כשישראל הואשמה ברצח נשיא ארה"ב

פתיל חייו של הנשיא קנדי נגדע בעודו נוסע במכונית פתוחה • צללנו לפרטי ההתנקשות, חקרנו אחר זהות המתנקש האלמוני וניסינו לפתור את תעלומת הקשר הישראלי לכאורה להתנקשות בחיי הנשיא האמריקני

הנשיא ג'ון קנדי
הנשיא ג'ון קנדי
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

יום שישי, 22.11.1963 דאלאס טקסס.

מזג האוויר היה נאה מתמיד והשמש שלחה קרנים מפזזות אל עבר העיר דאלאס, בטקסס כאשר שיירת הרכבים הארוכה עשתה את דרכה משדה התעופה אל עבר מרכז הסחר של העיר.

באותה שעה נקבצו המונים המונים, טף ונשים צוהלים ונרגשים בעיר התחתית – ברובע המסחרי והמתנו בציפיה דרוכה, על מנת לזכות לשמוע את נאומו של הנשיא האמריקאי הצעיר ביותר שכיהן אי פעם. נשיא בעל חן, כריזמה וקסם אישי – החלום האמריקאי במיטבו.

כל מבוקשם היה לזכות להקשיב לנאום ואולי אף להריע, לברך ולנפנף לשלום. שיירת המכוניות הנשיאותית התקדמה אט אט ברחובות העיר כל זאת  בליווי משמר האופנועים של המשטרה משדרת חוסן, ועוצמה. המכונית השנייה בשיירה, הייתה לימוזינה מסוג לינקולן קונטיננטל בעלת גג נפתח.

בהחלטה שתתברר מאוחר יותר כגורלית, הוסר מכסה הפלסטיק השקוף בעל החלונות חסינות הכדורים של הרכב חושף את יושבי הרכב: הנשיא בכבודו ובעצמו, רעייתו וכן את מושל טקסס ורעייתו לקול תרועות האזרחים המעריצים. השיירה הנשיאותית הגיע כבר לרחוב יוסטון ומשם פנתה לרחוב אלם, בזווית של 60 מעלות, ונאלצה עקב כך להאט את מהירותה כמעט עד לעצירה מוחלטת. חולפת במהירות איטית עד להכאיב על פני מחסן ספרים אפרורי ומשמים תמים למראה. מחסן הספרים היה אותה עת ריק כמעט לחלוטין מעובדים. בקומה השישית עבדו עד לפני שעה קלה, פועלים שהניחו רצפה מעץ, והם מהרו לעזוב את המקום זה מכבר. רק אדם אחד בודד נשאר להמתין במקום, תוך כדי שהוא צופה מהחלון הגדול הפונה לרחוב אלם, במשך שעה ארוכה.

לאלמוני המסתורי הייתה תכנית אכזרית מדויקת וברורה כיצד להנציח את זכרו מעל דפי ההיסטוריה לעד, והרגע הזה הנה הגיע. האם חייך מתחת לשפמו באותה שעה או שמר על פני פוקר חלולים? האם ידע בביטחון מה יהיו תוצאותיה של אותה תכנית זדונית אותה רקח במסתרים? לא לנו הפתרונים.

השעה 12:30 נחרטה עמוק בלב האומה האמריקאית, כאשר בבת אחת עצרה השיירה מנסיעתה מספר יריות צורבות ממוקדות מטרה ניתזו בהפתעה אל עבר הלימוזינה – ופגעו פגיעה אנושה בנשיא האהוב. ליבו של הנשיא פרפר ועימו ליבה של האומה האמריקאית כולה.

הכדור הראשון אומנם החטיא את המטרה. אך הכדור השני  פגע בגבו של הנשיא והצליח לצאת במין מסלול לא הגיוני, דרך צווארו ומשם חדר אף לגבו של מושל טקסס –  ג'ון קונלי שישב במושב הקדמי לפני הנשיא. הכדור המשיך בטיסה בלתי מבוקרת ויצא מצידו הקדמי של קונלי ולבסוף נעצר ונדם פוגע בזרועו.  הכדור השלישי היה המכה בפטיש כאשר פגע בראשו של הנשיא. כאוס, אימה, וחלחלה השתלטו על הרחוב חונקים את מצהלות האזרחים ההמומים. מסמאים את עיניהם. תחת קריאות תרועה התפלחו להם קריאות בעטה ואנחה. חלק מן האזרחים האמיצים רצו בבהילות לתלולית הדשא משם נשמעו היריות ורבים אחרים נמלטו בבהלה מחפשים מחסה. הנשיא הובהל במכוניתו לבית החולים ולאחר חצי שעה נקבע מותו. אבל כבד והלם מוחלט השתררו בארצות הברית. האומה האמריקאית כולה הרכינה ראשה על לכתו בטרם עת של הנשיא הנערץ, הצעיר מכולם ג'ון פ. קנדי. בגיל 46 היה במותו.

