ברגע האחרון: אדלשטיין ניסה לעשות 'מהפך'

שקד מתייחסת גם לדיקטטורה השיפוטית: "זה לא יעזור להגביל את סמכויות בית המשפט בחוק, כי בסוף השופטים יקבעו מה שירצו וישנו את זה, הפתרון הוא רק באמצעות מינוי שופטים בעלי השקפת עולם מתאימה"

אדלשטיין עם ליצמן וגפני צילום דוברות יו''ר הכנסת
אדלשטיין עם ליצמן וגפני צילום דוברות יו''ר הכנסת
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

פורים קטן

תפתחו יומנים, ובינתיים …אל תרשמו כלום. אמנם, על עצם קיומן של בחירות 2020 מועד א' (לעת עתה) כמעט ואין חולק, נדמה כי אפסו הסיכויים להקמת ממשלה וגם המתווכים והמתווכות השונים בין ליברמן למפלגות החרדיות – הרימו ידיים, אך בכל הנוגע לשאלת קו התאריך הכל פתוח.

נפתח באפשרויות הקיימות: על פי החוק היבש הבחירות יתקיימו בחלוף 90 יום מפיזורה של הכנסת, מאחר וכרגע נראה שאף מועמד לא יקבל שוב מנדט מהנשיא (ואיש גם לא מעוניין בכך, מאחר והכישלון מובטח) – תתפזר הכנסת לקראת סוף השבוע הבא. המשמעות – מועד הבחירות יחול בפורים דפרזים הבעל"ט.

למרות התאריך הקורץ משהו והציפיה ל'ונהפוך הוא', בלתי סביר שהבחירות אכן ייערכו במועד זה. על פי חוק, ישנו רק תאריך בודד רלוונטי נוסף – יום שלישי שלאחר מכן, כ"א אדר, יום היארצייט לרבי אלימלך מליז'ענסק זיע"א, שעה שהמוני חסידים ממריאים לפקוד את ציונו בפולין. מיותר לציין שבמפלגות החרדיות לא נלהבים מהתאריך, מה שמהווה דווקא קטליזטור במפלגות האחרות לתמוך בו… (היה כבר מי שהציע לשלוח את נתניהו להשתטח על ציונו של רבי אלימלך במלאות 233 שנה לפטירתו, ולבקש הגנה מ-333 עדי התביעה ששמותיהם פורסמו בתחילת השבוע).

עוד מציע החוק, כי במידה והתאריך מתנגש בחג או מועד, ניתן לדחות את קיומן של הבחירות עד מאה יום מפיזור הכנסת. החוק עצמו קובע כי כדי לשנות חוק יסוד זה – נדרש רוב של 61 ח"כים. לכל ברור כי תאריך שהוא מעבר לכ"א אדר (כלומר כ"ח אדר והלאה) לא יעבור בשום מצב, מוסדות המדינה משותקים גם כך ולא תהיה הצדקה ראויה לדחות את מועד ההכרעה. הפתרון היחיד אם כך הוא לנסות ולהקדים את הבחירות, מהלך שגם מפלגות אחרות בכנסת מנסות לקדם בהסכמה.

ככל שמדובר בראש הממשלה, הוא אמנם שלח את מיקי יד ימינו זוהר להגיש הצעת חוק שתקצר את המועד, אך במערכת הפוליטית משוכנעים שמדובר בהצעת פייק. לנתניהו שתי סיבות משכנעות מאוד להימנע מכך, האחת, הנטייה הטבעית לדחות את הקץ, ובמקרה הספציפי שלו – הקמת ועדת הכנסת שתדון בבקשת החסינות שהוא צפוי להגיש, והשנייה, הרצון להרחיק ככל האפשר את תאריך הבחירות מפרסום כתב האישום נגדו ולהדחיק אותו מהכותרות ומהזיכרון הקולקטיבי.

