העיתונאי חגג: 'רון קובי הודח'

שמעון כהן הוא עורך עיתון מקומי בטבריה. כאשר נודע לו על החלטת השר אלקין להדיח את קובי, הוא שם פעמיו לבניין העירייה עם בקבוק יין ביד. "עשינו לחיים קטן", הוא אומר לי השבוע ומדגיש שאינו רגוע עדיין כל עוד בג"צ לא הכריע בעניין

רון קובי
רון קובי
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

מסלול התנגשות

קשה שלא לשמוח בשמחתם של אחינו המתגוררים בטבריה. הדחתו של רון קובי, בשעה טובה ומוצלחת, היא בשורה של ממש עבורם ופתח לתקווה חדשה בעיר שמנהיגה הביא עליה בושה ולא ידע שובע מפרובוקציות וחיכוכים.

לא תהיה זו גוזמא להגדיר את יום שני החולף כיום חג בטבריה. תחושת הקלה פשטה בעיר ואנחת רווחה השתחררה בקרב חובשי הכיפות בעיר, אבל לא רק. אל רגשות המיאוס מההתנהלות הדורסנית שמאפיינת את רון קובי, הצטרפו רבים מתושבי העיר. גם תושבים הנעדרים זיקה למסורת ישראל, כאלו שאף שלשלו בקלפי את הפתק של קובי, נוכחו לראות שאין בו כוונות טהורות.

עדות לתחושת ההקלה בעיר הקודש שחונה על חוף הכנרת, קיבלתי מאישים בולטים בחיי העיר. במסגרת תפקידיהם נתקלו אנשי שיחי במחסומים שהציב בפניהם רון קובי ונדהמו לגלות את דפוס הפעולה השפל שלו בתחומים רבים, מה שהוביל אותו עד הלום.

נציג 'דגל התורה' בעיר דוד אוחנה נשמע אחרת. במרוצת הזמן קיימנו שעות שיחה רבות סביב דמותו של קובי וניתחנו את המצב העגום אליו נקלעו תושבי טבריה בגללו. עם פרסום החלטת אלקין, ניכר בקולו של אוחנה כי הוא רואה את האור בקצה המנהרה.

"אנחנו מתקדמים לכיוון הנכון", מבשר אוחנה. "ציפינו לרגע הזה הרבה זמן. קובי באמת לא התאים לתפקידו. העיר מושבתת והגיע הזמן שתוקם ועדה מקצועית. מקווה שבג"צ לא יעצור הכל".

אוחנה מתאר את האווירה החיובית שאופפת את טבריה. "לא מפסיקים לעצור אותי ברחוב אנשים מכל הסוגים", הוא מספר. "רואים שמחה על הפנים של התושבים".

במהלך השיחה, מפנה הנציג הדגלאי את תשומת ליבי לסיעתא דשמיא שליוותה את העיר. "זה דבר לא מובן", מצהיר אוחנה. "הרי הוא קיבל ששה מנדטים מתוך חמשה עשר. קובי יכול היה לצרף לקואליציה את מי שרק רצה ובכך לסיים את הסאגה. רואים כאן ברכת צדיקים והשגחה פרטית בכך שקיבל החלטות משונות והסתכסך עם כולם".

מתברר שקובי זיהה את סוף דרכו בעירייה כבר לפני תקופה ועשה ניסיונות למנוע את רוע הגזרה מבחינתו. "הוא הבין את הטעויות שלו נסיה איכשהו להתקרב אלינו, אבל זה כבר היה מאוחר", מגלה חברו לשולחן העירייה.

כשמעיפים מבט על הקריירה הסוערת של קובי כראש העיר, בולט לעין אופיו הדורסני וסגנון השיח שהנחיל לרשות המקומית. כאשר זיהה אדם שלא מתיישר עם העמדה שלו, ירד קובי לרזולוציות הכי נמוכות ודאג להשפילו בצורה הקשה ביותר. "הוא פגע באנשים בצורה ישירה ולא בחל במילים פוגעניות כלפי תושבים", אומר אוחנה בהתייחסו להשתלחויות הבוטות.

שמעון כהן הוא עורך עיתון מקומי בטבריה. כאשר נודע לו על החלטת השר אלקין להדיח את קובי, הוא שם פעמיו לבניין העירייה עם בקבוק יין ביד. "עשינו לחיים קטן", הוא אומר לי השבוע ומדגיש שאינו רגוע עדיין כל עוד בג"צ לא הכריע בעניין.

כהן למוד ניסיון. שמחתו על קץ עידן קובי התבררו לו מספר פעמים כחגיגות מוקדמות מידי. פעם אחר פעם התייצב בית המשפט העליון לצידו של ראש העיר הפרובוקטור ובנימוקים תמוהים אפשר לו להמשיך בתפקידו. למרות החשש שבג"צ יהפוך את החלטת אלקין, כהן "לא התאפק" ויצא לצהול.

בפיו של העורך הטברייני בטן מלאה על אריה דרעי. "אני לא מבין למה שר הפנים לא שולח אבטחה שתשמור על בניין העירייה ותמנע מחטפים של הרגע האחרון והעלמת ראיות מהמחשבים. אני מאמין שהוא עושה שם ניקיון ויש לו הרבה עבודה בנדון", הוא זועם.

