נתניהו הציע 'שר' – גפני ומקלב סירבו

שלוש אופציות מרכזיות הוצעו ל'דגל' על ידי נתניהו: הראשונה, סגן שר במשרד האוצר. השנייה, סגן שר במעמד שר בתיק ירושלים ומורשת, והשלישית, סגן שר במעמד שר במשרד התפוצות

גפני ומקלב
גפני ומקלב
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

3 שנים חלפו מאז החל דונלד טראמפ לכהן כנשיא ארה"ב, 3 שנים בהם קיבלנו שיטפון מטאפורי של הטבות מעבר לים – הכרה אמריקנית בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות, הכרה בסיפוח הגולן, ביטול הסכם הגרעין הזוועתי עם איראן וגב מדיני חסר תקדים מהמעצמה הגדולה בעולם.

התקשורת הישראלית שחזתה ש"אין שום סיכוי שטראמפ ינצח" – מעולם לא השלימה עם הכישלון המפואר. אף פרשן לא שילם במשרתו על חוסר היכולת הבסיסית לקרוא סקרים ולהבין את דעת הקהל האמריקאית דאז, אף כתב לא התנצל על האמירות החד משמעיות שקלינטון 'לוקחת בהליכה'.

במקום זאת, הוחלפה המנטרה באחרת, השכם והערב שיננו רואי השחורות באוזני העם היושב בציון – עוד נתגעגע לאובמה. יתכן שאותם פרשנים מחוגי השמאל מתגעגעים להשפלות ולנזקים שאובמה גרם לישראל, מלבד זאת, שום דבר שברק חוסיין אובמה עשה במהלך כהונתו לא ייזכר כאן לטובה. הוא היה נשיא קטן ונקמן, שגם לאחר סיום כהונתו, בטרם התבצעו חילופי הגברי בבית הלבן באופן רשמי, הספיק "לגנוב" עוד פגיעה קטנה בישראל, כשלא הטיל וטו באו"ם על החלטה נגדה.

והנה, לפני שבועות אחדים הייתה עדנה לפרשנים, דווח כי טראמפ מתכוון לפגוש איזה נציג איראני והוא "לא ענה לביבי לטלפון", כפי שדיווח בהתרגשות רבה כתב חדשות 13 ברק רביד. היה מי שהזכיר שטראמפ נפגש גם עם הדיקטטור הצפון קוריאני, וזה לא שינה במאום את היחס הבינלאומי הנוקשה לצפון קוריאה, אבל אל תבלבלו אותם עם עובדות…

הגיע ליל שישי האחרון, טראמפ הורה לחסל את קאסם סולימאני, אולי האיש הכי מסוכן לישראל ברחבי המזרח התיכון, אדם שהקדיש את חייו, יכולותיו והמשאבים שהעמידה לרשותו איראן, כדי להזיק לישראל ולהרוג יהודים ברחבי העולם. והרי לכם, כבמעשה קאסם, שוב מתגלה טראמפ כגדול ידידי ישראל מבין נשיאי ארה"ב מאז ומתמיד. אבל אל דאגה, בשמאל הישראלי לא יודעים לטעות, בקרוב תשמעו מהם שוב עד כמה טראמפ מסוכן ומזיק לנו. שרק ימשיך כך…

סגן במעמד זר

בשעות הצהריים של יום ראשון, הוזמנו אחר כבוד ראשי 'דגל התורה', חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, לחדרו של ראש הממשלה. על הפרק – לחץ מאסיבי של לשכת ראה"מ על הנציגים לקחת חלק בחגיגת חלוקת השלל.

קצת רקע: בתחילת השבוע החליט ראש הממשלה להיפטר מאוסף התיקים שהעמיס עליו במהלך הקדנציה, אחרי שהחזיר את ליצמן למשבצת הבריאות בתקן מלא מלא, התפנה נתניהו גם לטפל בתיקים האחרים. ציפי חוטובלי הפכה לשרת התפוצות, איציק כהן מש"ס נטש את הסגנות באוצר לטובת משרד השיכון, על חשבונה של יפעת שאשא ביטון שנדדה לתיק הרווחה, ואילו דוד ביטן המסור קצר את פירות נאמנותו וזכה בתיק החקלאות.

