נתניהו העניק לגנץ 'תמונת נצחון'

בתקופה רגישה זו, כלל לא בטוח שנתניהו פוצח במחול לנוכח המתנה של טראמפ. משימתו העיקרית של רה"מ היא לנטרל את הסכנות שטמונות בתוכנית המאה האמריקנית

הכרזת הממשל האמריקאי על תוכנית המאה בבית הלבן בוושינגטון. צילום - קובי גדעון / לע"מ
הכרזת הממשל האמריקאי על תוכנית המאה בבית הלבן בוושינגטון. צילום - קובי גדעון / לע"מ
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

שעות מרוטות עצבים עברו על נתניהו בטרם הגיש כתב וויתור על בקשת החסינות. בדיעבד, התבררה סאגת החסינות כפצצה מתקתקת עבור הליכוד, בשירות כחול לבן. סדר היום אמנם הוסט מדיוני החסינות, אך שום תועלת לא צמחה מהעיסוק בעצב הרגיש של ראש הממשלה.

במו ידיו, העניק נתניהו ליריבו המר תמונת ניצחון, כזו שככל שנמעיט בערכה, יש בה כדי לתת אמירה חיובית אודות יכולותיו המדיניות של גנץ. בעולם שבו תמונה שווה יותר מאלף מעשים, הצליח מנהיג 'כחול לבן' להתארגן עם תאוותו בידו.

ועדיין, מוקד תשומת הלב נסוב סביב עסקת המאה. עבור נתניהו, תכנית זו היא חרב פיפיות. בחבילה הזו גלומים חלומותיו הוורודים של הבייס הימני, אך בחדא מחתא גם החששות הכבדים ביותר.

בתקופה רגישה זו, כלל לא בטוח שנתניהו פוצח במחול לנוכח המתנה של טראמפ. משימתו העיקרית של רה"מ היא לנטרל את הסכנות שטמונות בתוכנית המאה האמריקנית.

בסוד העניינים סביב גיבוש העסקה האמריקנית שניתקה את נתניהו וגנץ מהקרקע בדרכם לוושינגטון, היה שגריר ישראל בארה"ב לשעבר, ד"ר מייקל אורן. במסגרת מעורבותו בתוכנית המאה של ממשל טראמפ, שימש אורן כיועץ לנושאים הרלוונטיים שכרוכים בה ונחשף ברבות השנים לפרטים עלומים שקשורים בתוכנית.

לטעמו של אורן, "התוכנית טובה מאוד". את דעתו בנושא, הוא שטח באוזניי תוך שהביע סיפוק מופגן מפרסומה. אורן מגדיר את עסקת טראמפ כ"מתווה הטוב ביותר שנוכל לקבל".

"שמחתי לשמוע שבני גנץ נסע אף הוא לבית הלבן בכדי לשמוע על פרטי התוכנית", משתף אורן.

הממשלים האמריקנים לדורותיהם בחשו עמוק בקדירה הישראלית-פלסטינית וגילו מעורבות יוצאת דופן, לעיתים אובססיבית, בחיכוך שהעסיק ועידות סרק ומפגשים חסרי תוחלת.

התפנית שמסתמנת בתוכנית הנוכחית, היא היעדר התחשבות בדעתם של הפלסטינים והתעלמות מדרישותיהם. "לפני כמה שנים, כשהייתי בבית הלבן, שמעתי את דאגתם מדחיית ההצעה בידי הפלסטינים והתנגדתי לאמירה הזו", מספר אורן.

לדברי השגריר לשעבר, "עם הפלסטינים לא היה ניתן אף פעם לעשות תהליך. הם לא אמרו כן גם לאולמרט וברק. צריך לעשות הסכם דו צדדי עם העולם הערבי שגם הפלסטינים יצאו נשכרים ממנו, משום שהם יקבלו השקעות ענק, פיתוח המשק הפלסטיני, יצירת עתיד לדור הבא וגם מידה מסויימת של עצמאות. לא יהיה מדובר במדינה ריבונית שאחראית לביטחונה או מסוגלת לחתום על הסכמים עם מדינות אחרות, אבל אופק מדיני".

"זה נשמע קשה ואכזרי, אבל זה מה שטוב גם להם וגם לכל המזרח התיכון. היתרונות של המתווה ייטיבו לכל האזור", נלהב אורן.

בצד השני של המתרס, ניצב יוסי ביילין, יושב ראש מרצ ושר לשעבר, מסמלי מחנה השמאל. הנושא המדיני שבשנים האחרונות שקע בתרדמת העמוקה, ממשיך להטריד אותו כבימי הסכם אוסלו, אותו הגה יחד עם שותפי סוד עמם נועד בצורה לא פורמאלית.

להבנתו של ביילין, אין פער משמעותי בין התוכניות השונות שהגיעו מוושינגטון לאורך השנים. "אם אומרים שליטה, לא אומרים ריבונות", סח לי השר לשעבר.

"התוכנית לא רצינית כשמביטים על הדרישות שקיימות בו. העולם כולו יתנגד לזה ואפילו הימין ידחו על הסף את ההצעה משום שלא יסכימו להקמת מדינה פלסטינית", טוען ביילין.

"אילו הייתי נדרש לתוכנית המאה על ידי הנשיא טראמפ כנציג מדינת ישראל, לא הייתי משיב בחיוב או בשלילה", מצהיר ביילין. הוא מתאר את השיחה שהיתה מתקיימת בינו לנשיא ארה"ב, "לא צריך אותך אדון טראמפ, הייתי אומר לו. אין לנו צורך בתיווך שלכם. אנחנו יודעים מצוין איך לדבר איתם".

