חיסול ממוקד: הרופא האכזר והמייסד

חיסול בהאא אבו אל עטא, מצטרף לשורת סיכולים ממוקדים שבוצעו בידי צה"ל לעבר קודקודים בארגוני הטרור הפזורים ברצועת עזה • מסע עוצר נשימה בעקבות המבצעים הנועזים שביצעה מערכת הביטחון כנגד ראשי חמאס

זירת החיסול בסג'עייה
זירת החיסול בסג'עייה
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

אין שמחה לאיד מוצדקת יותר מזו שבאה אחרי שמרצחים צמאי דם יהודי מחוסלים בדרכים יצירתיות ולפעמים אף משעשעות. אלה אנשים שרוצים לראות דם תינוקות יהודיים נשפך ולגדוע את פתיל חייהם, סיכולם מתבקש אפוא ומשחרר אנחות רווחה רבות בישראל.

השבוע זה קרה לבהאא אבו אל עטא שגרם סבל רב לישראל ובעיקר לתושבי הדרום בתקופה האחרונה. רק בשבוע שעבר פרסמנו מעל גבי עיתון זה חלק ממעלליו. גם אנחנו לא ציפינו שזה יקרה מהר כל כך. אחרי החיסול, אמרו ראשי מערכת הביטחון כי זה מקרה יוצא דופן וישראל איננה חוזרת למדיניות החיסולים.

נשאלת השאלה, מתי ישראל פסקה באופן רשמי מלנקוט במדיניות זו? התשובה לכך: בשנים האחרונות, אחרי עשרות חיסולים, ניסו למדוד האם החיסולים הממוקדים אפקטיביים או גורמים לנזק. המסקנה הייתה – כך ניתן למדוד מן השטח, כי חיסולים יישמרו למקרים מיוחדים וחריגים, מתוך הבנה שלא בהכרח הדבר מועיל (צדדים לכאן ולכאן תוכלו לראות במסגרת לצד הכתבה). כאשר דנים בנושא זה, מצאנו לנכון לחזור לשורת החיסולים המפורסמים ביותר, עליהם ישראל לקחה אחריות.

איש הכספים

למעט החיסול האחרון השבוע, השנה חוסל באופן ממוקד איש אחד בלבד ברצועת עזה והוא חאמד אחמד עבד חודרי. ב-5 במאי, דובר צה"ל התיר לפרסום כי בפעילות משותפת של צה"ל ושירות הביטחון הכללי סוכל חאמד אחמד עבד חודרי, תושב עזה, האחראי על העברות כספים במזומן ובהיקפים גדולים מאיראן לארגוני הטרור ברצועה. חודרי הוא בעליה של חברת החלפנות "חאמד ללצראפה אלופאק", אשר הוגדרה כארגון טרור בישראל ביוני 2018.

בשנים האחרונות התבסס מעמדה של חברת החלפנות וכן מעמדו של חודרי כחלפן כספים מרכזי ברצועת עזה. חודרי העביר כספים בהיקפים גדולים ובמזומן לחמאס הצבאי, לג'יהאד האסלאמי ולארגוני טרור נוספים ברצועת עזה, באמצעות חברת החלפנות שבבעלותו ובסיוע חלפנים בחו"ל וסוחרים, שהיו מודעים להכרזה על החברה כארגון טרור.

פעילותו הפיננסית של חודרי, ששימש כראש החץ של איראן ברצועת עזה, תרמה באופן משמעותי לקידום פעילות הטרור ולהתעצמותם הצבאית של ארגוני הטרור ברצועת עזה. "צה"ל ושירות הבטחון הכללי ימשיכו לפעול במטרה לסכל ולשבש את ניסיונותיה של איראן לקדם פעילות טרור מרצועת עזה באמצעות מימון ארגוני הטרור- חמאס, ג׳יהאד אסלאמי ויתר ארגוני הטרור ברצועת עזה", נמסר אז מבכירי הצבא.

