תלמידי הישיבה צעדו ברגל אל עבר השבת

חמש דקות טרם השקיעה, הגענו לצומת יגור שבמרחק הליכה סביר מרכסים. את החתן ומשפחתו הפתענו כבר באמצע סעודת שבת – ה'מוקצה' שנותר חשוף על הכסאות, חיכה לנו

אילוסטרציה: אוטובוס בצד הדרך
אילוסטרציה: אוטובוס בצד הדרך
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בערב השבת שעברה פרשת וישב, רבים נתקעו בפקק אינסופי בדרך ליישובי הצפון לא הרבה זמן לפני כניסת השבת. חלקם נאלצו לשבות בישובים על ציר הדרך ולא להמשיך בדרכם בעקבות השבת המתקרבת. גם אני עמדתי באותו הפקק ברכב פרטי יחד עם שלושה מחבריי.

שעות אחדות טרם כניסת השבת, יצאנו מהעיר בני ברק לישוב החרדי רכסים לשבת שבע ברכות של חברנו. בתחילת הדרך, שמנו נעימות שבת ושוחחנו ביננו על נושאים כאלה ואחרים. בהמשך החלו עומסי תנועה – כאשר שעון נע במהירות גדולה יותר ממחוגי המהירות של הרכב. הבנו שאנחנו מוגבלים מבחינת זמן ונגיע ממש רבע שעה לפני כניסת השבת. התקשרנו לחברים נוספים ששהו כבר במקום בו אנו אמורים להיות וביקשנו מהם לארגן מה שצריך כי לא נצליח לארגן בעצמנו. כאשר לאחר נסיעה ממושכת בכביש 2, החלו להגיע אלינו דיווחים על פקק מתמשך שתוקע שומרי תורה ומצוות רבים. היינו אופטימיים ובלי שום סיבה הרגשנו שהפקק לא נוגע אלינו למרות שזאת הדרך

אך פתאום מצאנו את עצמנו עומדים באותו הפקק המדובר. מכשיר הניווט שלנו, הקפיץ לנו את הזמן הגעה ליעד לשעה ורבע אחרי כניסת שבת. כלומר, אנחנו עלולים חלילה לחלל שבת או להיתקע באמצע שום מקום. עשינו את המתבקש והתחלנו להגיד תהילים, להתחייב בכסף לצדקה וקבלות שקיבלנו על עצמנו כל אחד בתחום בו הוא זקוק לחיזוק.

אחד מיושבי הרכב, התפלל בלשונו לקב"ה בקול חזק וברור. "אבא שבשמים, אנחנו בדרך לשמח שני חתנים וכלה, יש לך את הדרכים שלך להביא אותנו לרכסים, תעשה את זה בשבילם אם לא בשבילנו", הוא אמר כשכוונתו ללכת לשמחה של חתן נוסף באותה בעיר במהלך השבת בכדי לברכו.

במקביל, ביקשנו מראש הישיבה שלנו חיזוק לנוכח המצב. הוא סיפר לנו שפעם הבעל שם טוב כמעט איחר לשבת, התפלל ונעשתה לו קפיצת הדרך. "אל תתייאשו, אבל תהיו ערוכים לעשות את השבת בשטח או בעיר קרובה אצל אנשים", הוא אמר פחות מחצי שעה לפני כניסת השבת. נציין שברשותנו לא היה אוכל, שתייה וביגוד מתאים לשהייה בשטח במשך 25 שעות וזה בהחלט יצר לחץ. התנחמנו בקופסת 'ארבעס' שנאלץ להתחלק בה. הודענו כבר למשפחת החתן שלצערנו לא נהיה איתם בשבת.

ללא הודעה מוקדמת, נהג הרכב אמר, אני נוסע דרך 'השטח', כשהוא מתכוון לדרך העפר מלאת הסלעים והבורות שלצד הדרך. מי שהיה רואה את הרכב החבוט בו נסענו, היה צוחק או בוכה על הרעיון הזה. אבל לא היו לנו אלטרנטיבות טובות יותר. פנינו לכיוון העפר ובקושי רב התחלנו לנסוע שם כאשר הרכב מקפץ על אבנים וחוצה נחלים במהירות של כביש סלול. לא היינו היחידים שחשבו על הרעיון הזה והנה לפנינו רכב נתקע בתוך בור ואחריו שיירת רכבים שלא יכולים להמשיך בדרכם כשאנחנו בסוף השיירה. לפתע, בזווית העין אחד החברים גילה דרך צדדית סבוכה יותר, אבל טובה יותר מעמידה בשיירה התקועה. פנינו לשם והמשכנו בנסיעתנו מתוך תקווה שאנחנו בדרך הנכונה.

לפתע מצאנו את עצמנו עולים על כביש לא מוכר שהסתבר היה בתוך יוקנעם. הווייז עדיין לא בישר טובות והראה לנו כי נגיע לרכסים דקות ספורות אחרי השקיעה, אבל הראה לנו שנצליח להגיע חמש דקות טרם השקיעה לצומת יגור שבמרחק הליכה סביר מרכסים. האצנו את הרכב לכיוון הצומת וב"ה הספקנו להגיע 5' דקות קודם השקיעה לצומת ועצרנו באמצע תחנת אוטובוס.

התלבשנו שם בזריזות כי לא יכולנו לקחת איתנו דברים בגלל האיסור לטלטל. את מפתח הרכב הנחנו במחבוא באזור. מחשש לחילול שבת לא הספקנו להחביא את החפצים שלנו, אלא זרקנו על ספסלי הרכב. פלאפונים, ארנקים, כרטיסי אשראי וחפצים באלפי שקלים, מונחים חשופים על הכיסאות. כידוע פרצה קוראת לגנב והחשש לשלום הרכב היה גדול. באמצע סעודת שבת הופענו לפתע באולם לתדהמת הנוכחים. אני רוצה להניח שאפקט ההפתעה שימח את החתן יותר ממה ממקרה רגיל והבקשה שלנו לשמח חתן הוכפלה. במוצאי שבת, הגענו אל הרכב והוא נותר כפי שהיה בניגוד לכל היגיון עם החפצים בפנים.

לאורך כל השבת היה אצלנו כאב גדול על המשפחות האחרות שכן נתקעו בפקקים וכנראה חוו חוויה לא נעימה, אבל, אנו ראינו לאורך כל הדרך ניסים גלויים. לפי ההיגיון, היינו אמורים להגיע שעה מאוחר יותר, הרכב סבל את הסלעים הגדולים, מצאנו דרך בעפר שאף אחד מסביבנו לא ראה, הרכב נותר שלם ועוד. כאשר אנו מסתכלים על הסיפור שלנו כשלעצמו, כנראה שיש לנו מחויבות בפרסום הנס.

השארת תגובה