כך הפיץ רון קובי שנאה

רון קובי, צילום: אושרת ברזילאי
רון קובי, צילום: אושרת ברזילאי
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בחרתי לכתוב על עירי אהובתי, עיר הקודש טבריה, תובב"א ותיגאל בקרוב מדי המאיימים להחריבה. טבריה של קודש, של רבי מאיר ור' עקיבא, של הרמב"ם והרמח"ל, של הרב אוירבך, הרב קוק והרב דידי, טבריה של שבת קודש. וטבריה של חול, של באר מרים והימה של המדינה, שמלאה בחגים ובבין הזמנים יותר מאשר מלאה בשבתות, של טיילת מלאה כל טוב, של שכנות טובה ומכבדת. טבריה של השכן שלי, שהיה מתחבא עם הסיגריה כי ערב שישי ואני ואבי בדיוק חוזרים מתפילת שבת בבית הכנסת. טבריה של בן הדוד שלי, שהיה מגיע קבוע לאכול חמין בשבת בבוקר, ואף כי ידענו שהוא מגיע ברכבו הפרטי – ידענו לכבד את דרכו ואמונתו, והוא ידע להחנות קצת רחוק מהבית, קצת רחוק מהבושה.

טבריה שכולה לב. וחום. ואנשים זהב. טבריה של דרישת שלום איש לרעהו.

אספר לכם על טבריה שלי: בעברה הרחוק טבריה הייתה בועה. תוכה רצוף אהבה, כל כולה שלום בין איש לרעהו, כבוד והכלה, דאגה לזולת וכבוד גדול למסורת ישראל. היו בה חילוניים וחרדיים, מסורתיים ודתיים לאומיים, וכולם חוברו יחדיו. יחד היו משכימי קום למניינים ותפילות, יחד היו מעריבים עם דף יומי בבתי מדרש, בתווך היו מתגייסים למען משפחות נזקקות, יחד היו שמחים בחגי ישראל בפסטיבלים בטיילת ובשמחת תורה, בקעמפ בחוף הנפרד ובבמה בפארק ברקו – והכל התקיים על מי מנוחות בכבוד הדדי לכלל פלחי האוכלוסייה המתגוררים בטבריה.

לצערי, בשנה האחרונה התפוצצה הבועה. באיצטלה של פייק מלחמת דת לא קיימת, בחר איש מדון, הרס וחורבן, רון קובי שמו, לפלג, להסית ולהשמיץ כל סממן לחיי הרמוניה טבריינים. האיש לא בחל באמצעים ולא חדל לנאץ כל סממן מסורתי-יהודי : מילא היה תוכן למלחמתו, ניחא. אך כאשר הכל סובב סביב תוכן ריק, סביב הרצון לקבל תשומת לב וליצור פרובוקציות, כאשר האש משולהבת במטרה שיעסקו בה ועל מנת לכסות על כשלונות – מבין כל בר דעת כי אסור לייחס חשיבות לאיש.

אך האיש, לדאבוננו, אינו סתם איש. אחריותו כבדת משקל ויש לה השפעה מכרעת ויום יומית על 47,000 תושבי טבריה. אודה ואתוודה, אם אני בוחן את ההתנהלות העירונית, לא היה פה כל כך טוב לפניו. אך התושבים, בדרך דמוקרטית, רצו שינוי לטובה ובחרו שינוי. לרעה.

כנציג סיעת הבית היהודי בטבריה, יחד עם חברי יו"ר הסיעה רפאל טרבלסי, זכינו בשני מנדטים למועצת העיר. הישג נאה, שיכל להקנות לו רווח פוליטי ולקנות לנו השפעה ארוכת טווח בעיריית טבריה, ואף לסדר את יו"ר סיעתי כלכלית באמצעות מינויו לסגן ראש העיר בשכר. זו הייתה צריכה להיות קואליציה צרה, אך בעלת רוב, בה המפלגות החרדיות יחבשו את ספסלי האופוזיציה וייצאו לגלות במהלך הקדנציה. לאחר שהבנו כי האיש מסוכן לטבריה ומזיק לה – בחרנו לוותר על מנעמי השלטון ומשרת סגן ראש העיר בשכר נאה מאוד בשביל להיאבק על הערכים החשובים לנו כעם יהודי, להיאבק למען עם ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל ומסורת ישראל.