דובר צה"ל רונן מנאליס אמר לאחר החיסול כי "השב"כ במשך תקופה ארוכה אסף מודיעין והסיכול הזה, שאושר על ידי הדרג המדיני, בוצע על ידי חיל האוויר יחד עם השב"כ, ולמעשה מדובר בפגיעה משמעותית בציר העברת הכסף מחוץ הרצועה לתוכה ולארגוני הטרור". לדבריו, "הרעיון בסיכול היה לחפש דמות שמקושרת לשני הארגונים ושההשפעה שלה תהיה גם טקטית".

אירוע זה גרר אחריו סבב לחימה גדול במיוחד, אשר לדאבון הלב גבה עמו ארבעה הרוגים הי"ד ומאות רקטות שוגרו במהלך היום לשטח ישראל.

המייסד

החיסול המשמעותי ביותר שבוצע בידי ישראל, היה של השייח' אחמד יאסין. יאסין שהיה משותק ברוב חלקי גופו, הקים את ארגון חמאס בשנת 1987 ונחשב לאב הרוחני של התנועה. ב-1989 הורה על הפעולה לרצוח את החיילים אילן סעדון ואבי סספורטס, ובשנת 1991 נגזר עליו מאסר עולם בכלא בישראל. ב-1997 שיחרר אותו ראש הממשלה דאז (וכיום) בנימין נתניהו, לאחר החיסול הכושל של חאלד משעל בירדן (הרחבה בהמשך הכתבה). שחרורו נתן רוח גבית לחמאס ויאסין הורה לבצע פיגועי התאבדות רבים בשטח ישראל. בתחילת 2003 הודיעה ישראל כי אין ליאסין חסינות וביוני של אותה שנה נכשל ניסיון החיסול הראשון. אולם הניסיון השני צלח ובמרץ 2004 מסוקי חיל האוויר הצליחו לפגוע בו ולהרוג גם את שומריו.

לימים סיפר אבי דיכטר, ראש השב"כ דאז כי מרגע שניתן בדרג המדיני אישור לחסל אותו, כבר היה מודיעין משמעותי עליו. מכיוון שמקורביו הבינו שהחבל מתהדק סביבו, הם החליטו להעביר אותו ממקום למקום. לישראל היה מודיעין כי יאסין שוכן במסגד כלשהו. הם הבינו שהוא עומד ללון באותו הלילה במסגד. במערכת הביטחון לא בזבזו זמן יקר והחליטו שלא לחסל אותו בתוך המסגד בגלל הרבה סובבים חפים מפשע ומתוך רצון שלא לפגוע בבית התיפלה במקום. למחרת בבוקר, זיהו הלוחמים רכב חונה בסמוך למסגד ותכונה רבה סביבו. לאחר כמה דקות, זיהו כיסא גלגלים מובא אל תוך הרכב והוא נוסע מהמקום. אחד מהלוחמים אמר כי זה איננו המבוקש. לאחר כמה דקות, נראה אחמד יאסין יוצא מן המסגד כשהוא על כיסא גלגלים, יורד במורד הרחוב. מיד בתום הזיהוי, יאסין ספג מהלומה וסוכל.

המהנדס

יחיא עיאש, שכונה "המהנדס" היה ממקימי גדודי עז א-דין אל-קסאם של חמאס ואחד האחראים להכנסת שיטת פיגועי ההתאבדות בשנות ה-90 כחלק מהטרור הפלסטיני בישראל. פיגועי טרור אלו גבו את חייהם של למעלה ממאה יהודים. עם הוצאתם לפועל של פיגועי ההתאבדות הקטלניים בשנים 1994 ו-1995 הפך עיאש למבוקש הראשי על ידי שירותי הביטחון של ישראל. הקושי העיקרי בלכידתו נבע מיכולת הניידות הגבוהה שלו – הוא העתיק את מקום מגוריו בתכיפות רבה. מספר פעמים הוא היה קרוב ללכידה, בהן במהלך מרדף אחריו בעיר שכם ובעת שביקר את אשתו בכפר הולדתו. בכל אותן שנים הצליח עיאש, שבתקופה זו הודבק לו הכינוי "המהנדס", לחמוק משירותי הביטחון הישראליים, בין השאר בזכות התחפושות שבהן השתמש. לאחר כינון שלטון הרשות הפלסטינית ברצועת עזה ב-1994 עבר עיאש לרצועה. אנשי אש"ף ובהם יאסר ערפאת לא שיתפו פעולה עם ישראל במאמצים ללכוד את "המהנדס".

