בין תחושות ניכור לשייכות

בית משפט העליון
בית משפט העליון
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

במסגרת "מדד הדמוקרטיה הישראלית" אנו בוחנים מדי שנה את עמדות הציבור כלפי הבטים שונים של המערכת הפוליטית והחברתית בישראל. בכלל זה נבחנות גם עמדות הציבור החרדי באותן סוגיות. הבדיקה נעשית על-ידי סקר רחב היקף, שחלק מן השאלות בו משתנות משנה בהתאם לנושאים שעל סדר היום הציבורי וחלק קבועות ומאפשרות שרטוט מגמות לאורך זמן.

להלן נשווה את עמדות כלל הציבור היהודי לאלה של הציבור החרדי בשלושה נושאים שאותם אנחנו בודקים בקביעות: אמון במוסדות השלטון, יחס ל"אחרים" ותחושת שייכות למדינה.

בחינת מידת האמון של הציבור החרדי במוסדות השונים מעלה הבדלים ניכרים בינו לבין הציבור היהודי הלא חרדי. מתוך שמונת המוסדות שבדקנו (צה"ל, נשיא המדינה, בית המשפט העליון, המשטרה, הממשלה, הכנס, התקשורת והמפלגות) צה"ל הוא המוסד היחיד בו יש אמון לרוב החרדים (63%, בהשוואה ל- 93% בכלל הציבור היהודי הלא חרדי). בתחתית סולם האמון של הציבור החרדי מצויים בית המשפט העליון (3%) והתקשורת (1%). מוסדות אלה זוכים לאמון גדול הרבה יותר מקרב הציבור היהודי הלא חרדי (בית המשפט העליון- 60.5%, תקשורת- 40%).

מעניין לציין כי המוסדות הפוליטיים – הכנסת, הממשלה והמפלגות – הם היחידים בהם מידת האמון של החרדים דומה לזו של הציבור היהודי הלא חרדי – אלה גם אלה מגלים כלפי המוסדות הפוליטיים אמון נמוך. אולי הדמיון במידת באמון מקורו בכך שלשתי הקבוצות אמון מועט יחסית במוסדות הפוליטיים, ואולי אמון החרדים בממשלה, למשל (33%, המקום השלישי בציבור החרדי), נובע מחלקם של נציגי הציבור החרדי באותו המוסד, דבר המוריד את תחושת הניכור ומעלה את תחושת השייכות.

יחס ל"אחרים"

רוב מכריע מהחרדים (89%) סבורים כי העם היהודי הוא העם הנבחר, בהשוואה לשליש בלבד מהציבור היהודי הלא-חרדי החושבים כך. מרבית החרדים (58%) סבורים גם שלאזרחים היהודים בישראל צריכות להיות יותר זכויות מאשר לערבים, בהשוואה לשליש מהציבור היהודי הלא-חרדי הסבור כך. פערים גדולים בין שני הציבורים נמצאו גם בתשובה לשאלה האם הממשלה צריכה או לא צריכה לעודד הגירת ערבים מהארץ: כמעט שני שלישים מהחרדים תמכו בעידוד הגירת ערבים מישראל, לעומת כשליש שתמכו בכך בקרב הציבור היהודי הלא-חרדי. עם זאת יש לשים לב למגמה של שינוי לאורך השנים בציבור החרדי: שיעור החרדים התומכים בעידוד הגירת ערבים, שעמד בשנת 2005 על 85%, ירד מאז ב-20%.

תחושת שייכות למדינה

עוד מגמת שינוי בציבור החרדי ועלייה בתחושת השייכות נצפתה גם מתשובותיהם לשאלה האם הם מרגישים חלק ממדינת ישראל ובעיותיה. לפני חמש שנים רק מחצית מהציבור החרדי השיבו בחיוב על שאלה זו, ואילו כיום מעל שני שליש מהם ציינו כי הם מרגישים כך (בדומה ל- 84% מהציבור היהודי הלא חרדי). יתרה מזאת, כמעט כל החרדים (94%) אמרו שגם אילו הייתה להם אפשרות לכך, הם לא היו רוצים לעזוב את ישראל ולעבור לחיות במדינה אחרת (בהשוואה ל- 83% בציבור היהודי הלא-חרדי). גם בשאלה לגבי רמת הסולידריות בחברה היהודית בישראל רוב החרדים, כמו גם רוב הציבור יהודי הלא-חרדי, ציינו כי יש להם תחושת הסולידריות בינונית עד גבוהה (חרדים- 69%, ציבור יהודי לא חרדי- 79%).

לסיכום, הנתונים מלמדים בעיקר עד כמה מורכב ורב ממדי היחס של הציבור החרדי למדינת ישראל – למוסדותיה ולערכים ולתפיסות הדמוקרטיים שעומדים בבסיס שיטת הממשל של המדינה. מצד אחד, גם בשנת 2019 עלו בציבור החרדי קולות רבים של ניכור, קולות שהביעו חוסר אמון במוסדות המדינה ובערכים מרכזיים של המשטר הדמוקרטי; מצד שני, מן הנתונים עולה כי יש מגמות של שינוי, יש עלייה בתחושת השייכות של הציבור החרדי הן לחברה הישראלית והן למדינת ישראל. כן נמצאה עלייה, גם אם איטית והדרגתית, בהפנמה של הציבור החרדי את חלק מהערכים שבבסיס המשטר הדמוקרטי.

השארת תגובה