האדמו"ר מגור: שעון – הוא ספר מוסר

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים

כדי לעורר את ציבור שומעי לקחו שהתנמנמו בעיצומו של השיעור, נקט רבי עקיבא בשיטה מעניינת, והפתיעם בשאלה מקורית שלא ממין הענין הנלמד. וכך שאל: מה ראתה אסתר המלכה למלוך על מאה עשרים ושבע מדינות כמסופר בראשית מגילת אסתר, מה חשוב לציין ולספר שמלכה על 127 מדינות ברחבי הגלובוס? והשיב: תבוא נכדתה של שרה אימנו שחייתה מאה עשרים ושבע שנים כמסופר בתורה, ותמלוך על מאה עשרים ושבע מדינות!

דרוש נפלא זה נשא רבי עקיבא בעיצומו של שיעור, כדי להעיר את קהל מאזיניו. אבל מה המסר שלו? מה הוא בא להביע, וכיצד בעזרתו יתעורר הציבור?

ה'חידושי הרי"ם' זי"ע מסביר שרבי עקיבא ביקש משומעי לקחו לערוך חשבון פשוט: אסתר המלכה מלכה על 127 מדינות – כמניין שנותיה של שרה אימנו. כלומר: זכויות של כל שנה משנות שרה העניקו לה מדינה. הווי אומר, זכויות של כל חודש העניקו לה מחוז, זכויות של כל יום העניקו לה עיר, של כל שעה העניקו לה שכונה, ושל כל דקה העניקו לה רחוב!

לא יאומן! – הכריז רבי עקיבא, דקת חיים של שרה אימנו, העניקה לנכדתה רחוב שלם! עשרות בתים, חנויות, אנשים, פעילות סואנת. בכל דקת חיים של סבתא שרה אימנו קנתה אסתר המלכה רחוב, כך שכל דקה הפכה למשמעותית במלוכתה של הנכדה אסתר.

ועכשיו, אמר רבי עקיבא למאזיניו המתנמנמים, לאחר שראיתם מה ערכה של דקה, איך תוכלו לישון? איך תאפשרו לנמנום לאבד לכם דקת חיים? הלא ראיתם מה המשמעות של כל דקה, הבנתם מה ההשלכה הגורלית של כל רגע מהחיים, איך תוכלו להירדם? איך תערב עליכם שנתכם, כאשר כל דקה יקרה מפז, בעלת השפעה מכרעת!

זהו הגילוי של רבי עקיבא, שמחדד את המבט על השעון. מתברר שכל רגע בחיים הוא יהלום, כל שניה היא רבת השפעה. אם כל רגע הוא כה יקר, איך אפשר לאבדו? וכי אדם שיש לו אלפי מרגליות יזרוק אחת מהן לאשפה? אדם בעל רבבות שטרות של כסף, האם ישרוף אחד מהם?.

כל דקה מקנה נכסי נצח, כל רגע הוא משמעותי לדורות. בכל שעה ניתן לרכוש עולם ומלואו! הזמן אותו קצבו עבורנו מן השמים הוא מוגבל, מדוד ומחושב, כל דקה היא חלק ממסכת חיים ומתפקיד אותו יועדנו למלא.

אברך אחד סמוך לנישואיו, שאל את האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת" זצ"ל, באיזה ספר מוסר יקבע לימודו? הצביע הרב על שעונו ואמר: "זה הגדול בספרי המוסר כולם- כל רגע שהולך לאיבוד אינו חוזר לעולם!" והוסיף: "מדוע נהגו לתת שעון זהב לחתן? בכדי לרמוז לו שכל דקה ורגע שווים יותר מזהב. כי מחוגי השעון ותנועותיהם מסמלים את הזמן עצמו, בעוד שהשעון כולו מצטייר כעין מסגרת כיסוי ושמירה לזמן. והרי כך דרכו של עולם, שכל תכשיט וחפץ יקר עושים לו מגן וכיסוי שהוא זול בהרבה משווי החפץ גופו".

בהיותו בירושלים, היה נוהג הגאון רבי זליג ראובן בענגיס זצ"ל אב"ד העדה החרדית לעשות סיום על הש"ס בערך פעם אחת בכל שנה. קרה פעם, זמן קצר אחר אחד מסיומיו השנתיים, שהזמין את ידידיו ומקורביו לחגיגה נוספת של סיום הש"ס, ובפעם הזו עשה זאת בסעודה כיד המלך. בין המשתתפים היו הגרש"ז אויערבך זצ"ל, הגרי"ש אלישיב זצ"ל ועוד. לתמיהת כולם מדוע סיום זה שונה מהסיומים הרגילים שלו? הסביר להם הגר"ז בענגיס את קביעת הסיום השונה הזה. וכך אמר: "הרי אני ב"ה בגיל מבוגר, וזכיתי לאורך רוב ימי לכהן בהרבה קהילות חשובות, אלא ששונה משרתי כעת כרבה של העדה החרדית בירושלים מיתר התפקידים שלי, כמו בעיירה באדקי ואפילו בעיירה קאלוואריא.

בהיותי שם, למרות כל הטרדות וההזמנות הצלחתי לגזול זמן מספיק לעצמי כדי ללמוד ולשנן עוד הפעם את תלמודי. אבל כאן בארץ ישראל כל רגע אני רץ לאסיפה של מצווה אחרת, היום להיות הסנדק ולמחר להיות מסדר קידושין וכדומה, ובכל מקום מחכים ומחכים ומתבזבז הזמן. החלטתי שאין ברירה, חייב אני לחדש "סדר" חדש ביומי הקצר, והוא ללמוד בע"פ שורה אחר שורה בש"ס לכל הרגעים והשניות שאני נאלץ לחכות עד שהאירוע מתחיל או עד שהמונית מגיעה לקחת אותי לשמחה של מצוה. וב"ה היום רעיוני עשה פרי והצלחתי לסיים ש"ס עוד הפעם, חוץ מהסדרים הקבועים שלי מדי שנה".

עלינו לנצל את הזמן בדייקנות ובקפדנות, להכיר בערכו של כל רגע, כי כל רגע שחולף לעולם לא יחזור, וכל דקה שחולפת יכולה להשפיע לדורות!

גם אנו יכולים לנצל את השעות שאנו בדרכים, את הדקות הספורות שבין לבין, את הזמן החומק לנו בין האצבעות. עוד הספק של משנה או הלכה אחת, עוד מאמר חז"ל או חיזוק ביראת שמים, עוד מעשה חסד על הדרך, או מילה טובה למישהו שאנו עוברים על ידו. כך מנצלים את הזמן, כך מרוממים כל רגע להשפעה מכרעת לדורי דורות! וזה לימדנו רבי עקיבא.

השארת תגובה