מדת הבטחון וחובת ההשתדלות

הרב ראובן אלבז
הרב ראובן אלבז
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם (מא, א)

יוסף היה מופלג בבטחונו בה'

ה"אור החיים" הקדוש ביאר, שפרעה היה חולם שנתיים ימים בתמידות את החלום הזה, אלא שהיה שוכחו, ולסוף שנתיים ימים חלם שוב את החלום, וזכרו.

מדוע שכח פרעה את חלומו במשך שנתיים?

מאחר ואמר יוסף לשר המשקים (שם מ, יד): "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי… וְהִזְכַּרְתַּנִי". יוסף הצדיק היה בעל מדרגה גבוהה מאד בבטחון בה', ובבקשתו זו משר המשקים היה שמץ של פגם במדת הביטחון, על פי מדרגתו. על כן נגזר עליו לשבת בבית האסורים עוד שנתיים ימים, כנגד אותן שתי מילים.

בפסוק בתהלים (נ, ג) נאמר: "וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד", ודרשו על כך חז"ל (יבמות קכא ע"ב): מלמד שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה.

יוסף הצדיק, בדרגתו הגבוהה, לא היה צריך לבקש עזרתו וטובתו של אף אדם, אלא לשים מבטחו אך ורק בה'.

באותו יום שהחזיר פרעה את שר המשקים, היה יוסף צריך לצאת מבית האסורים, ולשם כך נכנס שר המשקים לבית הסוהר, כדי שיחלום חלום ויוסף יפתור אותו, ומיד בצאת שר המשקים יזכיר את יוסף בפני פרעה, ויצא יוסף לחופשי.

במדרש (בראשית רבה פט, ג) דרשו רבותינו: "'אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ' (תהלים מ, ה) – זה יוסף. 'ולא פנה אל רהבים' – על ידי שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני, נתוסף לו שתי שנים".

יוסף הצדיק היה מופלג בביטחונו בה'. במשך עשר שנים ישב בבית האסורים, בודד ונשכח מלב, אך קיבל על עצמו שלא לבקש עזרה משום אדם בעולם, שהרי הכל מאת הבורא יתברך, "בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ". רק הבורא יכול לסייע לו ולהצילו.

אילו היה יוסף רוצה, יכול היה לבקש טובה מאנשים, שהרי מצא חן בעיני כולם ואהבוהו, שנאמר: "וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר (לא, כא). יכול היה יוסף לספר את אשר אירע לו: "גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים". יכול היה להמליץ על עצמו, ולספר מי הוא ומי אבותיו, שהיו מפורסמים בכל העולם.

מי לא שמע על אב-סבו, אברהם אבינו, שזעזע את כל העולם. כל העולם כולו היה מעבר אחד ואברהם אבינו מעבר אחד, לכן נקרא אברהם "העברי". ובראותם את אמונתו הגדולה ביקשו אומות העולם להמליכו עליהם, ככתוב (שם יד, יז): "אל עמק שווה הוא עמק המלך", מלמד שכל המלכים הושוו ביניהם, להמליך את אברהם אבינו על כל העולם, ואפילו אלוה רצו לעשותו. בנות מלכים היו מוכנות לעזוב את בית המלכות, ולהיות משרתות בבית אברהם אבינו.

מדוע לא אמר על כך יוסף הצדיק אף מילה?

כי יוסף הצדיק אמר: מה שהקב"ה גוזר אני מקבל באהבה. אם הקב"ה רוצה שאשאר פה כל החיים, אשאר. אם הקב"ה רוצה שאצא, אזי אצא גם בלי "טובות" של שום אדם.

התפלל שיישכח מלבו

ומאחר וכזו היתה דרגתו הגבוהה של יוסף במשך עשר שנים, מה אירע פתאום? מדוע ביקש משר המשקים, לאחר פתרון חלומו, שיזכירנו לפני פרעה, ולא זו בלבד אלא חזר פעמיים על הבקשה – "זכרתני והזכרתני"?

ניתן לתרץ, שלאחר פתרון החלומות חשב יוסף הצדיק, שכנראה הקב"ה רוצה שיאמר משהו על מצבו, וזו הסיבה שאמר לשר המשקים "כי אם זכרתני… והזכרתני".

הפסוק אומר על שר המשקים (מ, כג): "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו".

מאחר ש"לא זכר", ודאי ששכח. אם כן, מדוע הוסיפה התורה תיבת "וישכחהו"?

על פי הפשטות נראה, כי שר המשקים היה כפוי טובה ולא טרח לזכור את בקשת יוסף. אולם ישנו פירוש נוסף, נפלא ומתוק מדבש, והוא: יודעים אתם על מי נאמר "וישכחהו"? על יוסף הצדיק!

