"להיות תלויים בהם בכל עת, בייחוד בעת הזו, זו סכנה גדולה לעם ישראל, זו נקודת שבר בתולדות המדינה, דבר שלא היה כדוגמתו". את המשפט הזה אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס החירום אותו יזם בתחילת השבוע בגני התערוכה. משפט זה נאמר כלפי חברי הכנסת מהרשימה הערבית המשותפת ולנוכח התחושה שממשלת מיעוט בתמיכתם נמצאת מעבר לפינה. הערבים נוהרים לקלפיות עונה שניה.
התדרוכים מבית היוצר של הפרקליטות ודיווחי הכתבים לענייני משפט על כך שכתבי אישום בתיקי ראש הממשלה נמצאים מעבר לפינה, גרמו לנתניהו להזעת יתר שהובילה לכינוס החירום אותו יזם. ככה זה אצל ביבי כשהוא מרגיש שתיאוריית 'לא היה כלום כי אין כלום' מתמוססת ושחרבם של שי ניצן ואביחי מנדלבליט ננעצת בו.
ביבי נתניהו שאב לא מעט ביטחון בעקבות חיסול מנהיג הפלג הצפוני בעזה של ארגון הג'יהאד האיסלאמי בהאא אבו אל-עטא, ואיכשהו קיבל את התחושה שאופציית ממשלת מיעוט בראשות בני גנץ ובתמיכת הרשימה הערבית המשותפת שגם ככה היתה בסבירות נמוכה, ירדה באופן סופי מסדר היום הפוליטי. ראש הממשלה מחזיק בתפיסת עולם האומרת שאם בימים כתיקונם אין היתכנות להקמת ממשלה עם המפלגות הערביות או בתמיכתם מבחוץ, הדבר נכון שבעתיים לאחר מבצע צבאי בעזה.
חברי הרשימה הערבית המשותפת שיחקו לידיו של ראש הממשלה ובמהלך המבצע גינו את מהלכי הממשלה ואת פעילות הצבא שהביאה למותם של עשרות פעילי טרור בעזה. שום מילה בגנות מאות הטילים שנורים מזה שנים מכיוונה של עזה לעבר יישובי הדרום, גינוי מקיר לקיר בגין תגובת הממשלה וצה"ל ובכך חיזקו את תדמית תומכי הטרור והמחבלים אותה מנסה להדביק להם ראש הממשלה.
במפלגת כחול לבן קראו מהר מאוד את המפה והבינו שעל השולחן ישנן שתי אופציות. ממשלת אחדות על פי מתווה הנשיא או בחירות חוזרות. הם גם הבינו שהאופציה השניה גרועה מאוד לתדמיתה של המפלגה, שעלולה להיתפס כמי שאינה מכבדת את רצון העם לממשלת אחדות יציבה ובקרב ראשי המפלגה גמלה ההחלטה להתקדם לקראת ממשלת אחדות.
הדיווחים על הכרעה קרובה בתיקי ראש הממשלה שוב טרפו את הקלפים ובכחול לבן שוב החליטו למשוך את בלם היד ולעצור הכל. "אם יש הכרעה קרובה, אנחנו לא צריכים לתת לנתניהו מתנות", אמרו ראשי כחול לבן. תפיסה זו והביטחון העצמי שנלווה אליה הגיעו בעיקר מהאור הירוק אותו קיבלו בקוקפיט של כחול לבן מכיוונו של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, בדבר הרצון להעיף את נתניהו מבלפור וכל האמצעים כשרים, גם ממשלת מיעוט בתמיכת חברי הכנסת הערבים.
כאשר שאלתי בכיר בכחול לבן איך דמויות במפלגה כמו יועז הנדל וחילי טרופר יגיבו למהלך, הוא השיב לי "שקודם יסבירו איך זה שכחול לבן קיבלה כ"כ מעט קולות ביישוב נס הרים בו מתגוררים השניים". הא ותו לא. מרגע זה, הדרך של נתניהו לכנס חירום היתה קצרה ומהירה והנאום המשתלח כלפי ההנהגה הערבית הוא רק פועל יוצא.