טבריה, אמר לי איש חכם פעם, נמצאת במערכת בחירות תמידית. 5 שנות כהונה הן 5 שנות מבחן. זה נכון לכל מערכת פוליטית, אך בטבריה בא הדבר לידי ביטוי בעוצמה רבה. תושבי טבריה שיוועו לשינוי : בתעסוקה, בחינוך, במתחמי הפנאי ואיכות חיי הפנאי ובעיקר בנושא הבסיסי ביותר : תברואה.

כאשר אדון קובי, שבמשך שבע שנים רעות, התהלך כאיש טיפש עם טלפון חכם וצילם כל פח המדיף צחנה וכל חתולת רחוב בלתי מחוסנת, נבחר לכהן – היו בטוחים בטבריה כי זה האיש שישדרג את טבריה בתחום. והמציאות, טפחה על פניהם.

תחת ההבטחות קיבלו תושבי טבריה מארות. קללה אחר קללה הטיח קובי בבכירי העירייה, בעובדיה ובתושבים שהעזו לחשוב שונה ממנו או לבקר אותו. קובי גנז את הבטחותיו בבוידעם שכוח אל במרומי עליית הגג שבבניין העירייה, והחל לכסות על כשלונותיו דרך יצירת רעש תקשורתי ופיזור שקרים.

הנזק הגדול ביותר בשנה האחרונה הוא פילוג הממלכה. בהשאלה מספר מלכים, ממלכת טבריה פולגה בשנה האחרונה פילוג נוראי. שסע על שסע הוביל קובי את העיר לשתי מחנות : מחנהו מול כל העולם.

מי שתומך בדיעותיו הרי הוא יקיר העיר והאומה, ומי שלא – אויב הוא, חשיבתו ועינו צרה וצריך להוקיעו. כך שידר קובי למכוריו, שמצידם החלו זורעים שנאה תחת כל עץ רענן.

מיותר לציין שהבועה החמימה מכוסה בשכבות ארס ושנאה. פעם, כאשר היית רואה יהודי דתי ברחוב, במקרה הטוב היית דורש בשלומו ובמקרה הרע הולך לצידו ומתעלם. כיום, בהשראת אדון קובי, יש היורקים בפניהם של בעלי חזות חרדית, משמיצים ושופכים את דמם ברשתות החברתיות חדשים לבקרים, במילים שאין הכתב סולד.

הניסיון הנאלח לצייר את טבריה כזירת התגוששות בין חרדים לחילוניים – עורבא פרח הוא. כמות האנשים המוקיעים ומקיאים את קובי מתוכם גדלה והולכת מיום ליום, וכמו הפסיפס האנושי בעיר – גם מוקיעי דרכו של קובי חילוניים הם, מסורתיים הם, דתיים לאומים וגם חרדים. תושבי טבריה ברי דעת ומבינים את כשלונו הקולוסאלי, ועל כן סולדים ממנו ומדרכו הרעה. שוב אדגיש ואומר – חילונים רבים, מסורתיים, דתיים לאומיים וחרדים – כולם, ללא יוצא מן הכלל, סולדים מדרכו הרעה של קובי ומשוועים למושיע שיסייע להוציא את העיר מהמצב הגרוע בתולדותיה.

כולי תקווה, צמא וגעגוע לימי התום והטוהר, ימי הכבוד ההדדי, השלום והאחווה, ימים בהם מעלים על דל שפתינו שמות מקובלים בהקשרים חיוביים, שנדע לכבד ולאהוב איש את רעהו ושהבועה החמימה תחדש ימיה כקדם.

השארת תגובה