נתניהו סובב עולם – וגם סכין

מלבד ההתבצרות מאחורי נתניהו, הבטיח דרעי תמיכה מלאה בסיפוח כל הר וכל גבעה, משל היה נער גבעות. אמירות כאלה לא נשמעו לאוזני המתיישבים מנציגים חרדים רשמיים, מאז המריא פרוש לחתונת בנו השבוע

הכרזת הממשל האמריקאי על תוכנית המאה בבית הלבן בוושינגטון. צילום - קובי גדעון / לע"מ
הכרזת הממשל האמריקאי על תוכנית המאה בבית הלבן בוושינגטון. צילום - קובי גדעון / לע"מ
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

נתניהו וגנץ ניהלו בשבוע האחרון משחק מרהיב, כשהם תוקפים לסירוגין וקולעים נקודות זה על ראשו של זה. תחילה עלה על הלוח רוה"מ, כשבתזמון מדויק, עם סיום כינוס פורום השואה הבינלאומי, אחרי יממה של נאומים ממלכתיים בחסות האנדרטה של פוטין, פורסם כי טראמפ לא מתכוון להמתין יותר עם 'תוכנית המאה' – והוא יזמן את נתניהו וגנץ לוושינגטון כבר בתוך שבוע, לפגישה משותפת ביום שלישי.

בכחול לבן לא נשארו חייבים והודיעו מיד כי עצם ההזמנה של גנץ מלמדת שטראמפ רואה בשניים יריבים שקולים והוא נערך לאפשרות שהמועמד שלהם יעבור להתגורר בבלפור. נתניהו הגיב במהירות הבזק, במסיבת עיתונאים משותפת עם סגן הנשיא מייק פנס, שנערכה (איך לא?) בשגרירות האמריקאית בירושלים, טרח להדגיש את העובדה שאושרה גם על ידי פנס, כי הוא זה שביקש שגם גנץ יוזמן… כשהמסר ברור: גנץ לא יוכל להתנהג בקטנוניות ולאפשר לחייליו בכנסת לקדם את הליך הסרת החסינות, בזמן שהוא יושב על ספסל אחד עם נתניהו בבית הלבן.

אולי עקב הפזילה לקהל הדתי בסיבוב הנוכחי, היססו בכחול לבן במהלך השבת, ורק עם צאתה פורסם המהלך הבא – גנץ מוכן לנסוע, אך רק בתנאי שייפגש עם הנשיא בנפרד מנתניהו, ויום לפניו. הנימוק הרשמי: גנץ מעוניין להספיק לשוב לישראל ולהשתתף בדיוני הקמת ועדת החסינות… בבית הלבן אישרו את הפרטים ולרגע קט חגגו בקוקפיט את החילוץ המתוחכם מהמלכודת, אבל השמחה לא ארכה זמן רב, כשהתברר שגם נתניהו יודע להתגמש בלו"ז, ואף הוא ימריא כבר בתחילת השבוע וייפגש עם טראמפ עוד קודם לגנץ. בנוסף, אולי בעקבות הסחיטה שחוו ואולי לבקשת נתניהו, קיבל ראה"מ גם נקודת עונשין כבונוס – בעוד הפגישה עם נתניהו תסוקר למצלמות ויימסרו הצהרות משותפות, בפגישה עם גנץ לא תותר כניסת עיתונאים.

אם כל זה לא מספיק, טרחו בליכוד להציב מלכודת נוספת לגנץ, ורגע לאחר נחיתתו בחוף המזרחי העלה מאן דהוא מן האוב אמירות ישנות וחדות כצור שפרסם אחד מיועציו הקרובים, שאף נלווה אליו למסע, ובהן השווה את טראמפ ללא פחות מהצורר היטלר. נתניהו עצמו טרח לסובב את הסכין כשבהצהרה המשותפת עם הנשיא ציין את התאריך ומשמעותו (יום השואה הבינלאומי) והודה לטראמפ בחמימות על כך שהוא נאבק נגד שואה איראנית נוספת, חלילה.