בתחילת ינואר 1996 אישר ראש ממשלת ישראל דאז שמעון פרס לחסל אותו. יחיא עיאש חוסל ב-5 בינואר 1996 בבית לאהיא שברצועת עזה, באמצעות טלפון סלולרי אותו החזיק שהתפוצץ. ישראל לא אישרה באופן רשמי את מעורבותה בהריגתו של עיאש, עם זאת ידועים פרטים על ההתנקשות שהצביעו על מעורבות ישראל. בנוסף, התראיינו אנשי שב"כ בנושא לאחר עשור וסיפקו פרטים אודות הפעולה. ההערכה היא כי השב"כ הצליח להשתיל מטען חבלה זעיר בתוך טלפון סלולרי שנמסר לכמאל חמד, בעל הבית של עיאש. חמד, שהיה בעבר מודיע של השב"כ, העביר את הטלפון לעיאש מבלי לדעת שהטלפון ממולכד, ובהוראת השב"כ ניתק את הטלפון הרגיל בדירה. בעל הבית סבר שמטרת הפעולה לצותת לשיחות הטלפון של "המהנדס". בעת שיחה עם אביו, זוהה קולו של עיאש על ידי השב"כ, שאכן צותת לשיחה והפצצה הופעלה. יחיא עיאש מת במקום.

עיאש נקבר בעזה בהלוויה המונית שבה השתתפו למעלה ממאה אלף איש. למותו הייתה השפעה מוראלית חיובית על הציבור הישראלי. מהצד השני הפכה דמותו לסמל עבור תומכי החמאס ותאים חמושים של החמאס נשאו את השמות "סטודנטים של עיאש", "סטודנטים של המהנדס" או "חוליות יחיא עיאש" על מנת לכבד את זכרו. לאחר החיסול אירעו במהלך אותה שנה בין 21 בפברואר ל-4 במרץ ארבעה פיגועי התאבדות, הפיגועים בקו 18 בירושלים, באשקלון, והפיגוע בדיזנגוף סנטר, שבהם נהרגו למעלה מששים איש. החמאס לקח אחריות לפיגועים, וטען שהיו נקמה על חיסולו של עיאש. לאחר מותו הפכה דמותו של עיאש לסמל בעיני תומכי החמאס והוא זכה להנצחה רבה גם על ידי מוסדות הרשות הפלסטינית המזוהים עם תנועת הפת"ח. בשנת 2010 נקראה קריית הרשות הפלסטינית ברמאללה על שמו של יחיא עיאש.

החוטף

אחמד ג'עברי היה טרוריסט פלסטיני בכיר בארגון הטרור חמאס שברצועת עזה. רשמית היה הוא סגנו של מוחמד דף ברצועת עזה, אך נחשב למפקד בפועל של הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, לאחר שמוחמד דף נפגע בהתקפת חיל האוויר הישראלי. ב-14 בנובמבר 2012 חוסל על ידי צה"ל בראשית מבצע עמוד ענן. כמפקד, הוביל ג'עברי קו של פיתוח יכולות הליבה הצבאיות של חמאס ברצועת עזה. במקום התמקדות בהוצאת פיגועים מתוך רצועת עזה אל שטחי ישראל, הקדיש ג'עברי משאבים לבניית תשתיות צבאיות נרחבות ולהפיכת הזרוע הצבאית לכדי ארגון צבאי ממשי, על כל הקשור לכך: הגדלת כוח האדם (ב"סדיר" וב"מילואים"), השתתת היררכיה פיקודית ברורה, הקמת יחידות מקצועיות חדשות, הרחבת ארסנל הנשק, הקמת מערך אימונים והכשרה מסודר ועוד. ג'עברי, יחד עם בכירי חמאס סעיד סיאם וד"ר מחמוד א-זהאר, הוביל קו ניצי ובלתי מתפשר בחמאס, ונחשב לאחד מיוזמי ההפיכה הצבאית האלימה שחמאס ביצעה בשנים 2006–2007 נגד הרשות הפלסטינית ברצועת עזה. עם השלמת השתלטות חמאס על רצועת עזה, חשף עצמו ג'עברי לראשונה לתקשורת במספר ראיונות. באותה תקופה פיקד על חטיפת גלעד שליט.

