אוי לבושה ואבוי למבוכה

אנחנו כבר יותר מדי שנים מתמהמהים ובשל כך אנחנו מפספסים את ההזדמנות לבנות חומה עם המדינות הערביות השכנות, הסובלות גם הן מהאידאולוגיה האסלאמית הקיצונית ומהטרור המתמסד, חומה שתמנע הקמת מדינות טרור על גבולותינו

תקיפות בעזה
תקיפות בעזה
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

את ההרתעה איבדנו מאז ברחנו מלבנון, את האמון בצדקת הדרך אנחנו מאבדים בכל יום מחדש. חוסר המוכנות של מנהיגי מדינת ישראל לשלם את מחיר הניצחון עלול להביא למחיר יקר הרבה יותר וחס וחלילה לחורבננו. חשבתי שאי אפשר לרדת יותר נמוך מכישלון "צוק איתן", טעיתי.

נכון ואולי אפילו הכרחי היה לחסל את הארכי טרוריסט בהאא אבו-אלעטא, אבל ההיערכות להמשך הייתה ממש לא חכמה. לצערי לא למדנו כלום מניסיון העבר, או שבאופן תמידי אנחנו מתעקשים לא ליישם לקחים. אין לי ספק כי כל בר דעת במערכת הביטחון ידע כי תבוא תגובה של הג'יהאד. ככה לא מתכוננים. אסור היה להגיע למצב בו במשך יומיים שלמים חצי מדינה מתנהלת עפ"י הגחמות של הג'יהאד. הם מחליטים איפה מתחתנים, איפה לומדים ומי ישב במרחב מוגן ולא בסלון.

אין למדינת ישראל הרבה הזדמנויות להכריע את אויביה. עוד פחות מכך הזדמנויות לייצר הרתעה סביבתית משמעותית. בשכונה שלנו, המזרח התיכון, מנסה איראן לכפות אידאולוגיה אסלאמית קיצונית באמצעות התעצמות אטומית ובאמצעות כוחות משלוח חיצוניים מומחים בלחימת גרילה. החיזבאללה, הג'יהאד והחמאס הם כוחות המשלוח הפועלים באופן ישיר וגלוי נגד מדינת ישראל. החיזבאללה והחמאס ממסדים לאט אבל בטוח מדינה אסלאמית על גבולותיה של מדינת ישראל ובתקווה להשלים בעתיד את ההתרחבות על חורבותיה של מדינת ישראל. החיסול של הארכי טרוריסט הייתה הזדמנות להכות בחמאס ובג'יהאד ולהשיג הרתעה אזורית מהדהדת. אך במקום ליזום פעולות בנחישות ובעוצמה ובמקום לשדר מסר של רדיפה והכרעה, אנחנו חוזרים אל המנטרה הקבועה ושוב מתנצלים ומרגיעים. מנציחים את חוסר ההרתעה.

אנחנו אלופים בלהפחיד את עצמנו. על כל שעל ועל כל מסך תשמעו את בכירי הפרשנים והפוליטיקאים הרדודים אומרים "אין לנו רצון בהסלמה" או "אתם יודעים איך זה מתחיל, אבל לא יודעים איך זה נגמר" ו"איך נשלוט על עזה אחרי שנכבוש אותה"? האויב שומע ומתחזק, מאזין לטונים הבכייניים ומתכנן את הפיגוע הבא. אין צורך לכבוש את עזה כדי להשיג הכרעה. אין צורך לשלוט בשני מיליון פלסטינים כדי ליצור הרתעה. צריך להבין שאנחנו, ורק אנחנו, אחראים לגורלנו. אם מיד אחרי חיסולו של בהאא אבו-אלעטא, היו מחוסלים עוד 50 מפקדי ובכירי חמאס וג'יהאד, ולמחרת עוד 50 וכך בכל יום, בים, באוויר, מעל ומתחת לפני הקרקע, אני מוכן להתחייב כי אחרי כמה ימים היו אויבנו מניפים דגל לבן ומקבלים את התנאים שלנו. הם רוצים לחיות, והם רוצים לשלוט ברצועת עזה יותר ממה שהם רוצים לפגוע בנו.

אני לא תמים, הם לא היו חותמים על הסכם שלום. הם אולי אפילו היו מפנטזים על מדינת פלסטין בעתיד, אבל הם היו מבינים כי אנחנו נחושים, הם היו מפנימים כי אותנו לא מתישים ולא מגרשים. אבל אנחנו כבר יותר מדי שנים מתמהמהים ובשל כך אנחנו מפספסים את ההזדמנות לבנות חומה עם המדינות הערביות השכנות, הסובלות גם הן מהאידאולוגיה האסלאמית הקיצונית ומהטרור המתמסד, חומה שתמנע הקמת מדינות טרור על גבולותינו.

כדי שנוכל לנצל את ההזדמנות הבאה, בתקווה שהיא תגיע ושנזהה אותה בזמן, אנחנו חייבים להודות בכישלוננו. אנחנו לא ניצחנו הפעם וגם לא בפעמים קודמות. לצערי מאז הנסיגות או בריחות שביצענו בין השנים 2000-2005, אנחנו מטפחים במו ידנו את התבוסתנות ואיתן את התפתחותן והתעצמותן של שתי מדינות טרור.  בזירה שלנו, אל מול האויבים הספציפיים, מבוססי אידאולוגיה אסלאמית קיצונית, אסור להתבסס על הגנה ועל 'כיפת ברזל', חייבים להוכיח אומץ לב, תחבולה והתקפיות. הדרג המדיני חייב להגדיר לכוחות הביטחון מטרות ברורות. הסלמה, מכה חזקה, סבב וכד', אלה לא מטרות, אלה מילים מכובסות שלא מחייבות מתן הסברים על חוסר הישגים.

אני מאמין בזכותנו לחיות פה, בארץ ישראל. אני מוכן לקבל את שכני ולאפשר להם לנהל שגרת חיים נורמלית לצידי. אבל, אני לא מוכן להמשיך להיות מאוים ולחיות באווירה של הישרדות. מלחמה היא לא משאת נפש, היא כורח במקום בו קיים איום קיומי לא רק למדינה אלא גם לחלק ממנה ולשגרת חייהם של אזרחיה. אם נגזר עלינו להתמודד עם האתגר הנוראי הזה, מן הראוי שננצח בה. לנו אין ברירה, לנו אין ארץ אחרת.

השארת תגובה