שיעורים בחינוך הילדים

הילד המציק | קנאה בין אחים | לקנות לכולם? | כשהמורה אשם… | אינו מעוניין ללכת לבית הספר | כשהילד טוען שמציקים לו | מילים שאינן נקיות | ביטחון עצמי | תאומים באותה כיתה | בבית "פרא" ובכיתה "מלאך"! | כשההורים חוזרים בתשובה והילדים כבר בוגרים | הילד הזועם והרוטן | לחץ ממבחנים | להעביר לבית ספר אחר?

הרב זמיר כהן
הרב זמיר כהן
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

הילד המציק

שאלה: ילד הנוטה להציק לאחיו ולאחיותיו, או לחבריו בגן ובבית הספר, ללא שום סיבה. דבר הבא לידי ביטוי בהשחתת יצירותיהם או הפרעה למשחקיהם. כיצד ניתן למגר תופעה זו?

תשובה: התנהלות כזו של ילד, מלמדת בדרך כלל כי הוא זקוק באופן נואש להתייחסות סביבתית שתוכיח לו כי הוא קיים ומורגש. ילד שחסרה לו התייחסות ותשומת לב מהוריו או ממחנכיו, עלול מאוד לנסות להשיג זאת בדרך הרעה. שהרי כאשר הוא מציק ומפריע או משחית יצירה, כולם מגיבים בהקצנה. מבחינתו משמע – אני קיים! הנה יש לי נוכחות שכולם חייבים להתייחס אליה בעוצמה. באותה שעה הוא בא על סיפוקו.

לכן, כאשר קיימת סבירות ואפילו חשד שהילד משחית או מפריע מסיבה זו, יש לחפש כל הזדמנות להרעיף עליו מסרי אהבה, מילות הערכה ודברי שבח, על כל מעשה טוב שעשה, ואפילו על מעשה קטן ביותר. ואילו כאשר הוא מציק או משחית, אין לתת לו יחס מיוחד, אלא להגיב במילים קצרות ויבשות ובטון החלטי: "לא מפריעים למי שמשחק!", "אסור לשבור ולהשחית!". ואם קיים חשש שעקב ההתייחסות הרגועה יחסית הוא ימשיך להציק ולהשחית, יש לקחתו לחדר אחר ולהעסיקו בענין אחר.

כך הוא ילמד עם הזמן שלא יוכל להשיג את מבוקשו בדרכים שליליות, אלא אך ורק באמצעות התנהגות טובה ונכונה.

ואם הדבר אינו מועיל והילד מממשיך בהרגלו הרע להציק ולהשחית, יש לבצע בתודעתו התנייה בין התנהגות שלילית מסוג זה, לבין הפסד עצמי. למשל, אם פירק את המשחק שבנה אחיו או חברו בעמל רב, יקח אותו ההורה לחדר ויסתגר אתו למשך רבע שעה או עשרים דקות, בעוד ההורה קורא בספר. וכשיתלונן יאמר לו ההורה: "אתה כאן כדי לערוך חשבון נפש עם עצמך, האם היה נכון לפרק ולהשחית את מה שאחיך כל כך טרח ועמל לבנות". (אולם אין לסגור ילד לבד בחדר, משום תחושת התסכול העמוק העלול להביאו להתמרדות קבועה, או לחילופין תחושת פחד משתק העלול לפתח חרדות).

בדרך כלל, לאחר פעמים אחדות כאלה, יעדיף הילד לחדול מההרגל הרע להציק ולהשחית.

במקביל, כאמור, יש לזכור היטב, כי ילד זה משדר בהתנהגותו אותות מצוקה של מחסור בקבלת תשומת לב, וחסך באישור לקיומו העצמי. לפיכך יש ליזום התעניינות בו ובתחומים האהובים עליו, להחמיא לו על כישרונותיו בתחומים בהם הוא מוצלח, לרוממו מאד בכל מעשה טוב שעושה, ולהרבות בדברי שבח נכונים, אהבה והערכה, לילד הנפלא והאהוב כל כך.