במחצית השנייה של שנת 2008 דחף אלוף פיקוד דרום, יואב גלנט, לביצוע מבצע מיוחד לחטיפת ג'עברי, על ידי כוחות מיוחדים של צה"ל. הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, אישר את הפשיטה, וכמוהו גם שר הביטחון, אהוד ברק, וראש הממשלה, אהוד אולמרט. גלנט פיקד עליה מתוך חדר המבצעים של השב"כ בתל אביב. הכוח הפושט התמקם בעמדות המתנה בעזה וארב לרכב בו נסע ג'עברי, אולם הלה פנה במפתיע ולא נסע בנתיב המתוכנן. הכוח שב לישראל מבלי להתגלות. באוקטובר 2011 חתם ג'עברי באופן אישי על העסקה לשחרורו של גלעד שליט. ב-14 בנובמבר 2012 נהרג ג'עברי ברצועת עזה על ידי צה"ל, במבצע שעליו פיקדו ראש השב"כ, יורם כהן וסגנו דאז, נדב ארגמן, באמצעות ירי מדויק שנורה לעברו מכלי טיס של חיל האוויר בעת שנהג ברכבו. לצדו ישב ברכב ראאד אל-עטאר, מפקד החטיבה הדרומית של הזרוע הצבאית, אך הוא לא נפגע. למרות דיווחים ראשוניים שבנו של ג'עברי היה איתו ברכב, רשת אל ג'זירה טענה שדיווחים אלו שגויים. הריגתו הייתה מהלך הפתיחה במבצע עמוד ענן.

על פי גרשון בסקין, טרם נהרג, היה ג'עברי מעורב במגעים להפסקת אש קבועה שתמנע פגיעה של ישראל בחמאס כאשר ארגונים אחרים יורים מהרצועה אל ישראל. אגב, על שמו נקראה הרקטה לטווח ארוך של חמאס, J-80.

הרופא האכזר

פתחי שקאקי היה ממייסדי תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכ"ל הראשון שלה. שקאקי נולד בעיר רפיח אשר ברצועת עזה, למשפחה שמקורה בזרנוגה. בשנת 1974 יצא שקאקי ללימודים באוניברסיטת זקאזיק בקהיר, שם למד רפואה והתמחה ברפואת ילדים. בתקופת לימודיו במצרים נחשף לראשונה לתנועת האחים המוסלמים. בשנת 1981 סיים את לימודיו ועבד כמתמחה בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה בירושלים. שקאקי החל להיות פעיל בשורות הג'יהאד האסלאמי באמצע שנות השמונים והיה ראש אחד הפלגים שלו. בשנת 1986 נעצר על ידי ישראל, וגורש בשנת 1988, במהלך האינתיפאדה הראשונה, ללבנון. לאחר גירושו התמקם במחנה הפליטים הפלסטיני ירמוך שבקרבת דמשק והצליח לארגן מחדש את הג'יהאד האסלאמי ולהפוך למנהיגו הכמעט-בלעדי. שימש כדמות מפתח ביצירת קואליציה, שכללה 8 ארגונים, ביניהם חמאס והג'יהאד האיסלמי, כנגד הסכם אוסלו בתחילת 1994. בינואר 1995 התפאר בראיון למגזין טיים על הצלחת ארגונו להוציא לפועל את הפיגוע בצומת בית ליד.

ב-26 באוקטובר 1995 הגיע שקאקי לאי מלטה במעבורת מלוב, כשהוא משתמש בכיסוי של אזרח לובי בשם איברהים שאוויש. לאחר שנרשם במלון "דיפלומט" בעיירה סלימה, הוא יצא לסיבוב בעיר. בדרכו חזרה למלון, בעודו הולך ברחוב, נצמד אליו אופנוע עליו היו רכובים שני גברים שלפי פרסומים זרים היו אנשי המוסד. החיסול בוצע בצהרים לאור יום – על אף הסיכון בתפיסת החוליה – תוך כדי רכיבה, כאשר הרוכב האחורי יורה שלושה כדורי אקדח – 2 בחזית ראשו ואחד בעורפו. שקאקי נהרג במקום. לימים נודע כי שייטת 13, בפיקוד יואב גלנט, סייעה ללוחמים להיחלץ מן האי בסיום המבצע. בעקבות חיסולו החליף אותו בהנהגת התנועה ד"ר רמדאן עבדאללה שלח, ששימש אז כמרצה באוניברסיטה במיאמי.