מיד לאחר הרצח העיתונים מהרו למרוח את שמו של המתנקש האלמוני באותיות של דם: "לי הארווי אוסוולד". אוסוולד לא זכה לאריכות ימים והוריד את המפתח לתעלומה אלי קברו, כאשר נרצח אף הוא בצורה מוזרה  בטרם הושלמה חקירתו. שמו של הרוצח הפעם היה ג'ק רובי יליד פולין או בשמו המלא: יעקב רובינשטיין.

תיבת הפנדורה שופכת מידע מטלטל

משפחת קנדי – משפחה מוערכת ונכבדת שהפכה לסמל ועד היום נהנית מהילה מלכותית. למעשה עד עצם היום הזה, בפרק זמן לא מבוטל של  ששים ושלוש שנים, סיפקה משפחת קנדי את טובי בניה לכהן כנבחרי ציבור בוושינגטון: נשיא, שלושה סנאטורים, שלושה שגרירים ועוד מספר מדינאים הן ברמה המדינית והן ברמה הפדרלית.

הנשיא ג'ון קנדי היה הדמות הבולטת במשפחה כאשר במסגרת חייו הקצרים הגיע להישג הכביר ביותר כאשר נבחר לנשיאות בגיל 43 בלבד. יחד עם זאת תעלומה גדולה אופפת את הרצח ושאלות רבות צפות מאליהן כאשר עד היום במשך ששים ושלש שנים נותרו כחידה וספק האם יפתרו אי פעם.

השאלה הראשונה הבסיסית הינה האם המתנקש פעל לבדו או שהיה חלק מקנוניה אפלה? קנוניה שמטרתה הייתה לרצוח את הנשיא קנדי שהיה אחד האנשים הכריזמטיים, המרשימים והאהובים בציבור האמריקאי במאה העשרים. הנשיא הצעיר ביותר בתולדות אמריקה, שנכנס לבית הלבן בליווי אשתו ושני ילדיו הקטנים – מחזה יוצא דופן שכבש לבבות.

ואותה שאלה בגרסה אחרת: האם  היו כמה יורים במקביל, ממקומות שונים? והאם נורו יריות גם מאחורי תלולית דשא שהייתה בעת הרצח לפני הלימוזינה ומימינה?

סימני השאלה הנוספים צפו ועלו סביב הכדור הראשון שנורה, כיצד אותו הכדור הצליח לפגוע בקנדי ואחרי כן גם בג'ון קונלי מושל טקסס?  אך המומחים לעניין הצליחו להוכיח כי מציאות כזאת אכן קוראת לעיתים נדירות.

יש אף שרצו לטעון כי ראשו של הנשיא קנדי נמצא אחרי הירי, נוטה בצורה מוזרה לצד אחר. והקונספירציה הכי דמיונית לא הססה לפקפק: האם אווסוולד הוא באמת היה היורה? או שמא אווסוולד שוהה עדיין בברית המועצות חי ושלם ובמקומו נשלח מתחזה בזהות שאולה?

לי הארווי אוסוולד התברר בדיעבד, היה בעל עבר מפוקפק. תיבת הפנדורה שנפתחה שפכה מידע מטלטל. בצעירותו התגייס לחיל המארינס אז בקש חופשה לסעוד את אימו החולה ולאחר מכן נסע לברית המועצות והציע את שירותיו לשלטונות הסובייטים כך סיפק לרוסים – האויב המר של האמריקאים בתקופת המלחמה הקרה מידע מסווג על מתקנים אסטרטגים ומידע סודי אותו רכש במהלך שירותו הצבאי. לי הראווי אוסוולד נמצא לא פחות מאשר מרגל ובוגד! דרכו של לי צלחה לו.

בהמשך השתלב יפה בפקידות הסובייטית ואף נישא לביתו של בכיר בק.ג.ב. לבסוף הזוג עזב את ברית המועצות, וחזר לארצות הברית, כאן בשערורייה שאין כדוגמתה, המשיך את חייו השלווים ללא שום בדיקה וחקירה של הCAA – מה שמוביל למסכנה אחת ויחידה האיש היה סוכן כפול של ארצות הברית בברית המועצות. אך בזאת לא תמו מעללי האיש. בהמשך הפך לאוהד של פידל קסטרו מושל קובה וניסה להגיע למדינה אך הקובנים החשדניים בטבעם דחו אותו על סף.

