ארלוזורוב פינת ליובאוויטש

רק בחירות חדשות, עם כל הכאב שבדבר והבזבוז המשווע שנלווה לזה, יתירו אותנו מהחבלים שכרוכים סביב צווארנו. בהיעדר הכרעה ברורה, אין מנוס מלתת צ'אנס נוסף

שניאור ובר
שניאור ובר
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

הפטרונות כלפי הציבור החרדי לא נולדה אתמול. גם לא שלשום. היא הפכה לדבר שבשגרה בקרב חוגים מסוימים, בהם אנשי תקשורת שונים שהציבו לעצמם מטרה לחנך אותנו. בעיניהם, חובשי הכיפות ושומרי המצוות הם נבערים מדעת, ולעומתם גלויי הראש שיושבים במגדל השן, הללו מלח הארץ ומתפקידם לבצע בנו רפורמות.

כזו היא למשל, מירב ארלוזורוב. מכיוון שקוראינו לבטח אינם מנויים על העיתון 'דה מרקר', נספר לכם על מאמר פרי עטה של העיתונאית הנקובה, שבו היא מטיפה "להציל את המדינה" בנקודת זמן זו, שבה "החרדים כבר לא לשון מאזניים".

כתבת העיתון הכלכלי מבית 'הארץ' פרסמה במרוצת השנים טורים רבים שעסקו, איך לא, בסכנה שטמונה במגזר החרדי. רק לפני תקופה, חתמה ארלוזורוב את שמה על מאמר שחלקו הופיע בעמוד הראשון של העיתון ובו הטיחה ביקורת חריפה כלפי מה שהגדירה 'הפוליטיקה החרדית', שלטענתה "משמרת את החרדים בגטאות סגורים, נבערים מדעת", לא פחות. מאוחר יותר, בעקבות טור דעה שהתכוון כותב השורות לפרסם בתגובה, היא הביעה התנצלות והודתה – "הניסוחים הם בוטים, כנראה בוטים מדי".

הגב' ארלוזורוב מונה במאמרה הטרי שורת צעדים שצריכים להיעשות, בדרך לשינויים הנדרשים להתבצע במגזר החרדי. אולם המסר הנשזר בכל טור שיוצא מתחת ידיה, הוא שהחרדים צפויים להגיע לנתח של 32 אחוזים מהאוכלוסייה עד לשנת 2065. וזה מסוכן לדעתה.

ובכן, גברת נכבדה, הרשי לי לספר לך מי אנחנו, אלו שמהווים לטענתך, סכנה למדינת ישראל. בינינו חי לפני למעלה ממאה שנים סבך, הלא הוא הגאון רבי אליעזר ארלוזורוב זכרונו לברכה, אחד מחסידיו הבולטים של כבוד קדושת רבי שלום דובער שניאורסון מליובאוויטש זכר צדיק לברכה.

את כל חייו הקדיש הסבא הקדוש ללימוד התורה וקיום מצוותיה. העידו עליו כשספדו לו אחר פטירתו, כי "בין מספר הרבנים המעטים יחידי סגולה היודעים לנהל את צאן מרעיתם על מי מנוחות התורה והדעת, היה גם רבנו ז"ל, אשר עם היותו צדיק ומחמיר לעצמו, הקל בכל האפשר לאחרים. הוא היה סבלן ועניו. ידע לאחד את כל המפלגות ושפתים ישק השיבו דברים נכוחים למן האדוקים עד החופשים הקיצוניים".

אני מתאר לעצמי שהידיעות סביב סבך הגדול ואורח חייו המופלא לא נעלמו מעינייך. נקודת ההנחה שאני יוצא ממנה, היא שאת יודעת להעריך את דמותו ופועלו המדהים. לאור זאת, אני מתקשה לבין מהיכן נובעת השנאה העמוקה הנשקפת מסגנון הדיבור שלך כלפי ממשיכי שושלת הדורות, אשר מתעקשים לשמור על הגחלת היהודית במדינה שאיבדה זה מכבר כל רסן.

ביקורת ככל שתהיה, היא לגיטימית לחלוטין כלפי כל אדם ומגזר. מה שחורג מגבול הלגיטימיות – זו צורת הניסוח של הדברים, שנשמעים לא אחת על גבול האנטישמיות ומציפים זיכרונות שכולנו מעדיפים לשכוח.

להציג מגזר שלם שחי בארץ ישראל כאיום ולהתייחס אליו במונחים דוגמת אלו שבחרת להשתמש בהם, זהו דלק להסתה ההולכת וגוברת כלפי הציבור החרדי. ביטויים שכאלה מרחיקים כל סיכוי לקחת ברצינות טענות שעליהן ניתן להתווכח בשיח מכובד וראוי.

ישאלו הקוראים, וכי מה יסייעו שורות אלה בהפסקת מסע ההכפשה כלפי הציבור החרדי. אף אחד איננו משלה עצמו שדווקא מאמר זה, הוא שיחולל שינוי במצב הקיים בישראל שנים רבות באין מפריע. התשובה היא, שכשכואב צועקים. התרגלנו לספוג חיצי ארס ולהבליג. תם עידן.