האסיר המשוחרר

סלאח מוסטפא מוחמד שחאדה היה טרוריסט פלסטיני, ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה. הריגתו על ידי צה"ל במהלך האינתיפאדה השנייה, שלוותה בהריגת עוזרו ו-14 אזרחים, בהם 11 ילדים, עוררה ביקורת בקרב אנשי שמאל בישראל. במאי 1988 נעצר ונשלח לכלא במעצר מנהלי באשמת הקמת תאי טרור ומתן הוראות לבצע פיגועים. מיכה קובי, בכיר בשב"כ לשעבר, סיפר ב-2009 כי שחאדה מסר מידע רב בחקירותיו בכלא הישראלי: "אפשר לחלק נחקרים לשלוש רמות: נחקר מודה, נחקר מודה ומנדב מידע, ויש את הנחקר שאנחנו קוראים לו 'נחקר 8200', על שם אותו קצין מיחידת המודיעין 8200 שמכר לסורים את כל מה שהוא יודע על כל יחידה ויחידה בצה"ל. כזה היה סלאח שחאדה". גם בעת שישב בכלא היה מעורב בפעילות טרור, והנחה את המחבלים שחטפו ורצחו את החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון.

בשנת 2000 החליט שירות הביטחון הכללי שאי אפשר להחזיקו לנצח בכלא ולא ביקש להאריך את מעצרו. הוא שוחרר מהכלא הישראלי במאי 2000. בתחילה לא רצה לחזור לפעילות טרור, אך עם פרוץ האינתיפאדה השנייה שוכנע בידי יאסין ובכירים אחרים בחמאס לחזור לפעילות. הוא חזר לעסוק בפעילות טרוריסטית בקנה מידה רחב, ובגלל גל פיגועי ההתאבדות של החמאס, ניסתה ישראל להורגו במשך תקופה ארוכה. ישראל ייחסה לו תכנון או אישור של פיגועים רבים, ובהם רצח חמישה תלמידי המכינה בעצמונה והריגת ארבעה חיילי צה"ל בתקיפת מוצב "אפריקה" בסמוך לרצועת עזה. ראש אגף המבצעים, האלוף דן הראל, אמר לאחר הריגתו כי "דם מאות ישראלים על ידיו של שחאדה".

שחאדה שהיה מודע לניסיונות להורגו, התנהג כמבוקש, מיעט להופיע בפומבי והחליף מקומות מסתור. לפי שי ניצן, הוא נהג לשהות בקביעות עם אחת מנשותיו ששימשה עבורו מעין "מגן אנושי", והדבר הובא בחשבון בעת ההחלטה על הריגתו, אולם לא היה ידוע על שאר הנוכחים בסביבתו. שבוע קודם לפעולה הוזנקו מטוסי F-16 כדי לפגוע בשחאדה, אך הם הוחזרו לבסיסם עקב ידיעות מודיעיניות שהתקבלו על נוכחות בן משפחה לצד שחאדה. ב-22 ביולי 2002 נהרג שחאדה בהפצצת ביתו, שהיה בלב שכונת מגורים, באמצעות פצצה במשקל טון שהושלכה ממטוס קרב מסוג F-16. בפעולה זו נהרגו מלבד שחאדה גם עוזרו ועוד 14 אנשים, ובהם אשתו ואחת מבנותיו, וכן נשים וילדים. בנוסף, נפצעו עשרות אזרחים שהיו בקרבת מקום.