כך, מצאו עצמם גפני ומקלב בסיטואציה מוזרה במקצת, אם עד לפני שבוע היה עליהם ללחוץ, לבקש ולרמוז שגם להם מגיע, כעת התהפכו היוצרות, והם מצאו עצמם מסרבים לכל הצעותיו של נתניהו, כשהאחרון מגייס לצורכי שכנוע גם את שר האוצר משה כחלון ואת השר להגנת הסביבה, ענייני ירושלים ומורשת, זאב אלקין, שהצטרפו במהלך הפגישה.

הסיבה לסירוב הנחרץ נעוצה בגישה, בניגוד למפלגות אחרות בהן די בטייטל 'שר' כדי לשכנע את המועמד, ב'יהדות התורה' לא רואים בכך שום יתרון או עניין. "מילא אם זה היה לקדנציה שלמה, עוד ניתן להבין את הפיתוי", אומר לנו אחד מבכירי המפלגה, "אבל לחודשיים של ממשלת מעבר, כשברור לכולם שזה ישמש את אויבינו להסית נגדנו, ומנגד לא יביא שום תועלת – מה הטעם?"

מאחר ומינוי לתפקיד שר בלאו הכי לא עמד על הפרק, שכן בניגוד לאחותה האגודאית, ה'מועצת' הליטאית טרם סיפקה היתר למינוי כזה הכולל אחריות מיניסטריאלית, ההצעות היו כולן לתפקיד סגן שר. שלוש אופציות מרכזיות הוצעו על ידי נתניהו: הראשונה, סגן שר במשרד האוצר, בתפקיד שהתפנה על ידי איציק כהן. השנייה, סגן שר במעמד שר תחת זאב אלקין, בתיק ירושלים ומורשת, והשלישית, סגן שר במעמד שר במשרד התפוצות, כאשר בתפקיד השר יוצב יריב לוין או מועמד אחר שיוסכם על המועמד לתפקיד, חה"כ אורי מקלב.

האפשרות הראשונה נדחתה מיד, אפילו שר האוצר עצמו מסתובב במסדרונות הבניין בקפלן 1 בירושלים בימים אלה כטווס נטול נוצות, מאז עבר ניהול התקציב בשבוע שעבר לידי החשב הכללי רוני חזקיהו, ותחת ההבנה שבעוד חודשיים בלאו הכי ייטרפו הקלפים, משול שר האוצר במשרדו כמי שטבע במעלית ולא נודעו עקבותיו. ואם השר כך, סגן שר במינוי חדש על אחת כמה וכמה, גורלו יהא לשוטט כזר גמור בין האגפים והשפעתו תהיה נמוכה מהטמפרטורות שנמדדו השבוע בצפון, מתחת לאפס.

האפשרות השנייה והשלישית דווקא קרצו לנציגנו הנאמנים, אלא שאז התברר גודל הברוך שעשוי להשליך גם על הקדנציה הבאה. לפי החקיקה העדכנית, סגן שר הוא נטול סמכויות לחלוטין, למעט אם הוא מכהן תחת ראש הממשלה שמאציל לו אותן. בכל קונסטלציה אחרת, הוא נזקק בכל פרט ועניין להוראות ואישורי השר הממונה, במה שמעקר למעשה את תפקידו מתוכן.

המשמעות: היה ונתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, והיה ויבחר שוב להימנע מלהחזיק בתיקים נוספים מפאת סיבות משפטיות, תהיה מנועה יהדות התורה שוב מתפקידי סגן חסרי תוחלת. במקרה כזה, ייאלצו הנציגים לדרוש חקיקה שתכלול פסקת התגברות ותקבע כי לסגן שר ישנן סמכויות של ממש – גם אם מעליו מכהן שר שאינו רוה"מ.