קנאה בין אחים

שאלה: כיצד להתמודד עם קנאה בין אחים?

תשובה: כאשר מתגלים סימנים של קנאה בין האחים, תחילה יש לבדוק האם הגורם לכך נעוץ ביחס מפלה של ההורים לאחד מהם.

לעיתים, ילד המבריק בחכמתו מאחיו, או מזכיר לאחד ההורים במראהו או באופיו את אחד מהוריו, או שחלה מאוד בעברו ועקב כך ההורים נקשרו אליו במיוחד, או שסובל מבעיה קבועה אשר בגללה ההורים חשים צורך לפצותו על סבלו, עלול לגרום להורים להפלותו לטובה על פני שאר אחיו. דבר המעורר קנאה אצל שאר האחים או אפילו אצל אחד מהם הרגיש יותר לענין זה.

לכן, במקרים כאלו על ההורים לשנות את גישתם, ולהעניק במילים ובמעשים לכל האחים את אשר הם מעניקים לילד זה (למעט כמובן צרכים מיוחדים להם נזקק הילד המיוחד). וכבר אמרו חכמים (שבת י ע"ב): "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים". והרי משפט זה נאמר בענין יעקב אבינו שהעניק כתונת פסים לבנו, יוסף, ואמרו חכמים שהיה עליו להימנע מהשינוי על אף שיוסף היה יתום מאמו, בעוד לשאר האחים הייתה אמא.

ואם סיבת הקנאה אינה תלויה בהורים, אלא משום שתינוק חדש הצטרף למשפחה, והילד הגדול ממנו, אשר היה עד היום הקטן שבילדים וקיבל את כל מסרי הפינוק, חש לפתע שמישהו תפס את מקומו. בפרט כאשר נולד ילד שני, הרי עד הגעתו היה אחיו הגדול בן יחיד שקיבל מהוריו את כל תשומת הלב. במקרה כזה יש לבטל את תחושת התחרות בין האחים באמצעות שיתוף הילד הגדול בטיפול בילד הקטן והרך. בדרך זו הוא יהיה גאה על היותו שותף להורים באחריות על הקטן ובטיפול בצרכיו, וכבר לא יראה בו מתחרה. שהרי הוא אינו במעמדו, אלא במעמד הגדולים המטפלים.

וכאשר ההורים מטפלים בקטן בנוכחות הגדול, יזכרו לא להזניח את הגדול, אלא לשוחח אתו תוך כדי הטיפול, להתעניין בשלומו בכנות ולהחמיא לו.

כך גורם התחרותיות יוסר, והגדול ישמח בהצטרפות ילד נוסף למשפחה.

לקנות לכולם?

שאלה: יש המנהיגים בביתם שאם קונים חפץ מסוים לאחד מהילדים כי הוא זקוק לכך, כמו ילקוט חדש, מיד קונים גם לשאר הילדים, למניעת טענות ותלונות. האם הנהגה זו נכונה?

תשובה: הנהגה זו אינה נכונה. על הילד להתרגל שמי שבאמת זקוק לחפץ חדש, מקבל את צרכו. כעת רק אחיו זקוק לילקוט במקום הקודם שנקרע או אינו מכיל את כל ספריו, ורק הוא מקבל, וכאשר בעתיד רק הוא עצמו יזדקק לדבר מה, רק הוא יקבל.

רק כלפי מתנות וגילויי אהבה וחיבה לאחד הילדים, הזהירו חכמים ואמרו (שבת י ע"ב): "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים".

כשהמורה אשם…

שאלה: כשלדעת ההורים המורה אינו נוהג עם ילד כשורה, האם יש להביע זאת בפני הילד כדי שיידע שיש מי שתומך בו?

תשובה: בדרך כלל, כאשר המורה אינו ממלא את תפקידו כראוי, או שמתנהג עם הילד בצורה שאינה נכונה, אין להורים לתקוף את המורה בדבריהם בפני הילד, אלא רק יאמרו לכל היותר: "נכון. זה ממש מעליב לשמוע מילים כאלה מהמורה לפני כל הכיתה. אני מופתע מהדברים שסיפרת כעת, עלי לדבר עם המורה ולהבין מה קרה".

