגזענות. אני מתכוון לפעול ולעשות תיקון בחוק".

לנוכח להיטות דבריו אודות חוסר הצדק המשווע שבוקע מהיכל המשפט, ביקשתי לשמוע את התייחסותו לעובדה המביכה כי במשך שנות שלטון הליכוד הארוכות, למרות הכוח העצום שהיה נתון בידם, הם מעולם לא ערכו ניקוי אורוות במערכת המשפט.

להיפך, במבט לאחור, דווקא ממשלת הליכוד היא שטשטשה עוולות שהתבצעו במתחם בג"צ ובמסגרת המינויים לתפקידים הקשורים למערכת הזו, שרי המשפטים לדורותיהם הנציחו את המצב האבסורדי שהפך לנורמה המקובלת בעולם המשפט בישראל. אם תהיתם, תשובה לא קיבלתי.

מבחן הבחירות

לשבח הליכוד ניתן לציין את פעילותו הראויה לשבח של שר המשפטים אמיר אוחנה. באיחור גדול, ואולי בעטיין של התסבוכות המשפטיות של נתניהו, נזכרו במפלגת השלטון הימנית שאוחזת בהגה בעשור האחרון להפנות זרקור למזימות שמתבצעות במחשכים ולהציב אדם כמותו בחזית המאבק.

המהלכים הילדותיים שנקטו אנשי הפרקליטות לנוכח המינוי של ממלא מקום פרקליט המדינה, הם עדות נדירה לאופי הנקמני שמאפיין את הפקידים באחד המשרדים שמשפיעים על חיי הפרט והכלל בצורה משמעותית.

את סימני העייפות בציבור הרחב לקראת הבחירות הקרבות ניתן לזהות ממרחקים. ההרגשה היא שהמשחק מכור ולפתק אותו נטיל בקלפי, אין כל משמעות. כאשר הביצה הפוליטית הופכת טובענית יותר ויותר, העניין בו אנו מוצאים בבחירות לכנסת המינים נעלם והוא נותר נחלת חסרי מעש מן הרחוב.

אם בכל זאת יש מאיתנו כאלו החפצים למצוא סיבה כדי להטריח עצמם לצאת אל הקלפי, מלבד הזכות הגדולה להישמע להוראת גדולי ישראל ולעשות ככל אשר יורונו, הרי שלפנינו הכרעה חשובה, כזו שעומדת למבחן במערכת הבחירות הקרובה.

שכרון הכח שגלום בין אנשי 'אכיפת החוק' עשוי חלילה לגבור אילו ממשלת ישראל הבאה תהיה בראשות כחול לבן. האחרונים לבטח יעשו יד אחת עם הפקידים במטרה להתיר את הרסנים האחרונים שבולמים אותם להתפרע.

אחת האמרות המוכרות לגבי עבודת מערכת המשפט היא ש"טחנות הצדק טוחנות לאט". אמרה זו היתה אולי רלוונטית לעבר הרחוק, מכיוון שכיום המציאות מוכיחה שלא פעם, הצדק לעולם לא יוצא משם.

לרגע אחד נניח את הזעם המוצדק על שלטון הימין שהעדיף שנים ארוכות לנוח על זרי דפנה ולא לטפל בבעיה המהותית, וניתן להם צ'אנס אחד נוסף לחולל את השינוי המתבקש, ולו מפני שממשלת שמאל תחמיר את הסכנה עשרת מונים.

התקווה כי אולי התהליך שעובר על המערכת הזו בידי שר המשפטים הנוכחי, יחולל שינוי מהותי ויגרום לה לחתור למשפט צדק, כזה שאינו מפלה בין דם יהודי לנוכרי, שאינו מבחין בין איש ימין מהגבעות לאיש שמאל מצפון תל אביב, ייתכן וזו תשכנע אותנו לעשות שוב מאמץ ולהשפיע על תוצאות הבחירות.

השארת תגובה