לפי ועדת הבחירות, במישור הטכני ניתן להקדים את תאריך היעד עד 75 יום מפיזור הכנסת, כלומר גם בחקיקה וגם לו תושג הסכמת רוב חברי בית המחוקקים, יישארו רק שני תאריכים נוספים אפשריים: ל' שבט וז' אדר. מזלן של המפלגות החרדיות שרבי מנחם מנדל משקלוב זצ"ל (שיום פטירתו חל בל' שבט) נטמן בהר הזיתים ושמקום קבורתו של משה רבינו לא נודע…

פוטש כושל

בשבוע האחרון זימן יו"ר הכנסת, יולי יואל אדלשטיין, את ראשי הסיעות לסבב דיונים שהוגדר כ'ניסיון אחרון להציל את המצב'. מאחר וטרם נמצאה הנוסחה שתאפשר לרבע את המעגל, מה גם שהשחמטאי החובב אדלשטיין יכול להתייעץ עם עמיתו לסיעה, רב אמן זאב אלקין, שיסביר לו את הקונסטלציה הפוליטית וחוסר הסיכויים להרכבת ממשלה, אין מנוס מלהניח שאדלשטיין החל את קמפיין הבחירות לנשיאות.

בעוד שנה וחצי, יסיים הנשיא העשירי והמכהן רובי ריבלין את תפקידו, ואדלשטיין נחשב אחד המועמדים המובילים לתפקיד. ככלל, יו"ר הכנסת הוא המ"מ הרשמי של נשיא המדינה, ומדובר בתפקיד שהיווה מקפצה לנשיאות עבור ריבלין וניסיון למקפצה עבור זו שהובסה על ידו, דליה איציק.

אלא שמאחורי הקלעים, מסתובבת שמועה מבוססת למדי על ניסיון למהפך שערך אדלשטיין בדקה ה-90, בתקווה ש61 חברי כנסת יגישו את שמו לנשיא המדינה והוא יקבל את המנדט להרכיב ממשלה. לפי בכירים בליכוד, הרוח החיה מאחורי המהלך היה דווקא יו"ר 'ישראל ביתנו' איווט ליברמן, אלא שאדלשטיין דרש תמיכה משמעותית לצעד גם בשורות הליכוד והפוטש ירד לטמיון.

לאדלשטיין נותר רק לייחל שנתניהו, שכבר נכווה במינוי נשיא מקרב האופוזיציה הליכודית, אם אכן יכהן כראש ממשלה גם בקדנציה הבאה, ימחל לו עוונות ראשונים וישלח אותו לפנסיה מכובדת באחוזה המרווחת ברחוב טלביה בירושלים, ולא ישליכו ככלי אין חפץ, משל היה ספסל בישיבת 'נחלת דן' הבני ברקית השבוע.

הקרב על הפרקליט

בעוד פחות משבועיים יסיים פרקליט המדינה השנוי במחלוקת שי ניצן את תפקידו. מטבע הדברים, בסדר יום שכולו פוליטי-משפטי, מינוי מחליפו הופך לקרב איתנים בין המערכת הפוליטית והמערכת המשפטית.

ראשית, קצת הסבר על התהליך התקני: מינוי פרקליט המדינה מתבצע באמצעות ועדת איתור הנשלטת על ידי היועמ"ש. בוועדה חברים שישה נציגים, והמלצות מתקבלות בארבעה קולות לכל הפחות. מאחר ובוועדה חברים היועמ"ש עצמו, עו"ד מקרב הציבור שנבחר על ידי היועמ"ש, שופט בדימוס שנבחר על ידי נשיא בית המשפט העליון ואיש אקדמיה מהתחום, מובטח פחות או יותר למערכת המשפטית שמועמדיה ייבחרו.

אלא שמי שבסופו של דבר אמור לחתום ולאשר את המינוי הוא שר המשפטים, וכאן טמון המוקש. בהודעה שפרסם השר אוחנה הוא מסביר כי כשפנה ליועמ"ש לפני חודשים אחדים בבקשה להקים את הועדה, הסביר לו האחרון כי בתקופת בחירות וממשלת מעבר לא ניתן לבחור פרקליט מדינה, משרה בעלת משקל כבד שהזוכה בה מכהן שש שנים.

