גנץ שמח מהטעות של 'העבודה' ו'מרצ'

בפני נתניהו ניצבת כעת דילמה קשה: לנהל את המאבק בכלים פוליטיים ומשפטיים, ולעקר כל סיכוי לקבלת החלטה עד הבחירות, או להודיע שהוא מוותר על בקשת החסינות

ניצן הורוביץ בביתו של עמיר פרץ
ניצן הורוביץ בביתו של עמיר פרץ
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

כשבאים לנתח את ההבדלים בין תוצאות בחירות 2019 מועד א' ובין תוצאות מועד ב', אחרי הסיפוק העצמי עקב הגידול העצום (כ-20%) בכוחן של המפלגות החרדיות, והדאגה הנובעת מהגידול באחוזי ההצבעה במגזר הערבי, כדאי לשים לב לכמה מגמות מהן נרשמה התעלמות מוחלטת.

המגמה הראשונה היא גידול בכוחן של המפלגות הקטנות משמאל, קרי העבודה ומר"צ. כאשר העבודה משפרת את מאזנה ביותר מ-20 אלף קול ומר"צ ביותר מ-30 אלף. התרגום הפשוט לשפת המעשה הוא שמצביעי המפלגות הללו נזעקים להגן עליהן, וכי אף אחת מהן לא הייתה בסכנה של ממש מבחינת אחוז החסימה. לכל אחת מהן יש 'בייס' מספק שיבטיח את מקומה בכנסת – גם באחוז הצבעה גבוה במיוחד, כמו זה שנרשם בבחירות האחרונות.

המגמה השנייה וההפוכה, היא קיטון בכוחן של המפלגות הקטנות מימין, כלומר הימין החדש ואיחוד מפלגות הימין, שהשילו מעצמן כ40 אלף מצביעים בדרך ליצירת המפלגה הזמנית 'ימינה' ז"ל. מדובר בנתון קצת 'משקר', בהתחשב בכך שבסיבוב ב' רצה 'עוצמה יהודית' כרשימה עצמאית והורידה לטמיון יותר מ80 אלף קול.

אם כך, ובהנחה שהסרת השפם של עמיר פרץ לא גילחה גם את כישוריו הפוליטיים, יש לתהות מדוע התאחדו העבודה ומר"צ, כשהאופטימיים ביותר מעניקים לרשימה המאוחדת תשעה מנדטים (שניים פחות מכוחם הנוכחי של מרכיביה) והפסימיים צופים התרסקות כואבת בואכה המקום השישי?

הרבה תשובות בדבר, יתכן שפרץ נלהב מהרעיון להסיר אחת ולתמיד את המתחרה היחידה על קולות מצביעיו היהודים משמאל, מנגד, במר"צ חששו אולי מתסריט ריצה עצמאית של הירוקים בהובלת סתיו שפיר, שתעשה ביס קטן אבל מספיק כדי לדרדר את המפלגה לתהום הנשיה. כך, שיקולים לא אלקטורליים בעליל הנחו את שתי המפלגות להתאבדות משותפת, כשהנהנה המרכזי, שלא לומר היחיד, הוא רא"ל במיל. בני גנץ, שיוכל כעת לשתות בחדווה רבה את קולות מצביעי השמאל, ביודעו שהמפלגה המאוחדת מוגנת מתלאות אחוז החסימה.

אבל בסופו של תהליך, גנץ גם עשוי להיות המפסיד הגדול, מטבע הדברים, קיימים הבדלים מהותיים בין העבודה ומר"צ, וגם מבלי לשחרר את השד העדתי באופן רשמי, תומכי מר"צ רבים יתקשו להצביע לרשימה בראשות עמיר פרץ, מנגד, מצביעי עבר של מפלגת העבודה רואים בחלחלה את החיבור למר"צ, על דעותיה הקיצוניות והפוסט ציוניות.

בעוד האגף הימני יותר של מפלגת העבודה ימצא מן הסתם את מקומו בכחול לבן, הרי שלאגף השמאלי של מר"צ תהיה בעיה, רק אחוז זעיר ימצא פתרון בהצבעה לרשימה המשותפת, חלק גדול עשוי להישאר בבית, או לחילופין, לתמוך כהצבעת מחאה ברשימה שתנסה למלא את החלל. נכון לשעת כתיבת השורות, מתלבטת ח"כ סתיו שפיר באשר להמשך דרכה, האם תהיה שלכת ותסיים את הקריירה הפוליטית זרוקה בצד הדרך, או שמא תצלח את החורף בראשות מפלגה כזו, חסרת סיכוי בכל הנוגע לאחוז החסימה, אבל מעניקה סיכוי רב לראשונה לשריפת קולות גם בצד השמאלי של המפה. אם אכן תתמודד, לא מן הנמנע שהנזק שתגרום לגוש השמאל-מרכז עשוי להיות קריטי בהרכבת הממשלה הבאה.