צו השעה: בחירות חדשות

מסקר שנערך בשבוע האחרון עולה כי לא פחות מ-37 אחוז מהציבור החרדי מעדיפים לצאת לבחירות חדשות בשל התסבוכת הפוליטית, שנכון לשעת כתיבת השורות רחוקה מאוד מפתרון ממשי. הנתונים הללו אינם מפתיעים, לנוכח מה שמתברר כפארסה אחת גדולה על גבם של אזרחי ישראל המתגלה כאחיזת עיניים בדרך לשום מקום.

מרגע היוודע תוצאות הבחירות היה ברור כי הסיכויים להקמת ממשלה בנסיבות שנוצרו – קלושים. ובכל זאת, הצדדים פתחו במשא ומתן הדדי, עמוס בהודעות כזב, ספינים זולים שצצו כפטריות ולא מעט מסרים שקריים שהועברו, הכל כדי להציג מצג שווא, לפיו הפתרון למשבר קרוב מאי פעם.

פגישות מסתוריות ולחיצות ידיים משני צדדי המתרס נרשמו מידי יום והפיחו תקווה ברצון האזרחים הפשוטים ליישור ההדורים בין הפוליטיקאים. דפי המסרים שלהם שכנעו רבים כי הללו מתאמצים על מנת להימנע מיציאה לבחירות שלישיות, שתוביל לבזבוז כספים ומשאבים מיותרים מקופת המדינה.

מגוון ההצעות שעלו עד כה במטרה להושיב שישים ואחד חברי כנסת סביב שולחן הממשלה – אינן ישימות. אף אחד לא מתכוון לצאת מאזור הנוחות שלו כדי לשים קץ לסחבת הזו. הדיווחים על 'פריצת דרך' הפכו לתקוות שווא וסביר להניח שהשיא עוד לפנינו.

אילולא היינו משלמים את המחיר הכבד מכיסנו, ניתן היה להמשיך ולהשתעשע במשחק הפוליטי שכבר הפך למאוס בעיני רבים. המבוי הסתום ושיחות הסרק שנמשכות תקופה די ארוכה, משתיקות לחלוטין פעילות תקנית הכרחית של הממשלה וגופי השלטון המקומי. כל אלו חוסמים קבלת החלטות משמעותיות על ידיהם, שנוגעות באופן ישיר לדיני נפשות.

אתמול התפרסם כי יושב ראש סיעת הליכוד הטרי, ח"כ מיקי זוהר, קורא לקיומן של בחירות ישירות לראשות הממשלה ואף טוען כי גם ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי להסכים לכך, זאת לאחר שהביע התנגדותו להצעה דומה שהעלה השר אריה דרעי.

אל תמהרו להתרגש. לנתניהו סיבות רבות שימנעו ממנו לתמוך בבחירות ישירות בינו לגנץ. הפראנויה ממנה הוא סובל, עלולה לעבוד שעות נוספות אם וכאשר הבחירה תהיה בין שני פתקים. התגייסותה הנלהבת של איילת שקד לקידום העניין, היא עוד סיבה עבורו לבלום זאת.

בעוד שורות אלו עולות על הכתב, מגיע דיווח לפיו נתניהו מבהיר כי הוא איננו עוסק בקידום היוזמה לבחירות ישירות בשני פתקים. כך נגנזה יוזמה נוספת, שמצטרפת לרשימה ארוכה של הצעות מקוריות אשר נולדו מידי יום וקבורתן נעשתה עוד בטרם שקעה השמש.

נותרנו אפוא עם מוצא אחרון מהסבך: רק בחירות חדשות, עם כל הכאב שבדבר והבזבוז המשווע שנלווה לזה, יתירו אותנו מהחבלים שכרוכים סביב צווארנו. בהיעדר הכרעה ברורה באשר לזהות הממשלה שתוקם, אין מנוס מלתת צ'אנס נוסף לבעלי זכות ההצבעה, לקבוע מי הם נבחרי הציבור שירכיבו את הממשלה לשביעות רצון הרוב במדינה.

ייאמר ברורות, אין בסביבתי אדם אשר שש אלי בחירות. המושג שהיה בעבר לשם כבוד וביטא את הזכות הדמוקרטית שנתונה בידי כל אזרח אחת לכמה שנים לעצב את פני המדינה, הוא כיום מושא ללעג ואף מעורר בחילה. אולם בסיטואציה הנוכחית, זו בעיניי האופציה הסבירה היחידה לעצור את התסבוכת שמלווה אותנו, אשר הנזק בגללה גובר מיום ליום.

בלתי אפשרי להשבית מדינה שלימה רק בעטיים של חיכוכים וחוסר הסכמות בין נבחרי הציבור. אל לנו לשאת בתוצאות של קרבות האגו ביניהם. לא הגיוני שחברי כנסת מנצלים עד תום את הזכות להקים ממשלה, בשעה שברור להם כי זו לא תהיה. ובכן, צו השעה הוא לדחוק בכל מי שבידו הדבר, למנוע את המשך הסחבת ולצאת לבחירות חדשות.

 

השארת תגובה