אימון ואמונה

בן ציון נורדמן
בן ציון נורדמן
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

הפרשה – פרשת לך לך – פותחת בסיפור הציווי שציווה אלוקים את אברהם אבינו, "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". אלוקים  מצווה את אברהם אבינו לעזוב את ארצו, את מולדתו ואת בית אביו וללכת "אל המקום אשר אראך". כך, בלי הסברים, בלי תכוניות. לקום ולעזוב. הסיפור, על פניו, נראה בהחלט לא קל, קשה מאוד. לעזוב את הכל? תחשבו מה המשמעות המעשית של זה! ועוד בלי להבין, בלי לקבל הסברים ונימוקים משכנעים? ואברהם אבינו – עמוד האמונה – מציית באופן מלא ומושלם! הוא בוטח בעוז ובגבורה בבורא העולם, והוא קם ועוזב! אמונה תמימה בבורא עולם! אברהם אבינו יכל היה לשאול, לנסות לקבל הסברים, נימוקים, תוכניות. אך הוא לא שואל שאלות. הקב"ה מצווה אותו לעזוב הכל, והוא עוזב.

ציווי זה מכונה בחז"ל בשם 'נסיון', והמשנה באבות מונה אותו כאחד מעשרה ניסיונות שהתנסה אברהם אבינו, והוא עמד בכולם!

חז"ל המלמדים אותנו כי 'מעשה אבות סימן לבנים', המאורעות שסיפרה לנו התורה מאבות האומה הקדושים באים ללמד אותנו ולתת לנו סימני דרך כדי לצעוד בהם, בעקבותיהם.

***

הבה ננסה לעמוד על דרכה של 'אמונה', כיצד ניתן להגיע – או לגעת, בדרגות של אמונה חזקה ובטוחה כל כך, כפי שראינו אצל אברהם אבינו, ללא פקפוק, ללא חשש וערעור כלשהוא.

הרב הראשי לישראל הגאון רבי דוד לאו שליט"א סיפר לי בהזדמנויות שונות, שעבודת הגמר שלו בסיום התיכון , הייתה חיבור על נושא האמונה. בחיבור שלו הוא הוכיח כי בעצם האמונה היא בסיס שקיים בעולם, ואם נזהה אותו אל נכון, נוכל 'לנתב' אותו אל המקומות הנכונים, ולהאמין בבורא העולם בתכלית השלימות.

אין אדם בעולם שיכול להתקיים ללא מידה מסוימת של 'אימון' – שגם היא משורש ומיסוד תכונת האמונה. בכל אדם קיימת תכונה זו, וכך הוא שורד את חיי היום יום. לו אדם לא היה נותןאימון בשום דבר, הוא לא היה קונה אף חפיסת קוטג' פשוטה, כי אולי שמו לו רעל בפנים?..אדם לא היה קונה ריהוט לבית, כי אולי הנגר לא חיבר חזק עם ברגים, ואני אפול ממנו?… אדם לא היה ניגש לרופא, כי אולי הרופא מטעה אותו ומסכן את חייו?… וכן בכל פרט ופרט בחיים.

בכל רגע בחיים אנו מסתמכים על תחושת האימון הטבועה בנו ועל פיה אנו מקבלים החלטות בחיי היום יום, כולל החלטות משמעותיות. אנו סומכים על הטייס, על נהג האוטובוס, על הרופא, על תנובה ושטראוס. אנו סומכים על האישה, על החבר. אנו סומכים על המורה של הילד, על נהג ההסעות. לולי אימון בסיסי זה לא היה קיום לעולם. אם אנשים היו מאבדים את האימון ההדדי, לא היינו יכולים לחיות כאן.