ב'כחול לבן' התנחמו לרגע ברעיון השלמת הליך הקמת ועדת הכנסת שתדון בהסרת חסינותו של נתניהו, לאחר שהקואליציה כולה, כאיש אחד, נעדרה מהדיון. מבחינתם, הם הניחו את התשתית להגשת כתב אישום נגד נתניהו עוד לפני הבחירות, בתקווה שגם אם גוש ימין-חרדים יעשה את הבלתי ייאמן וישיג רוב לאחריהן, יתערב בג"ץ ויודיע כי לא ניתן להטיל את הרכבת הממשלה על מי שכבר הוגש נגדו כתב אישום.

מי שכבר ספג כתב אישום השבוע, הוא ח"כ דוד ביתן, שלפי חומרת האישומים עשוי להכיר את הכנסת הבאה רק באמצעות העיתונים שיגיעו לתא במעשיהו. לצערו, גם אם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, ואולי בעיקר אם תרחיש כזה אכן יתממש – הוא יספוג את מלוא חמת זעמה של מערכת המשפט, שתרצה לראות אותו סגור מאחורי סורג ובריח, משל היה תייר סיני הנגוע בוירוס הקורונה המסתורי.

ניצחון סופי בקרב הטיטאנים, יוכרז רק כאשר אחד הצדדים יצבור 61 נקודות, בעוד שלושים ושלושה יום, עם סגירת הקלפיות.

מהיסטריה להיסטוריה

על פי המידע שהודלף עד לשעת כתיבת השורות באשר ל'תוכנית המאה', מדובר בהזדמנות של פעם בכמה דורות. טראמפ הציב לפלסטינים את המוקש האולטימטיבי – ויתור על זכות השיבה, על ירושלים ועל אחוז ניכר מהשטחים לטובת השארת כל היישובים (כולל אלו המכונים התנחלויות) על כנם ובשליטה ישראלית, למעשה, ויתור מוחלט בכל סוגיות הליבה הפלסטיניות. בנוסף, הם נדרשים להכיר בישראל כמדינת העם היהודי ולפרק את חמאס מנשקו, והפרס? בשטח שיישאר, אם וכאשר, תוכרז מדינה פלסטינית מפורזת.

מאחר ולכל ברור שהפלסטינים לא יכולים להיענות להצעה שכזו, ומכיוון שגם טראמפ בעל החוש העסקי המפותח יודע זאת היטב, התוכנית האמיתית היא שלב ב' – לפי הצעת טראמפ, אם אחד הצדדים יסכים לעסקה והשני יסרב, אזי הצד המסכים יקבל באישור ובתמיכה אמריקאית את כל מה שהוצע לו במסגרת ההסכם, מבלי להמתין להתקדמות אצל הפרטנר.

כך, מיד לאחר הסירוב הפלסטיני הצפוי, יוכל נתניהו לספח שטחים כמעט כאוות נפשו, מעלה אדומים, בקעת הירדן, שטחי C והיישובים היהודים ביו"ש. כאן ניצבת בפני רוה"מ דילמה אישית לא פשוטה בעליל, והחלטותיו עשויות לרמז על מידת האמון שהוא רוחש למצביע הישראלי.

מחד גיסא, נתניהו עשוי לקדם מהלך סיפוח חלקי בלבד, כהמחשה לאפשרויות הגלומות בפניו, ולהותיר לבוחרי הימין את הברירה – רוצים סיפוח נוסף? לכו לקלפי בהמוניכם, ולא, יחליף אותי גנץ, שכבר הודיע בפגישה עם טראמפ שלא יתקדם בתהליך בלי הסכמת הירדנים ותיאום עם הפלסטינים. הסיכוי שאבו מאזן, שכינה את הדוד סם 'כלב בן כלב' והורה להוציא את השבאב לרחובות כדי לטרפד את התוכנית – יהיה זה שיאשר אותה, זהה לסיכוי שעו"ד איתמר בן גביר יודיע על פרישתו מהמרוץ ויקרא לתמוך במפלגתו של רפי פרץ.

