פחות מפלגות • תתרגלו: הכנסת ה-23

המספר הנמוך ביותר של מספר הרשימות שייכנסו לכנסת; גוש המרכז שמאל התכווץ מ-8 ל-3 רשימות בלבד • בפעם השלישית בתוך פחות משנה, הסתיים הליך הגשת רשימות המועמדים לכנסת ה-23

משכן הכנסת. צילום: דוברות הכנסת – נועם ריבקין-פנטון
משכן הכנסת. צילום: דוברות הכנסת – נועם ריבקין-פנטון
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בפעם השלישית בתוך פחות משנה התקיים בכנסת ההליך של הגשת רשימות המועמדים. מבט זריז אל הרשימות שהוגשו לקראת הבחירות לכנסת ה-23 שיתקיימו ב-2 במרץ 2020 מספק כמה תובנות מעניינות.

ד"ר עופר קניג מ'המכון הישראלי לדמוקרטיה' מנתח את תמונת המצב ומפנה את תשומת הלב למספר הרשימות שצפויות להיבחר. השיא השלילי במספר הרשימות שנבחרו לכנסת היוצאת (9) צפוי להישבר פעם נוספת. בהסתמך על סקרי דעת הקהל, צפויות להיכנס הפעם לכנסת 8 רשימות בלבד מתוך סך הכל 30 רשימות מתמודדות.

הירידה במספר הרשימות הצפויות להיבחר היא תוצאה ברורה של אחוז החסימה שעומד מאז שנת 2015 על ערך של 3.25%. זוהי משוכה משמעותית שמרתיעה מפלגות קטנות להתמודד ומייצרת תמריץ למפלגות שחוששות שייפלו מתחת לאחוז החסימה לאחד כוחות עם מפלגות אחרות הקרובות אליהן מבחינה אידיאולוגית. מהלך כזה ממותג כ"צורך השעה", "איחוד אסטרטגי" או "בלוק טכני".

מעניין במיוחד לראות את ההתכווצות שחלה בתוך 7 שנים במספר הרשימות בגוש המרכז-שמאל. לכנסת ה-19 (בחירות 2013) נכנסו 8 רשימות מרכז-שמאל.

לכנסת ה-23 צפויות להיבחר בגוש הזה 3 רשימות בלבד: כחול לבן, עבודה-גשר-מרצ והרשימה המשותפת. צריך, עם זאת, לשים לב שבמקביל לירידה במספר הרשימות הנבחרות לכנסת, מספר המפלגות בגוש המרכז-שמאל דווקא עלה. ב-2013 מספר המפלגות בגוש עמד על 9 וכיום צפויים להיבחר בשלוש הרשימות נציגים של 10 מפלגות: 3 בכחול לבן, 3 בעבודה-גשר-מרצ ו-4 ברשימה המשותפת.

ייתכן כי מדובר רק בשלב ביניים ובעתיד הקרוב נראה לפחות חלק מרסיסי המפלגות מתמזגות באופן מוחלט אל מפלגות גדולות יותר. מצד שני, יכול להיות שלא מדובר בתופעה חולפת.

ייתכן שהקמתן של מפלגות חדשות לבקרים היא אחד הביטויים של תהליך הפרסונליזציה של הפוליטיקה בו אנו נמצאים. מלבד זאת, במקרה של גוש המרכז-שמאל הסבר חלקי למספר הרב של מפלגות נוגע לכך שהוא כולל גם מפלגות ימין ממלכתי-ליברלי או חברתי (תל"מ של בוגי יעלון וגשר של אורלי לוי).

סגירת רשימות המועמדים מסייעת לנו גם לצייר – תוך הזהירות הראוייה – תמונה של איך תיראה הכנסת הבאה מבחינת מאפייני חברי הכנסת. והתמונה הזו צפוייה להיות דומה להפליא לזו של שתי הכנסות הקצרצרות שקדמו לה.

בין הבחירות של אפריל וספטמבר עוד ראינו כמה שינויים: במפלגת העבודה פרשו שלי יחימוביץ', אבי גבאי וטל רוסו; חמישה ח"כים משיפולי רשימות כחול לבן והליכוד לא נבחרו מחדש; ולעומת זאת נפתלי בנט ואיילת שקד חזרו לכנסת לאחר כמה חודשים מחוצה לה. בישראל ביתנו וברשימה המשותפת, שהגדילו את כוחן, נבחרו כמה ח"כים חדשים. אך בסך הכל – התמונה הייתה דומה למדי לזו של הכנסת ה-21.

