בארמון לא צריך להאמין שיש מלך

הרב אריאל למברג
הרב אריאל למברג
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

הגברת יהודית ג'רפי עבדה שנים רבות כרוקחת בבית מרקחת בקרית מלאכי. בתי המרקחת של פעם – עוד לפני עידן רשתות הפארם הגדולות – היו מקום שקט בהם נוצרה מעת לעת שיחה קרובה ואינטימית בין הרוקחת לפציינטים. פעם נכנסה אישה צעירה וסיפרה בגילוי לב כי היא בהיריון ועומדת לבצע הפלה, שכן יש לה שלוש בנות והיא חוששת שתלד שוב בת…

אף שאף אחד לא ביקש ממנה, הרוקחת, הגברת ג'רפי, עודדה אותה שעוד בת זה בסדר גמור, ובכל מקרה היא מוכנה לאמץ את הילד בבוא היום. היא הציעה לאישה לכתוב מכתב לרבי מליובאוויטש ולקבל את ברכתו. הם כתבו את המכתב ואחר כך נפרדו והגברת ג'רפי לא שמעה ממנה יותר.

חלפו כעשרים שנה ויום אחד נכנסה אישה לבית המרקחת וביקשה לקבל את המרשם שלה בדחיפות בלי תור. היא התנצלה ואמרה כי היא ממהרת לאירוע צבאי של חלוקת תעודות ציון לשבח לחיילים מצטיינים. הרוקחת התעניינה במה מדובר והיא סיפרה כי הבן שלה משרת כחייל בחברון והוא מקבל תעודת הוקרה על כך שהציל בחור מישיבת "שבי חברון" שנדקר בגבו על ידי מחבלת והחייל קפץ והוציא את הסכין מהגב שלו.

הרוקחת קפאה. היא ביקשה עוד פרטים, שכן הבן שלה, חננאל, למד בישיבת "שבי חברון" ונדקר על ידי מחבלת וחייל אחר הציל אותו. האם יכול להיות שהבן שלך הוא מציל הבן שלי?!".

הנשים התרגשו לגלות שמדובר באותו מקרה, ואז אמרה האישה לרוקחת את המלים הבאות: "האמת היא שגם הבן שלי הוא הבן שלך". זה הילד שנולד אחרי שעודדת אותי לוותר על ההפלה…

סיפור מופלא זה שהתרחש בארצנו הק' בהגנת הארץ מזכיר לי ביאור נפלא של הרבי על התמיהות העולות בקשר עם חג החנוכה

כל אחד מחגי ישראל מתייחד במצווה פרטית ואולם ימי החנוכה מצטיינים בדבר מהותי נוסף: הם רצף הימים שאומרים בו הכי הרבה "הלל" במשך השנה. במשך שמונה ימים אומרים מדי בוקר את כל נוסח ההלל, "הלל שלם". וזאת בניגוד למועדים האחרים שבהם – או שלא אומרים הלל בכלל (פורים), או שאומרים רק חצי הלל (חול המועד פסח) או שהחג לא ארוך כמו חנוכה ולא אומרים בו שמונה ימי הלל שלם (שבועות הוא יום אחד וסוכות שבעה ימים).

הפלא הגדול באמת הוא בפער הבולט בין חנוכה ופורים: שני המועדים הללו אמורים להיות תאומים זהים. שניהם חגים חדשים שתוקנו על ידי חכמים ולא נמנים על החגים מדאורייתא. שניהם התרחשו הרבה שנים אחרי היציאה מהמדבר – פורים בתחילת ימי בית שני וחנוכה באמצע ימי בית שני, ובכל זאת נוצר פער מהותי ביניהם: בחנוכה אומרים שמונה ימים הלל שלם ואילו בפורים לא אומרים אפילו יום אחד חצי הלל. בפורים לא אומרים הלל בכלל.

והשאלה מתבקשת: במה חנוכה יותר טוב מפורים?

