כך העולם כובש את ישראל

האירופאים שאחראים לפסק הדין השפל הזה אינם חשודים על הקפדה קלה כבחמורה בעניין זכויות אדם. החלטה זו נובעת משנאה תהומית לעם ישראל שעוטה על עצמה בגדים של קנאות לחוקיות ולמוסר

שניאור ובר
שניאור ובר

הכרזת הממשל האמריקני על חוקיותן של ההתנחלויות בישראל, היא עוד בשורה מרנינה בשרשרת המתנות שמרעיפים עלינו מהבית הלבן ואי אפשר שלא לראות בכך השגחה אלוקית עצומה. אמנם התרגלנו להיווכח שהמעצמה הגדולה ביותר בעולם חדלה מלהפנות עורף לעם היושב בציון כפי שקרה בשנים שקודם לכן, אבל ההכרה בזה והשבח לא-ל מתעוררת בכל פעם מחדש.

לשמע דבריו של מזכיר המדינה האמריקני, שבחר להתייצב לימינה של המדינה הקטנה במזרח התיכון הבוער, בניגוד לרוח הפוליטקלי קורקט שנושבת בשאר המדינות, התקשיתי להישאר אדיש. "אחרי למידה של כל הצדדים בסכסוך, ארצות הברית הופכת את ההחלטה שאומרת שההתנחלויות נוגדות את החוק הבין-לאומי", הצהיר מייק פומפאו בחגיגיות והותיר לסתות שמוטות ברשות הפלסטינית ושולחותיהן באירופה.

השמחה לנוכח הודעת האמריקנים גוברת לאור ההחלטה השערורייתית שהתקבלה זה עתה בבית הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי בלוקסמבורג, אשר קבע כי כל המדינות החברות באיחוד חייבות לסמן מוצרים שמקורם בהתנחלויות או ברמת הגולן בצורה ברורה ולציין את מקור המוצרים כמוצר מההתנחלויות.

בדיקה קלה של נושא סימון המוצרים מעלה כי אין לקביעה המקוממת הזו אח ורע. מעולם לא נדרשו במקום כלשהו על פני הגלובוס לסמן מוצרים שמקורם בשטחים הנחשבים כבושים. הריח הרע שנודף מההחלטה הבזויה מוביל למסקנה אחת: גם עיוור למציאות יכיר בזה שמניעי ההחלטה אינם ענייניים וכן, עד כמה שזה עשוי להישמע קלישאתי, ההגדרה להחלטה הזו היא אנטישמיות.

ואפרופו החלטת בית הדין הנכבד היושב על אדמה שספוגה בדם יהודי, ראוי להזכיר כי בפעם האחרונה שנעשה סימון מובהק לגבי זהות של דבר, היו אלה גם סביהם של השופטים, תושבי אירופה הנאורים שהצמידו טלאי צהוב לידיהם של יהודים.

אסור לטשטש את המצב, לא דאגה לפלסטינאים אומללים יש כאן. האירופאים שאחראים לפסק הדין השפל הזה אינם חשודים על הקפדה קלה כבחמורה בעניין זכויות אדם. החלטה זו נובעת משנאה תהומית לעם ישראל שעוטה על עצמה בגדים של קנאות לחוקיות ולמוסר.

הדברים הללו חשוב שייאמרו, משום שהם אינם עוד מובנים מאליהם. רבים טועים לחשוב שרוח האנטישמיות חלפה מהעולם. לא מעט קולות מפקפקים במניעים של שנאת ישראל מאחורי צעדים שנוקטים באיחוד האירופי ובמדינות החברות בו. השימוש במונח 'אנטישמי' הפך לבדיחה כתוצאה מפעילות אינטנסיבית של גורמים עלומים שביקשו להפוך את העניין ללא רלוונטי.

הצהרת פומפאו היא גם סטירת לחי מצלצלת לאנשים מתוכנו, אשר הזהירו אותנו חדשים לבקרים מבידוד עולמי וחרם בינלאומי בעקבות מהלכים שנעשו בישראל, ואפילו בשל מרפסת שיצאה בפאתי ירושלים או בניין שנבנה בביתר עילית.

הם הטיפו לנו לרצות את העולם, קראו לנו להתחשב בדעת הקהל העולמית, הפצירו בנו לקבל רשות על כל פעולה שמתבצעת בישראל ובמקביל לא חסכו באיומים על שערי הגיהנום שייפתחו אילולא נפעל בהתאם להוראותיהם ובאם לא נמלא אחר דרישותיהם.

באותה נשימה הוסיפו אותם אנשים לחנך אותנו להיות ככל הגויים, להידמות לאורחות חייהם ולראות בהם מודל לחיקוי. הפסימיות ששידרו על עתידה של המדינה עלולים היו להביא לדיכאון ולתחושת ייאוש בארץ, עד שהופיע הנשיא דונלד ג'יי טראמפ בהדרו והראה להם אחרת משחשבו.

פתאום התברר כי דווקא עמידה איתנה על העקרונות, הנהגה באופן של 'גאון יעקב', נחישות והתמדה בשמירה על ארץ ישראל ואמונה בצדקת הדרך היא זו שמובילה לתוצאה הרצויה ומביאה הישגים שעליהם לא חלמו גם קיצוני המתיישבים.

טעם חמוץ יש לה לבשורה האמריקאית, כאשר זו מגיעה בשעה שברי המזל שזוכים לכל הטוב הזה מתכתשים האחד עם השני ולא מצליחים להתכנס תחת קורת גג אחת בכדי ליישם דה פקטו את משמעות ההכרזה. דווקא אלו שאמורים לפרוע את הצ'קים השמנים עסוקים בזוטות ומחמיצים הזדמנויות שלא ישובו על עצמן.

יש במדיניות של טראמפ קריאת כיוון ברורה גם כלפי העתיד. ניתן להניח שיתדותיו לא יישארו לנצח בוושינגטון די.סי, אולם גם לזה שיבוא אחריו, יהיה אשר יהיה, ישנו אופן אחד להתמודד מולו ולקצור הישגים. רק עמידה על זכותנו לחיות בארץ הקודש מכוח התורה שניתנה לנו ע"י משה רבינו, היא זו שתספק את הרצון שלנו לחיות בשלום ולהמתין בבטחה לקץ הגלות.

השארת תגובה