היעדר מנהיגות זו הבעיה העיקרית ממנה סובלת מפלגת כחול לבן. בכל פעם מחדש מתבררת העובדה שבני גנץ אמנם עומד בראשות המפלגה, אולם את העניינים מנהל יאיר לפיד. פעם אחר פעם ממתין לפיד לכניסת גנץ לישיבות עבודה עם שותפים פוטנציאליים ועוד לפני שנסגרת הדלת הוא משחרר הודעה לתקשורת המסנדלת את גנץ והופכת אותו לבדיחה.
מצבו העגום של בני גנץ בתוך מפלגתו בא השבוע לידי ביטוי באופן בולט במהלך ההצהרה המשותפת אותה מסרו גנץ וליברמן לאחר פגישתם בכפר המכביה. בעוד שיו"ר כחול לבן אמר בסיום הפגישה, "סיימנו פגישה טובה בה ניתחנו את המציאות. למיטב שיפוטי נתניהו שומר את הגוש וחותר לבחירות", ליברמן כלל לא ריחם עליו, סובב את הסכין לנוכח העיתונאים ואמר: "מה שחסר לי זאת הודעה ברורה, חדה, של כל ראשי כחול לבן, שהם מקבלים את מתווה הנשיא. מנתניהו שמענו לאו מוחלט להצעות שהצעתי, מפה לא שמעתי לא אבל גם לא שמעתי כן בצורה פוזיטיבית להצעות שהצעתי".
במילים אחרות, ליברמן אומר לעיתונאים שהאיש איתו הוא נפגש ושעומד לצידו באותם רגעים הינו חסר סמכות לקבל כל החלטה שלא תהיה והוא אף מבהיר שרק אמירה ברורה מצד כל רביעיית כחול לבן תיחשב אצלו להצהרת כוונות. דין גנץ כדין אשכנזי. משפיל יותר מזה כבר לא יהיה לגנץ.
כשבכחול לבן מורחים זמן ולא מקבלים החלטות, בליכוד הופכים את הלימון ללימונדה ואם הפרקליטות בזירה, גם היא תחטוף. שם מכניסים את הרשימה המשותפת ואת הפרקליטות לסלט ערבי אחד גדול והופכים אותם לשותפים מלאים לגניבת שלטון הימין, דבר שמחשק את יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן בקרב קהל בוחריו וגורם לו לחשב מסלול מחדש באשר להתנהלותו הפוליטית בעת האחרונה. חישוב מסלול זה הוציא אותו מנאום התקיפה של נתניהו וגרר הוראה ברורה לדוברי ומרואייני הליכוד על הפסקת אש כלפי ליברמן, ללא זליגות וללא טפטופים. בליכוד כמו בשאר המפה הפוליטית מבינים שאצל ליברמן מילה היא לא מילה אבל הם גם יודעים שעניין הכבוד האישי אצלו תופס מקום נרחב, ועבורו הוא מוכן לפרק את המדינה אם רק יצטרך לעשות זאת.
נכון לשעת כתיבת השורות עדיין לא ברור כיצד תסתיים הסאגה הפוליטית שהשביתה את מדינת ישראל, וראש הממשלה גזר שתיקה על חברי מפלגתו לקראת היומיים האחרונים של המו"מ להקמת ממשלה, אבל על דבר אחד יש תמימות דעים: לא תהיה ממשלת מיעוט.
איבד את הזוהר
"החרדים חייבים לוותר. הם חייבים להבין שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. הם צריכים להבין שאם הם לא יוותרו, המצב עלול להיות מסובך יותר עבורם".
אלו לא מילים שאומר יאיר לפיד, גם לא ניצן הורוביץ. אלו מילים היוצאות מבית היוצר של ראש הממשלה בנימין נתניהו. נכתב כאן בשבוע שעבר שהלך החשיבה של יו"ר ועדת הכספים הוא "פעם בוגד תמיד בוגד", והכוונה היא לראש הממשלה.
ראש הממשלה לא מעז לפנות לנציגות החרדית בדרישה לוויתור כלשהו. הוא מבין טוב מאוד את ההשלכה שתהיה לפניה שכזו. לזירה הזו הוא שולח את חה"כ מיקי זוהר, שבימים אלו מחזיק בתפקיד שליח ראש הממשלה למבצעים הזויים. הגדיל לעשות נער השליחויות שהתבטא בצורה מכוערת כלפי מרן האדמו"ר מגור משל חלקו ביחד ספסל בישיבת חידושי הרי"ם בתל ואביב ואמר: "שהאדמו"ר מגור לא ישכח שהנציגים שלו ישבו שנתיים באופוזיציה". לא פחות מאיום.