כך, במילים שמגלות הבנה לתחושת הילד, אכפתיות ממצבו, ונכונות להיכנס לעובי הקורה, אך מבלי להפחית מכבודו וממעמדו של המורה בעיני הילד, ניתן יהיה להגיע לפתרון הולם. שהרי אם השפלנו את מעמד המורה בעיני הילד, והוא שמע מהוריו המוערכים מאוד בעיניו דברי בזיון וגנאי על המורה בסגנון: "תמיד ידעתי שהמורה שלך טיפוס עצבני וחסר תרבות!", כיצד נצפה מהילד לקבל מרות והדרכה מהמורה, ולהתייחס לדבריו ולהוראותיו בחודשים שנותרו עד סוף השנה? וכיצד תהיה התייחסותו הכללית לכל מורה עתידי, אם שמע במילים ברורות מהוריו כי: "כל המורים כיום חסרי דעת והבנה, ואינם יודעים כלל ללמד ולחנך…"?

ילד שאינו מעוניין ללכת לבית הספר

שאלה: כיצד יש לנהוג עם ילד המסרב בבוקר ללכת ללימודים בבית הספר?

תשובה: באופן כללי, ילד צריך לדעת שבימי הלימודים, כל עוד הוא בריא ברוך ה', סדר היום מחייב יציאה ללימודים בבית הספר, ובשום פנים ואופן אין להישאר בבית.

אולם, ילד שקם בזמן והתלבש, ובכל זאת אינו רוצה ללכת לבית הספר על אף שאינו מאחר, הדבר מעיד שסיבת הדבר אינה עצלות לקום מהשינה, אלא דבר מה, קיצוני, מציק לו בבית הספר.

לפיכך הנכון הוא לשבת לצדו ברוגע, להחזיק בידו באהבה ולומר לו: "אני מבין/ה שמשהו מפריע לך. לא נוכל להאריך בזה כעת משום שהשעה מאוחרת. אבל כשתחזור היום נשב לשיחה ותספר לי הכל. אעשה הכל כדי לעזור ולפתור את הבעיה. אתה יקר לי מאוד, וחשוב לי שיהיה לך רק טוב ותהיה מאושר תמיד". לאחר שיחה קצרה זו יש לעמוד על כך שעליו לצאת כעת לבית הספר, אלא אם כן סיפר דבר נורא שמצדיק הישארות בבית.

וכאשר חוזר מבית הספר, לאחר ברכת שלום והתעניינות קצרה ביום שחלף, לומר לו: "לאחר שתאכל ותשתה, אשמח לשוחח בנושא שדיברנו עליו בבוקר". ובשיחה, תחילה יש להקשיב לדבריו בסבלנות רבה, לשמוע ולהבין מה מציק לו כל כך, ולבחון האם די בעצה שיקבל כעת כיצד להתנהל מול החבר המציק, או מול המורה המעיר ונוזף בו פעמים רבות, או שמא נדרשת התערבות ממשית מצד ההורים.

ולעיתים, במקביל לעצה לילד כיצד להתמודד, יש לשוחח עם הנוגעים בדבר ולסייע לו בעקיפין.

ולסיום, ישנם מקרים בהם הילד מתלונן על כאב ראש או כאב בטן, בעוד להורים ברור לחלוטין שמדובר בתלונת שווא שכל מטרתה להישאר בבית במקום לצאת ללימודים. במצב כזה יש להיזהר שלא להטיח בו את המילים: "אתה משקר". לעיתים יש אפילו להעלים עין ולהראות עצמם כמאמינים לו, במידה שרואים שהוא זקוק למנוחה זו, כל עוד אין הדבר נעשה בתדירות גבוהה. ובמקביל, יש  לדובבו אודות המתרחש איתו בין כותלי בית הספר, ולנסות להבין מה מציק לו שם עד כדי חיפוש סיבות שווא להישאר בבית, אולי עומס לימודי שאינו מצליח לעמוד בו, או חבר מתנכל ומציק, ולפעול לפתרון הבעיה שתתגלה.