על פי חוק שירות המדינה, במידה והתפנתה משרה, רשאי השר האחראי על המשרה הרלוונטית למנות במינוי זמני לשלושה חודשים עובד מדינה אחר לתפקיד. אוחנה הבהיר כי בכוונתו למנות לעת עתה אחד מרשימה של חמישה מועמדים, שייתכנו בה שינויים: שלמה למברגר, רז נזרי, אורלי בן ארי-גינזברג, דן אלדד ואושרה גז-איזנשטיין – כולם משורות הפרקליטות.

כצפוי, היועמ"ש פחות התחבר להודעתו של השר, ואמר את דברו באמצעות אביעד גליקמן, כתב המשפט של חדשות 13 ומי שנחשב לבעל מקורות איכות בפרקליטות בדרגת קרבה גבוהה במיוחד ואף זכה לא אחת לכינוי 'דובר הפרקליטות'. בפרסום נאמר כי במידה ושר המשפטים יבחר מועמד שהוא לא מועמדו המועדף של מנדלבליט (שלמה למברגר, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים) – היועמ"ש יקבע מצדו שיש מניעה משפטית למינוי…

קשה להבין מנין התעוזה לקבל החלטה כזו, בנושא שאינו מצוי כלל בסמכותו של היועמ"ש. אולי בשל ההבנה שאם יגיע הנושא לדיון בבתי משפט – יהיו השופטים לצד מנדלבליט, גם אם פירוש הדבר לבטל חקיקה מפורשת המסמיכה את השר למנות לפי שיקול דעתו.

שוחחתי השבוע עם ח"כ איילת שקד, עד לא מזמן שרת המשפטים (תפקיד שהיא לא תתנגד למלא גם בממשלה הבאה), לטענתה, המצב הנוכחי בעייתי בכמה היבטים, והמינוי הרצוי ביותר לתפקיד צריך לבוא דווקא מחוץ למערכת. המומלץ ביותר – מינוי סניגור פרטי בעל ניסיון ורזומה מוכח.

שקד מתייחסת גם לדיקטטורה השיפוטית בכללותה ומסבירה כי ההתמודדות עם הבעיה אינה יכולה לעבור דרך חקיקה. "זה לא יעזור להגביל את סמכויות בית המשפט בחוק, כי בסוף השופטים יקבעו מה שירצו וישנו את זה", היא מחדדת, "הפתרון הוא רק באמצעות מינוי שופטים בעלי השקפת עולם מתאימה".

אומרת וגם עשתה. בשבוע האחרון קטפה שקד פרי נוסף מתוצרת גידוליה, עם ביטולה של 'הלכת אפרופים', בידי הרכב בג"ץ שכלל את השופטים פוגלמן, שטיין וגרוסקופף, כשעל מינוי שני האחרונים לכהונה הרמה חתומה שקד. בקצירת האומר נסביר, כי הלכת אפרופים, שנחקקה בידי (איך לא) נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס אהרן ברק, קבעה ב1995 כי לשון החוזה אינה מחייבת יותר מאשר פרשנות שיעניק בית המשפט לכוונת הצדדים. פסיקה זו ערערה באופן דרמטי את היציבות בכל הקשור לניסוח חוזים והסתמכות עליהם בארץ, והעניקה לבית המשפט משקל עודף וכמעט מוחלט בהכרעות מבוססות חוזים. כעת, נדמה כי השפיות חוזרת אט אט למערכת.