כשנשאל סגן שר הבריאות יעקב ליצמן על האפשרות שיהיה ויתור כלשהו, הוא ענה שעל ארוחת הבוקר הוא מוכן לוותר. גפני, בציניות האופיינית שלו הסכים לוותר גם על ארוחת הצהרים. את שניהם לא הבין מיקי זוהר עד שבא דרעי ודיבר איתו בשפה הפריפריאלית אותה הוא מכיר מרחובות קרית גת ואמר לו: "אל תעשו עלינו סיבוב". נקודה. די היה במשפט זה כדי לשלוח את זוהר להבהיר שהוא חוזר בו מהאמירות ושהכל נעשה על דעתו ולא בשליחות נתניהו.
שם המשחק כעת הוא מי ימצמץ ראשון. הנציגות החרדית מבינה שייתכנו פשרות ואולי אף מעבר. אמנם לא בנושאי הליבה שבציפור הנפש אבל פשרה תהיה. כרגע המצב הוא שאין ממשלה בלי ליברמן או בלי אחדות עם כחול לבן ,בחלקה או כולה, ומשכך אין סיבה להצהיר כעת על פשרות וויתורים. בשלב הזה דינה של כל הצעה הוא להיזרק מכל המדרגות. ליצמן, דרעי וגפני הינם שועלים פוליטיים ותיקים והם מבינים שכל ויתור שיוכרז היום, יהיה בסיס למו"מ האמיתי שיהיה אם יהיה, לכן אין סיבה להוזיל כעת את המחיר לפני שיודעים מהו המוצר הסופי. נתניהו מבין את זה, יועציו של גנץ מבינים את זה, גם ליברמן יודע את זה והגיע הזמן שמיקי זוהר יתחיל להבין בפוליטיקה.
המפסידה הגדולה
איילת שקד היא כיום המפסידה העיקרית של המערכת הפוליטית. מי שהיתה הבטחת הימין ובפרט לאחר קדנציה מעולה במשרד המשפטים, חברה לנפתלי בנט במסגרת ההימור להקמת הימין החדש ובסיבוב הראשון נשארה בחוץ לאחר שמפלגתם לא עברה את אחוז החסימה.
לא בכל יום מתרחש נס, ולמרות ההזדמנות השניה שקיבלה, בסופו של יום היא לא התגלתה כמכונת מנדטים וההתעקשות שלה לעמוד בראשות מפלגת ימינה היתה טעות טראגית מבחינתה. אם הרב רפי פרץ היה עומד בראשות המפלגה ומביא את אותו מספר מנדטים, הוא היה מוצא את עצמו חוזר ומלמד במכינה הצבאית שבמושב נווה שבדרום. שקד ואנשיה היו מעבירים אותו לינץ' פוליטי שהיה גורם לו להתחרט על הכניסה שלו לחיים הפוליטיים, בהנחה שלא התחרט על כך.
כל הדיבורים שלה על החשיבות במינויו של נפתלי בנט לתפקיד שר הביטחון הם מהשפה ולחוץ ותו לא. בנט הבין שכדי לעלות במעלה הסולם הפוליטי הוא צריך לשנות סגנון, להתבגר ולבנות פרופיל אישי חדש. לשקד זה לא קרה. שקד מבינה שמצבה האישי במערכת הפוליטית לא פשוט, וכטובע הנאחז בקש היא נאחזת באביגדור ליברמן כדי לנסות ולדאוג לעצמה ביום שאחרי הימין החדש שכיום כבר ברור שלא תרוץ כמפלגה נפרדת אלא תתמזג לתוך פלטפורמה פוליטית קיימת ורחבה יותר.
איילת שקד רואה את עצמה בעתיד הרחוק כמנהיגת הימין. כל התנהלותה בשנים האחרונות בכלל ובמשרד המשפטים בפרט נבע מהראיה הזו ובימים אלו היא בעיקר רואה את מעשי ידיה טובעים בים. לא מן הנמנע שבשלב הזה היה עדיף לה לקחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים, לעשות ריענון ולחזור למערכת כשהיא בוגרת יותר.
