כחול לבן פיספסו: נתניהו נשאר

בכחול לבן מבינים טוב מאוד שיתכן והם פספסו את הזדמנות חייהם לסיים את עידן נתניהו ולהציב את גנץ באקווריום שבמשרד ראש הממשלה. אין באמת הסבר מדוע לא התפשרו על חמשת החודשים אותם ביקש נתניהו

נתניהו וסער בימים שלא יחזרו
נתניהו וסער בימים שלא יחזרו
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

כשהחל המו"מ הקואליציוני בין שתי המפלגות דובר בעיקר על האומץ הפוליטי שאין ליו"ר כחול לבן בני גנץ ועל כך שהאיש לא מסוגל לקבל החלטות. גם לקראת תום 21 הימים האחרונים שהוקצו לטובת הניסיונות להקמת ממשלה, השיח לא השתנה לגמרי, אבל נוסף אליו מימד חדש של 'חוסר אמון' כלפי נתניהו.

בכיר בכחול לבן אמר לי: "לאורך כל התהליך ראשי כחול לבן נשמעו אומרים בקולם על מה הם מוכנים להתפשר ועל מה לא, אפילו פעם אחת נתניהו לא עמד מול הציבור ונתן הצהרה ברורה על סוגיות הליבה כחוק החסינות ותחילת מועד הנבצרות, את הכל שמענו רק מאנשיו שנשלחו לזירה". תמצית הבעיה היתה חוסר האמון המוחלט ששיתק את גנץ ושיתק את חבריו לקוקפיט.

בכחול לבן מבינים טוב מאוד שיתכן ונעשתה כאן שגיאה קשה ושהם פספסו את הזדמנות חייהם לסיים את עידן נתניהו ולהציב את גנץ באקווריום שבמשרד ראש הממשלה. אחרי הכל, אין באמת הסבר מדוע לא התפשרו על חמשת החודשים אותם ביקש נתניהו ושלאחריהם יצא לנבצרות ויטפל בענייניו המשפטיים. אם מדינת ישראל תצא לסבב בחירות שלישי, נתניהו יהיה ראש ממשלה לאותו פרק זמן רק שהפעם אין תאריך תפוגה והכל עלול להתחיל מההתחלה ובינתיים מי שבעיקר ניזוק מכך, אלו אזרחי ישראל שחיים מזה כשנה בממשלת מעבר משותקת.

לצרות של גנץ נוספה אחת חדשה. הוויתור של שותפו לפיד על הרוטציה הוא למעשה חבל תליה סביב צווארו. כשלפיד ויתר על הרוטציה היה ברור שהוא רוצה משהו בתמורה, והתמורה הפעם היא ההתחייבות של גנץ לא להיכנס לממשלה בה נתניהו עומד בראש כשהוא חמוש בשלושה כתבי אישום. אין ארוחות חינם.

בכיר בצוות המו"מ של הליכוד, השר זאב אלקין אמר לי במהלך אחת השיחות שעל סיבת הפחד של ראשי כחול לבן צריך לשאול את אנשי כחול לבן, אבל באשר לטענה שנתניהו התחבא מאחורי אנשיו ומעולם לא דיבר בקולו הוא אומר באופן חד משמעי. "כל אחת מההצעות שהצענו במהלך המו"מ היתה ברשות ובסמכות מצד ראש הממשלה. יתירה מזו, חלק מההצעות הגיעו מכיוון צוות המו"מ שלהם ואנחנו קיבלנו אותם על דעת ראש הממשלה".

במהלך השיחה מוסיף השר זאב אלקין פרט מעניין השופך אור על צורת ההתנהלות של ראשי כחול לבן. "כשהעלנו את ההצעה האחרונה שעסקה בנושאי הליבה שהיו שנויים במחלוקת, אנשי צוות המו"מ של כחול לבן הסכימו שמדובר בהצעה הוגנת ושניתן להתקדם הלאה לקראת הקמת ממשלה. אפילו סעיף הנבצרות שהיה בעייתי מבחינת נתניהו טופל. תכלס, הם הלכו ולא חזרו". מסיים אלקין את דבריו.

רביעיית כחול לבן נמשלה בתקשורת לקוקפיט, מקום בו יושב טיס ומקבל החלטות בכל רגע נתון. בשורה התחתונה הם היו הדבר הרחוק ביותר מקוקפיט אבל קרוב יותר לפולישוק.

ורוח סער

נהרות של מילים נכתבו על התייצבותו של חה"כ גדעון סער כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעקבות ההכרזה של הראשון על התמודדות ראש בראש מול נתניהו לתפקיד יו"ר הליכוד ומועמד המפלגה לראשות הממשלה בסבב הבחירות הבא.