והרי אם כבר, ההיגיון מחייב את ההיפך: עם כל הכבוד לנס החנוכה, הוא אינו מתקרב להצלה האדירה שהייתה בפורים. בכל 3500 שנות ההיסטוריה היהודית לא נגזרה מעולם גזירה איומה כמו גזירת המן. אפילו היטלר ימ"ש לא העלה בדעתו את התוכנית האכזרית שהגה הצורר הפרסי. כל אויבינו כיוונו את החיצים רק אל חלק מהעם: פרעה פגע בזכרים ולא בנקבות, נבוכדנצר מלך בבל, אנטיוכוס מלך יוון ואדריינוס קיסר רומא פגעו בלוחמים סביב ירושלים, והיטלר ימ"ש פגע בעם באירופה. אולם אפילו מטורף כמותו לא חשב לעבור את האוקיינוס ולהגיע לארצות הברית או לאוסטרליה. כך הייתה תמיד האפשרות להימלט מאזור הקרבות ולהציל את שארית הפליטה.

אחשוורוש, לעומת זאת, שלט בעולם כולו, "מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה", וכך המן היה יכול להגות תוכנית פראית "להשמיד להרוג ולאבד את כל עם מרדכי טף ונשים ביום אחד". להקיף במצור את כל יהודי בעולם כולו כשאין שום עיר מקלט לברוח אליה.

גרוע מכך: המן תכנן לעשות את זה "ביום אחד". הוא לא נזקק כמו היטלר ימ"ש ל"ועידת ואנזה" שבה תוכננו כמה שנים של לחימה במטרה לכבוש את מדינות אירופה ולבצע את "הפתרון הסופי" היל"ת. להמן הייתה היכולת להשמיד ולאבד את כל עם מרדכי ביום אחד!. כשאין לאן לברוח ואין מתי לברוח.

פורים הוא נס ההצלה היחיד שאם לא היה מתרחש – כולנו לא היינו כאן היום היל"ת. וזאת, אגב, הסיבה הפשוטה לכך שחיוב השתייה בפורים הוא גדול מכל חגי ישראל, "עד דלא ידע".

מדוע בכל זאת לא אומרים הלל בפורים בכלל, בעוד שבחנוכה אומרים שמונה ימים הלל שלם?

הגמרא עצמה מקשה זאת ועונה שלושה תירוצים ונזכיר אותם מהסוף להתחלה (מגילה יד,א): התירוץ האחרון אומר שנס פורים לא היה שלם, משום שהם נותרו גם אחרי הנס עבדי אחשוורוש, בעוד שבחנוכה החזירו את מלכות ישראל לירושלים אחרי מאות שנים בהן נשלטנו תחת בבל ויוון.

התירוץ השני אומר שקריאת המגילה היא בבחינת אמירת הלל. ואילו התירוץ הראשון בגמרא – ומכאן שהוא החשוב מכולם – מציב עיקרון תמוה ביותר: "לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ". אחרי שבני ישראל נכנסו לארץ נקבע עיקרון חדש שלא מהללים את ה' על נס שהתרחש בחוץ לארץ, משא"כ נס החנוכה שהתרחש בתוך גבולות ארץ ישראל ובמאבק על השליטה היהודית בארץ. [ואילו נסי יציאת מצרים היו לפני שנכנסו לארץ ולכן בכל זאת אומרים בהם הלל].

וזה כמובן משפט תמוה ביותר: מה משנה איפה התרחש הנס? האם העובדה שכל יהודי העולם ניצלו מגזירת המן אינה סיבה להלל לה'?! אם פורים אינו סיבה לומר הלל – איזה נס הוא כן סיבה לומר?

הרבי מליובאוויטש (ליקוטי שיחות לו/168 ואילך) מוצא כאן את הסוד העמוק והנעלה של "הארץ והרוח": העיקרון שהופך את ארץ ישראל לנדירה ומיוחדת מכל הארצות שעל פני האדמה.

