70 שנה ל'מפעל השליחות' של חב"ד

שישים ואחת שנים פועל הגאון רבי שלום איידלמן, בשליחות כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל במדינת מרוקו • בראיון נדיר הוא גולל איך מרוקו התחילה עם מפעל השליחות העולמי של חב"ד שכבש את העולם

האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל
האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

הגה"ח הרב שלום איידלמן וזוגתו הרבנית שתחי' מציינים בימים אלה מלאת שישים שנה לשליחותם בקזבלנקה שבמרוקו. הם הגיעו לעיר בשנת תשי"ט והם פעילים בה בשליחותו של כבוד קדושת הרבי מליובאוויטש זי"ע מאז ועד היום, לאורך ימים ושנים טובות. על ההבדלים באופי העבודה עם בואם לפני שישים שנה וכיום הזה, אומר הרב איידלמן, כי דווקא היום, אחרי שהקהילה היהודית במרוקו הצטמקה, כמעט כל הרבנים והמנהיגים כבר עזבו, ועמיתיו לשליחות בקזבלנקה שנים רבות, החסיד הרב שלמה מטוסוב והחסיד הרב יהודה לייב רסקין, הלכו לעולמם – ידיו מלאות עבודה מאי פעם והאחריות המוטלת על כתפיו גדולה יותר.

אך בל נקדים את המאוחר ונביא את הריאיון עימו דברים כסדרם, לא לפני שנציין את הידוע כי על אף גדולתו בתורה ובחסידות ושורת התפקידים הנכבדים שהרב איידלמן מילא בעבר וממלא בהווה, הוא ענוותן וצנוע עד כדי כך שככל הידוע, במהלך שישים שנות שליחותו לא התראיין, או שסיפר מעט פה ושם בהזדמנויות נדירות במיוחד.

שידוך ושליחות

 הרב איידלמן, ברכות במלאת שישים שנה לשליחותכם במרוקו. נתחיל מההתחלה ונבקש לשמוע איך ומתי יצאתם לשליחות.

"הגענו לקזבלנקה בשליחות הרבי בזאת חנוכה תשי"ט, עשרה ימים אחרי נישואינו בחג הגאולה י"ט כסלו אותה שנה. החתונה התקיימה בלונדון שבאנגליה, שם גרו באותם ימים הורי הכלה, זוגתי – הרה"ח ר' יעקב גורקוב וזוגתו ע"ה. את הידיעה על כך שהרבי מייעד אותי לשליחות במרוקו קיבלתי עם הברכה של הרבי לשידוך, ב'אתערותא דלעילא' ממש, בלי שכתבתי על כך לרבי דבר וחצי דבר.

"הייתי אז תלמיד בישיבות תומכי תמימים בברינואה שבצרפת, שם גרו גם הוריי ע"ה. כאן אוסיף ואציין שזכיתי להיות מהבחורים השלוחים שהרבי שלח לארץ ישראל בשנת תשט"ז, אחרי התקפת הטרור בבית הספר למלאכה בכפר חב"ד. הרבי מינה תשעה שלוחים מהתמימים ב-770 והורה שהעשירי יהיה מהתמימים בצרפת וזכיתי להיבחר לשליחות זו. מעניין שלפני נישואיי רציתי מאוד, מטבע הדברים, לנסוע ללמוד בישיבת תומכי תמימים בבית חיינו, 770, ולהיות במחיצת הרבי, אבל הרבי לא הסכים וכתב שעליי להישאר בישיבה בצרפת ולסייע בלימוד והדרכת הבחורים שהגיעו לישיבה באותם ימים ממרוקו. כך הרבי קישר אותי עם יהדות מרוקו כבר אז.