*

ומכאן ניגש לנושא ה'אמונה', בספר 'חיי עולם' (מהגאון מרן רבי יעקב ישראל קנייבסקי, 'הסטייפלער', אביו של מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א), מבאר בספרו תובנה מדהימה. הוא מוכיח כי אין אדם בעולם ש'אינו מאמין'! בכל אדם קיימת 'אמונה' בערך או בדבר מסוים שבו הוא בחר להאמין, אם בכל אופן אדם אומר לך שהוא 'אינו מאמין', הוא פשוט משקר את עצמו… הוא מאמין בהחלט, אלא שהוא פשוט 'מאמין בכפירה'… זה הוא הערך שבו הוא בחר להאמין. ומספר שפגש לא אחת באנשים שהצהירו בריש גלי כי הם 'לא מאמינים בכלום', וראה זה פלא: ברכב שלהם תלויה ומתנוססת דמות עץ או בובה, חמסה או פרסת סוס והם מסבירים לך באדיקות כי הדמות הדמיונית הזו תציל אותם מכל הצרות שבעולם… הם שכחו מההצהרה הדרמטית של לפני רגע כי הם 'לא מאמינים בכלום'…

למדנו כי לכל אדם ישנה תכונה אנושית בסיסית של 'אימון', וכפי שמלמד אותנו ה'חיי עולם', יש בכל אדם גם תכונה של 'אמונה', השאלה היא רק כיצד ולאן מנתבים אותה, האם אל ההבלים והאלילים המודרניים שבימינו… או אל האמונה הטהורה והתמימה במי שאמר והיה העולם!

המצב הבטחוני המתוח, כמו כל המצב שלנו בארץ ישראל, מזה שנות דור, ככבשה בין שבעים זאבים העומדים עלינו לכלותינו – לא מותירים לנו מקום לספק, כי לולי האמונה, לא היינו שורדים כאן. אנו מאמינים בני מאמינים, יודעים ובטוחים כי הארץ הקדושה ניתנה לנו בזכות הבטחת הקב"ה לאבות הקדושים, והוא יתברך שומר עלינו כאן כבבת עינו.

***

אברהם אבינו 'עמוד האמונה' לקח את האמונה צעד אחר צעד קדימה. אחרי שהוא גילה את בורא העולם, ולמעשה הוא היה הראשון שהכיר בבורא עולם. עד לאברהם אבינו היו אנשים עובדים עבודה זרה. משתחווים לפסלים וצלמים. תרח אבי אברהם, היה עובד אלילים. כלומר, גם תרח האמין. הוא האמין בפסלים ובכוחות אחרים. אברהם אבינו גילה את הקב"ה והאמין בו. ולא זו בלבד, אלא שהוא טרח לפרסם את הקב"ה בכל העולם.

תשאל כל חוקר או מדען והוא יגיד לך שברור שיש בעל הבית לעולם. (או בכינוי התלמודי: "יש מנהיג לבירה"). ברור שמישהו ברא את הכל. שום דבר לא נעשה מאליו. כפי שהשעון אותו אתם עונדים על כף ידכם לא נעשה לבד, כך ברור שהעולם לא נעשה לבד. עד השלב הזה כולם מסכימים. המדענים מנסים להבין מה היה מאז ואילך, אך על נקודת ההתחלה אי אפשר לחלוק.

אברהם אבינו, ראשון המאמינים, התייחד בכך שהוא ידע להגדיר את מה שהוא רואה סביבו. הוא ידע לעשות חשבון של אחד ועוד אחד, והגיע למסקנה שיש בורא לעולם. נקודת ההתחלה היא אמונה, אך כפי שאמרנו כל אחד יכול לפרש את זה כאוות נפשו. אברהם אבינו ידע להסיק את המסקנות הנכונות ולהאמין בבורא עולם.

כולם מאמינים, אך פשוט חוששים לקרוא לקב"ה בשמו… בשבוע שעבר כתבתי על נמרוד שהמריד את כולם כנגד הקב"ה. גם נמרוד היה מאמין. הוא האמין בכוחות הלא נכונים.

הבחירה היא בידנו להחליט במה אנו מאמינים.

באהבה ואמונה ובברכת שבוע טוב.

השארת תגובה