כבר למעלה מעשור שבכינוסי מרכז מפלגת השלטון לא מתרחשים אירועים דרמטיים, והכינוסים הללו הפכו למשעממים ולא מזמינים. די להיזכר בכינוס המרכז שהתקיים אי אז בחודש פברואר 1992 ובתרגילים אותם עשו לראש הממשלה דאז יצחק שמיר חברי הכנסת דוד לוי, יצחק מודעי ואריאל שרון שכונו "החישוקאים", תרגילים שכללו התפטרות בהפתעה של אריק שרון מממשלת שמיר והשתלטות על מערכת ההגברה שהיתה באולם, כדי למנוע משמיר להעביר החלטה בדבר הניסיון לנירמול היחסים עם מדינות ערב ועם הפלסטינים ובהוראת הממשל האמריקני בראשות הנשיא הנבחר ג'ורג' בוש האב. ליל המיקרופונים קראו לזה.

המונח בגידה לא היה חלק מהז'רגון המילולי באותם ימים וההתייצבות של חלק מחברי המפלגה אל מול ראש הממשלה יצחק שמיר לא נתפסה כתקיעת סכין בגב. למרות שקריאת התיגר היתה כלפי ראש ממשלה ימני אמיתי, הח"כים שרון, לוי ומודעי לא הוגדרו כשמאלנים. זו הדמוקרטיה וכך היא צריכה להתנהל.

מה שהיה נכון אז, לא נכון היום. מה שהיה מותר אז, אסור היום. זה הליכוד של שנת 2019, מפלגה של איש אחד עם קהל עובדי עבודה זרה ששמה נתניהו.

כדי להבין את השיח התקשורתי מצד אנשי נתניהו צריך לחזור לשנת 2008. הליכוד היה אז עם שנים עשר מנדטים בלבד ולאחר טראומת פירוק המפלגה על ידי שרון. חברי המפלגה בכלל וחברי המרכז בפרט ראו את המגדל קורס להם מול העיניים. מכונת הג'ובים בחברות הציבוריות ובדירקטוריונים השונים עברה ברגע אחד מחברי הליכוד שנשארו נאמנים למפלגה אל חבריהם ממפלגת קדימה שהחלו ליהנות ממנעמי השלטון. במקום הזה יש הרבה מאוד כח והשפעה אבל בעיקר יש בו כסף גדול.

נתניהו מכיר טוב מאוד את הדי אן איי של חברי מפלגתו ויודע לשחק בו היטב. כשנתניהו מכריז אני שיקמתי את הליכוד כשהיה על הקרשים עם 12 מנדטים בלבד, הוא למעשה משתמש בטריק היחיד בו הוא משתמש מזה שנים: הפחדה. הוא עושה עם עצמו חשבון קר, מסעות ההפחדה אליהם יצא בגלל הסוגיה הביטחונית (חמאס / איראן) עבדו מצוין, החזירו לידיו את השלטון וגם שימרו אותו במשך עשור, אין סיבה שזה לא יעבוד על אנשיו גם מההיבט הזה של איבוד מוקדי הכח והכסף.

הצרה של ביבי היא שגם בסביבת גדעון סער הטיעון הזה עובד שעות נוספות וגורם בכיר במטה אומר לי כי מאז ומעולם היה את הסלוגן "רק הליכוד יכול", כיום הסלוגן הוא "ביבי לא יכול". ביבי לא יכול להקים ממשלה וסבב בחירות נוסף לא יפתור את הבעיה ומשכך סכנת איבוד מוקדי הכח קרובה מתמיד.

במטה של גדעון סער לא נבהלים מהטענה שגדעון יודע שהוא הולך להפסיד וכל ההתמודדות נועדה למצב אותו במקום גבוה יותר משאר בכירי המפלגה. "אדרבה, שביבי יביס את גדעון ויבעט אותו לכל הרוחות, ממה הוא ואנשיו חוששים", אומר לי הבכיר.

לשאלתי בדבר ההתנהלות בגין הרמיזות המכוערות והמשמיצות שכוונו כלפי גדעון מצד אנשי נתניהו ובני משפחתו, ענה אותו בכיר: "כעת עסוקים בפריימריז וכל דבר אחר לא מעניין". אין תשובה חד משמעית שלא תהיה בעתיד תביעת דיבה. אחרי הכל היה זה סער שאמר כי מדובר בעלילת שקר בדויה שלא היתה ולא נבראה ושהוא דורש לקבל את תמליל החקירה "לצורך הגנה על שמו הטוב".

משעמם כבר לא יהיה כאן.

נתון במחלוקת

נתוני גיוס החרדים שנופחו בידי מאן דהוא תפסו את השיח התקשורתי הפנים חרדי וגם מחוצה לו. מדינת ישראל נמצאת בשיתוק מוחלט בגלל ממשלת מעבר כתוצאה מסבבי בחירות שלא נגמרים, כשעל הנייר הסיבה היא חוק הגיוס, ופתאום פוף, הכל מתברר כבלוף אחד גדול.