"ובכל אופן, המינוי לשליחות קבועה במרוקו היה, כאמור, עם ברכת ה'מזל טוב' על השידוך. באותם ימים, כל המכתבים מהרבי לאנ"ש והתמימים בצרפת, היו מגיעים ל'לשכה' (לשכת ליובאוויטש לסידור הפליטים בהנהלת הרב בנימין גורדצקי ע"ה), ומזכיר ה'לשכה', הרב רפאל וילשנסקי ע"ה, היה מוסר את המכתבים לתעודתם. הוריי היו באותה שעה ב'קיבוץ' אנ"ש שהיה במלון 'מאדערן' וגם הרב וילשנסקי גר שם. כשהביא לנו את מכתב הברכה של הרבי לשידוך, אחרי ברכות 'מזל טוב' נרגשות, הוא סיפר לי שבד בבד הרב גורדצקי קיבל מכתב מהרבי על אודותיי. אני זוכר שבתחילה הוא סירב לגלות לי את תוכן הדברים, אבל אחרי שהפצרתי בו הרבה סיפר לי שהרבי כתב שמזה זמן היה בדעתו לשלוח אותי למרוקו אבל כל עוד הייתי בחור זה לא היה מתאים, ועכשיו שאני משתדך, צריך לארגן מיד את שליחותי במרוקו. כך זה היה. בהוראה מלמעלה.

"כאמור, החתונה הייתה בלונדון. בתוך ה'שבע ברכות' נסענו מלונדון לפריז ומפריז נסענו למרוקו, והגענו, כמו שסיפרתי, בזאת חנוכה תשי"ט".

 במה עסקתם כשהגעתם לקזבלנקה?

"באותה שעה חב"ד במרוקו הייתה בשיאה ובתפארתה. בקזבלנקה כבר היו השליח הרב שלמה מטוסוב והשליח הרב ניסן פינסון, שלימים המשיך לשליחות בתוניס. אחרי כשנה, באמצע שנת תש"כ, הגיע גם הרב יהודה לייב רסקין. זכרם לברכה. הם עשו עבודה גדולה מאוד, כל אחד בתחומו ולפי עניינו, והעבודה שלי הייתה בעיקר בתחום הלימוד ומסירת שיעורים.

"בקזבלנקה עצמה למדו אז בישיבת 'אהל יוסף יצחק ליובאוויטש' כשבע מאות וחמישים תלמידים, ונוסף לכך היינו פעילים בערים אחרות. למשל, פעם בשבועיים הייתי נוסע לומר שיעור עיוני בישיבה שניהל אז השליח הראשון למרוקו, הרב מיכאל ליפסקר ע"ה, בעיר מקנס. המרחק מקזבלנקה למקנס הוא כשלוש שעות נסיעה והייתי נוסע הרבה. אפשר להוסיף שעצם העובדה שהיו מסיעים אותי במכונית כבר הייתה שיפור התנאים. קודם לכן, כשהרב מטוסוב התחיל את השליחות שלו במרוקו, הוא היה נוסע בכפרים גם בדרכים שמכונית לא הייתה יכולה לעבור בהן והיה רוכב על חמור ולפעמים היה אפילו חוצה נהר בשחייה או על גבי סוס, כי הרבה מהגשרים שבנויים כיום ברחבי מרוקו, עדיין לא היו.

"כדי לקבל מושג על ההיקף של פעילות חב"ד במרוקו בימים ההם אספר שבאחת השנים, עוד לפני שהגעתי לשליחות במרוקו, הייתה הוראה לשלוח את המברק שהתקבל מהרבי לרגל יומא דפגרא, כמדומני שהיה זה לקראת י"ט כסלו, לכל מקום ומקום שיש בו נקודה של מוסדות ליובאוויטש, אפילו כיתה או שתיים, ונמנו כשבעים מקומות כאלה לאורכה ולרוחבה של מרוקו.

"נושא נוסף שעסקתי בו כבר בתקופה הראשונה לבואי לשליחות למרוקו, ולמעשה הנני ממשיך לעסוק בו עד היום, הוא נושא תיקון וחיזוק המקוואות. בשיתוף פעולה מלא עם הרבנים המקומיים, שבעבר היו בהם גדולי תורה מפורסמים, ומתוך הכבוד הראוי לכל אחד מהם, חיזקנו את הידור המקוואות במקומות רבים.