הפעם, אם נסתמך על סקרי המנדטים, צפויים אפילו עוד פחות שינויים. למעשה, חלק מהרשימות הוקפאו לחלוטין (הרשימה המשותפת, ש"ס, ישראל ביתנו, יהדות התורה) בעוד שבשאר חלו רק שינויים מינוריים.

אם לא תתחולל הפתעה מרעישה נראה בכנסת ה-23 רק 2 או 3 פנים חדשות. יציבות זאת בנבחרת הח"כים צפויה גם להתבטא בייצוגיות של בית הנבחרים הישראלי. הייצוג הנשי, למשל, צפוי להמשיך לדשדש מעט מתחת ל-30 הח"כיות.

כחול לבן והליכוד צפויות להמשיך להיות המפלגות עם מספר הנשים הרב ביותר (10-11 נשים משובצות עד המקום ה-35) אך ברשימת העבודה-גשר-מרצ יש שיעור גבוה יותר של נשים (4 בעשירייה הראשונה) וכך גם ברשימת ימינה (3 בשמינייה הראשונה). הרשימה המשותפת תכניס לכנסת 2 או 3 נשים וכרגיל – אצל החרדיות (ש"ס ויהדות התורה) אין ולו אישה אחת המשובצת ברשימות.

שמאל מאוחד

כאמור, אם יש תהליך מובהק שניתן לאבחן בין מערכות הבחירות התכופות, הרי שזה מיעוט הרשימות וההתכנסות למפלגות גדולות. לקראת הבחירות לכנסת ה-21 נרשמו לא פחות מ-47 רשימות, בסבב שלאחריו הגישו 32 רשימות, ובבחירות השלישיות הבאות עלינו לטובה, צפוי המספר להצטמצם עוד יותר.

ולא מדובר רק בפרט פיקנטי על רשימות בשוליים בסגנון מפלגת הפיראטים או הנחנחים, כי אם בהליך התכנסות למפלגות הגדולות ולגושים. אלא שבעוד מפלגות השמאל מגיעות מלוכדות והרמטיות על מנת למצות כל קול, הרי שבימין עד הרגע האחרון נרשמו התקוטטויות ופיצולים לרוב.

לאחר מכבש של לחצים, נעתר השבוע יו"ר מפלגת 'העבודה' עמיר פרץ לקריאות ממחנה השמאל, וחתם על איחוד עם מפלגת מר"צ. שתי המפלגות הוותיקות, בעלות מוסדות, מתפקדים, סניפים והיסטוריה עשירה – ירוצו יחדיו תחת האותיות 'אמת'.

פרץ, שבבחירות קודמות חבר לאורלי לוי-אבקסיס וטען להתחברות מחדש של מחנה השמאל לפריפריה ואף לסחיבת קולות מגוש הימין, החליט שלא לסכן את הגוש כולו, וחבר למפלגת השמאל האליטיסטית בראשות ניצן הורוביץ. נפלאות דרכי הפוליטיקה, שהביאו את אורלי לוי, אשת ימין ולשעבר ח"כית מ'ישראל ביתנו', לצמרת רשימת השמאל היחידה בישראל.

חלוקת הרשימה בין הסיעות תהיה זוגית, שני מקומות לכל מחנה, באופן הבא: עמיר פרץ, אורלי לוי, ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, איציק שמולי, מרה מיכאלי, יאיר גולן, אילן גילאון, עומר בר לב ורויטל סוויד.

למסיבת עיתונאים שבישרה על האיחוד, נכנסו פרץ והורוביץ צמודים וחגיגיים, לצלילי מוזיקה מזרחית. בקהל הריעו פעילים משתי המפלגות, כשבלא קושי ניתן לתת בהם סימנים: אנשי מר"צ שמחים ועליזים, לאחר שחרב אחוז החסימה הוסרה מעליהם, פעילי 'העבודה' נראו הרבה יותר מאולצים.

איחוד השמאל אינו שלם, זאת לאחר שח"כ סתיו שפיר, שערקה בבחירות האחרונות ממפלגת 'העבודה' לכיוון אהוד ברק ולמחנה הדמוקרטי – נותרה בחוץ. עמיתה למפלגת ברק, ח"כ יאיר גולן, ביצר את מעמדו בצמרת. גם דחיקתו של עיסאווי פריג' ממר"צ אל מתחת העשירייה הראשונה, נחשבת לבעייתית, בהיותו עוגן של חיבור לחברה הערבית. פריג' עתר נגד שריונו של גולן שמגיע על חשבונו, אך העתירה צפויה להידחות.

השארת תגובה