עד חצות: נתניהו או גנץ?

אלו שלושת התסריטים העומדים להכרעה: ממשלת אחדות רחבה עם כחול לבן והליכוד יחד עם המפלגות החרדיות והדתיות • ממשלת מיעוט בראשות גנץ בתמיכת ליברמן והמפלגות הערביות • ממשלת ימין צרה עם שובו של ליברמן למחנה הימין

ליברמן ונתניהו בימים אחרים (צילום: קובי גדעון / לע"מ)
ליברמן ונתניהו בימים אחרים (צילום: קובי גדעון / לע"מ)
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

ימים של פגישות מרתוניות, ערמות של דיווחים וספינים, שיחות נסתרות וגלויות – כולם מתנקזים לרגע האמת, מחר בחצות (רביעי): האם בני גנץ יצליח להציג ממשלה בישראל, או שמא המנדט יחזור לידי נשיא המדינה, ולכנסת יוותרו 21 ימים להחליט מי מתוכה יהיה ראש ממשלה, לפני שיוכרזו בחירות שלישיות.

כלפי חוץ, מרבית השחקנים במערכת הפוליטית מבכרים את האופציה של ממשלת אחדות. גנץ אמר זאת לאורך כל מערכת הבחירות; נתניהו הצטרף כשהבין את כשלונו בקלפי ואת חוסר יכולתו להקים קואליציה; ליברמן אומר זאת לאורך כל הדרך, לדבריו גם במחיר כך שמפלגתו לא תהיה שותפה בממשלה ("יש לכם 8 אצבעות בונוס"); ואפילו סמוטריץ' והרב רפי פרץ הביעו נכונות לשבת עם מר"צ.

אלא שהדרך לאחדות עוברת מבחינתו של נתניהו בשתי תנאים, לכאורה בלתי עבירים: הוא מכהן ראשון ברוטציה – לצורך התגוננותו מכתבי האישום ההולכים וקרבים – ואיתו מגיעה נדוניה בדמות כל חברי הבלוק הלאומי: המפלגות החרדיות והדתיות לאומיות.
את כל כובד משקלו, הטיל נתניהו לסיכול האופציה שעד כה לא ברור כמה היא רצינית וכמה היא הועלתה רק כדי להפחידו. מדובר באפשרות של ממשלת מיעוט, בהשתתפות 'כחול לבן', 'העבודה', 'המחנה הדמוקרטי', ו'ישראל ביתנו'. איך תשרוד ממשלת המיעוט? בהימנעות 'הרשימה המשותפת'.

ההיתכנות לממשלת מיעוט הנשענת על הימנעות 'הרשימה המשותפת', עוברת בראש ובראשונה דרך אביגדור ליברמן, שמעולם לא היה ידוע באהדתו לנציגי הערבים בכנסת, ורק לפני מספר ימים כינה אותם "גייס חמישי". בנוסף, בתוך 'כחול לבן' ישנו אגף ימני מובהק בהובלת תל"ם של יעלון, יועז הנדל וצבי האוזר, שעשויים לטרפד שיתוף פעולה עם ה'משותפת'.

את מיטב יכולותיו הרטוריות גייס השבוע נתניהו על מנת להפחיד את 'כחול לבן' משיתוף פעולה עם הערבים. בערב יום ראשון ערך נתניהו 'כנס חירום' בגני התערוכה, בו התריע נמרצות מפני המהלך. בכינוס אותו הנחה ח"כ מיקי זוהר, נכחו כל ח"כי ושרי 'הליכוד', ונשאו בו דברי אזהרה הורים שכולים, חברים לנשק של גנץ, דניאלה וייס מהנהגת המתנחלים, וראש עיריית אשקלון תומר גלאם, במקור איש של כחלון, שהתמזג עמו למפלגת השלטון.

איש אחד לא הוזכר בנאומו של ביבי. אביגדור ליברמן. שעה קלה לפני שנשא את נאומו בגני התערוכה, נפגש נתניהו עם ליברמן, ונתניהו חש שנפתחה בידיו אופציה ממשית להחזיר את ליברמן לגוש הימין, ובכך לסלול את הדרך להקמת ממשלת ימין, ללא הזדקקות לחסדי האחדות. בקבוצות הרשת של פעילי הימין ניתנה הוראה להפסיק לתקוף את ליברמן, והניסיונות לדבר על לבו הקשוח של יו"ר 'ישראל ביתנו' עלו מדרגה.

