מערכת הבחירות: נגד כל הסיכויים

כאיש חינוך הייתי מציע אתגר: מדוע בעצם לא נוביל אותה דווקא לאתגר של עשייה, בבחינת קנאת סופרים תרבה חכמה? אדרבה, תוכיח כמה אתה שווה! לא כמה השני לא שווה

בן ציון נורדמן
בן ציון נורדמן
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

1.

השבוע החולף היה קדימון למערבולת הבחירות שנכפתה עלינו, וכאילו לא היה די במערכות הקודמת, כעת המערבולת סוחפת את מפלגת השלטון, מלחמת כיפופי הידיים כבר בעיצומה.

נקודה ראויה לדיון היא השיח הקוטבי: זה אומר "רק לא פלוני", וזה אומר "רק לא אלמוני". הצד השווה שבהם היא פסילת האחר, חוסר סובלנות כלפי השונה. בשתי מילים: "שנאת חינם". ובמילה אחת: "קנאה".

ננסה לגשת לנושא במבט חינוכי, מעבר לפוליטיקה, ננסה להבין כיצד הקנאה מובילה לשנאה! בהתבוננות קלה נבחין כי היא אינה נובעת ממקום של "למה לא נתנו לי", אלא מ"למה נתנו לו"!

כאיש חינוך הייתי מציע אתגר: מדוע בעצם לא נוביל אותה דווקא לאתגר של עשייה, בבחינת קנאת סופרים תרבה חכמה? אדרבה, תוכיח כמה אתה שווה! לא כמה השני לא שווה…

גדולי הפסיכולוגים חקרו בנפש האדם את שורש הקושי לפרגן לזולתו. מחקרים גילו שפעמים רבות האדם ישלים עם חוסר כשרונו או עם חוסר היכולת שלו, אך מה שמפריע לו הוא "מדוע השני כן". וכידוע מהמשל  על אותו אחד שאמר "אסכים שיוציאו לי עין, בתנאי שלשני יוציאו שתי עיניים"…

חז"ל כבר לימדו אותנו מראש, מתוך פרשת השבוע, את המסר החשוב הזה בנושא הקנאה, ועלינו לדעת זאת כהורים וכמחנכים, כי להעדפת ילד או תלמיד על פני האחרים – יש מחיר! רגש הקנאה שמתפתח אצל ילד עלול להפוך לשנאה. העדפה של הורים כלפי אי-מי מהילדים, עלולה להרות אסון.

וכך מסכמת הגמרא את המסר מפרשתנו: "לעולם אל ישנה אדם בנו בן הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו (שעשה לו כתונת פסים שלא היה בה אלא משקל שני סלעים מילת), תקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" כהורים וכמחנכים חובתנו לדאוג שילדנו לא יחוו קיפוח או העדפה.

2.

הנה למדנו שתכונת הקנאה מתפתחת כבר מגיל צעיר. אם אקח זאת למחוזות בית הספר, הרי הדבר בו אני נתקל תדיר הוא הקושי של ילד לקבל את העובדה שהוא כן וחברו לא. בכל פעם שתלמיד מקבל עונש, תבוא אחריו השאלה הקבועה: "מדוע רק אותי מענישים – ואת כולם לא"? כאשר תלמיד כלשהוא ייבחר לתפקיד מסוים, יקום תלמיד אחר שישאל: "למה אותו ממנים לתפקיד, ואותי לא"?

ואתם יודעים מה? הפלא הוא שתכונה זו לא חולפת עם השנים. אני שומע כל העת טענות של הורים, שמתלוננים על עונש שהושת על ילדם. המעניין הוא שכמעט תמיד לתלונות של ההורים נלווה המשפט: "אבל בשבוע שעבר ילד אחר בכיתה עשה את אותו הדבר, ונענש חומרה פחותה"…

התכונה הזו של בני אדם, לספוג חוסר הצלחה שלו, ואי יכולת להשלים עם הצלחת הזולת, מפליאה בכל פעם מחדש. ולצערנו גם או בעיקר כשאנשים נכנסים למרחב הפוליטיקה – הם מהדרים בכך כ"מהדרין מן המהדרין"…

3.

מסופר משל על שני אנשים שהלכו יחד ביער, ולפתע הם שומעים מרחוק נהמת אריה אימתני המתקרב אליהם בצעדי ענק. בעוד האחד תופס את הרגליים ובורח מהמקום כל עוד נשמתו בו, השני מתיישב על סלע, מוציא מתרמילו נעלי ספורט, ומתיישב לנעול אותם על רגליו. צועק לו השני: "מה אתה חושב לעצמך? שהנעליים הללו יעזרו לך להשיג את האריה"? עונה לו חברו: "אינני צריך להשיג את האריה. אני צריך להשיג אותך"…

כאשר אנו נחשפים למשלים כאלו ודומיהם – לנגד עינינו – בפוליטיקה העכשווית, עלינו לדעת כי ניתן וצריך דווקא לנצל את התכונה הזו לטובה. זה אפשרי בהחלט. בעל ה"מסילת ישרים" כותב שתכונה של קנאה אינה רק דמיון, אלא תחושה אמיתית שהאדם חי עמה, ויתרה מכך, ניתן אף לנתבה לאפיקים חיוביים ברוחניות. אם יבוא אדם ויאמר "מה אכפת לי האם אהיה בגן עדן במקום גבוה או במקום נמוך? העיקר שאהיה בגן עדן". מלמד אותנו הרמח"ל, כי הלא אם היה לך חבר כמוך, למדתם יחד בכיתה, עברתם יחד את כל שלבי החיים, או יתירה מכך, אם אותו אדם היה פחות ממך, ולפתע הוא עולה לגדולה, האם גם אז היית מגיב בשוויון נפש ואדישות שכזו?

ואלו דבריו (בספרו מסילת ישרים שער רביעי): "היוכלו כל כך על נקלה לסבול בעולם הזה החולף, לראות אחד מחבריהם מכובד ומנושא יותר מהם ומושל עליהם, וכל שכן אחד מעבדיהם או מן העניים הנבזים ושפלים בעיניהם, ולא יצטערו ולא יהיה דמם רותח בקרבם? לא, וודאי! – כי היא קנאת איש מרעהו, ואם יראה חברו מתרומם והוא נשאר שפל, וודאי שמה שיסבול הוא מה שיוכרח לסבלו, כי לא יוכל למנוע ולבבו יתעשת בקרבו".

האדם לא מגיב באדישות כאשר חברו מתרומם ומתנשא ממנו. ומשכך, יעשה הכל כדי לא להגיע למצב לא נעים שכזה. הנה כי כן, ניתן לקחת את הקנאה גם למקום חיובי-רוחני.

ומכאן אנו מגיעים הישר אל האור של ימי החנוכה, ימים בהם אנו מציינים את גבורת נפשם ההרואית של החשמונאים הקדושים והטהורים, שהערו נפשם למות במלחמת קודש נשגבה, נגד כל הסיכויים! מעטים נגד רבים, חלשים נגד גיבורים! וזאת מתוך קנאה יהודית-חיובית שפיעמה בהם בעוז, באש קודש יצאו ללחום כנגד ההתבוללות בגזירת אימפריית מלכות יוון האדירה ששלטה אז בכיפה.

האם תרצו גם לדעת מי ניצח? מה פריה של קנאה טהורה וחיובית שכזו? תשאלו כל ילד קטן תוך כדי סיבוב הסביבון… נס גדול היה פה… בימים ההם בזמן הזה…

שבוע טוב וחג חנוכה שמח!

 

השארת תגובה