עוזר ד"לים

בימין, כאמור, למדו את הלקח. הקרדיט המלא מגיע במקרה זה לבנט, שהתעקש כבר מרגע פיזור הכנסת שהוא מתמודד הפעם עצמאית, כמו גדול. נכון, מבט מטושטש לתוצאות בחירות אפריל עשוי לייצר חשש, אבל מבט מפוכח ומקצועי יותר, ייקח בחשבון את המשתנים המשמעותיים שאירעו מאז.

בעוד בטבילת האש הראשונה של 'הימין החדש' היה מאגר הקולות הפוטנציאלי מצומצם למדי, וגם בו התחלק בנט עם פייגלין, הרי שבסיבוב הנוכחי נהנה שר הביטחון משטח אש פתוח, הוא יכול לירות לכל הכיוונים כמעט – ואין מי שיחזיר מלחמה, מצביעי פייגלין וכחלון הנטושים, אחוזים נאים ממצביעי ליברמן שנדהמו מהסכמתו העקרונית לממשלת מיעוט בחסות הרשימה המשותפת ואפילו, בתקווה, גם מנדט או שניים ממצביעי כחול לבן הנמנים על 'הימין הרך', ששמעו השבוע את עופר שלח מצהיר בתחנה הצבאית על התנגדות כחול לבן לסיפוח בקעת הירדן, למשל. על כל אלה כדאי להוסיף את הילת הקריה בתל אביב האופפת את בנט, שמקפיד לשחרר על בסיס דו-שבועי תיעוד חמור סבר מישיבת הערכת מצב, מוקף בגנרלים, משל היה פרזידנט טראמפ המבשר על חיסול סולימאני.

בסך הכל, מדובר על מאגר של כשנים עשר מנדטים, מצביעי ימין חילונים שסולדים מהליכוד, אם בגלל נתניהו ואם בשל החיבור העיקש למפלגות החרדיות. ככל שבנט ישכיל לאסוף יותר מצביעים ממאגר זה, יגדל הסיכוי לגוש ימין-חרדים של 61 אצבעות בכנסת.

מאבק משני התחולל בין רכיבי האיחוד הלאומי-בית יהודי-עוצמה יהודית, שם ניסו ללמוד את תורת הרוטציה החרדית שנבנתה במשך שלושה עשורים – בשלושה שבועות. מלכתחילה, היה ברור למדי שסמוטריץ' לא ירוץ עצמאית ויסכן שתי מפלגות, לפיכך, מרגע שנשללה אופציית החבירה לבנט, נשאר רק משחק הכוחות הפנימי מול רפי פרץ ומשפחתו הטבעית, כששר התחבורה הטרי מנווט להשגת שני יעדים – הבטחת התפקיד הראשון לעצמו והצרחה בין המקום הרביעי (איש הבית היהודי) למקום החמישי (איש האיחוד הלאומי). על תקן צופה מהצד נשאר ח"כ לעתיד איתמר בן גביר, שלראשונה זכה לגושפנקה הרשמית בהיותו חלק ממחנה הציונות הדתית, עם לגיטימציה מלאה ומהדלת הראשית.

ניתן לנחש שהעימות הפנימי יימשך עד לחדר ועדת הבחירות ועד בכלל, ועדיין, כמעט בלתי סביר להניח שסמוטריץ' ינהג בצעד התאבדותי וירוץ לבדו, ועוד יותר מכך, שבנט יקבל את פניו ב'ימין החדש' וידחה מעליו את המנדטים הפוטנציאליים בימין החילוני.

טריק מכוער

כפרפרזה לאמירתו המפורסמת (והמעט משובשת) של יצחק בן אהרן, ממנהיגי השמאל הישראלי, לאחר המהפך ב77' כי "אם זה רצון העם אז צריך להחליף את העם", השתמש השבוע גוש המרכז-שמאל הישראלי בטריק דומה – אם כללי המשחק בעייתיים, אז צריך להחליף את הכללים.