פוליטיקאים רבים ובעיקר מהשמאל הישראלי הבינו כבר מזמן שכל נושא גיוס החרדים חייב לרדת מסדר היום הציבורי. מייסד "החזית למען הדמוקרטיה" אורי זכי כתב בחשבון הטוויטר שלו: "הלוואי והבלוף של צה"ל יביא סוף לבלוף של "גיוס חרדים" שכופה עליו המערכת הפוליטית. לצה"ל אין צורך בהם ואם יאלצו בתסריט דמיוני להתגייס אז צה"ל יאלץ להפוך לצבא למהדרין. השוויון דורש שהפטור מטעמי דת יורחב מנשים גם לגברים. כרגע "אבירי השוויון בנטל" הם שנותנים הכח לרבנים".

בראיון שלו לעיתונאי אמיר איבגי בגל"צ הוסיף זכי ואמר: "נושא גיוס החרדים הוא השקר הישראלי הגדול ביותר. צה"ל נמצא בו בין הפטיש לסדן בגלל פוליטיקאים פופוליסטיים". בהחלט יתכן שרוב הציבור לא מכיר את אורי זכי, אבל אלו שעוסקים בסוגיה הנפיצה הזו מכירים אותו טוב מאוד. חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון ומי שעמדה בראשות מרצ אמרה בראיון: "כפיית גיוס חרדים זה לא הפתרון ולכן מרצ לא הצביעה בעד החוק שיאיר לפיד חוקק כשישב בממשלת נתניהו".

גם חברת הכנסת ושרת המשפטים לשעבר איילת שקד אמרה דברים דומים במהלך נאום שנשאה בכנס של המכון החרדי למחקרי מדיניות: "בג"ץ לא היה צריך להתערב בחוק הגיוס. ההתערבות רק מפריעה. גיוס חרדים לא יהיה בכפייה אלא כחלק מהליך חברתי".

אם פעם היו אלו חברי כנסת מהקואליציה או מהאופוזיציה שהתבטאו בנושא ולעיתים גם נגד דעתם של ציבור בוחריהם, כיום זה פורץ החוצה ומייצר שיח ערני סביב הנושא. בהקשר זה ניתן לציין שרבים במערכת הפוליטית ובארגונים החברתיים טוענים כבר מזמן שהשירות הצבאי לא כזה אישיו ואת הדגש צריך לתת על עידוד יציאת בני המגזר החרדי לאקדמיה ולמעגל התעסוקה ולא על ניסיונות שווא להכניס את החרדים למה שהוגדר בשנותיה הראשונות של המדינה ככור ההיתוך של החברה הישראלית.

הסיפור הגדול יותר הוא פנים חרדי. בשם המלחמה בגזירת הגיוס נקרע הציבור הליטאי לשניים, הוקמה מפלגה, הוקם עיתון ונסללה דרך של הפגנות סוערות בריכוזים החרדיים בגין מעצר של כל תלמיד ישיבה שנתפס ע"י המשטרה הצבאית ונשלח לימי מחבוש בשל הסירוב לגשת ללשכת הגיוס ולהגיש דחיה מסודרת כפי שהיה נהוג מימים ימימה. אין כמעט מי שלא סבל מסדרת ההפגנות הללו על פקקיה וסירחונה שנדבק בבגדים ושנדף למרחקים. וכאן הבן שואל: למה היה צריך את כל זה? מי זה שהיה לו אינטרס להפיץ בעולם נתוני גיוס שבינם לבין המציאות אין שום קשר ומה הוא השיג בזה?

במהלך החורף שעבר טסתי לארה"ב לטובת המוסדות אותן אני מנהל. במהלך ארוחת בוקר בשכונת בורו פארק עם אחד מידידיי, גביר המזוהה עם דרכה של העדה החרדית, קיבלתי שיחת טלפון מהבן שלי כשתמונה שלו כשהוא לבוש בכובע וחליפה עלתה על המסך ובן שיחי רואה אותה. בסיומה של הארוחה הוא מפתיע אותי בשאלה: הכל בסדר עם הבן שלך? כשהוא מבחין שאני לא ממש יורד לסוף דעתו הוא מחדד את השאלה, מישהו משכנע אותו להתגייס לצבא? מישהו איים עליו במשרדים של הצבא (כלשונו)?

הדיון שהתפתח בינינו בעקבות אותה שאלה פחות חשוב, מה שיותר חשוב זו המציאות שיושבים להם יהודים חרדים בעולם, כאלו שמישהו – מסיבה כלכלית גרידא – ניצל את תמימותם והאכיל אותם בנתונים מופרכים על נתוני גיוס הזויים שלא היו ולא נבראו, ועל רשעותה לכאורה של ממשלת השמד הציונית תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שמדובר בגוף מחזיק התורה הגדול ביותר בעולם.