בנוסף התברר כי לא חסרו לו קשרים אפלים ולא כשרים עם המאפיה המקומית. המשטרה עצרה את אוסוולד והעם האמריקאי כולו תבע הפעם למצות עמו את הדין עד תום. אך זה לא קרה. אוסוולד להגנתו הכחיש את החשדות המיוחסים נגדו. כאשר כל העם המתין חסר סיפוק לראותו סוף סוף מובל הישר לגרדום טען אוסוולד כל העת ובתוקף רב כי "אחרים עומדים מאחורי הרצח".

אוסוולד לא הספיק לפרט את גרסתו לאירועים ולמי התכוון כשאמר כי "אחרים עומדים מאחורי הרצח" כי אוסוולד הבוגד נהרג תחת עינה הפקוחה של המשטרה בידי מתנקש מחופש לעיתונאי, בעת שהועבר מכלא אחד למשנהו. וועידת החקירה שנפתחה לאחר מותו של קנדי, פסקה חד משמעית כי "הארווי אוסוולד, רצח את הנשיא לבדו, על דעת עצמו, ללא כל עצה או מידע מטעם זולתו”.

הוועדה הוסיפה ”אי אפשר לבטל מכול וכול את האפשרות שאנשים אחרים היו מעורבים בפרשה, אבל לא נמצאו לכך כל ראיות”. במרוצת השנים לשם בירור אף נבדקה הגרסה העקשנית שטענה כי אוסוולד אינו הרוצח והרוצח האמיתי מסתובב חופשי. דגימות די.אן.אי שנמצאו בזירת הרצח נלקחו לבדיקת מעבדה והן התאימו בצורה ברורה  וחד משמעית לדגימות של אוסוולד.

הציבור האמריקאי קיבל את מסקנות הוועידה באמון וללא פקפוק. רק לאחר כמה שנים, לפתע התברר כי וועידת החקירה לא פעלה כדין והייתה למעשה כיסוי מפוקפק, כאשר החברים בוועידה בחלקם לא הופיעו כלל לדיונים. האם היה כאן רצון של סגן הנשיא לינדון ג'ונסון – יורשו של קנדי, לסתום את הגולל על קברו של קנדי לעד? לחפות? להעלים ראיות?

יש הטוענים כי מטרתו היחידה בהקמת הוועידה לקבוע כי היורה פעל לבדו – אכן מטרה זו הושגה אך לזמן קצר… כיום רוב הציבור האמריקאי חושב אחרת. סקר גלופ משנת 2013 מראה כי 61% מהאמריקאים האמינו בקונספירציה בהקשר של רצח קנדי ורק 30% סברו כי אוסוולד התנקש בנשיא לבדו.

אין כבר כל פליאה כי אותו טיפוס ג'ק רובי או יעקב רובינשטיין, שהתברר לרוע המזל שהוא יהודי, הצליח אף הוא לחמוק מעונש המוות שהוטל עליו. אותו טיפוס מפוקפק היה בעל קשרים במאפיה היהודית, שהייתה פעילה אז באותן שנים בעיר. את הרצח הסביר בשל תשוקתו להתנקם במי שירה והרג בטרם עת את הנשיא האהוב והנערץ. הוא נשפט בשנת 1964 ונענש בגזר דין מוות על סמך העובדה כי הוכח שרצח בזדון. רובי ערער על הרשאתו בפני בית המשפט העליון בטקסס, וכך בעודו מנהל דין ודברים חלפו להם לאיטם 3 שנים בשלב מאוחר רובי התגלה כחולה סרטן ומת לבסוף בגיל 55 בהמתינו למשפט חדש.

מדינת ישראל מואשמת ברצח

הקונספירציות לא גוועו מהר, הן רק תפסו תעוזה. אחת מתאוריות הקונספירציה ששה לטעון כי ישראל עמדה מאחורי ההתנקשות.
בעקבות הרצח, הכריזה ממשלת ישראל שלושה ימי אבל. אך זה לא עמד לזכותה כאשר היא הואשמה בידי חובבי קונספירציות כמובן, כי בעקבות התנגדותו של הנשיא קנדי לפיתוח נשק גרעיני בידי ישראל בכור בדימונה ודרישתו לפיקוח בין לאומי במקום החליטה לנקום בו. ראש הממשלה  גולדה מאיר שבדיוק בקרה בארצות הברית בימים שלאחר ההתנקשות, העלתה לאחר מכן בישיבת הממשלה את רשמיה והציפה כמה תמיהות קשות ולא ברורות הקשורות לרצח: " לפי דעתי יש בכל העניין הזה 'פינות אפלות', שספק אם יתבהרו אי פעם. איזה דבר פה עם ממשלת דאלאס משונה. עובר בחור עם חבילה כזאת, והוא נשאל על ידי שוטר מה בחבילה, ורובי עונה 'וילון', ולא בודקים אותו".

