'כדור תועה' פגע ביד המלך

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

יעקב אבינו מתפלל לקב"ה שיציל אותו מעשיו אחיו: "כי ירא אנוכי אותו פן יבוא והכני…" ומסיים: "ואתה אמרת היטב איטב עמך" (לב, יג).

החוזה מלובלין זצוק"ל פירש בדרך רמז פסוק זה: "ואתה אמרת היטב" – אם אתה היהודי אומר על כל מעשה שאתה חווה  – 'היטב'. טוב עושה הקב"ה עמדי תמיד, והנני מודה על כך, ובכל דבר הבא עליך הנך מקבלו באהבה וברצון, אזי אומר הקב"ה לעומתך: 'איטיב עמך' – אשפיע עליך יותר טובה על טובתך. על דרך שמצינו בגמרא במסכת תענית (כ"א): שאמרו רבותינו: "גם זו לטובה", ו"כל דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס).

מסופר על מלך אחד פיקח ונבון, שהיה מאמין בקב"ה ובהשגחתו, ובכל דבר שעבר עליו היה רגיל לומר: "גם זו לטובה!". אחד התחביבים של המלך, היה מלאכת הציד. מדי פעם נהג לצאת בלוויית אהובו ועוזרו הבכיר אל היער, שם היה שולף את רובה הציד המהודר שלו, וצד להנאתו צביים וארנבות ושאר חיות מחמד. לפעמים גם היה אוהב לערוך 'תחרות' עם עוזרו, מי ביניהם יצליח לתפוס ראשון את הצבי שרץ לפניהם ביער…

יום אחד לדאבון לבו של העוזר, בעודו רודף אחר הצבי ומנסה לצודו, נפלט 'כדור תועה' מן הרובה שבידו. ופגע היישר בידו של המלך ופצעה. תגובתו המיידית של המלך היה כדרכו להגיב על כל מקרה: "גם זו לטובה!". אך זה לא פטר את העוזר מלעמוד למשפט על מעשהו הנפשע. לא הועילו לו כל תחנוניו שהיתה זו יריית שוגג, ושכלל לא התכוון חלילה לפצוע את ידו של המלך ירום הודו, ויצא הפסק מבית המשפט להשליכו אחר כבוד אל הכלא.

כראות העוזר כי כלתה אליו הרעה, וכבר תפסו בו השוטרים משני צדדיו, פנה אל המלך אהובו ואמר בחיוך צופן סוד: "גם זו לטובה"! ובכך נפרד מן המלך והוכנס היישר לתאו בבית הסוהר.

המלך המשיך בשגרת חייו, ועל אף העדר עוזרו האישי, המשיך לצאת כדרכו יחידי אל היער למלאכת הצידה. והנה, באחד הימים בהיותו לבדו עסוק בצידתו, פגשו בו לפתע במעבה יער, חבורת רוצחים צמאי דם ואוכלי בשר אדם. ברעבתנותם ואכזריותם התנפלו על המלך, ורצו תיכף להרגו ולאכול את בשרו. אך פתאום שמו לב לידו החבושה, זאת שנפצעה על ידי יועצו שנמק עתה בכלא, והנה היא מלאה תחבושות הספוגות בדם. הם החלו לחשוש שמא נדבקה ידו הפצועה בחיידקים מסוכנים, ואולי אף כל גופו נגוע באותם חיידקים, והחליטו ברגע אחרון להימנע מ'קרבן' זה, ועזבו את המלך לנפשו…

ברוב שמחתו על הצלתו הפלאית, רץ המלך היישר אל בית הכלא, ובהתרגשות רבה סיפר ליועצו את קורותיו ביער, כשהוא אומר: "רואה אתה, הלא מיד כשפצעת אותי אמרתי ברורות כי 'גם זו לטובה!' והנה נוכחתי עתה במוחש, כמה טובה עשית עמדי בפציעה זו שפצעת את ידי, שכן דווקא פציעה זו היא שהצילה את חיי, ועל כן הנך משוחרר לנפשך". ותיכף הוציאו המלך לחופשי.