הריגתו של שחאדה פתחה שרשרת סיכולים ממוקדים של מפקדי החמאס ובכיריו וגרמה לארגון להתעסק יותר ויותר בהישרדות של אנשיו ופחות בהוצאת פיגועי התאבדות, דבר שהביא לירידה דרסטית בכמות הפיגועים. הרג האזרחים שלא היו מעורבים בפעולות טרור שנלווה להריגתו של שחאדה עורר מחאות רבות, ששיאן בפרסום "מכתב הטייסים" ובהגשת תלונות בבריטניה על פשעי מלחמה נגד מפקדי צה"ל הבכירים שהיו מעורבים בפעולה: הרמטכ"ל משה יעלון, מפקד חיל האוויר דן חלוץ, ואלוף פיקוד הדרום דורון אלמוג. אלמוג, שהגיע בספטמבר 2005 בטיסה ללונדון, לאחר שחרורו מצה"ל, נאלץ להישאר במטוס ולשוב על עקבותיו, מחשש שייעצר. בדצמבר 2005 הוגשה בארצות הברית תביעה אזרחית כנגד אבי דיכטר, ראש השב"כ בעת הריגת שחאדה.

אלה הם החיסולים המפורסמים. אולם ניתן לשער כי היו עוד עשרות כאלו, שכל אחד מהם שווה כתבה בפני עצמה. מידת היעילות של פעולות אלה עודה שנויה במחלוקת. טרם ניתן לקבוע באופן ברור מהי הדרך הטובה לגדוע את הטרור. אך יש בחיסולים אלו כדי להביא את תאבי הרצח הללו על עונשם.

ניסיון החיסול שנכשל

שני סוכנים מיחידת הביון העילית של מדינת ישראל בזירה הבין לאומית, מוצאים עצמם כלואים במדינה ערבית, שידעה ימי איבה עם היושבים בציון, ובאותה התקופה, חתומה עם ישראל על הסכם שלום טרי. איך שלא נקרא את זה, אף אדם, ומכל שכן סוכן מוסד, לא היה רוצה למצוא את עצמו בסיטואציה דומה. מדובר על ניסיון החיסול הידוע ביותר שנכשל וגרם לישראל לשלם מחירים כבדים לפני כעשרים שנה. בתאריך כ"ג אלול תשנ"ח, נעשה ניסיון התנקשות בחאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, ומבין היותר בכירים בארגון, על אדמת ירדן. אומנם הניסיון נחל כישלון חרוץ מכמה סיבות, ואולי משעל הוא עדיין היעד הבא של המחסלים הישראלים, אבל מבחינת ירדן ובשם הריבונות הירדנית, היה קשה להם לסלוח על אירוע שכזה.

הרקע לניסיון ההתנקשות, שנרשם כאחת הפעולות הלא מוצלחות של המוסד והביא לירידה בפופולאריות ובהילה שסביב הארגון, החל בפיגוע רצחני בשוק מחנה יהודה בירושלים. שני מחבלי חמאס מחופשים ליהודים חרדים, על מנת להסוות את עצמם מזיהוי כוחות הביטחון, נכנסים אל תוך השוק ההומה אדם בשעות הצהרים של יום רביעי, ובידיהם שתי שקיות מלאות בחומרי נפץ ומתכות שמטרתן ליצור הדף קטלני. המרצחים מתמקמים בתוך השוק במרחק של כמה עשרות מטרים, ומפעילים בזה אחר זה את חומרי הנפץ שברשותם. התוצאה הקשה: בפיגוע נרצחו 16 בני אדם ונפצעו 178 איש. ראש הממשלה בנימין נתניהו, יורשו של יצחק רבין, דורש תגובה על פיגוע זה ועל אחרים שהתרחשו בעת ההיא. מבחינת ראש הממשלה, תגובה כזו הייתה הכרחית משום שהאזרחים דרשו זאת. ושנית מפני שלאחר עידן רבין, נתניהו היה חייב להשליט ימניות כחלק מהאג'נדה ששידר. לכך נוסיף את העובדה שנדרש להראות לחמאס נוכחות ולהסביר להם שלא משתלם להמשיך בהסתה ובתכנון פיגועים כנגד אזרחים ישראלים.