לביקורו של כחלון בחדר המצב, הייתה סיבה נוספת. סבב חלוקת התיקים המדובר, לא הגיע אך ורק מסיבות משפטיות, אחרי הפריימריז, חש נתניהו כי עליו לאמץ לחיקו כמה מבכירי הליכוד שקצת נזנחו לאחרונה, ובראשם חוטובלי וביטן, אך לא רק. ברשימת ההמתנה נצפה גם ניר ברקת, נכון לשעה זו חבר כנסת מן השורה, לא התפקיד שעבורו נטש את הלשכה המפוארת בקומה השישית בספרא. נתניהו מצדו, היה זורק לברקת איזו עצם, כפי שנהג ברקת עצמו בחברי המועצה החרדים בזמנו, אלא שמלאי העצמות אזל.

הפתרון נמצא בדמותה של יפעת שאשא ביטון, בכירי הליכוד וברקת בראשם העלו טענה שיש בה מן ההיגיון. לא יתכן שסיעת כולנו, שנבלעה בשורות הליכוד על ארבעת חבריה, תקבל שלושה משרדי ממשלה (כחלון באוצר, אלי כהן בכלכלה ושאשא ביטון בשיכון), לפיכך, על ביטון לפנות את משרדה שלא על מנת לקבל תחליף. כחלון, ששמע על ההדחה המיועדת, נזעק לעזרת חברת רשימתו והבטיח עבורה פיצוי הולם בדמות משרד העבודה והרווחה, ועיני ברקת רואות וכלות.

מה הזכיר כחלון לנתניהו ששכנע אותו לנטוש את ברקת הנאמן לאנחות? אין לדעת, שר האוצר עצמו כבר נמצא עם רגל וחצי מחוץ לפוליטיקה, אולי בדרך לתפקיד ניהולי בשוק הסלולר האהוב עליו, שם יוכל להמשיך להתנגש חזיתית בבוגר 'כולנו' ומנכ"ל סלקום הנכנס, אבי גבאי.

חיסון לחורף

חיסולו של סולימאני, הסיט ליממה את הפוקוס מהודעתו של רוה"מ נתניהו, כי החליט לבקש חסינות מהכנסת. המשמעות היא, שכתב האישום לא יוגש לבית המשפט עד לקבלת החלטה בועדת הכנסת. רק אם תחליט הועדה להסיר את החסינות, יוכל היועמ"ש להגיש את כתב האישום.

המוקש הוא שועדת כנסת כלל לא מונתה בכנסת הנוכחית, ולפיכך אין מי שידון בחסינות ועל היועמ"ש להמתין לכנסת הבאה, עד לאחר שזו תרכיב ועדת כנסת ותדון בתיק. מטבע הדברים, במפלגות המרכז-שמאל התלבשו על הנושא כפוטנציאל ניגוח נגד רוה"מ, בתקווה שהדיון הציבורי ערב הבחירות יעסוק בשאלה 'האם צריך להעניק חסינות לנתניהו'.

לצערם, למרות הצטרפות ליברמן שנתנה להם רוב מוצק נגד הענקת חסינות לנתניהו, נדרשת תמיכת יו"ר הכנסת, ח"כ יולי אדלשטיין להקמת ועדה כזו עוד לפני הבחירות. אדלשטיין, שעמל שנים לשמר את התדמית הממלכתית בואכה בית הנשיא, נכנס למלכוד. מחד, כאיש ימין ומספר שתיים של נתניהו בליכוד, הוא יהרוס את מעמדו המפלגתי אם יתקע סכין בגבו של המנהיג, מאידך, חודשיים של אש וגופרית תקשורתית שיאשימו אותו באי הגנה על שלטון החוק, גם אינם מהווים מקדמה הגונה למסלול הנשיאותי.