הקב"ה מחולל ניסים כל הזמן, אבל במקום אחד בעולם הוא מאפשר לראות אותם. ישנה נקודה אחת על פני הגלובוס שלא צריך להאמין שיש רבש"ע, מספיק לפתוח את העיניים ולהביט בצורה הגונה וישרה מסביב. ארץ ישראל היא "פלטרין של מלך", היא הארמון בו שוכן המלך ובארמון לא צריך להאמין שיש מלך, מספיק לפתוח את העיניים ולהביט בו.

הביטוי הכי טוב לכך הוא נסי חנוכה ופורים עצמם: גם בחנוכה וגם בפורים הייתה סייעתא דשמיא, אבל היה פער אדיר בדרך בה הקב"ה פעל: בחנוכה ה' הסיר את כל המחסומים והפגין בפומבי את המעורבות שלו. הקב"ה לא התחבא מאחורי מסכי הטבע אלא פירק את הכללים המוכרים ושם אותם ללעג. חבורה של כמה אלפי לוחמים, חסרי הכשרה צבאית וחסרי ציוד צבאי, יצאו למאבק כנגד האימפריה היוונית האדירה ששלטה מאות שנים במזרח התיכון – והצליחה להבריח אותם. אם נשווה זאת לימינו, זה כמו ש-5000 רוסים ימרדו בשלטון הברזל של פוטין ויגרמו לו לברוח מהקרמלין…

בפורים, לעומת זאת, הקב"ה עזר אבל עשה זאת בצורה כל כך שקטה ונעלמת, עד ששמו של הקב"ה אינו מוזכר במגילת אסתר אפילו פעם אחת. הקורא עלול להתרשם כאילו צירוף מקרים מדהים סידר את כל העניין. במקרה הייתה שם מלכה פיקחית שידעה איך לסובב את בעלה ולגרום לו לבטל את הגזירה. היא הזמינה את אחשוורוש ההפכפך לעוד משתה ועוד משתה, היא סובבה לו את הראש, והצליחה בחוכמתה לעורר קנאת גברים בינו ובין המן וכך הפכה את הקערה.

זה ההבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ: הקב"ה נמצא בכל מקום, אבל כאן הוא מתנהג כמו שמלך מתנהג בארמון שלו, בגלוי ובחופשיות. בחוץ לארץ, לעומת זאת, זה כמו מדינה שנמצאת בקצה שטח המלכות ומעולם לא פגשה במלך. הם אמנם שמעו על המלך ואפילו מכירים את הנציגים שלו במדינה שלהם, אבל זה רחוק, זר ולא מחייב. וכך עד היום הזה, כשהקב"ה עוזר בחוץ לארץ, הוא מקפיד לעשות זאת באמצעות כל כך הרבה שלוחים וכלים והסתרים של טבע, עד שהרואה יכול לחשוב שהקוביות הסתדרו מעצמן…

אומרים שבן גוריון אמר: 'בארץ, מי שלא מאמין בניסים הוא לא ריאלי…'. והאמת היא שאנו מקבלים ביטוי לכך מדי יום. האם יש עוד מדינה בעולם שמתקיימת כמו אי בתוך מאות מילוני אויבים ולא רק שהיא שורדת אלא צומחת ומשגשגת ועוברת את כולם, עד שלא מזמן התפרסם כי 'הארץ היא אחת משמונה המדינות החזקות בעולם?!'. האם יש מדינה אחת שיכולה לחטוף מטחים של עשרות אלפי טילים ואחוז הנפגעים הוא כמעט אפסי?!

הנה דוגמא שכולנו זוכרים אותה: במלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991 נפלו בארץ 39 טילי סקאד מעיראק. הם פגעו פגיעות ישירות בבתים ובכל זאת שום חיי אדם לא נלקחו. האנשים היחידים שנפגעו היו אלו שנחנקו ממסכת האב"כ או הזריקו לעצמם את האטרופין מחשש להתקפה כימית…

אבל כדרכם של יהודים להפעיל היגיון מתוחכם אמרנו: "נו, הסקאד הוא טיל לא מדויק, וטילי הפטריוט שהובאו במיוחד מארצות הברית הגנו עלינו". ואז ביום האחרון של המלחמה, שעות לפני הפסקת האש, העיראקים ירו טיל אחד על מחנה צבאי אמריקאי בסעודיה ו-28 חיילים אמריקאים נהרגו…

למה הדבר דומה? מישהו אמר אז משל למלך שהיה מוכרח להעניש את בנו יחידו. המלך השכיב אותו על השולחן ונתן לו ארבעים מלקות. ואולם ברחמי המלך על בנו, כל המלקות היו חלשות ועדינות.