יוסף הצדיק ישב בבור וזעק: 'ריבונו של עולם, חטאתי לפניך טעיתי בכך שביקשתי ממנו 'כי אם זכרתני והזכרתני', ולכן אני מבקש ממך: אנא, מחה אותי מזיכרונו של שר המשקים, כיון שאינני רוצה שממנו תבוא לי הישועה, אלא רק מידך הרחבה!'

ואכן חז"ל אומרים במדרש (בראשית רבה פח, ז): "ולא זכר שר המשקים, כל היום היה מתנה תנאים ומלאך בא והופכן, וקושר קשרים ומלאך בא ומתירן, אמר לו הקדוש ברוך הוא 'את שוכחו ואני לא אשכחהו'".

פלא פלאות! שר המשקים עשה כל מיני פעולות על מנת לחרוט בזיכרונו את בקשת יוסף. הוא כתב לעצמו: 'כשאלך למקום פלוני, הדבר יזכיר לי את יוסף ואת הפתרון שפתר לי בבית הסוהר!' אך לפתע השתנו תוכניותיו והוא לא הלך למקום אליו התכוון ללכת מלכתחילה. היה קושר קשרים במעילו, כפי שאדם עושה לתזכורת, כדי שהקשר יזכיר לו להעלות את בקשת יוסף לפני פרעה, אך המלאך היה בא ומתיר את הקשרים, כדי להשכיח ממנו את יוסף.

למה? כי יוסף הצדיק יורה בו, כביכול, חיצי שכחה. שכח אותי! אל תזכיר אותי! על כן, "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" – יוסף הצדיק "השכיחו" בתפילותיו.

שנתיים עברו, עד שנמחק לגמרי הרושם של שמץ הירידה ממאת האחוזים של ביטחון מושלם בה', ואז הגיעה שעתו של יוסף להשתחרר מבית האסורים, ויצא לחופשי ונעשה המושל בכל ארץ מצרים.

ביטחון עם שיעול?!

מסופר על תלמיד של הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל, שרצה להתחזק במדת הביטחון, לאחר ששמע מרבו שהאדם הבוטח בבורא יתברך בלב שלם יקבל את כל הצריך לו עד אליו ממש.

הלך התלמיד למעבה יער גדול, התיישב שם ללא מזון משקה, וגמר בלבו שלא יזוז משם אלא ישב וילמד, והאוכל יגיע עד אליו.

למד התלמיד יום שלם, אך אֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב, אף אחד לא עבר במקום.

למחרת עברה ליד היער שיירה גדולה, ועל הסוסים ארגזי מזון ושתייה שנועדו למכירה בעיר הסמוכה. רצה התלמיד לגשת אל השיירה, אך מיד חזר לאחוריו והסכים בלבו שלא לבקש או לקנות מהם שום דבר, אלא ישים בה' מבטחו, והוא ישלח לו את הנצרך עבורו.

לאחר כמה שעות שוב עברה במקום שיירה טעונה במזון רב. התלמיד שכבר היה צמא ורעב ותשוש, רצה לגשת אל השיירה, אך מיד חיזק עצמו בבטחון בה', שאם נגזר שיגיעו אליו מזון ושתייה, ה' יתברך יכניס בלבו של אחד מאנשי השיירה את הרעיון להביא לו מזון ושתייה, מבלי שהוא יצטרך לבקש.

עברו עוד כמה שעות, והנה שיירה שלישית מגיעה, אף היא טעונה מיני מאכל ומשתה וכל טוב. נכנס יצר הרע בלבו של התלמיד, וטען בפניו שהוא יושב במקום צדדי, שהשיירות כלל לא רואות אותו, ואם כן כיצד חושב הוא שיפנו אליו?

התפתה אותו תלמיד לעצת יצרו, והשתעל מעט כדי שישמעו אותו אנשי השיירה. מיד הגיעו אליו אנשים מן השיירה, והגישו לו מאכל ומשתה, אך לקח היה בפיהם, וכך אמרו לו:

"אמנם יש לך ביטחון, אך לא ביטחון מלא, אלא ביטחון עם שיעול! הקב"ה שלח אותנו כדי שניתן לך את מבוקשך, אך חבל שהחסרת מביטחונך בה' יתברך, והשתעלת כדי שנשמע אותך. יכול היית לקבל את הכל גם בלי השיעול הזה…"

עלינו ללכת בדרך זו ולבטוח בה' יתברך, וכבר הובטחנו מפי חכמינו ז"ל (אבות ג, ה): "כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ".  (ראה אריכות גדולה והמשך למאמר זה בתוספת משלים וסיפורים, במשכני אחריך בראשית חלק ב').

השארת תגובה