כאדם שאינו מתגורר בעיר, סיפרתי לידידיי הטבריינים כי השמחה על הדחת קובי אינה נחלתם בלבד. לא שיש כאן שמחה לאיד חלילה, אבל הבשורה שהביא עמו בדמות פגיעה בכל הקדוש והיקר, עקירת השבת וזלזול ברבנים תוך שיסוי יהודים האחד ברעהו, זו איימה להתפשט ולקנות שביתה במקומות נוספים.

ראשי ערים בישראל הביטו בו ובחנו את דרכו. ניתן היה לזהות מגמה מסוכנת של אחדים מהם לראות בו מודל לחיקוי ולצאת ביוזמות מתגרות בציבור שומרי התורה והמצוות. יש בה, בהחלטת אלקין הצודקת להפיח תקווה שתופעות אלו יודחו אף הן ויהפכו להיסטוריה.

בדרך להתרסקות

תוצאות המדגם החלו לזרום. ההימור של בנט ושקד, הפעם בגיבוי ובשותפות של סמוטריץ', התקרב מאוד לאחוז החסימה. מלמטה. הסיכויים להקמת ממשלת ימין אפסו ומערכת הבחירות הבאה היא עניין של זמן, או לחלופין – ממשלת לפיד-גנץ-ליברמן קורמת עור וגידים.

כך עשוי להיראות בסבירות לא נמוכה בכלל, מוצאי הבחירות השלישיות. אותן בחירות שאליהן הגענו בין  היתר בשל יצר ההרפתקנות שמאפיין את נפתלי בנט, הסתיימו באופן זהה לאלה הראשונות והיוו הוכחה לרצון הבלתי מוסבר להיכשל. שוב ושוב.

בימין החדש בטוחים שהפעם ההימור יצליח. לדידם, היעדרם של מפלגות בראשות כחלון, פייגלין ואורלי לוי מבטיח את הצלחתם בבחירות הקרובות. הם סבורים שהסיכוי גדול מהסיכון במקרה הזה ולכן עליהם לרוץ עד הסוף ולהתעלם מהאזהרות מפני אסון.

סגן שר הביטחון אלי בן-דהן נעדר מהנוף הפוליטי מזה זמן רב, אבל הנעשה בשטח הפוליטי של הציונות הדתית מטרידה אותו. אחרי שהביע כאב מהמראות הקשים שדלפו מישיבת מרכז הבית היהודי והגדיר אותם חילול השם, הוא משתף אותי באכזבה שלו מבנט ושקד.

"כולם יכולים להיות תחת מטרייה אחת. את הניסיון של לרוץ בנפרד כבר ניסינו בעבר וזה לא הצליח. בסופו של דבר אם כולם רצים ברשימה אחת נצליח. אם אורלי לוי שמגיעה מבית ימני יכולה להצטרף למפלגה בה חברים שמאלנים קיצוניים, גם אצלנו אפשר להניח למחלוקות ולרוץ תחת קורת גג אחת", הקשבתי ורשמתי.

דם רע. זהו הגורם הדומיננטי שקובר את הסיכויים להקמת ממשלת ימין-חרדים. המתחים האינסופיים בין סמוטריץ' לפרץ, האיבה בין פרץ לסמוטריץ', התיעוב של השניים לאיתמר בן גביר, הם וסיבות אחרות יובילו למסלול התנגשות שאחריתה די צפוי.

ייתכן והררי המלל שנשפכים כאן יתבררו כשגויים, אבל נכון לזמן כתיבת השורות, מפלגות הימין הציוני דתי יישאו באחריות ישירה לשלטון השמאל-ערבים שתוקם בחודשים הקרובים.

דווקא הן, שנציגיהן זועקים חדשים לבקרים על הסכנה שמרחפת מעל ראשנו ומסבירים בטוב טעם עד כמה נורא תהיה ממשלה בראשות גנץ-לפיד לישראל, הם שמובילים לתהום הזו בחיכוכים שלא נגמרים ובמריבות סטייל כיתה אלף.

זאת ועוד: בבחירות האחרונות ספג איתמר בן-גביר השמצות וטענות קשות על בחירתו לרוץ בנפרד ובכך לסכן את שלטון הימין. ההאשמות חמורות הופנו לעברו והוא סומן כמי שאחראי לכל תוצאה רעה לימין.

כוחו האלקטורלי הוכח. כמות המצביעים שהצביעה לו התבררה כלא מבוטלת. חרף עובדות אלה, מתעקשים בנט וסמוטריץ' לעשות הכל כדי להשאירו מחוץ לתמונה.

גורל הבחירות ייחרץ עם סגירת הרשימות. ריצה בשני ראשים היא בעלת סיכויים גבוהים שאחת הרשימות לא תעבור את אחוז החסימה וההשלכות הרות אסון. התקווה הכמוסה עלולה להתחלף בבכייה לדורות.

תגובה אחת
  1. באבוד רשעים רינה…
    נראה לי שהוא יותר רברבן וטיפש,היה יושב עם כולם מרכיב קואליציה ואח'כ עושה גם מה שבא לו…אלא שגם ראשות העיר סתם נפל עליו בטעות…
    אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו !

השארת תגובה