"מעניין לספר כי אחת הפעמים שבהן זכיתי להיות ביחידות אצל הרבי, הייתה בשנת תשל"ג, ובאותו זמן היה רעש של ביקורת מצד חוגים שונים על עניין מקווה 'בור על גבי בור' כתקנת הרבי הרש"ב נ"ע. במהלך היחידות שאל אותי הרבי פתאום, בלי שאני מצידי כתבתי על כך, אם במקוואות שתיקנתי במרוקו עשיתי שיהיה 'בור על גבי בור'. עניתי שבכמה מקומות אכן עשינו כך אבל לא בכולם, אבל עכשיו שהרבי גילה את רצונו, מכאן ולהבא נעשה כך.

"הרבי הרהר רגע ואחר כך אמר לי שלמעשה עליי להכשיר מקוואות בעלי 'השקה' ללא פקפוק, אבל אכן צריך להשתדל לעשות מקוואות 'בור על גבי בור'. וכמובן כך עשיתי".

מרוקו היהודית, תשע"ט

ומה מצב היהדות והשליחות במרוקו כיום, שישים שנה אחרי תשי"ט?

"כידוע, במשך השנים שבינתיים, יהודי מרוקו רובם ככולם עזבו את המדינה. יש ערים רבות שבעבר היו בהן קהילות יהודיות גדולות ומפוארות וכיום לא נשאר דבר. למעשה, כבר לפני שנים רבות, כשעמדנו על המגמה הזו וראינו שהרבנים והכלי-קודש עוזבים ומתמעטים, שמנו לנו למטרה להכשיר רבנים מהדור הצעיר, וברוך ה' במשך שנים הרבנים, השוחטים ומנהיגי הקהילות היו והינם אלה שלמדו אצלנו.

"למעשה, כבר שנים רבות, מאז עלה לארץ הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, בית הדין בקזבלנקה הוא המקום העיקרי והמרכזי לענייני הרבנות במדינה, כמו לעניין סידור גיטין. וכמו בתחום המקוואות, הכול נעשה תוך שיתוף פעולה מלא עם הרבנים המקומיים, שאיתם יש לנו לכל אורך השנים קשרים טובים ויחסים מצוינים, אבל בסופו של דבר האחריות מוטלת עלינו, במיוחד בשנים האחרונות, כאשר מכל יהודי מרוקו נותרו אך מעטים. במרקש, למשל, אין מניין בימות השבוע, למעט בימים שיש תיירים, ובית הכנסת פעיל רק בשבתות. כך גם במקנס, בפאס, בטנג'יר ובערים נוספות שבעבר היו בהן קהילות גדולות ומפוארות ובראשן רבנים גדולי תורה".

בתור שליח ותיק במדינה, איך אתם מסבירים את החשיבות והחביבות המיוחדות של הרבי הריי"צ נ"ע ושל הרבי מליבאוויטש זי"ע ליהדות מרוקו?

"שימו לב לדבר פלא:

"ביום ח"י שבט תש"י, מיד עם סיום ה'שבעה' אחרי הסתלקות הרבי הריי"צ נ"ע, כתב הרבי מכתב לרב מיכאל ליפסקר, השליח הראשון במרוקו, על אודות השליחות הזו.

"במכתבו כותב הרבי בין השאר:

'אחד הדברים אשר הואיל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לדבר אתי בימים שלפני ההסתלקות הי' בענין החינוך של ילדי ישראל במדינות אפריקא ליסד שם בעזהשי"ת סניף מעבודתו החינוכית אשר תפקידו יהי' גם לעזר לאחב"י שי' הדרים באפריקא ביסוד וסידור מוסדות חנוך כשרים… ואמר לי שבקשר לזה יכתוב אליו שהוא יסע לשם לאפריקא לבקר את המצב על אתר לארגן את העבודה שם ולנהלה שם… עד כאן דברי הרב, בינתים נצחו אראלים כו' ולא בא הדבר בכתיבה'.

"ואחרי הקדמה זו, הרבי מציע לרב מיכאל ליפסקר לצאת לשליחות למרוקו.