לפלונטר הפנים חרדי ישנה זווית נוספת. כפי שצוין לעיל, לסיבוב הבחירות הראשון יצאנו בגלל חוק הגיוס אותו הביא לאישור שר הביטחון דאז אביגדור ליברמן שקיבל לכך אור ירוק מצד הנציגות הפוליטית החרדית תוך הבנה שלשון החוק עברה את עיני מי שצריך בהנהגה החרדית ונתקבל האישור להתקדם הלאה. אם נתוני הגיוס האמיתיים לא נחשפים ובמקומם יש את אלו המופרכים ותופעה זו לא אמורה להשתנות, מישהו צריך לתת לציבור הסבר מה באמת קרה שהוחלט לשבור את הכלים, תוך ידיעה שממשלה טובה מזו לא תקום הן מצד חוק גיוס שאמור לעבור בסופו של דבר את אישורו של בג"צ והן מצד תקציבי עולם התורה שספק גדול אם יחזרו על עצמם בעתיד הנראה לעין.

דרוש: בעל הבית

"יש תקציב לסיום הש"ס, הוא עבר ע"י חה"כ משה גפני בועדת הכספים והוא יועבר לטובת האירוע באמצעות המשרד לפיתוח הנגב והגליל", זעקו כותרות ההודעה לתקשורת שהוציא מי שהוציא. החלק המוזר בסיפור הוא שכל אלו שאמורים לתת הסברים על מה שקורה ואיך כל האירוע אמור להתנהל ממלאים פיהם מים. כשנים עשר מיליון שקלים אושרו למהלך ואין מי שלוקח קרדיט, בו בזמן שעל הרבה פחות מכך נשלפו ציפורניים ונשלחו הודעות יח"צ.

התכנון הראשוני היה הפקת ענק באזור בית רבן השייך למועצה האזורית חבל יבנה בה יטלו חלק כלל ארגוני התרבות של המגזר החרדי, תודעה, אל המעיין, דגל ירושלים ותורה ויהדות לעם המזוהים עם המפלגות החרדיות. דא עקא שנראה שהמהלכים נעשים מעל ראשי מנהלי הארגונים ולא בשיתוף איתם. אין ספק שאירוע גדול בו ייראו על במה אחת מרנן ורבנן גדולי ומאורי הדור מכל החוגים והעדות, זה משהו שהיהדות החרדית זקוקה לו כמו אויר לנשימה ובפרט בימים סוערים שכאלו, אבל בשביל אירוע שכזה יש צורך בתיאום מלא בין כלל הגורמים וזה עדיין לא קיים.

מבחינת גפני, הוא את שלו עשה. הוא יכול לנפנף בעובדה שיש תקציב צבוע ויש רגולטור שינהל את הכסף, ועכשיו צריך שהנוגעים בדבר יסיימו לריב, ילמדו את ה'קול קורא' ויצאו לדרך.

מרבית לומדי הדף היומי עושים זאת במסגרת השיעורים המפוזרים ברחבי הארץ ושנמצאים תחת חסות ארגוני התרבות החרדים, הם ספקי הקהל העיקריים לאירוע מהסוג הזה והיה צפוי שההתנהלות מולם, כתוצאה מהחיבור התמידי שלהם לשטח יהיה חזק יותר ולא כך פני הדברים.

נכון לשעת כתיבת השורות, אין אחד מכל אותם גורמים שלכאורה אמורים להיות קשורים לאירוע ושפנה למשטרה ולגורמים נוספים כדי להתחיל את התהליך של אישור האירוע ועמידה על כלל הדרישות שיהיו. נקודה זו היא משמעותית באשר להיתכנות להרים אירוע בסדר גודל שכזה שע"פ גורמים מסוימים אמור להכיל כחמישים אלף משתתפים.

"לא יהיה אירוע גדול אלא מספר אירועים קטנים של כלל אירגוני התרבות החרדיים כשארגון דגל ירושלים המזוהה עם שלומי אמונים כבר יצא לדרך באופן עצמוני", אומר לי אדם המכיר את הנושא מקרוב.

היכן שיש שני יהודים ישנן שלוש דעות, זה נכון שבעתיים כשעל השולחן מונח גם הרבה מאוד כסף.

2 תגובות
  1. הסיבה פשוטה בתכלית הפשטות: הם פשוט פוחדים מעצמם!

  2. אם גנץ כזה גיבור – שילך לבחירות לבד ולא תחת המטרייה של לפיד ויעלון! אדם עם 0 ניסיון פוחיטי שאפילו חברת סייבר לא הצליח לנהל – ראוי לנהל מדינה?? אולי באיים נידחים באוקינוס השקט…

השארת תגובה