כשהילד טוען שמציקים לו

שאלה: ילד בן ארבע שהיה תמיד שמח ללכת לגן, ולפתע מתנגד בתוקף. הוא טוען שהילדים מציקים לו, אבל הגננת אומרת שאינה רואה דבר מה שהשתנה. כיצד נכון לנהוג? האם אפשר לומר לו שהולכים למקום אחר, ולהביאו לגן?

תשובה: בשום אופן אין לקחת את הילד לגן במרמה. כשאינו רוצה לצאת מהבית בבוקר, יש לומר לו שהיום ילך לגן ואמא תשוחח עם הגננת. ובפרט אם סירובו חוזר ונשנה בכל יום בטענה שרע לו, יש לחשוד שאכן קיימת כאן בעיה שיש להתייחס אליה בכובד ראש, ולברר מה בדיוק מציק לו.

מילים שאינן נקיות

שאלה: ילד בגן המוציא מפיו מילים שאינן נקיות, מקלל את חבריו, או מכנה אותם בשמות בעלי חיים כגון חמור וכלב. נזיפות וגערות רק החמירו את המצב, וכעת נראה שהוא נהנה לחזור על המילים הללו. ההורים והגננת נואשים. מה עושים?

תשובה: יש לזכור שילד בגיל הגן המשתמש בקללות ובמילים בוטות, אינו מבין את משמעותן האמיתית עד סופן. הוא רק הצליח להבין שכאשר הוא אומר מילה מסוימת ששמעה אי פעם, כל הסביבה רועשת סביבו. לכן הוא משתמש ב"לחיצה על כפתור זה", בכל עת שחסרה לו תשומת לב מהסביבה.

לכן, כאמור לעיל בעניין הילד המציק, אין להראות סימני לחץ בעת אמירתו מילים כאלה, אלא רק להגיב במבט נוזף מלווה במילים קצרות ויבשות: "כך לא מדברים!", או: "אנחנו לא מוציאים מהפה מילה לא נקיה!" וכבר לעבור לעניין אחר.

ובמקביל, להעניק לו שפע תשומת לב על מעשה חיובי ובכלל. כך ילמד שאינו מפיק שום תועלת מאמירת מילה זו, והיא תישכח ממנו עם הזמן.

אמנם יש להבדיל בין מילים שאינן נקיות, לבין שמות בעלי חיים. כאשר הוא מכנה חבר בשם בעל חיים, כגון 'חמור', טעות היא לנזוף בו במילים שמשמעותן: "לא אומרים מילה לא נקיה", שהרי אין חסרון באמירת המילה. וכיצד יגיב כאשר ישמע מהגננת שאברהם אבינו חבש את חמורו ומשה רבנו הרכיב את משפחתו על החמור? אלא התגובה תהיה: "חמור זהו שמו של בעל חיים. יוסי הוא ילד בגן שלנו, ושמו יוסי!" כך ילמד הילד הגדרות נכונות ומיקומים נכונים לאמירת כל מילה.

 ילד עם חוסר ביטחון עצמי

שאלה: כיצד יש לפעול עם ילד הסובל מחוסר ביטחון עצמי?

תשובה: ילד צריך לחיות בידיעה שהוא יכול ומסוגל לעשות ולפעול. אם רואים שהילד חי בפחדים, ומזהים שלא מדובר בביישנות אלא בחוסר ביטחון, יש להרגילו לביטחון עצמי, וזאת בשני מסלולים:

  • לחזק אותו במילות שבח, עידוד וביטחון. לרומם אתגרים שעמד בהם בגבורה והצליח בהם, לומר לו שסומכים עליו ויודעים שהוא בעל יכולות נפלאות, וכל משפט שיכול לחזקו ולעודדו לפי אופיו וטבעו המיוחד לו, ובכך לשנות בעיני עצמו את דימויו העצמי השלילי.
  • להטיל עליו לבצע מטלות קטנות ומעשיות שהוא בוודאי יוכל לעמוד בהן, כדי שיוכל להיווכח בעצמו בהצלחותיו ולהתעודד מהן, ומכאן לעבור אט אט למטלות גדולות יותר. עמידתו באתגרים תלווה תמיד בדברי שבח רבים על כישרונותיו המעולים, על עמלו הרב, על דבקותו במשימה, ועל הישגיו המצוינים.