אבל מהלך כזה ינקוט נתניהו רק אם הוא בטוח, ולכל הפחות משוכנע, בסיכוי גבוה לניצחון, אם ראה"מ פסימי לגבי סיכוייו בקלפי, הוא יחפוץ לפחות להותיר חותם היסטורי אחרון מכהונתו, בדמות סיפוח מקסימלי של שטחים למדינת ישראל והישג דיפלומטי, מדיני ובינלאומי עצום שיהיה רשום על שמו. אם אכן כך, ילך נתניהו על כל הקופה, בתקווה שאולי הצעד הזה יחזיר מצביעי ימין רך שעזבו את הליכוד בשנה האחרונה – לביתם הטבעי. כך, ההיסטריה היא שעשויה לייצר היסטוריה.

אבו מאזן מצידו, מנסה נואשות להביא לצדו את מנהיגי המדינות הערביות, לביש מזלו, טראמפ כבר הכריז כי מדינות ערב תומכות בתוכנית, ויותר מרמז אחד נרשם בתקופה האחרונה לגבי שיפורים אפשריים ביחסיה של ישראל עם כמה ממעצמות האזור והנפט.

שהחיינו באידיש

מזה כחודשיים אנחנו עוקבים מעל גבי במה זו בדאגה אחרי תקציב עולם התורה, שהמצב הפוליטי חסר התקדים הכניס אותו לסד קיצוץ דרמטי, כזה שעידן לפיד נראה כמו תקופת השפע לידו. השבוע, רשמה הנציגות החרדית הישג עצום, נדיר וזכאי לכל הסופרלטיבים שפוליטיקאים נהנים להמטיר על עצמם בימי שגרה.

מצד שני, קיים החשש שהבלטת הישג תקציבי בימים אלו, גם אם מדובר בסך הכל בתיקון המעוות, תתפרש באופן לא נכון בציבור הכללי, בעידודה של חבורת מסיתי ישראל ביתנו. לפיכך, המחמאות לנציגינו כפולות, הן על עצם ההישג והן על גזירת השתיקה שגזרו על עצמם, דיאטת מילים שאינה באה בקלות לפוליטיקאי, בינתיים, יוכלו לברך 'שהחיינו' באידיש בלבד, כך שהאויב לא יאזין.

וכעת, לפרטים: כזכור, מאז ה1.1.2020 עבר ניהול תקציב המדינה לידי החשב הכללי, שקיבל את סמכויותיהם הבלעדיות של אגף התקציבים, ועדת הכספים והממשלה גם יחד. במסגרת זו, רשאי חזקיהו לחלק את כספי מדינת ישראל כהבנתו, בהתחשב בשורה ארוכה של כללים נוקשים.

מאחר ותקציב הישיבות מוגדר ככספי תמיכות, מקומו בסולם המזון היה מלכתחילה נמוך למדי, על זה יש להוסיף מגבלה חוקתית שמאפשרת לחשב הכללי במקרה של תקציב 1/12 (תקציב שלא עבר בממשלה, ומנוהל לפי פרופורציה חודשית של 1/12 מתקציב השנה שעברה) לתקצב תמיכות עד 70% משיעורם בשנה שעברה.

באוצר היו מי שרצו להפחית את האחוזים דרסטית, בשל אילוצים ומחויבויות קודמות. תחילה רשמה הנציגות החרדית הישג ראשון ומהותי, כאשר בלחצם של גפני וליצמן ובצירוף מאמץ קבוצתי של ראה"מ, הוסכם על מתן האחוז המירבי.

