החיסול: הישג טקטי, לא אסטרטגי

תקיפת צה"ל בעזה
תקיפת צה"ל בעזה
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

של בהאא אבו אלעטא הוא הישג מודיעיני ומבצעי איכותי המצטרף לשרשרת של חיסולי בכירים פלסטינים בעבר. הרשימה ארוכה ולטובת הקוראים אזכיר את אבו ג'האד (1988) יחיא עיאש (1996), אבו עלי מצטפא (2001), אחמד יאסין, עבד אלעזיז אלרנתיסי (שניהם ב-2004) ואחמד ג'עברי (2012). וזו רק רשימה חלקית. כולם, אגב, חוסלו באופן נקודתי מבלי לפגוע בחפים מפשע, ששהו, אם שהו בעת המבצע לידם.

החיסול האחרון, בשונה מזה של ג'עברי, רמטכ"ל חמא"ס ברצועה, בנובמבר 2012, אינו צפוי להוביל למערכה רחבה דוגמת עמוד ענן או צוק איתן (האחרון, נזכיר נמשך 51 ימים). לרוע מזלו של אבו אלעטא, הוא איש היה איש ג'האד אסלאמי ולא איש חמא"ס. זו האחרונה מכתיבה את סדר היום ברצועה, גם זה הצבאי מול ישראל, והיא בשקלול כל האינטרסים שלה, אינה מעוניינת בסבב רחב, שיפגע בכל הנכסים שצברה מול ישראל (והאוכלוסייה הפלסטינית ברצועה) בחודשים האחרונים. הירי התגובתי של הג'האד האסלאמי בעקבות החיסול גם הוא אינו בבחינת הפתעה. ברור לחלוטין שחיסול דמות בכירה כמו אבו אלעטא יוביל לתגובה מיידית של ירי תלול מסלול, גם לעבר מרכז הארץ. זה לא נעים, זה מטריד וזה יכול חלילה לעלות בחיי אדם (נקווה שלא), אבל זו תגובה שישראל יכלה לה בעבר ותוכל לה גם בעתיד.

ולכן בסיכומו של דבר, ההצלחה האחרונה היא הישג טקטי ולא יותר מזה. היא מסייעת בשיקום ההרתעה מול ארגוני הטרור ברצועה, לרבות חמא"ס, ומעבירה מסר כי ישראל יכולה ומצליחה להגיע ליעדי טרור, זוטרים ובכירים כאחד. ברור גם שההרתעה עלולה להישחק על ציר הזמן שכן לאחר שההלם יחלוף, ראשי הג'האד האסלאמי יבקשו להגיב ואפשר גם שיידרשו לכך על ידי הפטרון האיראני שלו.

גובה הלהבות בימים הקרובים תלוי בעיקר בשני שחקנים: ישראל וחמא"ס. שתיהן מעוניינות בהמשך השקט, כל אחת מסיבותיה שלה. ישראל תגיב על פי היקף הנזק (בחיי אדם וברכוש) כפי שעשתה בעבר. חמא"ס תאפשר לג'האד האסלאמי לשחרר קיטור, אך כאשר ראשיה יחושו כי ההסלמה קפצה מדרגה, הם ימהרו לחזור למדרגה הרצויה מבחינתם. אחת השאלות המסקרנות, מטבע הדברים, היא האם חמא"ס תצטרף למעגל הירי על מנת להביע הזדהות עם הג'האד האסלאמי על אובדן מפקדו. אפשר שירי מדוד כזה יתבצע, אך בשקלול מערכתי, הנהגת חמא"ס מעוניינת בהמשך בשקט המבטיח לא רק שקט מצד ישראל אלא גם  מעברים פתוחים, כניסת כסף קטארי וניסיונות להתחזק צבאית.

בסופו של דבר, החיסול אינו מקדם את ישראל לעבר הישג אסטרטגי ברצועה. מאז תפס חמא"ס את השלטון ברצועה (יוני 2007) ועד היום, ישראל אינה מוצאת את הנוסחה לפתרון אסטרטגי לבעיית עזה (הכרעה? הכלה?). ולכן, גם ביום שאחרי אבו אלעטא, תפוח האדמה הרצועתי עודנו על שולחנו של הדרג המדיני, יהיה מי שיהיה ראש הממשלה הבא.

הכותב הינו מרצה במחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת אריאל ומומחה לזירה הפלסטינית

השארת תגובה