ילד חרדי שווה פחות

בתקופה הקרובה, כדרכו של עולם, נשוב ונשמע על 'הסחטנות החרדית', מסע ההסתה שנמשך כבר קרוב לשנה בחסותם של ליברמן ולפיד ירים שוב ראש, וזה הזמן להתייחס דווקא לאפליה ההפוכה, הפגיעה החמורה בילדים החרדים ובתקצובם, לעיתים גם בניגוד לחוק. אך תחילה נעשה סדר, מי מקבל מה וכמה, ותודה לדוד שרפר, יו"ר פורום המוכש"ר, על הסיוע הרב באיסוף הנתונים והמידע.

למעשה, ילד חרדי פעוט בגילאי המעון מתוקצב (לפחות רשמית) בשוויון מלא למקבילו שאינו חרדי. פחות או יותר, כאן מסתיים השוויון. כבר בהגיעו לגן (גילאי 3 עד 5) ייתקל הילד באפליית תקצוב בוטה, בשני חלקים. בעוד המדינה משלמת לילד שאינו בחינוך החרדי מאה אחוז תקצוב כולל הכל, הרי שבגני המוכש"ר (מוכר שאינו רשמי), בהם לומדים כ-96% מילדי המגזר, המדינה מממנת את שכר הגננת רק לפי ממוצע נמוך (מוסמך עם 12 שנות ותק), מנגד, המדינה מחייבת את הרשת לשלם לגננת לפי תנאי משרד החינוך, כולל התחשבות בתארים, משרת אם ועוד. בשורה התחתונה, גן שמעסיק לדוגמה גננת עם תואר ראשון כלשהו ו15 שנות ניסיון, ייקלע לבור תקציבי של 4,500 שקל בחודש בעלות השכר למעסיק.

אפליה נוספת נעוצה בכך שבגן רגיל, המדינה משלמת את עלות שכר הגננת והרשות המקומית משלימה את עלויות התחזוקה וסייעת. מנגד, בגן מוכשר, הרשות המקומית יכולה לתת כפי רצונה (חוק נהרי אינו כולל גני ילדים). קל לשער מה יעלה בגורלם של ילדים חרדים כשדמויות דוגמת רון קובי יושבות על השיבר.

אבל כל זה כאין וכאפס לעומת הפערים בגילאי היסודי: בעוד מוסד ממלכתי זוכה למאה אחוזי תקצוב, כולל רפורמת 'אופק חדש' (ששיפרה דרמטית את שכר המורים והוסיפה תקצוב לשעות תומכות הוראה וכדומה), מוסד מוכש"ר יכול להיות בשתי רמות אפשריות – שייך לרשתות החינוך (מעיין החינוך התורני והחינוך העצמאי), ואז באופן רשמי הוא מתוקצב במאה אחוז – אך ללא התוספות המפנקות של 'אופק חדש', או שאינו שייך לרשתות ואז הוא מסתפק ב75% תקצוב, ומובן מאליו שדליי התקציב של 'אופק חדש' נמנעים ממנו. למעשה, בחישוב ריאלי של תקציב ילד חרדי במוסד כזה לעומת מקבילו החילוני, הוא מקבל כ35-40%.

במוסדות פטור המצב חמור אף יותר, שם התקציב לילד הוא 55% מסכום הבסיס, ובתרגום ריאלי מדובר על 20-25% בלבד מהסכום שמשלמת המדינה עבור ילד שאינו חרדי. רק בהגיעו לגיל תיכון מצטמצם הפער, מאחר וגם כלל התיכונים בארץ מוגדרים כמוכש"ר.

כל זה רע מאוד, אבל בהתאם לחוק, ועד שיוכלו נציגינו לשנות את המצב – נותר רק לשחרר קיטור ולקוות לטוב. התמונה משתנה לחלוטין כשמדובר בילדי החינוך המיוחד, שם החוק דורש במפורש תקצוב שווה לילדים מיוחדים – בכל מוסד ובכל מצב. שני טעמים רציונליים עומדים מאחורי החקיקה: האחד, מאחר ונושא לימודי ליבה וכדומה לא רלוונטי בילדים הללו, והשני, מאחר וכאן המדינה היא זו ששולחת את הילד למוסד הרלוונטי, באמצעות ועדה מקומית.