במקביל, החל לחץ מאסיבי על המפלגות החרדיות. שהלא, על מנת לאפשר לליברמן לרדת מעץ ההתחייבויות שלו לממשלת אחדות ולמדיניות חילונית ליברלית, יש להעניק לו סדרת נצחונות, שיבואו כמובן על חשבון החרדים. בבליץ של ראיונות, העניקו ח"כי 'הליכוד' בבוקר יום שני סדרה של עצות להנהגה החרדית, הכיצד עליה להתפשר בענייני דת ומדינה, על מנת להקים ממשלה עם ליברמן.

בשעות הצהריים של יום שני, התכנסו כל ראשי הבלוק הלאומי בכנסת, לישיבה סוערת. הח"כים החרדים הגיעו כעוסים. ליצמן ודרעי העבירו מסר פומבי לנתניהו, בנוסח: תפסיק לעשות עלינו סיבוב, לא מקובל עלינו לקבל עצות בתקשורת מנציגיך, ודרישות להתפשר. המסרים הועברו. עוצר ראיונות הוכרז בליכוד. אגב, גם לישיבת הבלוק הגיע ראש עיריית אשקלון, בהזמנה אישית של ראש הממשלה והבלוק, נתניהו.

"על מה תוותר בשביל שליברמן יכנס לממשלה?", שאלו כתבים את סגן השר יעקב ליצמן, והוא השיב לאחר מחשבה קלה: "על ארוחת בוקר. משם עברו הכתבים אל גפני ששלף: "אני אוותר גם על ארוחת צהריים". האם זו הקצנת עמדות, נקמה בנתניהו על קריאותיו לפשרות או סתם אתנחתא קומית בימים לחוצים? צריך עיון גדול.

את קרש ההצלה העבה ביותר, הגיש לנתניהו מזכיר המדינה האמריקאית, מייק פומפאו, שהכריז במסיבת עיתונים בבית הלבן כי העמדה האמריקאית לגבי ההתנחלויות עומדת להשתנות, וכי אינן לתפיסת הממשל הנוכחי, ההתנחלויות אינן מנוגדות לחוק הבינלאומי. רגעים לאחר מכן פרסמה שגרירות ארה"ב בישראל אזהרת מסע לירושלים, ליהודה ושומרון ולרצועת עזה.

בשעה שלאחר ההכרזה, קיבלו הכתבים הודעות נלהבות מראש הממשלה נתניהו, בשני אפיקים. דוברות ראש הממשלה הרשמית הוציאה הודעה המשבחת את הממשל ומפליגה בחשיבותה לאמת ההיסטורית בקשר שבין עם ישראל לארצו. דוברות 'הליכוד' הוציאה הודעה שמיהרה לרתום את המהלך המדיני לצורך הפוליטי: "מקומם שבשעה שהממשל האמריקני מכיר בחוקיות ההתיישבות ביהודה ושומרון, בני גנץ מקים ממשלה עם תומכי טרור שאינם מכירים באף אחת מהזכויות שלנו בארצנו".

כמות האיבה שבין הצדדים כולם, לא גורעת במאומה מהסיכויים שברגע האחרון, הם יתכנסו תחת אותם קווים ויישבו לממשלה משותפת: אחדות, גנץ בתמיכת ליברמן והמשותפת או ימין צרה כולל ליברמן. במידה ואף לא אחד מהתרחישים יתממש, המנדט יחזור לנשיא והמשחק יעבור לכנסת.

על פי חוק, כל חבר כנסת שמארגן לעצמו תמיכה של 61 אצבעות, יוכל לגשת לנשיא ולזכות בראשות הממשלה. רק לאחר שגם אופציה זו לא תניב ממשלה, תפוזר הכנסת ה-22 ומדינת ישראל תצעד בפעם השלישית השנה לקלפי.

השארת תגובה