בנוסף, יש לבדוק מדוע הוא חסר ביטחון והאם יש לכך גורם סביבתי. ייתכן  שבין חבריו ישנו ילד שיורד לחייו ומציק לו עד שהוא נשבר וסבור שאינו מסוגל למאומה. וההורים אינם מבינים מדוע הילד קמל.

כמו כן, יש לתת את הדעת על רמתו הרוחנית של המוסד החינוכי בו הילד לומד, ואם יתברר כי רמתו ירודה יש להעביר מיד את הילד לבית ספר ברמה תורנית נאותה. שכן ילד בן תרבות ודרך ארץ, בפרט אם הוא גם ילד בעל נפש עדינה, השוהה בחברת ילדים הנחשפים למדיה רוויית אלימות פיזית ומילולית, סובל בדרך כלל מהתנכלויות חבריו המתייחסים למעלותיו כאל חולשה כללית. ואם אכן זהו המצב, לא פלא שהוא סובל מחוסר ביטחון עצמי.

תאומים באותה כיתה

שאלה: האם מומלץ שתאומים ילמדו באותו כיתת גן או בית ספר?

תשובה: בדרך כלל רצוי להפריד בין תאומים בעת המעבר ללימודים בבית הספר, משום שברוב המקרים קיים הבדל, לעיתים מהותי, ברמת ההישגים הלימודיים ובדפוסי ההתנהגות בין תאומים.

אל לנו לגרום למי שפחות מאחיו, להרגיש תמיד נחות, בלתי מוערך ומזדנב תמיד אחר אחיו. רק במקרים מיוחדים כאשר קיים אילוץ שמשקלו גדול יותר, כגון שאין שתי כיתות מקבילות בבית הספר התורני, ואין בית ספר תורני איכותי נוסף בסביבה, או כאשר מזהים קשר רגשי גבוה שעלול לגרום למשבר נפשי אילו יפרידו ביניהם, עדיף שיהיו שניהם בכיתה אחת, ולא לגרום לשבר נפשי או ללימודי אחד מהם בבית ספר ממלכתי-דתי ומטה.

בבית "פרא אדם" ובכיתה "מלאך"!

שאלה: כאשר בננו נמצא בבית, הוא מופרע מאוד בהתנהגותו ואינו ממושמע כלל, אולם בבית-הספר מתנהג הוא למופת, ומורי בית הספר מאוד מרוצים ומתפעלים ממנו. מה פשר מצב מנוגד שכזה?

תשובה: מכיוון שבבית הספר מתנהג הילד כראוי, יכולים ההורים להירגע ולהיות בטוחים שילדיהם הוא אכן ילד טוב ונפלא, אלא שמדובר בילד פיקח, היודע שבמקום שיש מסגרת יש להתנהג כראוי. אילו הייתה לילד בעיה מהותית, גם בבית הספר היה מתנהג בחוסר משמעת.

לפיכך, גם בבית יש להכניסו למסגרת של גדרים וגבולות נכונים המשולבים בשפע חום ואהבה ותשומת לב, באופן ובצורה המבוארים בפרקים העוסקים בכך.

כשההורים חוזרים בתשובה והילדים כבר בוגרים

שאלה: הורים שחזרו בתשובה כאשר ילדיהם בוגרים בני 16-15, האם וכיצד ניתן לחנכם מעתה לשמירת תורה ומצוות?