השיבה שופטינו
הכל כבר נכתב על ראש העיר של טבריה רון קובי. החל מהתפעלות על כך שקבע תקדים בו למרות היעדר קמפיין בחירות קלאסי הוא ניצח את הבחירות, וכלה בעובדה ההזויה שהוא מכור באופן חריג לצילום עצמי (סלפי) של סרטוני וידאו המתפרסמים ברשתות החברתיות ומשם הדרך להיות ויראליים קצרה מאוד.
אין צעד שהאיש עושה ולא מתעד בו את עצמו. כל מפגש שלו עם מעריצים או אויבים מתועד, ממש לא מעניינת אותו העובדה שבני שיחו חשים מוטרדים מתופעת התיעוד. התנהגותו הבלתי מרוסנת וחסרת המעצורים והשימוש המופרע שלו באלימות מילולית כנגד הציבור הדתי-חרדי בעיקר וכנגד שר הפנים עלתה אף היא לדיון בכל מקום אפשרי.
העיתונאי חיים הכט תקף באחת מתוכניות הרדיו את הקביעה של בית המשפט בדבר ניגוד עניינים המונע משר הפנים וממנכ"ל משרדו לטפל בעניין של רון קובי ואף כינה את הקביעה הזו "מגוחכת". חיים הכט המשיל את טענותיו של רון קובי לאותו רוצח הוריו שביקש את רחמי בית המשפט בגלל היותו יתום ואף ציין שיש מתושבי העיר שאומרים כי בעניינו של רון קובי ראוי שיטפל הפסיכיאטר המחוזי. הכט אף פרסם מניפסט כואב על התנהלותו של קובי: "אני מלווה את העיר טבריה 41 שנים כעיתונאי וכתושב. מעולם לא הייתה בעיר בעיה של חילונים מול דתיים, עד שבא רון קובי ומטעמים של פוליטיקה נמוכה ומסוכנת הצית אש זרה. הוא מלבה שנאה ומסית איש באחיו – לא כדי לנהל את העיר אלא כדי לקדם פולחן אישיות מביך".
כעת לא רון קובי הוא הנושא, אלא בית המשפט. ממקום של לוליינות משפטית אותה ביצע כדי להפוך על פיה את החלטתו של שר הפנים דרעי באשר לפיזור מועצת העיר, זימון ראש העיר לשימוע וקבלת החלטות בעניינה של העיר טבריה לרווחת כלל תושביה שלא אמורים לסבול מהתופעה המבישה ששמה רון קובי.
השבוע התקיים דיון נוסף בבג"ץ ושוב הוכיחו השופטים כי השיטה לא משתנה ומה שהיה הוא שיהיה. נראה לכאורה שבית המשפט הנכבד מנסה להרוויח כמה שיותר זמן, מתוך תקווה שהרכב הממשלה ישתנה, שר הפנים דרעי ילך הביתה ואת תפוח האדמה הלוהט יגלגלו לפתחו של השר החדש.
חה"כ משה גפני תקף את החלטת בית המשפט העליון שמסיבות שונות ומשונות החליט לא לאשר לעת עתה שימוע לראש העיר רדוף המצלמה. "בג"צ לא מנסה להסתיר את כוונותיו, אפילו הצגה כלפי חוץ הוא לא עושה", אמר גפני. לדבריו, "בית המשפט בסחבת בלתי מובנת דוחה את החלטתו ומשנה פעם אחר פעם את הרכב השופטים ולא מאפשר לערוך לו שימוע כשברור לחלוטין שהסיבה היא מכיוון שהוא נלחם נגד היהדות ונגד הציבור הדתי. אם זה היה להיפך אין ספק שבית המשפט היה פוסק מיד לערוך לו שימוע".
הניתוק של שופטי בית המשפט העליון מצרכי העיר טבריה ומהתחושות הקשות שמלוות את תושבי העיר זועק לשמים. הפוזיציה בה הם שרויים לא מאפשרת להם לנהוג באובייקטיביות שעה שעומד מולם הוא אדם חרדי ויהיה צודק ככל שיהיה.
פוזיציה זו באה לידי ביטוי גם בפס"ד ברומר נגד עיריית תל אביב בסוגיית חוק המרכולים בו נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות עשתה שימוש במילים פוגעניות כנגד שר הפנים ורק כאשר הסוגיה התגלגלה לפתחו של השופט אליקים רובינשטיין – הנחשב לשומר תורה ומצוות – התאפשר דיון חוזר. אין שופטים בירושלים.