רב העיר חלה ב'טיפוס'

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

"ידעתי את מכאוביו וארד להצילו"

פרשתנו פותחת במילים: "וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה'". פסוק זה מעורר תמיהה, וכי משה רבינו אשר הקב"ה פה אל פה מדבר עמו, לא יודע ש"אני ה'", שצריך לומר לו מפורשות? זאת ועוד, מהו כפל הלשון "וידבר אלוקים", "ויאמר אליו"?

רש"י מתקשה בהבנת הפסוק, ומבאר שהקב"ה דיבר אל משה קשות על שאמר "למה הרעות לעם הזה…" ומשיב לו: "ויאמר אליו אני ה'" – נאמן אני לשלם שכר טוב למתהלכים לפני בתמימות. כמו האבות הק' אשר האמינו בי למרות ששמי ה' לא נודעתי להם, שהרי הבטחתי להם ולא קיימתי.

ה"אור החיים" הק' מפרש (בפירוש שני) את הכתוב : "וידבר אלוקים " – דיבר אתו משפט. ומהו? "ויאמר אליו אני ה'". כלומר שהקב"ה אומר למשה רבינו; איך אתה מייחס אלי מידת הדין (אלוקים) ואתה טוען בפני 'למה הרעות'? הרי 'אני ה", מדתי מידת חסד ורחמים וטוב אני לכל. וכך אני נוהג אל בני ישראל גם בעת הזאת.

הקב"ה מתנהג אל בניו – בני ישראל לא בדיבור קשה, אלא באמירה רכה.  לא במידת הדין – אלוקים, אלא במידת הרחמים – ה'. וזו היתה תשובתו למשה רבינו על דבריו: למה הרעות לעם הזה? גם אם אינך מבין את הנהגותי זה לא משום שאני נוהג במידת הדין, אלא בחוסר הבנתך ולא מהנהגה שונה.

מסופר כי יום אחד חלה במחלת הטיפוס הקשה רבה של העיר ניקולייב, הגאון רבי שלמה – מאיר ינובסקי זצ"ל. מצבם של חולי הטיפוס היה בימים ההם אומלל במיוחד, מפני שבנוסף לייסוריהם הפיזיים, נגזר עליהם לסיים את חייהם בבידוד מוחלט, בין ארבעת הקירות של 'בית הסגר' שהוקם לשם כך מחוץ לעיר, הרחק ממקום יישוב. אנשים זרים לא הורשו להכנס לשם, מחשש שיידבקו בעצמם ויפיצו הלאה את המחלה. רק לרופא הותר להיכנס למקום, אחת ליום, כדי לתת לחולים המיוסרים תרופה משככת כאבים.

למותר לציין, כי הבדידות והניתוק מבני אדם שנכפו על חולי הטיפוס, החלישו את כושר עמידתם הנפשית וקירבו את קיצם. רוב החולים פשוט שכבו על מיטתם מדוכדכים וחסרי אונים, ממתינים לרגע שבו תילקח נשמתם לעולם שכולו טוב.

הרב ינובסקי היה נכדו של הגאון רבי אברהם – דוד לבוט, מחבר 'שער הכולל' ורבה הקודם של ניקולייב, ואבי אמו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, יליד אותה העיר. הוא נודע בלמדנות עצומה, בענוות חן מופלגת ובחוש מוזיקלי מפותח. כמה מניגוניו אותם הלחין ברגעי התעוררות מיוחדים, נהפכו ברבות השנים לנחלת הכלל. אך מעמדו הרם והנכבד של החולה לא הועיל לו לשיפור תנאי הטיפול בו. ככל יתר החולים, נשלח גם הוא ל'בית הסגר' מיוחד מחוץ לעיר, כאשר איש מבני משפחתו ומאנשי קהילתו אינו מורשה להתקרב אליו ולסעדו.

השמועה המצערת על מחלת רבה של העיר, הגיעה לאוזני חברו משכבר הימים, החסיד רבי אשר גרוסמן. רבי אשר היה איש מורם מעם, הוא נמנה על חסידיהם של כ"ק אדמו"ר המהר"ש וכ"ק אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש זצוק"ל. ובמצוות רבותיו אף התמסר להגהת ספר 'התניא' לאחר שהשתרבבו בו לא מעט טעויות דפוס. על ר' אשר הוטל אפוא להכין גרסה חדשה, מדויקת ומנופה, לקראת הדפסה נוספת של ספר התניא.

כששמע על שאירע לחברו ורבו, רבי מאיר שלמה, הזדרז להגיע ל'בית ההסגר', ועל אף הסיכון הרב הכרוך בכך, הפציר באחראים להיכנס פנימה, אך הן נדחו על הסף.