בשלב השני, ביקשו הח"כים החרדים לממש פעלול משפטי, במסגרתו יחולק התקציב באופן לא שוויוני על פני השנה, כך שבחודשים הראשונים יינתן נתח משמעותי יותר ואילו בחודשים הבאים הסכום יקטן.

החישוב פשוט: בהנחה שתקום ממשלה מתישהו בהמשך השנה, היא תוכל (בסיוע ועדת הכספים והסכמים קואליציוניים, כמובן) להשלים את יתרת הסכום ולהעביר תקציב מוסדר, משכך, יש לדאוג בעיקר לחודשים הנוכחיים להעברת תקציב שיתקרב ככל שניתן לממוצע החודשי אשתקד, ולהתפלל היטב שבבחירות הקרובות יקרה הנס ותקום ממשלת ימין-חרדים.

במשרד אוצר עוין רעיון כזה היה נדחה על הסף, מתרסק כמסוק שהתנגש בגבעות קליפורניה ולא מותיר זכר, במשרד האוצר הנוכחי, בו הנציגות החרדית זוכה לאוזן קשבת, ובעידודו הפעיל של סגן השר איציק כהן ברגעיו האחרונים לפני שיהפוך למיניסטר בתפקיד מלא, עמלו במהלך השבוע בלשכה המשפטית, בצוות תקציב באגף התקציבים ובאגף החשב הכללי לייצר את הפתרון המבוקש.

התוצאה: אל מול תקציב שנתי של 1.2 מיליארד שקל אשתקד, אמנם אושרו השנה רק כ-850 מיליון שקל לעת עתה, אך כבר בחודש הראשון יינתנו 80 מיליון מתוכם (הרבה יותר מכ71 המיליון שאמורים להינתן בחלוקת 1/12 מדויקת), מה שישמר את התקציב קרוב ככל האפשר לגודלו ב2019, ולאברכים הייתה הרווחה.

הכל יהיה בסדר

ובעוד בענייני תקציב נרשם שיתוף פעולה פורה בין ש"ס ויהדות התורה, הרי שבגזרת הקמפיין טרח מי שטרח בשבוע האחרון להבעיר את הלהבות בין השתיים. אחרי שתי מערכות בחירות רגועות בזירה הפנים חרדית, פורסם כי יהדות התורה מתכוונת להפעיל מטה במגזר הספרדי. בש"ס לא נשארו חייבים ופעילים בכירים במפלגה פצחו בזעקות שבר ומחאה, כשגפני מצדו מסביר בתמימות כי המטה הספרדי לא נפתח, שכן מעולם הוא לא נסגר…

האמת היא שמדובר בפייק סכסוך, גם אם בעשור הקודם עוד היו אי אלו שהתלבטו בין שתי המפלגות, נדמה כי כמעט כל מצביע חרדי כבר בחר את מקומו והמאבק הוא לכל היותר על ייבוא מצביעים נוספים מבחוץ. גם אם ישנו קומץ שעשוי לנדוד ממפלגה אחת לרעותה, הוא בטל בשישים בהשלכות הסכם העודפים בין השתיים, כשרק בבחירות ספטמבר 'תרמה' ש"ס כ-15 אלף קול בניסיון לא מוצלח לייצב את כיסאו של פינדרוס בכנסת.

לכל הפחות יש לקוות, שהעימות המתוקשר יעודד את פעילי השטח בשני הצדדים להרבות חיילים לתורה, ואולי אולי למקסם את הכוח החרדי לשבעה עשר מנדטים, לראשונה מאז הכנסת התשע עשרה.