ואילו במכה האחרונה הצליף בו בחוזק. הנסיך צרח מעוצמת המכה ולא הבין את אביו: אם אתה מרחם עלי, למה הכאבת באחרונה? ואם אתה שונא אותי, למה הקלת עד האחרונה?

ענה המלך: כדי שתדע שאני אוהב אותך, נתתי את המכה האחרונה כראוי, כדי שתבין ממה ניצלת…

זה עומק דברי הגמרא "שאין אומרים הלל על נס בחוץ לארץ". היות שהנסים בחוץ לארץ הם מלובשים בכל כך הרבה כיסויים וממוצעים של טבע, קשה להרגיש את הנס הגדול שקרה ולכן לא תיקנו על זה תפילת הלל. [ועל כך ממשיך הביאור השני בגמרא שם, שבמקום הלל תיקנו את קריאת המגילה בפורים, וכך ההתבוננות ברצף האירועים הפלאי, מעורר את הרגשת ושמחת הנס].

אפשר לומר שזה גם יהיה ההסבר החסידי לשאלה הראשונה בה פתחנו: למה בחנוכה מחזיקים את הסביבון מלמעלה ובפורים מלמטה? בחנוכה כל אחד רואה שההצלה באה מלמעלה, ואילו בפורים ההצלה מלמעלה התלבשה בתוך כלים של מטה ובלבושים של טבע.

תוספת נפלאה לרעיון זה אפשר למצוא בשיחה ידועה (לקו"ש ה/בראשית): רש"י פותח את פירושו הגדול על התורה בהתייחסות לתמיהה פשוטה: מה המטרה בכל ספר בראשית? למה תורת ישראל שעניינה חוקים ומצוות, מתחילה עם חומש ורבע של סיפורי האבות? האם לא היה עדיף לוותר על זה ולהתחיל מפרשת "החודש הזה לכם?!".

רש"י עונה כי התורה באה להקדים את זמנה. יחלפו שנים ואומות העולם יטענו כנגד עם ישראל "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים" ולכן התורה מתחילה ומספרת שהאבות היו כאן מתחילה וקיבלו מהקב"ה את השליטה בארץ.

וכאן עולה שאלה פשוטה: מה פתאום שהאומות יטענו שאנחנו "לסטים" שכבשנו ארצות שבעה גויים? הרי כל דברי ימי ההיסטוריה הם מדינות שכובשות שטחים אחת מהשנייה? האמריקאים כבשו מהאנגלים, האנגלים כבשו מהצרפתים ואלו וגם אלו כבשו מההודים, מהטורקים ומכל היתר… למה דווקא אנחנו נחשבים "לסטים" ועד כדי כך שהתורה מכירה בטענה הזו וצריכה לשלול אותה?

הרעיון עמוק: טענת האומות היא שעם ישראל חטף את ארץ ישראל לנצח. הוא שינה אותה בעצם מהותה. אפילו באותן אלפי שנים שלא שלטנו בארץ, עדיין התפללנו אליה וקראנו לה "גלינו מארצנו". שכן ארץ ישראל האי אדמה שהשתנתה ביסודה. זה מקום בו השכינה האלוקית שורה בגלוי ולכן החוויה הדתית בה שונה לגמרי. אפשר להתפלל גם בחוץ לארץ, אבל החוויה הדתית שם היא צל חיווה של ההרגשה בארץ. ולכן האומות טוענים כי האדמה הזו נחטפה מידם – היא השתנתה לנצח.. ולא נותר אלא להתפלל שנזכה לנסים גלויים בארץ ישראל "בימים ההם בזמן הזה" בגאולה האמיתית בקרוב ממש.

השארת תגובה