"אין איתנו יודע עד מה בסודם של עבדי ה', אבל עובדה היא שהרבי הריי"צ התחיל את הדיבור בעניין 'ולא בא הדבר בכתיבה' ולא יצא אל הפועל, והדבר הראשון שהרבי כתב עליו, מתוך כלל מפעל השליחות העצום, היה השליחות למרוקו. אולי מותר לומר שרואים כאן איך 'אין מלכות נוגעת בחברתה' ומן השמיים עשו שעניין השליחות במרוקו יתחיל בפועל על ידי הרבי מליובאוויטש זי"ע.

"ואם נענה על השאלה לפי פשוטו, אין פלא שהרבי בחר להתחיל את מפעל השליחות במרוקו. ראשית, באותה שעה היה במדינת מרוקו ריכוז גדול ונכבד של יהודים שנאמד בשלוש מאות אלף נפש, והשמועה אומרת שפעם אחת הרבי התבטא – 'במרוקו יש שלוש מאות אלף חסידים'… נוסף על כך, מעמדם ומצבם ביהדות היה טוב לעומת המצב במדינות אחרות בצפון אפריקה. בג'רבא, למשל, אכן היה מרכז גדול ונכבד מאוד של תורה וחיי קהילה, אבל בתוניס השכנה וכן באלג'יר המצב היה טוב הרבה פחות מזה שבמרוקו, ובמרוקו היה כר נרחב ביותר לפעילות כפי שראו בפועל.

"גם הג'וינט שבמשך שנים תמך ביד רחבה בפעילות חב"ד במרוקו הסכים בדבר הצורך והאפשרויות לפעול במדינה זו, והיו שנים שבהן מרוקו הייתה היעד מספר שתיים, אחרי ארץ ישראל שכמובן הייתה במקום הראשון, של תמיכת הג'וינט. וכאמור, זה נמשך שנים רבות עד שלפני כעשור תמיכת הג'וינט במרוקו נפסקה כליל".

ואיך הפעילות נמשכת מאז?

"הקושי שלנו בשנים האחרונות אינו כלכלי כל כך. אנחנו נשענים, כמו השלוחים בכל העולם, בעיקר על הקהילה היהודית המקומית. הקושי הוא שעם התמעטות הקהל התמעטו הפעילים ולמעשה מוטלת עלינו עבודה רבה מכפי שבעבר. נכון להיום אין לנו בקזבלנקה בית ספר לבנים או לבנות אבל יש פעילות ושיעורים למבוגרים, לצעירים ולילדים, ו'כולל' שפועל בשעות הבוקר ובשעות הערב ועלינו למסור בו שיעורים תמידין כסדרן, וכל זה מלבד ענייני בית הדין, השחיטה והמקוואות הן בקזבלנקה הן בערים נוספות, כפי שכבר הזכרתי".

הוראות מפורטות מהרבי

במשך השנים בוודאי קיבלתם הוראות והדרכות רבות מהרבי מליובאוויטש בעבודת הקודש…

"לא אני בלבד, אלא כל השלוחים במרוקו, בתוך שאר השלוחים ברחבי העולם. ורבים הם ואי אפשר לפורטם. אציין רק שבאופן כללי בשנים הראשונות ההוראות של הרבי לשלוחים ולמוסדות היו מפורטות מאוד. עד כדי כך שאם היה ספק באיזו שבת התלמידים יישארו בישיבה ולאיזו שבת ייסעו לבתיהם, היו כותבים לרבי על כך והרבי היה עונה מענות מפורטים. עם הזמן, ההוראות היו כלליות יותר ומפורטות פחות, ואולי הרבי סמך על השלוחים שיבינו דבר מתוך דבר ויתנהלו על פי ההוראות הרבות שנתן בשנים הקודמות.

"וכמובן, מלבד ההוראות במכתבים, זכינו לקבל הוראות ושפע ברכות בעל-פה, שכן זכינו לנסוע לרבי פעמים רבות ברוך ה'. בשנים הראשונות הרבי קבע את הסדר כך שאנחנו השלוחים במרוקו, ואולי הייתה הוראה דומה גם לשלוחים במקומות אחרים, נבוא ל-770 רק פעם בשנתיים ונסדר זאת כך שלא כל השלוחים בקזבלנקה יצאו מהעיר יחד. אם אינני טועה, ההוראה להקפיד על נוהל זה נמשכה עד שנת תש"מ בערך ואחר כך הותר לנו לבוא מדי שנה בשנה וכולנו כאחד. בדרך כלל נסעתי מחצי אלול עד סיום תשרי.