הפתרון הטבעי הוא התחמקות מפוארת, מריחת התהליך ודחיית קבלת ההחלטה. כל זה היה טוב ויפה, עד שהיועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד אייל ינון בחר לנפק חוות דעת משפטית הקובעת שאין מניעה להקים את הועדה. התקשורת עטה על החלטתו בלהיטות של מסיים מחזור דף היומי המסתער על דף ב' במסכת ברכות בתחילת השבוע, ואדלשטיין נקלע לבעיה. .

במקביל, צץ רעיון חדש – אם לא יקים את הועדה, כך איימו בכחול לבן, נחליף את יו"ר הכנסת. אמנם החוק קובע שלהדחת יו"ר מכהן נדרש רוב של שלושת רבעי הח"כים, אבל מאחר ובכנסת זו לא נבחר יו"ר באופן מסודר ואדלשטיין מכהן כיו"ר זמני, עלתה ההצעה לבחור יו"ר חדש, הליך בו ניתן להסתפק ברוב רגיל במליאה.

אלא שגם הטריק הזה לא פשוט כלל ועיקר, כנסת שפיזרה עצמה לדעת יכולה להתכנס רק לרשימת מטרות מוגדרת, כאשר בחירת יו"ר קבוע אינה אחת מהן. יתר על כן, ההיגיון נותן שאין טעם למנות יו"ר קבוע לכנסת שזמנה קצוב, כך שגם עתירות לבג"ץ כאשר (על ה'אם' אין בכלל שאלה) יוגשו – יתקשו שופטי העליון לקבלן.

על הדרך, נחשף כי היועמ"ש של הכנסת שרוי בניגוד עניינים, מאחר והוא חתום שלא לעסוק בתיקים בהם מעורבת רעייתו, מפרקליטות תיקי נתניהו. ינון מיהר לעשות פרסה ולהודיע כי יקבל החלטות אך ורק בנושא הקמת הועדה, אך לא כאלה הקשורות לדיונים עצמם. לימין זה הספיק כדי להפוך את הקערה ולחזק את תיאוריית הקנוניה המשפטית להדחת נתניהו.

שעה של ה'חזון איש'

ביום שלישי, עשרה בטבת, חל יום הקדיש הכללי – בו מציינים את זיכרון קדושי השואה. הנה סיפור מצמרר שכדאי לקרוא.

אחרי השואה פתח מרן הרב מפוניבז' זצ"ל מוסד לילדים יתומים פליטי שואה, "בתי אבות", שם דאג לכל מחסורם. בתש"ח, הגיע למוסד ילד בן עשר, פליט שואה, שאיבד את הוריו באושוויץ. דודה זקנה שמרה עליו והביאה אותו ל"בתי אבות". גברת מונק, אם הבית של המוסד, קיבלה את הילד באהבה ובחמלה. הילד היה מופנם וסגור. אם הבית הביאה לו, כמו לכל ילד חדש, סט מצעים ופיג'מה חדשה.

הילד אכל ארוחת ערב ראשונה בשקט, והחביא בכיס פרוסות לחם, הוא חי עדיין את אימי המחנות, רוצה להיות בטוח שבבוקר יהיה לו לחם, ואז הלך לישון עם הבגדים והנעליים, בלי להתרחץ. גב' מונק רואה ושותקת. למחרת בערב, היא פונה אליו ברכות: "מוטי, בא תתרחץ, הכנתי לך גם פיג'מה חדשה", אך הילד מסרב והולך לישון שוב בבגדים מלוכלכים ונעליים מלאות בוץ. כולו שחור משחור, ואין עם מי לדבר…

עובר יום ועוד יום, אי אפשר להמשיך כך. הרב גרנדביץ ז"ל, אברך ופסיכולוג שטיפל בילדים במוסד, ניסה לדבר עם הילד, אך זה בשלו. גב' מונק רואה שאין ברירה ומזעיקה את הרב מפוניבז', שניגש לילד ברוך: "מוטל'ה היקר, למה אתה לא מתרחץ?" והילד שותק.