עוד הוסיפה, רואים בבירור שאוסוואלד נרתע ברגע שהבחין ברובי. "ברור שאוסוואלד הכיר אותו". ושטחה את ספקותיה: "איך נכנס בן אדם זר לתוך בניין המשטרה? איך הוא מעמיד את המכונית שלו במקום החנייה של מכוניות המשטרה?" אחד השוטרים אמר שאילו היה רואה את רובי במתחם, היה מגרש אותו מיד, מכיוון ש'אנחנו מכירים אותו. יש לו רקורד במשטרה'. ברור", אמרה, "שאם שוטר אחד הכיר אותו, ודאי הכירו אותו עוד שוטרים! איך הוא נכנס."

החשש הגדול נבע בשל המעורבות של המאפיה היהודית ברצח:

"אוי ואבוי שבתוך זה יש יהודי" ."אני חושבת", אמרה גולדה, "שרובי הוא שליח של מישהו – או של איזו מחתרת פוליטית או של משטרת דאלאס". שר המשטרה, בכור-שלום שיטרית, קבע בתגובה: "ההנחה השנייה מתקבלת יותר".

גולדה הודתה כי אינה אוהבת ספרות בלשית, אולם הפגינה בקיאות רבה כשפסקה שרובי חייב היה לדעת שלא יוכל לברוח מהבניין לאחר הירי, מכיוון שהיו בו מאות שוטרים. "יש תמונה כאשר רובי כבר יורה, עומד על ידו שוטר ומסתכל. זה היה דבר פנטסטי".

תאוריות נוספות קשרו את שמו של פידל קסטרו נשיא קובה לשעבר כעומד מאחורי ההתנקשות וזאת בעקבות היחסים המתוחים בין קובה לארצות הברית, מה שכונה "משבר הטילים עם קובה". המעניין הוא שפידל קסטרו העלה כמה השערות בנוגע לרצח, אותם שיתף עם עורך הביוגרפיה שלו איגנסיו ריימונט:

"זה מוזר מאד. בגלל ההתמחות שרכשתי בירי מדויק, איני יכול להעלות בדעתי מצב שבו יורים ירי מהיר ומדויק בעזרת כוונת טלסקופית. כשאתה יורה בעזרת כוונת טלסקופית, המטרה אובדת לאחר הירי. אתה מכוון אל צלחת שנמצאת במרחק של 500 או 600 מטר, ועם התנועה שנגרמה בגלל הירייה אתה מאבד את הפוקוס על המטרה ואתה חייב למצוא אותה שוב. לאחר הירייה אתה צריך לטעון, ואז עליך לחפש שוב את המטרה ולירות. לחפש מטרה שנמצאת בתנועה באמצעות כוונת טלסקופית, זה דבר קשה מאוד. לירות שלוש יריות מדויקות כל כך בתוך שניות ספורות, זה נראה בעייתי מאוד.

"ריימונט: אתה סבור שהיו כמה יורים?"
"קסטרו: אני לא יכול להסביר לעצמי כיצד אדם אחד ירה את כל היריות האלה… מהניסיון שלי איני יכול אלא לומר שהתיאור הרשמי של הרצח פשוט אינו אפשרי… העניין השני הוא רצח אוסוואלד. אוסוואלד היה בכלא, והנה הופיע אותו ג'ק רובי, אותה נשמה צדקנית ואצילה' שהרצח עורר בה כאב רב כל כך, והוא הורג את אוסוואלד לעיני המשטרה ומצלמות הטלוויזיה. אינני יודע אם דבר כזה קרה אי פעם במקום אחר.

"ריימונט: אז אינך מאמין לגרסה הרשמית?
"קסטרו: נכון, אינני מאמין כלל לגרסה הרשמית על האופן שבו אוסוואלד ירה…  תדע, אוסוואלד ניסה לבוא לכאן, והיות שהאנשים שלנו היו חשדניים מאוד הם אמרו לו 'לא'. כעת תאר לעצמך שהטיפוס הזה היה בא לכאן, חוזר לשם וימים אחדים לאחר ביקור בן שבוע בקובה הורג את קנדי. הייתה שם תוכנית לא רק נגד קנדי, אלא גם נגד קובה… מה פתאום ניסה האיש הזה לבוא לקובה? אלה דברים מוזרים ביותר, והם מזינים, ובצדק, את כל החשדות ואת הרעיון שהייתה איזו קונספירציה. אבל אין לי ראיות, ואיני יכול אלא להעלות השערות" (מתוך "פידל – אוטוביוגרפיה", עמ' 193-191).