מאחר וימי הסליחות כבר חלפו, ומצביעי הליכוד צפויים לשמור אמונים לסיעה האם, בפרט אם יוגש כתב אישום נגד נתניהו, מצוי מאגר הקולות הפוטנציאלי המרכזי עבור שתי המפלגות החרדיות ימינה משם, בקרב מצביעי בן גביר היותר מפוכחים שאינם מעוניינים להשליך את קולם לאשפה ובקרב חרד"לים רבים שרואים באי שביעות רצון את החיבור בין סמוטריץ' ופרץ לאגף הליברלי יותר של שקד ובנט. המשותף לשתי קבוצות המצביעים הללו, הוא הדגש על שמירת תורה ומצוות לצד מעלתה של ארץ ישראל השלמה בעיניהם.

מי שזיהה ראשון את היעד הוא יו"ר ש"ס השר דרעי, שערך בבוקר שני מסע מתוקשר לבקעת הירדן, ופיזר הבטחות על ימין ועל שמאל, בעיקר על ימין. מלבד ההתבצרות מאחורי נתניהו, הבטיח דרעי תמיכה מלאה בסיפוח כל הר וכל גבעה, משל היה נער גבעות. אמירות מרעננות כאלה לא נשמעו לאוזניהם של המתיישבים מנציגים חרדים רשמיים, מאז המריא סגן השר פרוש לחתונת בנו בלונדון השבוע.

למזלו של דרעי, נכון לשלב זה, אין לו תחרות בשוק, מאחר וביהדות התורה – ולפחות באגף הדגלאי – נאחזים בקו מעומעם מדינית, הדבר נכון הן באשר לסיפוחים שונים ומשונים, וכמו גם בהתנהלות לגבי פסילתה של היבא יזבק, נציגת בל"ד תומכת הטרור.

בין דין לדין

האחד יהודי ציוני חובש כיפה, נפצע בצה"ל וילדיו משרתים בצבא, ובעבר אף כיהן כחבר כנסת. חטאו התבטא באמירה כי "ניתן להם (לערבים) עוד מאה אלף דונם, בסוף הם יאהבו אותנו, שחוטים", ובכך שהשווה את ערביי חיפה לאלו שבעזה וקרא להם גיס חמישי על כך שהם רוצים להשמיד אותנו, תוך שהוא מציין שישנם חריגים. על כך ועל אמירות דומות נכתב כי "מדובר במקרה המצוי עמוק בתחום המצדיק ומצריך את פסילת המועמד לפי החוק, גם לפי המבחנים המחמירים".

השנייה, חוקרת היסטוריה פלסטינית המשתייכת לתנועה שכבר הוציאה מקרבה בוגד אחד ולפחות שני חשודים נוספים, מעודדת טרור פעילה שבירכה במילים חמות את סמיר קונטאר ימ"ש, מי שרצח את דני הרן הי"ד לעיני ילדתו בת ה-4 עינת ואז ירה בילדה עצמה למוות, ואשר אפילו מערכת המשפט קבעה בעניינה כי דבריה יכולים "להתפרש כהבעת הזדהות ותמיכה מצדה בגורמים שונים הנוטלים חלק במאבק מזוין נגד מדינת ישראל ובארגוני טרור". עליה נכתב כי "אין מדובר בתשתית אשר מצדיקה את פסילתה… לא הצטברה מסה ראייתית קריטית של ראיות חד משמעיות הנדרשות לפסילתה".

אם טרם ניחשתם את זהות המועמדים, במקרה הראשון מדובר באיש 'עוצמה יהודית' ד"ר מיכאל בן ארי, במקרה השני מדובר בנציגת בל"ד היבא יזבק. הכותב המצוטט, בשני המקרים, הוא היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, שלהטט במקצועיות יתירה בין השניים, זו שבצד הנכון וזה שפחות.

עמדתו של היועמ"ש חשובה כפליים, מאחר ובדמוקרטיה בדימוס שלנו, החלטותיה של ועדת הבחירות המייצגת את הנבחרים אינן שוות לצור על פי צלוחיתו, שכן ההכרעות נופלות בסופו של דבר במגדל השן הבג"צי, שם מיוחס משקל מהותי לעמדתו של היועמ"ש, לשבט או לחסד.

השארת תגובה