תשובה: אם לאחר שיחה מעמיקה ובוגרת של ההורים עם ילדיהם שבגיל ההתבגרות, לא נפלו דבריהם על אוזניים קשובות, והנער בוחר להמשיך בהרגליו, על ההורים לגלות הבנה להתנהלותו, על אף היותה מקוממת, ולשמור על קשר חם ואוהב. רק מידי פעם יש לפנות לשכל של הבוגר שהורגל בדרך חיים שונה, ולהעניק לו כיווני חשיבה נכונים. אבל לא לכפות עליו, ולא ללחוץ אותו, ולשמש בעיקר דוגמא אישית של התנהלות נכונה ושמחת חיים.

במקביל, יש למצוא אברך ירא שמים נמרץ ומלא שמחת חיים, ולבקשו לפגוש כאילו באקראי את הבן, לרקום עמו קשרי ידידות, ולקרבו מתוך אהבה לדרך התורה. אדם מחוץ למסגרת המשפחתית, הפונה אל הנער בהצעות להתחזק באופן שלדעת הנער הוריו אינם קשורים לעניין, יוכל לפעול הרבה יותר מפניות ודרישות והטפות מוסר של ההורים. אם נמצא אדם כזה, נכון יהיה לשלם לו עבור טרחתו (רק כך ירגיש מחויב), ולממן מתנות שיקנה לילד.

ובמקרים בהם קיים חשש להשפעה שלילית של הגדול או הגדולים על האחים הקטנים, יש להתייעץ עם רב מובהק הבקי בעניינים אלו.

הילד הזועם והרוטן

שאלה: ילד עצבני וכעסן, תמיד רוטן ומתלונן שהכל גרוע ורע, כיצד ניתן להביאו למצב שיהיה ילד רגוע ושמח בחלקו?

תשובה: בדרך כלל, כאשר נחזיר בשאלה להורים: "האם אחד ההורים עונה גם הוא להגדרות האלה: עצבני, כעסן ונרגן, רוטן ומתלונן?" כמעט תמיד התשובה תהיה חיובית.

וזאת יש לדעת, הדמויות החזקות ביותר בחיים של הילד הם הוריו. הם האנשים המשפיעים עליו ביותר ומהווים עבורו מודל לחיקוי. לפיכך, כאשר אחד ההורים זועם וכועס, רוטן וצועק, בעת התנהגות שלילית של הילד, הוא אמנם סבור כי בכך הוא מחנך את בנו להתנהגות נכונה וחיובית, אך האמת היא שהוא מחנך אותו להתנהגות משובשת ושלילית. הוא מלמדו באמצעות ראיית דוגמא אישית מוחשית שכאשר מאורע מסוים אינו מוצא חן בעיניו, עליו להתנהג כפי שאבא או אמא התנהגו כשנקלעו למצב דומה: בזעם, בכעס, בצעקות, ואפילו במכות. וכך כאשר אחיו הקטן מכעיס אותו, הוא מתנהג בדיוק באותה הצורה.

במידה וההורים אנשים טובים ורגועים, והילד בכל זאת מתנהג בצורה כזו, יש לבדוק מה מעיק עליו כל כך עד כדי תחושות הזעם והתסכול הללו. יתכן שהוריו הרגועים אוסרים עליו (גם אם ברוגע) גם דברים שהיה נכון להתירם, והוא חש מחנק בתוכו, או אולי הוא שומע מילים פוגעניות המעוררות בו נחיתות וזעם.

ובכל מקרה, על השיח בבית להכיל דברי חיזוק באמונה ובטחון, בידיעה שהכל לטובה, שהרי "כל דעביד רחמנא לטב עביד". וכדי שהילד יראה דוגמא אישית אצל הוריו כיצד נכון להתמודד עם אכזבות, שיח זה יתקיים בין ההורים בעת איבוד ממון או שבירת כלי וכל מאורע מצער אחר. וכן יועלה מפעם לפעם באמצעות סיפור מחזק לפני השינה בגיל המתאים, ובעת אמירת דברי תורה על שולחן השבת.

לחץ ממבחנים

שאלה: ילד הלחוץ מאוד מהמבחנים בכיתה, עד כדי קושי להירדם בלילה. כיצד ניתן לעזור לו למגר תופעה זו?