לדברי בכיר השמאל לשעבר, לו היה משיב את פני האמריקנים ריקם, היה מסביר להם "מה שאתם הצעתם לא יכול להתקבל. זה רק יכול להוביל בסוף לאלימות. באופן עקרוני זה יכול להיות חיובי כבסיס למשא ומתן. זה הדבר הסביר ביותר".

כששמעתי מפיו את נימת החשש מסבב האלימות שחלילה יפרוץ בעטיה של התוכנית, לא יכולתי להתאפק. בזכרוני קצר הטווח צפו האיומים מפני אינתיפאדה והאזהרות מטרור אלים אשר התבררו שוב ושוב כעורבא פרח.

הזכרתי לביילין את האזהרות החמורות ששוגרו לבית הלבן בטרם העביר הנשיא טראמפ את מתחם השגרירות לירושלים. ביקשתי את התייחסותו למציאות שהותירה שגיחכה מול האיומים.

יו"ר מרצ לשעבר מבקש לעשות אבחנה, "אם ישראל סתם תקבל את זה והפלסטינאים לא יקבלו, לא נראה אלימות. אבל אם ישראל תלך לצעדים חד צדדיים, אנחנו נאבד את מצרים וירדן. נאבד את שיתוף הפעולה בין ישראל לרשות הפלסטינית", מזהיר ביילין. אחרי שרשמנו, נמתין לתגובת החיים עצמם.

"לגבי האלימות אני מקווה שלא תהיה. אם ביבי רוצה את כל זה, אנו שוב מבינים שמה שמעניין אותו זה לא הביטחון אלא החסינות שלו", טוען ביילין.

ביחס של נציגי השמאל לממשל האמריקני הנוכחי, אפשר למצוא יותר מקורטוב של צביעות. במשך שנים הם עמדו כמוכיחים בשער והטיפו לנו על חשיבות הקשר הישראלי עם הממשל בוושינגטון.

אנשי השמאל קפצו כנשוך נחש על כל אמירה שהתפרשה כזלזול בדעה האמריקנית ודרשו להתייחס ברצינות לכל הודעת גינוי שיצאה מהבית הלבן על מרפסת שיצאה בפאתי רמת שלמה.

הפלא ופלא: אותם גרונות ניחרים, הפכו את עורם. דווקא מי שדרש להיזהר בכבוד האמריקאים, אלו שהזהירו מפני צונאמי מדיני, הם שבועטים ברגל גסה בנשיא ארצות הברית ובשרי ממשלתו באופן הפוגעני ביותר.

שיתפתי את בן שיחי באבסורד שנשקף מממשיכי דרכו בשמאל. הוא מצדו הפך את הקערה והפנה אצבע מאשימה למדיניות הימין. "החשיבות של הקשרים עם ארצות הברית היא גדולה מאוד. הדבר הנורא הוא שישראל דורכת על הדמוקרטים. ישראל היתה צריכה לשמור על יחסים טובים עם שתי המפלגות בארה"ב.

"אני לא בטוח שהרפובליקנים מעוניינים בקשר עם השמאל בישראל. השיח כלפי טראמפ במפלגות השמאל הוא ראוי", מסכם ביילין.

יועץ אחיתופל

זה כבר הפך לנוהל קבוע. כמו משימת העל שהציבה לעצמה מערכת אכיפת החוק בישראל. בשילוב של זחיחות, יהירות והתנשאות, מגייסים אנשי הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה את מלוא מרצם ומשאביהם כדי לשחוק עד דק את שאריות האימון שעוד נותרו בהם בשוליים.

הצעד האחרון בדרך ליעד הנכסף, התבצע השבוע כשהיועץ המשפטי מנדלבליט נדרש לסוגיית פסילת ח"כ היבא יזבק מהרשימה המשותפת, זו שהעניקה רוח גבית לטרוריסטים רוצחי יהודים.

בעקבות עתירה שהוגשה בבקשה למנוע ממנה לרוץ לכנסת, פנה מנדלבליט ליזבק בבקשה שתבהיר את דבריה בעבר, שהתפרשו כתמיכה בטרור נגד יהודים.

עד כאן הכל בסדר, אילולא העובדה שאותו מנדלבליט הגיש חוות דעת בסוגיית פסילת מיכאל בן-ארי, ברוך מרזל ובנצי גופשטיין, אז משום מה, לא דרש לקבל הסברים והבהרות ובלי אומר ודברים שלל מהם את הזכות להיבחר.

יזבק נענתה לבקשת היועמ"ש והצהירה כי היא "עומדת מאחורי כל הדברים". חרף דבריה המקוממים, מנדלבליט נהג בה בסלחנות תמוהה והכשיר את התמודדותה לכנסת. ובכן: אישה שהביעה תמיכה מפורשת בחיות אדם שרצחו יהודים, תיבחר שוב לכנסת, הפעם באישור היועמ"ש של ממשלת ישראל. היינו כחולמים.

מכיוון שהמסמר האחרון בארון הקבורה של אימון הציבור במערכת אכיפת החוק ננעץ זה מכבר, נכון יהיה לומר שאנשי "המערכת" בוחרים לנעוץ אותו עמוק יותר, באופן שיהיה בלתי הפיך ושיהיה ברור לעיני כל שאמות המידה שלהם מעוותות מיסודן.

טרם ניתן לקבוע מה יעלה בגורלה של העתירה, כיצד היא תתקבל בוועדת הבחירות המרכזית אבל ניתן להעריך בזהירות שגם שופטי העליון, בדומה ליועץ חובש הכיפה השחורה, ימצאו את הדרך להכשיר את התמודדותה לכנסת. בכל זאת, יזבק נמצאת בצד הנכון של המפה.

השארת תגובה