שמה של ברית המועצות כעומדת מאחורי הרצח גם לא נכחד. אוסוולד היה מרגל לשעבר של ברית המועצות והימים הם בעיצומה של המלחמה הקרה. את התאוריה הזאת אגב, ברית המועצות מעולם לא הכחישה. ויתכן שאף במכוון תרמה ליצירת סימני שאלה סביב על מנת ליצור אווירת חשדנות בקרב בכירי השלטון האמריקאים.  ואכן – גורמים בכירים בציבור האמריקאי התחילו להפיץ חשדות כביכול אישים שונים בגורמי הביטחון או בממשל האמריקאי שהיו בעלי אינטרס גרמו למותו של קנדי בטרם עת, ולא פסחו אף על יורשו של הנשיא לינדון ג'ונסון או לחילופין המאפיה אמריקאית.

רק לפני שנתיים נחשפו כמה מסמכים מסווגים אשר קשורים לרצח, על מנת להציץ בשאר המסמכים נאלץ להמתין עוד עשרים שנה ואז לגלות אולי עוד כמה פרטים שיפתרו את התעלומה. המסמכים מוכיחים כי רוסיה חששה מאד פן תואשם באחריות נסתרת ברצח, וכינו את אוסוולד "מטורף נוירוטי" שעלול לגרור את כולם למלחמת עולם שלישית. למעשה נחשף כי אוסוולד מעולם לא קיבל אזרחות רוסית.

הקללה המסתורית

המיתוס אודות איזה שהיא קללה עתיקה שאופפת את המשפחה הנערצת לא חדש. שורשי הקללה המסתורית שהוטלה על משפחת קנדי קשורים באבי משפחת קנדי – ג'וזף קנדי שהיה קתולי בעל קשרים עם הנאצים, ולא חסרו לו דעות אנטישמיות. למעשה הוא נאלץ לפרוש מתפקידו כשגריר בריטניה בשל התבטאויות בעד גרמניה הנאצית. לפחות שני סיפורים נקשרו בו לגבי קללה מסתורית אותו הטיל בעבר רב יהודי, ומכה שוב ושוב במשפחתו ללא רחם עד ש"קללת קנדי" הפכה זה מכבר  למטבע לשון לתיאור של סדרת אסונות טראגיים.

הסיפור בגרסתו האחת הוא אודות הרב  דזייקאבסאן – רב חב"דניק שנסע עימו באוניה יחד עם עוד ששה בחורים בחודש אלול בעיצומם של הימים הנוראים תרתי משמע, כאשר בדיוק באותה עת פרצה מלחמת העולם השנייה. היהודים התקבצו בפינה כלשהיא לשפוך את תפילתם ותחינתם לבורא עולם. ג'וזף קנדי שעינו הייתה צרה בקבוצה היהודית, הרהיב עוז הטרידם, ולא חדל להפריע להם בתפילות. הרב דזייקאבסאן הכאוב לא היסס וקילל אותו שלא יראה נחת מיוצאי חלציו הזכרים.

הסיפור בגרסתו האחרת מובא על ידי פרופסור שלום רוזנברג: היה זה במלחמת העולם השנייה שנת 1939, רב יהודי פנה במר גורלו לשגרירות האמריקאית בניסיון אחרון להציל את אשתו ואת בנו שנסעו לפולין לביקור קרובים ונקלעו למלחמה הנוראה – מלחמת העולם השנייה על מנת להצילם מציפורני הנאצים.

ג'וזף קנדי לא הביע רגש של חמלה או אמפתיה, אלא גער בו ואמר לו חיש: "תפסיק להיות נודניק!" או כפי שזה נשמע באנגלית   : "stop being a pest"עולמו של הרב חשך עליו, והוא אמר לו משפט אחד קצר: "ירחם האלוקים על בניך כשם שריחמת אתה על בני.

לימים הביע הפוליטיקאי טד קנדי אחיו של ג'ון קנדי, את תהייתו, במהלך משפטו בעקבות מקרה מוות טראגי שבו הואשם כאשר נהג תחת השפעת אלכוהול – "האם אותה  הקללה מכה בו?" למעשה האסון האחרון במשפחת קנדי ארע רק לפני כמה חדשים כאשר בקיץ האחרון סורישה קנדי היל – צעירה בת 22 מתה בטרם עת. קללת קנדי חיה בועטת ומשיכה להדהד.

השארת תגובה