כך מצא את עצמו דני יתום, ראש המוסד בתקופה המדוברת לפני כעשרים שנה, יושב אצל ראש הממשלה ומקבל הנחיות, וליתר דיוק – דרישות ברורות על הצורך בחיסול מי מהבכירים בשלטון החמאס שעשו כאב ראש לישראלים. עכשיו נותר לדני יתום רק להביא 'שם', להכין צוות ולצאת לפעולת חיסול איפה ברחבי הגלובוס. יתום זימן ישיבה דחופה בקרב סגל המוסד וביקש רשימת מועמדים. הוא דרש מהם לקבל מיד רשימה של יעדים לחיסול, אבל כבר בדיון החפוז הזה התברר שלמוסד אין רשימה ראויה. הנהגת חמאס, ובעיקר פעיליה הבכירים, אלה שתכננו פיגועים, ישבו בשטחים, והטיפול בהם היה באחריות השב"כ. אבל יתום התעקש. ברשימה שהוגשה לו לבסוף היו בעיקר פעילים זוטרים של חמאס שישבו באירופה.

ראש המוסד לא ויתר ודרש רשימה, שתכלול הפעם גם יעדים בירדן. אלה כללו בין השאר את יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, מוסא אבו מרזוק ואת חאלד משעל. בחתירתו להוציא לפועל מבצע התנקשות, מצא יתום שני בעלי ברית עיקריים: ראש אגף קיסריה, וקצין המודיעין של האגף, מישקה בן דוד. ראש אגף קיסריה השתוקק לפעולה מבצעית, משום שמבצעים כאלה הם גולת הכותרת של האגף ובמיוחד של יחידת החוד שלו, המכונה בחו"ל "כידון", שבראשה עמד אז ט'. אגף קיסריה הפך למוביל הבלעדי של מבצע החיסול. הגופים האחרים, צומת, תבל, מחקר ופח"ע, שלהם היו הקשרים, הנכסים, ושהבינו את הזירה וידעו מה המחיר שהמוסד וישראל עלולים לשלם על מבצע כזה, מודרו והודרו כבר בשלבים הראשונים של בחירת היעד והתכנון. לאחר סיורי שטח ואיסוף מידע מודיעיני, צומצמה הרשימה לשלושה מועמדים לחיסול, בהם אבו מרזוק ומשעל.

ב-4 בספטמבר אירע פיגוע נוסף במדרחוב ברחוב בן יהודה בירושלים, שבו נהרגו חמישה בני אדם ונפצעו 181. הפיגוע רק חיזק את הרצון לנקוט פעולת נקם מהירה. בינתיים, הוחלט להשמיט את אבו מרזוק מהרשימה ולהתמקד במשעל. הסיבה העיקרית לכך הייתה, שלמוסד היה עליו את מירב המודיעין והוא היה הנגיש מביניהם. ראש אגף קיסריה וקצין המודיעין שלו, בן דוד, נתנו ליתום את התחושה שהכול בשליטה ושסיכויי ההצלחה גבוהים.

יוצאים למשימה בירדן

הכוחות התאמנו בישראל על זירות אפשריות בהן עלולים להיתקל הסוכנים אי שם בירדן. הפעולה שנבחרה כנגד ראש הלשכה המדינית של החמאס, חאלד משעל, הייתה כזו: שני סוכני המוסד ימתינו למרצח סמוך למשרדי החמאס בירדן, וכשזה יגיע בשעה הקבועה בבוקר למשרדו – הם יחסלו אותו.

מכיוון שישראל חתמה אך שנים ספורות קודם לכן על הסכם שלום עם ירדן והיחסים בין המדינות היו עדינים, כך שכל תזוזה לא נכונה תפתח פצעים כואבים, הוחלט על מבצע שקט שלאחריו לא יוכלו לזהות מי עמד מאחורי החיסול. שיטת החיסול נועדה להתבצע באמצעות רעל חזק במיוחד, שממגע עם הגוף יגרום לנפגע למות תוך מספר שעות, ואשר אין דרך לטפל בו ללא נוגדן ספציפי.

הוחלט כי סוכן אחד ינער פחית עם משקה מוגז לפני בואו של משעל וכשהוא יתקרב, ייגשו השנים, זה יפתח את הפחית התוססת מגזים ויתיז ממנה על בגדיו של חאלד, ותוך כדי המהומה שתתרחש בעקבות כך, יזריק לו השני את הרעל, כאשר תוך 48 שעות חאלד משעל ימות. במקביל, החוליה שנשלחה לירדן תחזור לישראל בתוך אותן שעות ואף אדם לא יוכל לקשר ביניהם לבין החיסול. מנגד, החמאס יקבל מסר ברור מישראל לגבי המשך פעולותיו ויבין כי חיסולים יכולים להיות דבר שבשגרה והכל תלוי בארגון.