בשבוע שעבר הסברנו כאן בהרחבה מדוע לא ניתן להדיח את יו"ר הכנסת, ח"כ יולי יואל אדלשטיין, והאיומים שהושמעו בנידון על ידי נציגי 'כחול לבן' הם בגדר יריות סרק בעלמא, טילים איראניים הנוחתים על בקתות ריקות. לכל גם היה ברור כי אדלשטיין, גם אם אינו נמנה על מעריציו המושבעים של נתניהו, לא ייתן יד באופן אקטיבי להסרת חסינותו של רוה"מ. הטריק שנמצא, כמה פשוט, הוא שינוי כללי הווטו של יו"ר הכנסת בסדרי עבודת הכנסת ה-22. לאחר ש-16 ח"כים תמכו בהצעה, יכולה הוועדה המסדרת להתקדם בהקמת ועדת הכנסת, ללא צורך לקבל מהיו"ר אישור לכל פעולה.

אדלשטיין, שהצליח לשמור על איפוק עד הדקה ה90, 'התפוצץ' בתחילת השבוע בכנסת: "אנשים שלא ידעו עד כה לבטא את המילה ממלכתיות, עכשיו מסבירים לי שאני פועל ממניעים פוליטיים", האשים, בהמשך השווה את איומי ההדחה ל"ציטוטים של מאפיה" ולעג לאנשי 'כחול לבן' בציטוט הנודע When you have to shoot, shoot. Don't talk"" (בעברית: אם אתה רוצה לירות – תירה, אל תדבר, ובעברית מדוברת: אם אתם רוצים להדיח אותי – תנסו, אל תאיימו).

אחרי שציטט את היועמ"ש לכנסת, עו"ד אייל ינון, שאך לפני חודשים אחדים הסביר מדוע אין לכנס את הועדה בלי אישור אדלשטיין, תוך לעג סמוי על שינוי הדעה המהיר של ינון, חתך היו"ר לגופו של עניין, "כינוס ועדת הכנסת בעת הזו יהיה טעות קשה, אסור שהליך חשוב ומעין שיפוטי יהפוך במה לתעמולת בחירות זולה… ועדת הכנסת תהפוך לג'ונגל", אמר ולא ידע עד כמה ניבא. אדלשטיין גם הבהיר כי הוא מסופק אם ההליך יהיה הוגן, כינה אותו 'מזוהם' והודיע כי הוא מתנגד לחוות דעתו הנוכחית של ינון וכי לא ייתן יד להליך הקמת הועדה, המיועדת לדון בחסינותו של ראש הממשלה.

בפני נתניהו ניצבת כעת דילמה קשה, האפשרות הראשונה היא לנהל את המאבק בכלים פוליטיים ומשפטיים, לדרוש הבאת עשרות ומאות עדים לדיוני הועדה ולעקר כל סיכוי לקבלת החלטה עד הבחירות, האפשרות השנייה היא להודיע שהוא מוותר על בקשת החסינות ולהציג את ההליך המפותל והעקום כחלק ממסע הרדיפה המשותף של השמאל ומערכת המשפט נגדו, בתקווה לעורר את מצביעי הימין הרדומים.

בכל אחת מהאפשרויות ישלם נתניהו מחיר: באופציה הראשונה הוא יותיר את נושא החסינות על סדר היום עד סמוך ונראה לבחירות, שום ביקור של נשיא רוסי או ביקורת על עולים רוסים – לא תסיט את הפוקוס מהקטטות בין נאמני ביבי למתנגדיו בועדת הכנסת, באפשרות השנייה, הוא יאבד את הסיכוי לזכות בחסינות, מאחר ואם יוותר עליה – לא יוכל להגיש שוב בקשה לחסינות בכנסת הבאה. שנאמר, אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי.

טיהר את טבריה

יום חג נרשם השבוע בטבריה, לאו דווקא בשל עליית מפלס מי הכינרת, כמו בשל ירידת קרנו של ראש העיר רון קובי, שונא ומסית, איש מדון ומחלוקת, שהודח סופית על ידי השר אלקין, לאחר שבהוראה הזויה מבית מדרשו של בג"ץ, הוחלט כי השר הממונה, יו"ר ש"ס אריה דרעי, אינו יכול להדיח את קובי, רק משום שהאחרון הטיח בו רפש על בסיס יומי.

בסביבתו של השר דרעי סירבו לעת עתה להתייחס להדחה, למודי ניסיון מהסיבוב הקודם מול ראש העיר הסורר, ממתינים שם להכרעת בג"ץ הפעם. שמא ייפסל גם השר אלקין חובש הכיפה, באמתלה שגם הוא אינו כשיר להדיח את קובי ה'נאור'. אבל ניתן לנחש שלא הזילו שם דמעה על לכתו של האחרון.