ר' אשר לא וויתר, הוא חיפש את החלון הקרוב ביותר למיטתו של הרב מאיר שלמה. עמד תחתיו, והחל לקרוא בהתלהבות רבה את פרק י"א מ'איגרת הקודש' – הרביעי מחמשת חלקי ספר ה'תניא' קדישא. האיגרת נפתחת במילים "להשכילך בינה", והיא עוסקת בהסברת הענין ש"אין רע יורד מלמעלה" וכי גם מה שנראה לעין כרע, אינו אלא טוב נעלם וכמוס. ר' אשר קרא את לשון האיגרת בקול רם מאוד, בתקווה שהדברים מגיעים לאוזני חברו.

עמד וקרא: "רק מפני שאינו מושג, לכן נדמה לו רע או ייסורים, אבל באמת אין רע יורד מלמעלה, והכל טוב, רק שאינו מושג, לגודל ורוב טובו. וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם – להאמין דלית אתר פנוי מיניה (שאין מקום פנוי מהקב"ה), ובאור פני מלך, חיים". הוא המשיך לקרוא: "ומי שמתעצב ומתאונן, מראה בעצמו שיש לו מעט רע וייסורין, וחסר לו איזה טובה,  הרי זה ככופר חס ושלום, ועל כן הרחיקו מידת העצבות במאוד חכמי – האמת. אבל המאמין לא יחוש משום ייסורים בעולם"..

שעה ארוכה עמד ליד החלון וקרא כ'קול קורא במדבר', בלי לדעת האם קולו מגיע בכלל לאוזני ידידו החולה, הנמק לאיטו בבידוד מוחלט. אף על פי כן, התחזק בתקווה שהדברים מגיעים לאוזניים הנכונות ופועלים את פעולתם. למחרת הוא חזר לאותו מקום, וספר ה'תניא' בידו. שוב קרא בקול, ועשה זאת יום אחר יום. קולו הולך וחזק באמונה ובביטחון, עד לסיום האיגרת: "ואם כן, הכל טוב בתכלית, רק שאינו מושג, ובאמונה זו באמת נעשה הכל טוב גם בגלוי..".

כל אותה תקופה ידע ר' אשר בבטחה רק דבר אחד – שחברו עודנו בין החיים. מלבד זאת לא ידע דבר – מה מצבו האמיתי ואם בכלל הוא שומע אותו?

חלפו כמה שבועות והנס אירע – רבי מאיר שלמה הצליח להתגבר על המחלה האיומה, החלים ממנה ושוחרר מ'בית ההסגר'. בתוך תקופה קצרה הצליח להתנער משיירי המחלה ולחזור לאיתנו. עם התפרסם דבר הבשורה המשמחת מיהרו יהודי ניקולייב לפקוד את בית רבם ולברכו על החלמתו. ובהם, כמובן, ר' אשר חברו.

בראות הרב את חברו המסור, חיבק אותו באהבה עצומה. "ר' אשר, אתה הצלת אותי ממוות!" קרא אליו בהתרגשות רבה. "קריאתך ולימודך ליד החלון של אותם דברי אלוקים חיים, בלי לדעת אם מישהו שומע אותך, הם שנסכו בי כוחות מחודשים, ומילאו את לבי תקווה ואמונה כי בעזרת ה' אצליח להתגבר על מחלתי ואשוב לאיתני. הם שעודדו את רוחי המדוכאת וסייעו לגופי להתגבר על המחלה". ר' אשר חיבק ונישק בהתרגשות רבה את חברו, והפטיר כמה מילים מצטנעות.

[את הסיפור הזה סיפר המשמיע הנודע הגה"ח רבי מנחם מענדל פוטרפס זצ"ל. כשסיפר זאת היה מוסף לכך ספיח: כעבור שנים, בי"ח בניסן תרס"ב, התקיימה בביתו של רב העיר ניקולייב ברית מילה של נכדו מנחם – מענדל (לימים הרבי מליובאוויטש זצוק"ל). עם הנוכחים במקום נמנה גם השוחט, ר' אשר, שמתוך החמרתו שלא לאכול דבר מחוץ לביתו בחג הפסח, נמנע גם מלהשתתף בסעודת הברית.

כשהבחין בכך רב העיר פנה אליו ב'תוכחה מגולה מאהבה מסותרת' ואמר: "האמת היא שמגיעה לך נזיפה הגונה על התנהגותך; מה זאת אומרת לא לאכול בבית המרא דאתרא?!…אך מה אעשה ואיני מסוגל לנזוף בך, שהרי אתה הצלת את חיי, כשעמדת מתחת החלון והקראת לי שוב ושוב את דברי הקודש המאירים של רבנו הזקן..".]

זה המסר הפותח את פרשת הגאולה על ארבעת הלשונות של הגאולה: 'והוצאתי', 'והצלתי', 'וגאלתי', 'ולקחתי'. שהקב"ה מתנהג אל עמו במידת החסד והרחמים, גם אם אנו לא רואים זאת בעיני בשר. וכמו שאנו אומרים בתפילת נשמת: המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים… ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו…עד הנה עזרונו רחמיך, ולא עזבונו חסדיך". כל הצלתנו היא ממידת החסד והרחמים שהקב"ה עוטף אותנו. בכוח זה אנו מבקשים: "אל תטשנו ה' אלוקינו לנצח".

השארת תגובה