תשובה: יש להשתמש בהתמודדות זו ככלי להעצמה כללית של האמונה והביטחון בה', ושל הביטחון העצמי.

הדרך הטובה ביותר להקנות יסודות אלה לחיים, היא באמצעות שיחות נפש שיש בהן מוח ולב – שכל ורגש. הפניה לשכל תחזק תחילה את ידיעת מציאות הבורא באופן מוחשי, באמצעות התבוננות בפלאי הבריאה מהפרח הצבעוני והסימטרי שיצא למרבה הפלא מהבוץ, ועד המערכות הנפלאות שבגוף האדם ובגרמי השמים (ראה דוגמאות רבות בסוף ספרנו "המהפך" חלק ראשון וחלק רביעי). בשלב הבא ידובר על מתן האמון בבורא העולם באופן מוחלט, שהוא בראנו והוא אבינו, ובוודאי משגיח עלינו וחפץ בטובתנו. עלינו מוטלת חובת ההשתדלות, ולאחר שעשינו את שלנו יש לנו לתת אמון מוחלט בה' יתברך שהוא יוביל את הדבר למקום הטוב ביותר עבורנו. כך במבחנים, כך בפרנסה, כך בנישואין, בציפייה לילדים, בבריאות ובכל ענין חשוב בחיים.

דברי חיזוק אלו ישולבו בסיפורי צדיקים, כאשר לא בהכרח שהילד עצמו מודע למטרת סיפורים אלה. ובעת התמודדות וקושי של הילד, יש להזכיר מידי פעם: "ה' אתך". "אנחנו עושים השתדלות, והשאר בידי שמים". "אתה עשית את שלך להתכונן למבחן, מה שה' יעשה יהיה בוודאי לטובה". אמור את הפסוק (משלי טז, א): "לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב, וּמֵה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן", לחיזוק עצמך ולסגולה.

בנוסף, יש להעניק לילד שפע משפטי חיזוק והעצמה לביטחון עצמי, באמצעות דברי שבח נכונים על מעלותיו וכישרונותיו בתחום זה ובתחומים אחרים, ומסרי אהבה שאוהבים אותו תמיד ללא תנאי.

ואם הוא ילד שמרוב שאיפתו למצוינות אינו מתפשר על ציון שהוא פחות ממאה אחוז, ולכן מפתח לחץ וחרדה ממבחנים, יש לחזור ולהדגיש לו: "החל מציון שמונים, אתה בסדר גמור. אם קיבלת יותר, עוד יותר טוב. אבל גם שמונים מלמד שאתה שולט בחומר הנלמד ומבחינתנו ההורים זה בסדר גמור לכתחילה".

מעבר בית ספר משום קושי חברתי

שאלה: ילד שאינו מסתדר עם חבריו בבית הספר, האם יהיה נכון להעבירו לבית ספר אחר, ברמה רוחנית ולימודית זהה, בכדי שיבנה לעצמו מערכת חברתית חדשה?

תשובה: בדרך כלל הדבר מעיד על מסרים מסוימים שהילד מקרין לסביבתו, והם הגורמים לחבריו להתנכל אליו. לכן כל זמן שלא חל בילד שינוי שיגרום להתייחסות חברתית שונה אליו, אין טעם להעבירו, שהרי גם במקום החדש המצב הכאוב יחזור על עצמו.

משום כך תחילה יש לאתר את שורש הבעיה, ולגלות מה גורם לילדים להתנכל אליו. ולאחר שיקבל הדרכה ואימון כיצד לנהוג, ויפנים את ההדרכה, נכון יהיה להעבירו לבית ספר אחר בו יוכל לפתוח דף חדש.

ומיותר לציין שאם ההתנכלות מצד חבריו באה משום הרמה הרוחנית והחברתית הרדודה שבבית ספר זה, בוודאי שיש להזדרז להעבירו לבית ספר אחר ברמה רוחנית וחברתית גבוהה.

השארת תגובה