קובי אינו היחיד שמסיים את חייו הפוליטיים השבוע, גם השר כחלון הודיע רשמית, כפי שכבר נחשף בבמה זו בעבר, כי הוא מפנה את מקומו ברשימת הליכוד לכנסת ה-23. בניגוד לקובי הדברן, חסר המעש ומשניא הלבבות, ייזכר שר האוצר כאדם שקט וממעט לפטפט, איש יעיל שהותיר את קופת מדינת ישראל באופן מאוזן ואחראי, זכה לשבחים מכל בכירי האוצר, ויחד עם זאת מיעט במחלוקות וחיפש תמיד את דרך השלום. למרבה הצער, כמנהגה של התקשורת הישראלית, פרישתו של כחלון לוותה בקול דממה דקה, בניגוד לקיתונות של סיקור שזכה להם המסית הטברייני.

געפילטע בסגנון רוסי

בדיחה יהודית עתיקת יומין מספרת על כומר העיירה שיצא במבצע, כל יהודי שיתנצר רח"ל – יתוגמל במאה זלוטי. שמע זלמן הסנדלר את ההצעה המפתה, ניגש לכנסייה וכסוחר יהודי ממולח בירר את הפרטים. "זה פשוט", כך הכומר, "אני מתיז עליך מים ומכריז שלוש פעמים – אתה נוצרי, אתה נוצרי, אתה נוצרי, ודי בכך". אבל אליה וקוץ בה, הכומר אינו פראייר, "אם תיתפס אוכל גפילטע בליל שבת כמנהג היהודים, תצטרך להחזיר את הכסף", התרה בזלמן – והלה סבר וקיבל.

ליל שבת, הכומר עורך סיור בעיירה, מגיע סמוך לחלונו של זלמן וזעמו עולה על גדותיו. המשפחה כולה מסבה לשולחן ובצלחת המרכזית – קציצות גפילטע למהדרין מקושטות בפיסות גזר. התפרץ הכומר לבית וכולו להבת אש, "שקרן, נוכל, יהודי מלוכלך". אך זלמן, ברוגע ושלווה, הושיט את ידו לכוס מים, היזה מעט על קערת הגפילטע והכריז בקול רם וצלול "אתה עוף, אתה עוף, אתה עוף".

למרבה הצער, אין כמו מעשייה נאה זו להמחיש את התהליך ההפוך דווקא, בו רבים מעמי הארץ מתייהדים כדי לזכות בסל קליטה, פנסיה נאה ואזרחות ישראלית. די בכך ששליח סוכנות או רב מקומי מפוקפק יכריז ג' פעמים כי פלוני יהודי, והלה, על מטלטליו ובני משפחתו, "יעשה עליה".

לפני שבוע, התפרסמו דבריו של הראשל"צ, הגאון הגדול רבי יצחק יוסף, על אותם נוכלים שבקרב ציבור העולים, "הם לא יהודים, חלקם הולכים לכנסיות", אמר. פרסום הדברים חולל סערה תקשורתית ופוליטית, כש'ישראל ביתנו' מובילה את מסע השיסוי, תוך עיוות מוחלט של דברי הראשל"צ.

ימים אחדים קודם לכן, חשף משרד הפנים כי יותר מ60% (!) מעולי בריה"מ אינם יהודים. יתכן שחלקם רואים עצמם כיהודים בשל קשר משפחתי כלשהו, אבל אצל אחוז גבוה מתוכם, הקשר ליהדות מתבטא בעיקרו בסבא הקוזאק שטבח יהודים או הדוד בק.ג.ב ששלח יהודים לסיביר. עצם העלאתם ארצה כ'יהודים' וקליטתם על חשבון משלם המיסים הישראלי היא חוצפה שאין דוגמתה ומיועדת לשרת אינטרסים של מפלגה מסוימת, שלרוב מקפידה לשמר בחיקה את תיק הקליטה.

כמה נלעג היה לראות אישי ציבור ותיקים, עמי ארצות מדאורייתא, מסבירים כי העולים הללו יהודים מכיוון שהם משלמים מיסים ומשרתים בצה"ל. ממתי תשלום מיסים ושירות צבאי כרוכים ביהדות? ובכלל, מה טיבו של טיעון זה, הרי בכל אוכלוסייה ממוצעת יהיה אחוז מסוים של חיילים ומשלמי מיסים, אך גם אחוז מסוים של פשע ושנאה? ועוד, אם חפצי מיסים וחיילים אנחנו, הבה נבטל לחלוטין את חוק השבות ונחליפו ב'חוק החייל', לאמור, סיני או אינדונזי, אריתראי או קונגולזי, שחשקה נפשו בסל קליטה ישראלי מפנק ובאזרחות מערבית מהודרת, יירשם לשירות צה"לי, וקציני צה"ל בפיקוח שר הביטחון לשעבר איווט ליברמן יכריזו עליו "יהודי אתה, יהודי אתה, יהודי אתה"…

השארת תגובה