באופן מעשי, במסגרת מוסדות הפטור אין התאמה אפשרית ותקציבית לילדי חינוך מיוחד. זה עצוב מאוד במקרה של ילד לקוי ראייה, למשל, הרוצה ללמוד בחיידר עם חבריו אבל לא מתוקצב על כך, אבל זה המצב. בפועל, החינוך המיוחד במגזר החרדי מרוכז רובו ככולו במוסדות המוכש"ר, וכאן מגיע הסיפור הכואב והאכזרי.

בעוד בגילאי בתי הספר קיים שוויון עבור ילדים מיוחדים, ואפילו רפורמת 'אופק חדש' הוחלה עבורם החל משנת הלימודים תש"פ במוסדות המוכש"ר (בעקבות בג"ץ שהוגש בנושא), הרי שבגני הילדים קיימת אפליה בוטה, בניגוד לחוק.

הליקוי הכפול מתבטא בכך שהמדינה אינה מתקצבת את עלות הגננת במלואה אלא על פי הממוצע שהוזכר לעיל, וכאן הפער בשכר אף משמעותי יותר, מאחר ועל המעסיק לשלם לגננת גם 'גמול חינוך מיוחד' (כ14% מהשכר), בנוסף, גם רפורמת 'אופק חדש' לא הוחלה על הגנים הללו. כדי לסבר את האוזן, נציין כי דו"ח מיוחד שהונפק על ידי מרכז המחקר של הכנסת, לבקשת יו"ר ועדת החינוך ח"כ יעקב מרגי, קבע כי התקציב הכולל לתלמיד בגני ילדים מיוחדים במוכש"ר הוא רק 54% (!) מהתקציב המקביל לילד מיוחד שלומד בחינוך הכללי.

כדי לקבל מושג על היקף התקציב המדובר, די אם נציין כי ישנם 565 גני ילדים מיוחדים חרדים במוכש"ר, ובהם לומדים 5,523 תלמידים, שכולם מופלים לרעה באופן בוטה ונדגיש שוב – בניגוד לחוק.

בדיון שהתקיים בעבר בועדת החינוך, הבטיח מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב כי כבר בשנת הלימודים תש"פ יתוקן העוול, מעט לאחר מכן, בהתחייבות כתובה ששיגרו לח"כ מיכאל מלכיאלי בי' אלול תשע"ט, חתמו נציגי משרדי האוצר והחינוך כי בתקציב 2020 יחול שוויון.

למעשה, בתשובה לעתירה שהוגשה בנושא על ידי פורום מוכש"ר, ארגוני חינוך מיוחד ויותר ממאה הורים לילדים מיוחדים, מתפתל משרד החינוך ומזדחל בנסיגה מהתחייבותו המוקדמת. בין השאר נאמר בתגובה כי "מדובר בבחינה מורכבת שתארך לכל הפחות שנה", ובשפה תקציבית, עד 2021 אין לילדים המיוחדים החרדים אפילו מה לנסות.

מלכיאלי זועם על ההתנהלות ומסביר את חריפות הבעיה תוך שהוא מתייחס לנושא שנחשף כאן בשבוע שעבר – שליטתו הבלעדית של החשב הכללי על תקציב 2020: "אם עד לפני חודש חודשיים קיווינו שתקציב 2020 יעבור באופן מסודר בוועדות ואז לפחות יהיו לנו כלים פרלמנטריים לנסות להתמודד עם האפליה הזו, הרי שכעת מסתמן שלפחות למשך כמה חודשים לא תהיה לנו השפעה, וקיים חשש כבד שהאפליה תימשך במלוא עוזה. חייבים לסגור את הסיפור עוד לפני פיזור הכנסת".

תגובה אחת
  1. בכל אירופה נאורה וארה"ב הנבחרים ממנים את השופטים ולא הפרקליטים!

השארת תגובה