אומר הרב לגב' מונק: "אי אפשר להישאר במצב כזה, נלך לחזון איש", והמשלחת כולה מגיעה ל'חזון איש' שגר בסמוך: הרב מפוניבז', גב' מונק, הרב גרנדביץ והילד הקטן

הרב מפוניבז' מספר למנהיג הדור: "כבוד הרב, יש לנו ילד חדש, מוטי המתוק, מאז שהגיע לפני 4 ימים הוא לא רוצה להתרחץ וללבוש פיג'מה, הוא ישן עם הבגדים וחם פה כל כך". החזון איש מנסה אף הוא ושואל בחיוך: "מרדכל'ה, למה אתה לא רוצה להתרחץ?"

לפתע, נפלו חומות ההגנה של הילד והוא מתפרץ בזעם: "אני לא רוצה להוריד בגדים. בכל פעם שהורדתי את הבגדים לקחו לי אותם והשאירו אותי עם הפיג'מה המפוספסת. בברגן בלזן, באושוויץ, תמיד גנבו לי את הבגדים. אם אין לי הורים שישמרו על הבגדים – לא אסיר אותם". כל הנוכחים נדהמו למראה חוסר האמון של הילד האומלל שלא בוטח באיש. הרב מפוניבז' יצא החוצה ופרץ בבכי.

החזון איש ניסה שוב ואמר לילד: "אל תדאג, גב' מונק תשמור על הבגדים", "לא מאמין לה", עונה הילד במרירות.

"הרב גרנדביץ ישמור", מציע החזון איש.

"לא מאמין לו".

"הרב מפוניבז' ישמור"…

"לא מאמין".

החזון איש מנסה הצעה אחרונה: "אני אשמור על הבגדים".

הילד מסתכל בחשדנות: "הרב? אתה תשמור לי על הבגדים?" "כן", עונה הרב, "בחיים לא שיקרתי, אני אשמור על הבגדים". -"אם הרב ישמור, אני מוכן".

גב' מונק רצה להביא פיג'מה, הילד נכנס לחדר ומחליף בגדים. הוא יוצא ומביא אותם לחזון איש "רב'ה, תשמור לי, הנה הציצית והגרביים, ופה החולצה".

"ודאי, אני שומר לך", מאשר הרב והילד הולך עם גב' מונק להתנקות. כשיוצאים השניים, מביט החזון איש ברב מפוניבז' ושניהם פורצים בבכי. "לאמיר זיין די טאטע און די מאמע פון דער מרדכל'ה" (בוא נהיה האבא והאמא של מרדכל'ה). החזון איש מוריד חליפה, מפשיל שרוולים, ממלא גיגית במים ויחד עם הרב מפוניבז' משרה את הבגדים המלוכלכים. מים שחורים ממלאים את הקערה.

הרב גרנדביץ הצעיר מנסה למנוע משני גדולי הדור הישישים את העבודה הבזויה ומציע לטפל בעצמו בכביסה, אבל הם מתעקשים, "מה פתאום? זו המצווה שלנו". רק כשהמים השחירו הוא מסייע ומחליף אותם. הרב מפוניבז' משפשף עם סינטבון, החזון איש מגרד את הלכלוך מהצווארון והדמעות של שניהם זולגות למים.

כשסיימו עם החולצה, תלו אותה לייבוש ועברו לציצית, שהייתה שחורה כזפת, אחרי חצי שעה מגיע הילד, רחוץ ולבוש פיג'מה נקיה ומיד שואל "איפה הבגדים?" עונה החזון איש: "הנה הציצית והמכנסיים בכביסה, והחולצה תלויה פה לייבוש, אני שומר לך על הבגדים. הלילה תישן אצלי".

החזון איש, מנהיג הדור, סגר לשעה ארוכה את הגמרא למען ילד קטן, יתום ובודד. הילד הזה הקים בית מפואר בישראל, וכל זה בזכות מוסד החסד שהקים הרב מפוניבז', כשהחזון איש בחמלתו הרבה עומד לימינו ומסייעו.

השארת תגובה