כשיצא היועץ מן הכלא, פנה בחכמתו אל המלך ואמר בהתרגשות: "הלא אף אני כשהושלכתי לכלא אמרתי בפני המלך, כי "גם זו לטובה". והנה מתברר עתה שאף ישיבתי כאן בכלא היתה טובה גדולה עבורי. שכן אילו הייתי מתלווה עם המלך אל היער, הרי בוודאי היו אותם רוצחים אכזריים הורגים אותי כדי לאכול את בשרי, שכן ידי אינה חבושה כלל. התברר אפוא אם כן, שישיבתי זו בכלא היא שהצילה את חיי!!

יהודי אחד נכנס להרב מטשבין זצ"ל, והיה לו כמה בעיות משפחתיות. הרב מטשעבין הכיר זאת. וכשנכנס להרב מטשעבין החליט האיש שאינו רוצה לצער את הרב. וכששאלו לשלומו, אמר במאור פנים: "ברוך ה', הכל טוב ויפה". השיב לו הרב מטשעבין את פירושו של החוזה "ואתה אמרת היטב איטיב עמך", 'ואתה אמרת היטב' אם אתה אומר שטוב, אז אומר השי"ת 'איטב עמך' שאעשה לך טוב.

אם נדע שהקב"ה הטוב כי לא כלו רחמיו, ונאמין ונבטח בחסדו הגדול עלינו תמיד, ובכל דבר ובכל מקרה הבא עלינו נאמר: "גם זו לטובה!", הרי שהקב"ה יגדיל חסדו עלינו כרחמיו וכרוב חסדיו.

סיפר הרה"ח ר' בן ציון האלפערט ע"ה שנסע עם דודו הרה"ג ר' משה מאיר גאטעסמאן ז"ל, מעיר נאנאש לעיר פעסט, אל הרה"ק מהר"א מבעלז זצ"ל. כאשר הגיעו לבית הרבי, בא לקראתם הגה"צ מבילגורייא זצ"ל ונתן שלום לר' משה מאיר, וביקש ממנו, שיאמר לו דבר חידוש. ענה ר' משה מאיר שאין לו עכשיו מח כדי לומר חידוש תורה, (היו אלו ימי מלחמה), אבל הרב מבילגורייא ביקש בכל זאת, שיגיד לו איזה דבר חידוש.

הקשה לו ר' משה מאיר על הפסוק "ואתה אמרת היטב איטיב עמך" (בראשית לב, יג), שלכאורה איפה מצינו לשון היטב איטיב, שאמר הקב"ה ליעקב. הלא הקב"ה לא אמר ליעקב אבינו כי אם "ואיטיבה עמך" – טוב אחד ולא פעמיים?

הרהר הגה"צ מבילגוריי קצת, והשיב לו: הנה אנו מתפללין בתפלת ערבית, "ותקנינו בעצה טובה מלפניך". ולכאורה מה הכוונה בתיבת "מלפניך"? ותירץ: שכתוב "טוב ה' לכל". הכוונה, שבדרך כלל כל דבר שטוב לאחד הוא רע לאחר, כגן אם ראובן מרויח הרי שמעון מפסיד, ודבר שטוב היום יכול להיות רע ח"ו למחר, אבל הקב"ה מיטיב הוא לכל. הוא טוב לכל אחד ואחד, וגם טוב מכל הצדדים, וטוב גם למחר. וזה הכוונה, ותקנינו בעצה טובה מלפניך, שיהיה מלפניך טוב, ואז יהיה טוב מכל הצדדים.

בזה תירץ, שאמת הדבר שהקב"ה אמר רק ו"אטיבה", אבל הטוב שבא מהשי"ת הוא טוב מכל הצדדים. ועל כן אמר יעקב "ואתה אמרת היטב איטיב עמך", דטוב שלך הוא טוב וטוב, ולא טוב ורע…

השארת תגובה