"וכבדרך אגב אוסיף דבר אישי: ראש הישיבה ב-770, הגה"ח הרב מרדכי מענטליק ע"ה, קיבל מהרבי הוראה שרבנים וראשי ישיבות מהאורחים יבחנו את הבחורים ב-770. לא פעם היה מפציר בי הן להשמיע דברים ב'כינוס תורה' באסרו חג של שמחת תורה הן לבחון את התמימים ב-770. פעם אחת כשנעניתי להפצרותיו ובאתי למבחן ראיתי והנה מדובר בשני בוחנים והנני אמור להיות לצידו של הגה"ח הרב נחום טרבניק ע"ה שהיה הרב דכפר חב"ד. באותו רגע התביישתי ממש. הרי לפני עלותו לארץ ישראל, ר' נחום היה מגיד-שיעור בישיבה בברינואה, בעוד אני הייתי מצעירי התלמידים, נער לפני בר מצווה. ועכשיו אני האברך הצעיר אשב למבחן עם ר' נחום?! אבל ר' נחום, שהיה רך כקנה, עניו וצנוע, ביטל את המבוכה שלי כלאחר יד ואמר 'מאכט ניט אויס' [– לא משנה], והורה לי לשבת לידו ולהתחיל במבחן".

אנחנו מתקרבים ליום הגדול יו"ד שבט. מהו המסר של חסיד מבוגר ושליח ותיק לקראת האי יומא?

"אספר לכם סיפור 'טרי', מהשבת האחרונה:

"בזמן האחרון גדל מספר התיירים מארץ ישראל המבקרים במרוקו. מסיבות ידועות אין טיסות ישירות מהכא להתם ומהתם להכא, אבל במגעים בין שתי המדינות סוכם שיינתנו הקלות מסוימות לנסיעות תיירים למרוקו, וכיום טסים מארץ ישראל למלטה ומשם למרוקו בקלות.

"התיירים שהם יותר בני תורה באים לבקר אצלנו. לפעמים אני מתרגש לפגוש ביניהם יהודים בגילי או אפילו מבוגרים ממני שלמדו במוסדות חב"ד במרוקו בנעוריהם בזמני או אפילו לפני בואי, ועד היום הם מייקרים ומחבבים מאוד את התקופה ההיא ומדברים עליה בערגה ובגעגועים.

"אחד מאלה ניגש אליי בשבת זו ואמר לי: 'מה יהיה?' ברגע הראשון לא הבנתי את כוונתו אך הוא מיד המשיך ואמר: 'הרבי ציווה – עשו כל אשר ביכולתכם להביא את הגאולה בפועל. איך ייתכן שמשיח עדיין לא בא?'

"מה יכולתי לענות לו… אמרתי לו רק שכנראה עדיין נשאר מה לעשות. הוא לא היה מרוצה מהתגובה שלי וכמובן הצדק איתו והטענה שלו צודקת – איך ייתכן שמשיח עדיין לא בא.

"ובליבי חשבתי שעצם הדבר שיהודי בא אליי בשבת מברכים חודש שבט ומדבר איתי על נושאים ששייכים לזקני החסידים, הוא עצמו מסר של התעוררות בשבילי.

"ובנוגע לעצם הדברים, אולי זו בדיוק הבעיה, שכל אחד שואל את חברו או אפילו את הרב שלו מה צריך לעשות, ואילו האמת היא שכל אחד ואחד צריך לשאול את השאלה הנוקבת הזו דווקא את עצמו – מה אני עצמי יכול לעשות ועוד לא עשיתי.

"והלוואי ולא נצטרך את כל השאלות והדיבורים הללו, כי משיח יבוא תכף ומיד ממש".

תודתנו נתונה להרב משה מרינובסקי ולשבועון 'כפר חב"ד' על סיועם בהכנת הכתבה

 

השארת תגובה