חברי החוליה הגיעו לירדן ונערכו לחיסול מהיר ושקט. הם צוידו בדרכונים קנדיים, אבל שפת האם של חלקם הייתה עברית, והאנגלית שבפיהם הייתה כשל ישראלי ממוצע. פעמיים ניתן אישור למבצע והלוחמים כבר נערכו בשטח, אך הוא נדחה משיקולים מבצעיים. בפעם השלישית, ביום חמישי 25 בספטמבר, לאחר השעה עשר בבוקר, ניגשו שני הלוחמים שהתחזו לתיירים אל משעל שהיה בדרכו למשרד, כשהוא מלווה בעוזרו. אחד הלוחמים פתח את פחית המשקה המדוברת, ובו בזמן השני ריסס ברעל את עורפו של משעל. הפעולה ארכה כשתי שניות, ומשעל חש תחושה מוזרה, כאילו נעקץ על ידי יתוש, אך לא יותר מכך, כך סיפר בהמשך בעצמו בנאומי גאווה על החיסול הכושל.

ייתכן שהייתה זו טעות בניווט, או שאולי הלוחמים התרגשו יתר על המידה ואיבדו את עשתונותיהם, אך לא היה אדם מופתע יותר מעוזרו של משעל כשהבחין שוב במכונית. היא נעצרה במרחק מה ממנו, ושני הלוחמים ירדו ממנה, כדי להימלט ברגל לנקודת המפגש עם מכונית המילוט. העוזר ואדם נוסף שהצטרף אליו, החלו לרדוף אחרי השניים ולצעוק, כאשר עוברים ושבים מצטרפים למרדף.

השניים נעצרו ונמסרו לשוטר מקוף. הם טענו כי הם תיירים קנדיים (כפי שהדרכון שהפקיד בידיהם המוסד מעיד), אך הובלו לתחנת מעצר. בהמשך הועברו שני לוחמי כידון לידי חוקרים של השב"כ הירדני. הם הוכו בחקירתם, אך לא נשברו, ודבקו עד סוף המעצר בסיפור הכיסוי שלהם. הבעיה הייתה שהמבטא שלהם העיד כי אינם קנדיים, והחוקרים העריכו שהם ישראלים.

בינתיים, הורע מצבו של משעל והוא הובהל לבית החולים. הרופאים התקשו לאבחן את המחלה ממנה הוא סובל. מספר לוחמים נוספים שהשתתפו במבצע, הצליחו להימלט מחוץ לירדן. ארבעה אחרים מצאו מקלט בשגרירות ישראל בעמאן.

המלך הירדני רתח מזעם. פגעו לו בריבונות – נקודה רגישה בעליל עבור המלך שחתם עם ישראל על הסכם שלום והרגיש שהישראלים 'התחצפו' אליו. הוא איים לנתק את היחסים עם ישראל ולשגר יחידות עילית של צבאו שיפרצו לשגרירות. ראש הממשלה הזעיק את שגריר ישראל לאיחוד האירופי, אפרים הלוי, שהיה משנה לראש המוסד הקודם, שבתי שביט, ושקשר קשרים מיוחדים עם המלך חוסיין. הלוי יצא לעמאן והציע למלך עסקה. הלוחמים נתפסו ואיימו על ישראל כי הם יוצאו להורג אם לא יביאו נוגדן למשעל ויצילו אותו. במקביל דרשו לשחרר עשרות מחבלים וגם את אחמד יאסין. הסיפור גרר מהומה שלמה ולבסוף נרגעו הרוחות והכישלון הנחרץ הונצח לדורות. אפשר ללמוד מכל זה כמה יד השם נמצאת בכל מקרה ומקרה ובמבצעים הזויים ישראל מצליחה מעל המשוער ואילו דברים פשוטים ביותר מסבים לנו בושה גדולה.

השארת תגובה